מיומנו של מנטור:... אתמול נתקלתי בסיפור מדהים שימחיש עבורכם את התשובה בצורה היפה והמועילה ביותר. זה הולך ככה: פרופסור צעיר החליט לצאת להפלגה בים. הוא היה אדם משכיל מאוד, מוערך ומוכר באקדמיה, אך היה לו ניסיון מועט מאוד בחיים האמיתיים. בצוות הספינה שבה הוא הפליג, היה ימאי זקן ואנאלפביתי. בכל ערב ביקר הימאי בתאו של הפרופסור והקשיב לו, בעוד זה האחרון מפגין ידע רב בנושאים שונים. הימאי התרשם מאוד מהידע של הפרופסור הצעיר. ערב אחד...
ערב אחד... כשהימאי עמד לעזוב את תאו של הפרופסור לאחר שיחה בת כמה שעות, הוא פתאום נשאל על ידי הפרופסור: "אדוני המבוגר, האם למדת פעם גיאולוגיה?". "מה זה, פרופסור?" "זהו המדע של כדור הארץ". "לא פרופסור, מעולם לא הייתי בבית ספר או באוניברסיטה, מעולם לא למדתי דבר". "אדוני המבוגר, בזבזת רבע מהחיים שלך!". הימאי עזב את התא עם פנים עצובות וחשב לעצמו: "אם אדם מלומד שכזה אומר את זה, כנראה שהוא צודק, בזבזתי רבע מהחיים שלי".
בערב שלמחרת, בדיוק כשהימאי הזקן עמד לעזוב את תאו של הפרופסור, הוא נשאל: "אדוני המבוגר, האם למדת אוקיאנוגרפיה?". "מה זה, פרופסור?" "זהו המדע של הים". "לא אדוני הפרופסור, לא למדתי דבר". "אדוני המבוגר, אתה בזבזת חצי מהחיים שלך!". שוב עזב את החדר עם פנים מרירות הימאי וחשב: "בזבזתי חצי מהחיים שלי, האדם הזה אומר כך והוא כנראה צודק".
בערב הבא, שוב שאל הפרופסור את הימאי: "אדוני המבוגר, האם למדת מטאורולוגיה?" "מה זה, פרופסור? מעולם לא שמעתי על זה". "המדע של הרוח, של הגשם, של מזג האוויר". "לא אדוני הפרופסור, כמו שכבר אמרתי לך, מעולם לא הייתי בבית ספר, לא למדתי דבר".
פנה אליו הפרופסור ואמר: "לא למדת את המדע של כדור הארץ שבו אתה חי, לא למדת את המדע של הים שבו אתה נמצא מרבית זמנך ומתפרנס מכך, לא למדת את המדע של מזג האוויר בו אתה נתקל מדי יום, אדוני המבוגר, אתה בזבזת שלושה רבעים מהחיים שלך!". הפעם, הימאי הזקן היה מדוכדך לגמרי: "האדם המלומד הזה אומר שבזבזתי שלושה רבעים מחיי, כנראה שבזבזתי שלושה רבעים מחיי".
התעוררותו של מנטור...
למחרת הגיע בריצה הימאי הזקן אל תאו של הפרופסור וצעק: "אדוני הפרופסור, אדוני הפרופסור, האם אי פעם למדת "שחייהלוגיה"? "למה אתה מתכוון?" שאל הפרופסור. "האם אתה יודע לשחות, אדוני?" "לא, אני לא יודע לשחות".
"אדוני הפרופסור, אתה בזבזת את כל חייך! הספינה נתקעה בסלע ואנחנו שוקעים. אלה שיודעים לשחות יכולים להגיע לחוף הסמוך. אך אלה שאינם יודעים לשחות יטבעו. אני מצטער, אדוני הפרופסור, אבל איבדת את חייך".
