כפי שהתבאר האדם מחפש אחיזה במציאות ככל האפשר, ואפשר לגעת פה בנקודה חשובה נוספת מהו בעצם הרעיון אשר מסביב לעניין זה עכשיו או לעולם לא? מה חשיבותה של המחשבה הזו?
ובעצם, מדובר פה על חשיבות גבוהה מאוד לחשיבה נכונה והיא כאשר האדם אומר זה עכשיו או לעולם לא, הוא בעצם מכוון את עצמו הכי טוב למטרה של עצמו, מעיין דרך להקטין את "סטיית התקן" כדי להגיע למצב שהאדם נמצא קרוב ככל האפשר למוקד המטרה מצידו.
וככל שהאדם קרוב יותר למטרה הוא בעצם פחות סוטה ממנה. ואיך אפשר להלביש את הנושא "זה עכשיו או לעולם לא? ולהבין אותו דרך הדוגמה הזו? אפשר להבין את הדברים בדרך הבאה האדם רוצה להגיע ככל האפשר לנק' 0 כלומר כמה שיותר קרוב למוקד המטרה. כאשר האדם אומר אני עושה משהו שאני לא רוצה, ואז אעשה את מה שאני רוצה אז הוא נמצא בנקודה 7, אבל הוא רחוק מאוד מהמטרה, וכל מרחק קטן מטשטש לאדם את מרחב הראייה שלו לעבר המטרה.
נניח שהאדם הזה אמר, מתי יעבור היום ואעשה את מה שאני רוצה? ובעצם כאן, האדם גם לאחר מכן אומר מתי שאסיים את פעילות X אעשה את מה שאני רוצה ואף פעם לא עושה, כי הוא מדמיין את המטרה שלו בפרספקטיבה לא נכונה כאילו המטרה היא "שנייה" ושבוע הופך ל"שנייה" והוא צריך להספיק בזמן קצר כ"כ את הדברים. ואז הוא מגלה שהוא בעצם לא הסתכל על הזמן שעובר, וגם לא מדד נכון את הזמן שלו, ובעצם כל הזמן עבר על דברים אחרים, שזוהי טעות בהערכה שלו, וגם יש כאן פעולת "דחיסה" כאילו הוא ראה את הכל ממבט על מנק' 1000 שהיא רחוקה מאוד מהמטרה ולכן, לא פלא שהוא לא הגיע אל המטרה ואף התרחק ממנה.
יש סברא שגורסת שגם מטוס רחוק נראה כמו כוכב ממרחק מסויים. ואולי האדם למעשה הסתכל כאילו הוא חייב לעשות הכל במכה אחת, ואז ממילא הוא לא יודע איך הוא יכול לעשות הכל במכה אחת ומכניס למחשבתו "פעולה" בתרגום שגוי ל"שנה" כי הוא לוקח בפעולה שלו ללא משים את כל הפעולות האחרות כאילו הוא יעשה אותן ללא הפסקה בזו אחר זו. ולכן, לא פלא שהאדם נשבר ומתעייף רק מהמחשבה.
ולכן, כאשר האדם עושה טיפין טיפין ומסתכל על המציאות כפי שהיא, ומבין שמסע של 1,000 ק"מ מתחיל מהצעד הראשון, אז הוא מבין שהההצלחה בנויה מצעדים קטנים מאוד, זה כפי שהוא לא הולך למקום X עם צעד אחד, ומתכונן לפני זה גם לא לאחר, וכל פסיעה מובילה לפסיעה הבאה אז כאן שום דבר לא השתנה למרות הדמיון הפורה של האדם. בדיוק אותו הדבר כאן האדם עושה פעולות פעולה אחר פעולה צעד אחר צעד, ועד אשר מגיע למטרה.
ובעצם כאשר האדם אומר זה עכשיו או לעולם לא הוא מכוון את עצמו לעשות עכשיו ולא אח"כ, הוא מכוון את עצמו לעשות את מה שראוי לעשות עכשיו. וכפי שכבר הוסבר, לא מספיק רק לרצות את זה ב - 100% זאת אומרת בכל מחיר, אלא להבין את הדברים כמה שיותר בשלמות.
