אחד הדברים המעניינים זה שכל תכונה יכולה גם לעזור לנו וגם להכשיל אותנו. אתה מזכיר כבוד כגורם מכשיל, אבל כבוד יכול גם לדחוף אדם לביצועים טובים יותר.

סתם מחשבה שעברה בי כשקראתי את שכתבת...

אפשר לחתור לשלמות. אפשר לנתח כל תכונה, כל כישלון, כל הצלחה.

אנחנו יודעים שלא כל הצלחה באה באופן הזה. חבר טוב שלי מאמין ב"לעשות את הדברים הנכונים מהסיבות הלא נכונות"...

אני מרגיש שלהיות כלי קיבול להצלחה זה לא אומר לשעבד אותי לנוסחה כזו או אחרת, כי אם לראות איך אני משיג את מטרותי תוך שימוש באמצעים העומדים לרשותי - אם בכוונה ואם במקרה.

אני עצלן - אני מעדיף להשקיע מינימום אנרגיה ולהשיג מקסימום תוצאה. נכון, לפעמים הדרך עוברת במקומות מפתיעים והפתרונות הם לא מה שלמדנו בבית הספר. איזה כיף!

מסכימה עם הכתוב לחלוטין!

מטבענו אנו מבקרים ומנתחים את אופיו של האחר, מה מכשיל אותו ומהן התכונות שמקדמות אותו.

קשה יותר להסתכל על עצמנו מהצד, לנתח ולתקן.

מאמר כתוב יפה ומעלה מחשבות בריאות לגבי עצמנו. כל הכבוד.

מצטרפת לדברים החיוביים שנאמרו כאן. אוסיף מעבר לכך, כי ניתן לתת שם ליכולות שהזכרת בתור אינטליגנציה אינטרה - פרסונלית, כפי שנאמר כבר על ידי גרדנר במאמרו "ריבוי אינטליגנציות" (אם זהו התרגום הנכון לאנגלית).

אדם שאין לו יכולת זו לא יוכל לשנות כלום. אדם שאינו חושב לא יהיה מסוגל לתקן דבר, גם אם ברצונו לעשות כך.

חסר היה לי במאמר המלצות, נקודות ה to do

ולא ה"אל".

בהצלחה

לפעמים ההגעה להצלחה תלויה בקביעת המטרה. הרבה פעמים המטרה אינה ברורה ומוגדרת ואז איך אפשר להגיע אליה?

תכונות אופי לא תמיד ניתנות לשינוי, המודעות, היכולת להשתמש בחולשות ובחוזקות שלנו הן מה שעושות את זה. אולי זה סוג של משחק פוליטי... (:

מעניין ומאתגר את המחשבה, אהבתי...

אוסיף את זווית הראיה שלי. כל אדם באשר הוא ראוי ומסוגל להצליח ללא כל ספק!!! כפועל יוצא נשאלת השאלה מהי הצלחה, האם אני מוכן ורוצה לפעול על מנת להצליח. על מנת להגדיר הצלחה עלי להגדיר מהם הצרכים האישים שלי (חלומות JJ ), וצרכים אלו שונים ומגוונים בין אדם לאדם. הקושי האמיתי הוא בהגדרת הצרכים, זו משימה לא פשוטה ומורכבת הדורשת בהירות וכנות אישית. כאשר אני מסוגל להגדיר לעצמי מהם הצרכים שלי ומתוכם לגזור את הפעילויות הנדרשות על מנת להגשים אותן, אזי נכנסים הדפוסים וההרגלים אשר ישרתו אתנו לרועץ או למוטב. לעניות דעתי כאשר הצרכים שלנו ברורים ומובהקים אזי כל התכונות והדפוסים שלנו יפעלו במיטבם להצלחה, בזרימה, ללא קושי ובהרמוניה פנימית. אלעזר

מעניין מאוד מאוד, אבל יש לי כמה השגות...

ראשית, אי אפשר להתייחס לתכונות שלנו ולכלים שלנו ללא הקשר של המקום בו אנו עובדים. התכונות שלנו מתבטאות בהתאם לפעילות הסביבה שלנו, כלומר: במקומות מסוימים תכונות מסוימות יכולות להיות עדיפות ואותן תכונות במקום אחר, יכולות להוות מכשול.

שנית, קל להגיד לאדם מסוים לבחון את עצמו, בפועל, רובנו לא מסוגלים לבחינה עצמית אובייקטיבית. מה הכלים שאתה מציע כדי לסייע לנו לבחון את עצמנו?

