לפני שאסביר איך משמעת עצמית מאפשרת חופש, דבר אשר הולך לנפץ מיתוס מסוים עבור המון אנשים, אני מרגיש צורך לומר לך שני דברים חשובים: ראשית, ברצוני להסב את תשומת ליבך לחשיבותה של משמעת עצמית. אני לא חושב שיש אדם שלא יסכים איתי בכך שמשמעת עצמית היא קריטית ביותר עבור הצלחה. מעולם לא הכרתי אדם שהצליח לאורך זמן מבלי שהייתה לו משמעת עצמית גבוהה. שנית, בכדי ששנינו נשדר על אותו גל, הייתי רוצה להבהיר את משמעותה של משמעת עצמית. לשם כך, אשתמש בהגדרה הברורה ביותר בה אי פעם נתקלתי:
"משמעת עצמית היא היכולת לתת לעצמך פקודה ואז למלא אחריה"
(Paul Martinelli)
עכשיו אפשר להתחיל...
האם אתה נמנע מלתכנן דברים?
אם כן, האם אי פעם שאלת את עצמך: למה זה כך? למה אני נמנע מלתכנן דברים? בדרך כלל התשובה נופלת על אחת או יותר ממספר סיבות עיקריות. אחת מהן העובדה שאתה פוחד שאם תתכנן, לא יהיה מקום לחופש או לגמישות בחיים שלך. אתה ודאי אומר לעצמך משפטים כמו: "גם ככה החיים בלתי צפויים", "אנשים שמתכננים יותר מדי, הם מרובעים", "אני אדם ספונטני, אני לא מתכנן כלום", "הכל מלמעלה", וכדומה.
היכולת לתכנן היא חלק בלתי נפרד מתוך הצלחה. משמעת עצמית מתחילה מהיכולת שלך לתכנן, כלומר לתת לעצמך פקודות. ולכן, אם אתה פוחד ונמנע מלתכנן, אתה בעצם פוחד שהמשמעת העצמית הזו תיקח ממך את החופש שלך. אתה חושב לעצמך: "אני לא רוצה להפוך לרובוט שכל חייו מתוכננים". תגיד... לא נראה לך מוזר שרוב האנשים משקיעים זמן רב בתכנון החופשה הבאה שלהם ולעומת זאת זמן קצר מאוד (אם בכלל) בתכנון החיים שלהם? לא נראה לך מוזר שמרבית האנשים מתכננים במשך חודשים שלמים את החתונה שלהם (שנגמרת תוך 3-4 שעות) ומצד שני, לא משקיעים אפילו שעה אחת בתכנון הדרך שלהם לעצמאות פיננסית? לא נראה לך מוזר שמרבית האנשים כלל לא יודעים מהי המטרה העיקרית שלהם בחמש השנים הקרובות?
משמעת עצמית לא תיקח ממך את החופש, היא תיתן לך אותו!
נניח שיש לך חלום לכתוב ספר. כבר כמה שנים אתה מסתובב עם החלום הזה ולא עושה כלום. יום אחד החלטת שאתה חייב לעשות משהו. עכשיו מוצ"ש, אתה אומר לעצמך: "שבוע הבא אני מתחיל לכתוב את הספר", אבל בגלל שאתה כל כך מפחד לתכנן דברים שחס וחלילה החופש שלך לא ייפגע, אז אתה לא מתכנן מתי בדיוק תשב לכתוב, כמה תכתוב בכל פעם ומהי התוצאה הצפויה בסוף אותו שבוע. ובמרבית המקרים כשאתה לא מתכנן, זה לא באמת יקרה הרי. אתה יודע מה כן יקרה? בכל השבוע הזה, שבו לכאורה היית אמור להיות חופשי, ספונטני וגמיש (לפחות בכל הנוגע לחוסר התכנון וחוסר הכתיבה), כל מה שתחשוב עליו זה על כך שהנה עבר עוד שבוע ולא כתבת עדיין כלום. האם זו הצלחה? האם זה חופש? ממש לא!
רוצה הצלחה בחיים? החיים רוצים שתיתן להם כיוון ומטרה! ויתרה מכך, החיים רוצים תוכנית. אם יש לך מטרה אבל אין לך תוכנית, זה יכול ליצור המון יאוש מפני שכל יום אתה תקום בבוקר ותסתכל על אותה מטרה רחוקה מבלי שיש חלק שמחבר בינך לבינה. האם זו הצלחה? האם זה חופש בעינייך? בעיניי ממש לא! אתה עומד על הר אחד ומסתכל על הר אחר ובאמצע, ביניכם יש תהום. אם יש לך תוכנית, התוכנית תהיה הגשר שמחבר בין ההר שעליו אתה עומד עכשיו לבין ההר שאליו אתה רוצה להגיע. התוכנית היא הגשר אל החופש.