ואז סטיית התקן הרבה יותר קטנה ואז האדם עולה על הגל והמסע מכאן מתחיל.
ובעצם, מדובר פה על חשיבות גבוהה מאוד לחשיבה נכונה והיא כאשר האדם אומר זה עכשיו או לעולם לא, הוא בעצם מכוון את עצמו הכי טוב למטרה של עצמו, מעיין דרך להקטין את "סטיית התקן" כדי להגיע למצב שהאדם נמצא קרוב ככל האפשר למוקד המטרה מצידו.
וככל שהאדם קרוב יותר למטרה הוא בעצם פחות סוטה ממנה. ואיך אפשר להלביש את הנושא "זה עכשיו או לעולם לא? ולהבין אותו דרך הדוגמה הזו? אפשר להבין את הדברים בדרך הבאה האדם רוצה להגיע ככל האפשר לנק' 0 כלומר כמה שיותר קרוב למוקד המטרה. כאשר האדם אומר אני עושה משהו שאני לא רוצה, ואז אעשה את מה שאני רוצה אז הוא נמצא בנקודה 7, אבל הוא רחוק מאוד מהמטרה, וכל מרחק קטן מטשטש לאדם את מרחב הראייה שלו לעבר המטרה.
נניח שהאדם הזה אמר, מתי יעבור היום ואעשה את מה שאני רוצה? ובעצם כאן, האדם גם לאחר מכן אומר מתי שאסיים את פעילות X אעשה את מה שאני רוצה ואף פעם לא עושה, כי הוא מדמיין את המטרה שלו בפרספקטיבה לא נכונה כאילו המטרה היא "שנייה" ושבוע הופך ל"שנייה" והוא צריך להספיק בזמן קצר כ"כ את הדברים. ואז הוא מגלה שהוא בעצם לא הסתכל על הזמן שעובר, וגם לא מדד נכון את הזמן שלו, ובעצם כל הזמן עבר על דברים אחרים, שזוהי טעות בהערכה שלו, וגם יש כאן פעולת "דחיסה" כאילו הוא ראה את הכל ממבט על מנק' 1000 שהיא רחוקה מאוד מהמטרה ולכן, לא פלא שהוא לא הגיע אל המטרה ואף התרחק ממנה.
יש סברא שגורסת שגם מטוס רחוק נראה כמו כוכב ממרחק מסויים. ואולי האדם למעשה הסתכל כאילו הוא חייב לעשות הכל במכה אחת, ואז ממילא הוא לא יודע איך הוא יכול לעשות הכל במכה אחת ומכניס למחשבתו "פעולה" בתרגום שגוי ל"שנה" כי הוא לוקח בפעולה שלו ללא משים את כל הפעולות האחרות כאילו הוא יעשה אותן ללא הפסקה בזו אחר זו. ולכן, לא פלא שהאדם נשבר ומתעייף רק מהמחשבה.
ולכן, כאשר האדם עושה טיפין טיפין ומסתכל על המציאות כפי שהיא, ומבין שמסע של 1,000 ק"מ מתחיל מהצעד הראשון, אז הוא מבין שהההצלחה בנויה מצעדים קטנים מאוד, זה כפי שהוא לא הולך למקום X עם צעד אחד, ומתכונן לפני זה גם לא לאחר, וכל פסיעה מובילה לפסיעה הבאה אז כאן שום דבר לא השתנה למרות הדמיון הפורה של האדם. בדיוק אותו הדבר כאן האדם עושה פעולות פעולה אחר פעולה צעד אחר צעד, ועד אשר מגיע למטרה.
ובעצם כאשר האדם אומר זה עכשיו או לעולם לא הוא מכוון את עצמו לעשות עכשיו ולא אח"כ, הוא מכוון את עצמו לעשות את מה שראוי לעשות עכשיו. וכפי שכבר הוסבר, לא מספיק רק לרצות את זה ב - 100% זאת אומרת בכל מחיר, אלא להבין את הדברים כמה שיותר בשלמות.
ואז סטיית התקן הרבה יותר קטנה ואז האדם עולה על הגל והמסע מכאן מתחיל.
050-3331-331