מזווית אחרת, רמת הפתיחות שלנו, וכתוצאה מכך הגמישות המחשבתית, מושפעת חזק מהתפיסה שההבנה שלנו איננה שלמה. ככל שהתפיסה הזו מוטמעת ומבוססת בנו חזק יותר, ובתנאי שאנו לא מעורבים בה רגשית יתר על המידה, כך עולה רמת הפתיחות.
ביחס לדיונים, הדינאמיקה שאתה מציג מוכרת לכולנו (אולי יותר מדי..).. להערכתי גורם נוסף המשפיע בדינאמיקה זו היא המעורבות הרגשית. לכן גם לא הייתי מתייג אנשים ככסילים או כחכמים רק עפ"י מידת הצלחתם במבחן שהצגת, אלא מסתכל על מידת המעורבות הרגשית שאדם מגיעה עימה לדיון מסוים. יש דיונים שבהם אני כסיל גמור, ודיונים אחרים שבהם ההיפך הוא הנכון. זה תלוי איך קמתי בבוקר, אם אמרו לי שלום או לא, אם שתיתי משהו או לא, מה האימייל הראשון שקראתי ועוד סיבות רבות נוספות. לפעמים אנחנו פשוט סגורים מסיבות שאינן קשורות לנושא הדיון, ואז בודאי שאנו לא זוכרים מה מטרתו וכל שיש לנגד עינינו הוא איך לסגור את הענין כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה.
עם זאת, כאשר מגיעים לרמת דיון בו כל האנשים המעורבים מגיעים מוכנים, עם פתיחות מחשבתית ויצירתיות הרי שהתוצאות יכולות להיות הרבה מעבר למצופה, דבר שגורם לסיפוק רב למשתתפים. מניסיוני זה דורש מספר מצומצם של אנשים המתמצאים בתחום, עם תוספת קטנה של אנשים שאינם מתמצאים בתחום אבל כאלה שיש להם רעיונות טובים.