האם אתה מתכנן, אך בכל זאת לא מבצע?
אם כן, למה? למה אתה לא מבצע? אם אתה רוצה להיות רזה יותר, אתה שוכר מאמן אישי ואתם בונים יחד תוכנית. למה אתם בונים תוכנית? כי אתה רוצה להיות רזה יותר וליהנות מכל מה שזה יאפשר לך. להיות שבע רצון ומסופק מעצמך ומאיך שאתה נראה ומרגיש זה חופש עצום בעינייך, זוהי הצלחה בעינייך ואתה צודק, זה באמת חופש עצום וזו באמת הצלחה בעינייך כי רק אתה יודע מהי הצלחה בעינייך.
המאמן שלך ואתה בונים יחד תוכנית פעולה שתחבר בין המצב המצוי (במקרה זה, X קילוגרמים) למצב הרצוי (Y קילוגרמים). שוב, התוכנית היא הגשר שמחבר בין ההווה לעתיד והתוכנית הזו כוללת סדרה של פעולות על ציר זמן מסוים. זאת אומרת, שאם התוכנית לא תתבצע כראוי, סביר להניח שהמטרה לא תושג.
אז השבוע מתחיל והנה מגיע לו יום שני בערב, השעה 17:00 ובעוד חצי שעה אתה צריך להיות כבר במכון, על ההליכון (שמת לב? יצא לי חרוז)... אבל לא בא לך. אתה רוצה חופש, אתה לא רוצה משמעת עצמית, אתה רוצה סתם לשבת על הספה ולראות טלוויזיה, אתה רוצה לצאת עם חבר לכוס קפה, אתה רוצה חופש, אתה רוצה הצלחה אבל בלי משמעת עצמית. אז אתה לא הולך למכון... תכננת, אבל לא ביצעת. לא ביצעת, לא השגת את המטרה בסוף. האם בזה שנשארת תקוע במקום ולא השגת בסוף את המטרה, יש הצלחה או חופש? לא נראה לי...
לא משנה מה תגיד, בזמן שבו היית אמור לבצע מה שתכננת, ביצעת משהו אחר. אם כן, שאל את עצמך: מה זה היה הדבר הזה שגרם לך לסטות אליו? האם הוא באמת ראוי לכך?
אז מה המסקנה?
המסקנה היא שדווקא התכנון והביצוע שבא בעקבותיו מכניסים לך סדר, מיקוד ובהירות לחיים, שמים אותך על מסלול של הצלחה ומותירים אותך עם הרבה יותר זמן פנוי וחופש פסיכולוגי מאשר המצב ההפוך שבו נמנעת מלתכנן ו/או לבצע. במילים אחרות: משמעת עצמית מאפשרת לך חופש, לא לוקחת אותו ממך.
"משמעת עצמית היא היכולת לתת לעצמך פקודה ואז למלא אחריה"
(Paul Martinelli)
עכשיו אפשר להתחיל...
האם אתה נמנע מלתכנן דברים?
אם כן, האם אי פעם שאלת את עצמך: למה זה כך? למה אני נמנע מלתכנן דברים? בדרך כלל התשובה נופלת על אחת או יותר ממספר סיבות עיקריות. אחת מהן העובדה שאתה פוחד שאם תתכנן, לא יהיה מקום לחופש או לגמישות בחיים שלך. אתה ודאי אומר לעצמך משפטים כמו: "גם ככה החיים בלתי צפויים", "אנשים שמתכננים יותר מדי, הם מרובעים", "אני אדם ספונטני, אני לא מתכנן כלום", "הכל מלמעלה", וכדומה.
היכולת לתכנן היא חלק בלתי נפרד מתוך הצלחה. משמעת עצמית מתחילה מהיכולת שלך לתכנן, כלומר לתת לעצמך פקודות. ולכן, אם אתה פוחד ונמנע מלתכנן, אתה בעצם פוחד שהמשמעת העצמית הזו תיקח ממך את החופש שלך. אתה חושב לעצמך: "אני לא רוצה להפוך לרובוט שכל חייו מתוכננים". תגיד... לא נראה לך מוזר שרוב האנשים משקיעים זמן רב בתכנון החופשה הבאה שלהם ולעומת זאת זמן קצר מאוד (אם בכלל) בתכנון החיים שלהם? לא נראה לך מוזר שמרבית האנשים מתכננים במשך חודשים שלמים את החתונה שלהם (שנגמרת תוך 3-4 שעות) ומצד שני, לא משקיעים אפילו שעה אחת בתכנון הדרך שלהם לעצמאות פיננסית? לא נראה לך מוזר שמרבית האנשים כלל לא יודעים מהי המטרה העיקרית שלהם בחמש השנים הקרובות?
