אתה יכול להיות ענו רק אם אין לך גאווה באופן מוחלט.

להיות ענו ולטעון לענווה על עצמך זה להיות גאוותן בסתר. כי לטעון לענווה היא פעולה גאוותנית.

"אני גאה שאין לי גאווה".

בשביל להיות חסר גאווה \ ענו אמתי, אתה חייב להיות חסר תודעת 'אני בזכות עצמי'.

בשביל להיות חסר 'אני בזכות עצמי', אתה חייב להיות חסר תודעה בעלת אוטונומיה עצמאית.

כל זמן שאתה אוהב את עצמך, אוהב את הענווה שלך, אוהב את הטוב שלך, אוהב את העזרה שלך לזולת, אוהב את היושרה שלך, אוהב את חוסר הגאווה שלך...

אתה גאוותן.

ענו אמתי מסתיר גם את הענווה.

ענו אמתי מבטל את עצמו (בזכות עצמו) באופן מוחלט.

להגיד "אני עשיתי" ממקום של 'אני בזכות עצמי', זה כמו שיד ימין שלך תיקח קרדיט על צדקה לנזקק שאתה נתת והיא תגיד "אני נתתי לנזקק את הצדקה".

כשאתה אומר "אני תרמתי" אתה היד שלקחה קרדיט על התרומה.