מעניין ולא פחות מרתק!

מזדהה עם התוכן והמסר בכללותו.. ללא ספק התנהגותינו ומטען ערכינו משפיעים על אורחות חיינו ומעצבים את אישיותינו ובכנגזרת אף "אחראים" להצלחתינו.

שלל הדוגמאות שהופיעו כאן בהחלט שכיחות בחיי היום - יום, אולם כמדומני, מודעות של כ"א מאיתנו היא זו שתוביל ודרכינו ותעצב התנהגותינו..

בשורה התחתונה - הכוח טמון בתוכך!!! (לואיז ל. היי מומלץ!)

דפוסי התנהגות בהחלט יכולים להשפיע על תוצאות שונות בחיים שלנו, נקודה למחשבה... משימה לא פשוטה אבל אני יודעת שאפשרית.

אני לא מצליח לישב את הפרדוקס שבו מחד אתה טוען (ובצדק לדעתי) שכל תכונה קשורה לכל תכונה אחרת (לפחות אפשר להניח שיש "צבירי תכונות") ומאידך אתה מדבר על הפרקטיות לכאורה שבתכנון הגישה שלנו למען שיפור סיכויי ההצלחה.

הקשרים שבין התכונות שלנו, הגלויים ואילו שאינם גלויים יתנו בהכרח תוצאה לא חזויה ומכאן שלא בהכרח רצויה.

לדוגמא אדם שגילה שה"כבוד" גורם לו לאבד הזדמנויות ולכן ינסה לבטל את הצורך שלו לכבוד, אולי ימצא עצמו בסוף התהליך פחות נתון לשליטתה של תכונה זאת אבל במקביל לשינוי צצה לה תכונה של קינאה.

רוצה לומר שהמטרה לשינוי מבוקר היא אבודה מראש כי לא ידועים לנו מרבית הפרמטרים. סוף השינוי יהיה מוטה מהמטרה ביחס ישר לכמה אנו יודעים על עצמינו וכמה זמן אנו חותרים להשיג זאת.

לדעתי הקונטקסט היחידי שבו יש איזו שהיא פרקטיות בעשייה למען "הצלחה" הוא אך ורק אם ההצלחה היא בלהיות אדם מודע יותר, כלומר לראות ולא לנסות לשנות.

ישנם תכונות שיכולות להתקיים רק כשאנו לא צופים בהם ולכן בהתבוננות בהם ממילא יחדלו להתקיים וישנם אחרות שיהיו דומיננטיות יותר ולא ישתנו גם לאחר זמן רב של התבוננות.

דבר אחרון, כל האמור על התבוננות יוצא מכך שאימצתי את הטענה שה"מתבונן" אינו תכונה אלא פונקציה.

אפשר כמובן להתפלסף על כך שתדירות השימוש בפונקציה היא תכונה. דעתי האישית בעינין היא שתדירות השימוש בפונקציה הזאת היא מיומנות נרכשת ולא תכונה (כמו שילד שלמד לרכב על אופנים רכש מיומנות רכיבה ולא תכונה של רכיבה).

מאוד, אבל מאוד מתרשמת מהעומק אליו אתה נכנס בדבריך ומודה לך על שחשפת אותי לכך.

מבקשת להוסיף זוית ראיה נוספת. יש מי שאמר ש"אינך יכול ללכת יותר מהר מהחלק הכי איטי שבך" (ד"ר אן וייזר קורנל)

אותה אחת.. שפיתחה בעקבות ג'ין גינדלין את שיטת ההתמקדות יוצאת מנקודת ההנחה, שכל דבר בנו עוזר לנו למשהו וכמובן שיש סיבה למדוע הוא קיים בנו.

לפני הסיבות, אם נתמקד בו, נפנה אליו את תשומת הלב שלנו, נקבל אותו ולא ננסה לשפוט אותו. עצם הפניית תשומת הלב ולא ההתעלמות או הביקורת הפנימית, שאנו רגילים כל כך לעשות בה שימוש, היא היא שתביא את השינוי הרצוי.

לא מדובר בניו אייג' או רוחניקיות עתידית... מדובר בלהתייחס אל עצמינו גוף ונפש - גוף ולא רק קוגניציה, כאל מכלול. להתייחס אל עצמינו ולא רק לדברים שאנו יודעים בצורה כל כך מיומנת להמליל ולנסח ברהיטות.

ותחשבו על זה... המשך יום נפלא