משמעת עצמית לא תיקח ממך את החופש, היא תיתן לך אותו!
נניח שיש לך חלום לכתוב ספר. כבר כמה שנים אתה מסתובב עם החלום הזה ולא עושה כלום. יום אחד החלטת שאתה חייב לעשות משהו. עכשיו מוצ"ש, אתה אומר לעצמך: "שבוע הבא אני מתחיל לכתוב את הספר", אבל בגלל שאתה כל כך מפחד לתכנן דברים שחס וחלילה החופש שלך לא ייפגע, אז אתה לא מתכנן מתי בדיוק תשב לכתוב, כמה תכתוב בכל פעם ומהי התוצאה הצפויה בסוף אותו שבוע. ובמרבית המקרים כשאתה לא מתכנן, זה לא באמת יקרה הרי. אתה יודע מה כן יקרה? בכל השבוע הזה, שבו לכאורה היית אמור להיות חופשי, ספונטני וגמיש (לפחות בכל הנוגע לחוסר התכנון וחוסר הכתיבה), כל מה שתחשוב עליו זה על כך שהנה עבר עוד שבוע ולא כתבת עדיין כלום. האם זו הצלחה? האם זה חופש? ממש לא!
רוצה הצלחה בחיים? החיים רוצים שתיתן להם כיוון ומטרה! ויתרה מכך, החיים רוצים תוכנית. אם יש לך מטרה אבל אין לך תוכנית, זה יכול ליצור המון יאוש מפני שכל יום אתה תקום בבוקר ותסתכל על אותה מטרה רחוקה מבלי שיש חלק שמחבר בינך לבינה. האם זו הצלחה? האם זה חופש בעינייך? בעיניי ממש לא! אתה עומד על הר אחד ומסתכל על הר אחר ובאמצע, ביניכם יש תהום. אם יש לך תוכנית, התוכנית תהיה הגשר שמחבר בין ההר שעליו אתה עומד עכשיו לבין ההר שאליו אתה רוצה להגיע. התוכנית היא הגשר אל החופש.
האם אתה מתכנן, אך בכל זאת לא מבצע?
אם כן, למה? למה אתה לא מבצע? אם אתה רוצה להיות רזה יותר, אתה שוכר מאמן אישי ואתם בונים יחד תוכנית. למה אתם בונים תוכנית? כי אתה רוצה להיות רזה יותר וליהנות מכל מה שזה יאפשר לך. להיות שבע רצון ומסופק מעצמך ומאיך שאתה נראה ומרגיש זה חופש עצום בעינייך, זוהי הצלחה בעינייך ואתה צודק, זה באמת חופש עצום וזו באמת הצלחה בעינייך כי רק אתה יודע מהי הצלחה בעינייך.
המאמן שלך ואתה בונים יחד תוכנית פעולה שתחבר בין המצב המצוי (במקרה זה, X קילוגרמים) למצב הרצוי (Y קילוגרמים). שוב, התוכנית היא הגשר שמחבר בין ההווה לעתיד והתוכנית הזו כוללת סדרה של פעולות על ציר זמן מסוים. זאת אומרת, שאם התוכנית לא תתבצע כראוי, סביר להניח שהמטרה לא תושג.
אז השבוע מתחיל והנה מגיע לו יום שני בערב, השעה 17:00 ובעוד חצי שעה אתה צריך להיות כבר במכון, על ההליכון (שמת לב? יצא לי חרוז)... אבל לא בא לך. אתה רוצה חופש, אתה לא רוצה משמעת עצמית, אתה רוצה סתם לשבת על הספה ולראות טלוויזיה, אתה רוצה לצאת עם חבר לכוס קפה, אתה רוצה חופש, אתה רוצה הצלחה אבל בלי משמעת עצמית. אז אתה לא הולך למכון... תכננת, אבל לא ביצעת. לא ביצעת, לא השגת את המטרה בסוף. האם בזה שנשארת תקוע במקום ולא השגת בסוף את המטרה, יש הצלחה או חופש? לא נראה לי...
לא משנה מה תגיד, בזמן שבו היית אמור לבצע מה שתכננת, ביצעת משהו אחר. אם כן, שאל את עצמך: מה זה היה הדבר הזה שגרם לך לסטות אליו? האם הוא באמת ראוי לכך?
אז מה המסקנה?
המסקנה היא שדווקא התכנון והביצוע שבא בעקבותיו מכניסים לך סדר, מיקוד ובהירות לחיים, שמים אותך על מסלול של הצלחה ומותירים אותך עם הרבה יותר זמן פנוי וחופש פסיכולוגי מאשר המצב ההפוך שבו נמנעת מלתכנן ו/או לבצע. במילים אחרות: משמעת עצמית מאפשרת לך חופש, לא לוקחת אותו ממך.
050-3331-331