מסקנה:
אנחנו יכולים ללמוד את כל ה"לוגיות" שבעולם, אבל אם לא למדנו "שחייהלוגיה", כל הלמידה שלנו חסרת ערך. אנחנו יכולים לקרוא ולכתוב ספרים על שחייה, לדון בהיבטים התיאורטיים שלה, אבל איך זה יעזור לנו בדיוק אם אנחנו מסרבים להיכנס למים? אנחנו חייבים ללמוד איך לשחות.
(The art of Living, William Hart)
אז מהו ההבדל שבין ידע לחוכמה? חוכמה היא ידע שמימש את הפוטנציאל שלו. החוכמה היא בעשייה, רובנו יודעים הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים, וחושבים יותר ממה שאנחנו יודעים. הידע החשוב ביותר עדיין אינו זמין למרבית האנשים. מסתבר שרובנו לא יודעים איך לחיות, זה בדיוק מה שעושה מנטור טוב. מנטור מלמד אותך איך לחיות, מנטור מלמד אותך איך להפוך ידע לחוכמה. יש הבדל בין ללמד אותך על החיים לבין ללמד אותך לחיות.
מנטור מלמד אותך חוכמה מהי, מנטור מלמד אותך את "אמנות החיים", את הדברים החשובים באמת. תנסו לחשוב מה היה קורה אילו הממשלה שלנו הייתה מחליטה בוקר בהיר אחד, שמעתה והלאה כל מי שמסיים ללמוד תיאוריה, מקבל רישיון נהיגה במקום. ממש ככה, ללא צורך בשיעורי נהיגה. אני לא רוצה לחשוב מה זה היה עושה למספר התאונות במדינה שלנו, שגם ככה רחוק להיות הגיוני.
הידע הזה שנקרא חוכמה או "תבונת החיים" נסתר מעיניהם של רבים, רק המחפשים יגיעו אליו וימצאו אותו. לא אלה שרצים לעשות דוקטורט בגיל 25, אלא אלה שהולכים אל הבלתי פורמאלי ומבקשים מהיקום את השיעורים שלהם, אלה שיודעים איך ללמוד מבפנים.
אלה שקופצים למים ולומדים לשחות תוך כדי, הם האנשים החכמים, האחרים הם ידענים. הידענים יזכו להבין את החיים, אך הבנה היא פרס תנחומים בחיים. החכמים יזכו לחיות את החיים וליהנות מהיופי, מהאמת, מהאלוהות.
לחיינו!
ערב אחד... כשהימאי עמד לעזוב את תאו של הפרופסור לאחר שיחה בת כמה שעות, הוא פתאום נשאל על ידי הפרופסור: "אדוני המבוגר, האם למדת פעם גיאולוגיה?". "מה זה, פרופסור?" "זהו המדע של כדור הארץ". "לא פרופסור, מעולם לא הייתי בבית ספר או באוניברסיטה, מעולם לא למדתי דבר". "אדוני המבוגר, בזבזת רבע מהחיים שלך!". הימאי עזב את התא עם פנים עצובות וחשב לעצמו: "אם אדם מלומד שכזה אומר את זה, כנראה שהוא צודק, בזבזתי רבע מהחיים שלי".
בערב שלמחרת, בדיוק כשהימאי הזקן עמד לעזוב את תאו של הפרופסור, הוא נשאל: "אדוני המבוגר, האם למדת אוקיאנוגרפיה?". "מה זה, פרופסור?" "זהו המדע של הים". "לא אדוני הפרופסור, לא למדתי דבר". "אדוני המבוגר, אתה בזבזת חצי מהחיים שלך!". שוב עזב את החדר עם פנים מרירות הימאי וחשב: "בזבזתי חצי מהחיים שלי, האדם הזה אומר כך והוא כנראה צודק".
בערב הבא, שוב שאל הפרופסור את הימאי: "אדוני המבוגר, האם למדת מטאורולוגיה?" "מה זה, פרופסור? מעולם לא שמעתי על זה". "המדע של הרוח, של הגשם, של מזג האוויר". "לא אדוני הפרופסור, כמו שכבר אמרתי לך, מעולם לא הייתי בבית ספר, לא למדתי דבר".
