שורש היהדות טמון ביציאת מצרים. כלומר היציאה מעבדות לחירות. כפרט וכקבוצה. היציאה מעבדות לחירות משמעותה קידוש של הבחירה החופשית. הכל צפוי. והרשות נתונה. משמע ששום דבר לךא ניקבע מראש. הכל צפוי. קרי מרחב האפשרויות הוא אינסופי בהגדרתו. אולם הרשות נתונה זו הדרך שאתה בוחר בתוך מרחב האפשרויות. קרי הבחירה החופשית בין טוב לרע. ולכן הטיסור החמור בתורה לעסוק בחיזוי העתיד וזו מהסיבה שלחיזוי העתיד ישנה השפעה מכרעת על הפסיכולוגיה של זה שדורש לדעת את עתידו מבחינת נבואה המגשימה את עצמה. ומשכך פוגעת אנושות במימוש של הבחירה החופשית. עולם צפוי וידוע מראש הוא עולם שלא מביא לידי ביטוי את היכולת של כל פרט ופרט לבטא עצמו כיחיד בתוך קבוצה. ראה דוגמא את מודל הקסטות ההודי, או הפיאודליזם האירופאי שאיננו מאפשר לפרט להתרומם ממקומו. לעומתו התורה מאפשרת לכל אחד ואחד לבטא עצמו והדוגמא הטובה ביותר הינה העובדה שאת משה לא ירש בנו אלא יהושוע. ואת יהודוע לא ירש בנו אלא שופטים. ואת עלי הכהן לא ירשו בניו אלא שמואל וכן הלאה. הרעיון הוא שבכל דור ודור יבחרו הראויים ביותר ללא תלות בקשר דם (שוששלת) שאפיין את תקופת המלוכה שקדמה ליהדות ומאפיין גם היום את מה שניקרא החברה המודרנית.