פנה אליו הפרופסור ואמר: "לא למדת את המדע של כדור הארץ שבו אתה חי, לא למדת את המדע של הים שבו אתה נמצא מרבית זמנך ומתפרנס מכך, לא למדת את המדע של מזג האוויר בו אתה נתקל מדי יום, אדוני המבוגר, אתה בזבזת שלושה רבעים מהחיים שלך!". הפעם, הימאי הזקן היה מדוכדך לגמרי: "האדם המלומד הזה אומר שבזבזתי שלושה רבעים מחיי, כנראה שבזבזתי שלושה רבעים מחיי".
התעוררותו של מנטור...
למחרת הגיע בריצה הימאי הזקן אל תאו של הפרופסור וצעק: "אדוני הפרופסור, אדוני הפרופסור, האם אי פעם למדת "שחייהלוגיה"? "למה אתה מתכוון?" שאל הפרופסור. "האם אתה יודע לשחות, אדוני?" "לא, אני לא יודע לשחות".
"אדוני הפרופסור, אתה בזבזת את כל חייך! הספינה נתקעה בסלע ואנחנו שוקעים. אלה שיודעים לשחות יכולים להגיע לחוף הסמוך. אך אלה שאינם יודעים לשחות יטבעו. אני מצטער, אדוני הפרופסור, אבל איבדת את חייך".
מסקנה:
אנחנו יכולים ללמוד את כל ה"לוגיות" שבעולם, אבל אם לא למדנו "שחייהלוגיה", כל הלמידה שלנו חסרת ערך. אנחנו יכולים לקרוא ולכתוב ספרים על שחייה, לדון בהיבטים התיאורטיים שלה, אבל איך זה יעזור לנו בדיוק אם אנחנו מסרבים להיכנס למים? אנחנו חייבים ללמוד איך לשחות.
(The art of Living, William Hart)
אז מהו ההבדל שבין ידע לחוכמה? חוכמה היא ידע שמימש את הפוטנציאל שלו. החוכמה היא בעשייה, רובנו יודעים הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים, וחושבים יותר ממה שאנחנו יודעים. הידע החשוב ביותר עדיין אינו זמין למרבית האנשים. מסתבר שרובנו לא יודעים איך לחיות, זה בדיוק מה שעושה מנטור טוב. מנטור מלמד אותך איך לחיות, מנטור מלמד אותך איך להפוך ידע לחוכמה. יש הבדל בין ללמד אותך על החיים לבין ללמד אותך לחיות.
מנטור מלמד אותך חוכמה מהי, מנטור מלמד אותך את "אמנות החיים", את הדברים החשובים באמת. תנסו לחשוב מה היה קורה אילו הממשלה שלנו הייתה מחליטה בוקר בהיר אחד, שמעתה והלאה כל מי שמסיים ללמוד תיאוריה, מקבל רישיון נהיגה במקום. ממש ככה, ללא צורך בשיעורי נהיגה. אני לא רוצה לחשוב מה זה היה עושה למספר התאונות במדינה שלנו, שגם ככה רחוק להיות הגיוני.
הידע הזה שנקרא חוכמה או "תבונת החיים" נסתר מעיניהם של רבים, רק המחפשים יגיעו אליו וימצאו אותו. לא אלה שרצים לעשות דוקטורט בגיל 25, אלא אלה שהולכים אל הבלתי פורמאלי ומבקשים מהיקום את השיעורים שלהם, אלה שיודעים איך ללמוד מבפנים.
אלה שקופצים למים ולומדים לשחות תוך כדי, הם האנשים החכמים, האחרים הם ידענים. הידענים יזכו להבין את החיים, אך הבנה היא פרס תנחומים בחיים. החכמים יזכו לחיות את החיים וליהנות מהיופי, מהאמת, מהאלוהות.
לחיינו!
אלי מירון
050-3331-331