יש מציאות ודברים קורים בה

ולא מעט פעמים אנחנו מרחמים אל אדם כזה או אחר, עלינו (-:, על חיות וכו'.

מצד אחד,. בהנחה שאני זה "אלוהים" אז כל מה שקורה זה מה שאני רוצה, אז מה יש לרחם, זה מה שבקשתי שיקרה.

מצד שני, אני לא "אלהים" אז מי אני בכלל, יצור אפסי שכמוני שיש לי זכות בכלל לערר, לשפוט, לכפור במציאות הקיימת.

הבעיה באדם שהוא לא ממש חווה את שני הקיצונים שלעיל, שאם כן לא היה סובל, אלא מקבל ואוהב את המציאות כפי שהיא.

זהו זגזוג, בדיוק כמו שאנחנו מזגזגים בין יש בחירה לאין בחירה, ולכן הקשיים.

כשנוח לנו אנחנו בוחרים כשלא נוח לנו אנו לא, פעם מרחמים פעם לא, הזגזוג הוא ספק גדול, וככל שהספק גדול יותר, כך צמח וגדל לו מגדל קלפים על בסיס שקרי.

כשאדם מרחם, הוא קודם כל חושב על עצמו, איך הוא יחיה אם התחושה, במה זה יטיב לו?

יש סוג של התחשבנות פנימית, גם אם היא באותו הרגע לא נגלית

יש מה שנקרא התחשבנות עומק, משהו שיצרנו ע"ב התחשבנות וקברנו אותו עמוק בתת מודע, וכבר איננו רואים אותה, ואף מתכחשים לה.

לרחם, לעזור, לאהוב, וכו' הכל מצויין, השאלה מאיזה מקום זה מגיע, האם זה ממקום אמיתי וברור, או ממקום שהוא שקרי.

*

יש שכל גדול בהבנת הביו מכניקה של האגרוף

מקור הכוח של האגרוף הוא הקרקע, משם בעצם עובר הכוח אל הרגליים, מהרגליים אל מרכז הגוף, ממרכז הגוף אל הכתפיים מהכתפיים לזרועות ומהזרועות אל כף היד הקפוצה.

מסקרנותי בעולם הא"ל החלטתי לבדוק את עוצמתו של האגרוף בתוך מיים, נתלתי על חבל ועוד

המסקנה, הייתה, שלאגרוף אין שום משמעות ללא הבסיס של הקרקע.

כמובן, שגם ללא ההתנסות הדברים דיי ברורים בחוקי הפיזיקה הכי פשוטים.

ובעצם, כל המשמעות של מה שאני מלמד ולומד באומנויות הלחימה, נעלמת, מתנדפת ללא קרקע יצוקה.

ומה הקשר לאמת?

האמת נמצאת בכל דבר, ועוטפת כל דבר.

האמת היא ה"קרקע" הדבר הממשי שלא ניתן להפריך בשום אופן

ומשם אפשר לבנות "בניינים " אמיתיים.

ללא קרקע יצוקה, הכל פיקציה, חסר משמעות אמיתית.

*

מהי הנחה?

הנחה היא סוג של מסקנה שקרית.

אדם מסיק מסקנה על בסיס רעוע, על בסיס דבר הניתן להפריכו.

אם נבדוק ונתבונן בדבר, נראה שכל מחשבותינו ומעשינו, מבוססים על הנחות שלא ברורות לנו.

אם אדם לא מבין וחווה מי ומה הוא, איך יוכל בכלל להבין את הנגזרות של ה"אני".

כמובן שהוא לא יכול, לכן הוא מניח הנחות, ונותן לעצמו "הנחות" מה שמביא אותו לסבל.

הנחות ואמונות הן שקר, וכולם משקרים, הן דתיים והן חילונים, רק לשקרים יש אינסוף צורות בידיוק כמו לאמת.

אדם רוצה ככה וככה

מי אתה שתרצה? ולמה בכלל שתרצה?

אני לא יודע - הנחה

כי ככה - הנחה

אי אפשר לדעת - הנחה

זה גדול עלי - הנחה

וכו'

איך אדם יכול לבנות את חייו באושר, אם כל מה שהוא מקבל מעצמו זה רק הנחות חסרות בסיס?

אדם שרוצה באמת את האמת מקבל אותה.

אין דבר העומד בפני הרצון

*

המציאות היא ה"סתום" האני וכל מה שמחצה לי.

חוויית המציאות מורכבת ממכלול גורמים:

המידע שנובע מכל החיישנים שלנו, החיצון

האני, שזהו מכלול ההגדרות של האני מול עצמי (מי זה העצמי?) ומול החיצון.

ה"סתום" שהוא לפני האני המוגדר.

אצל רוב האנשים, חוויית המציאות, מוגדרת ומגודרת כפונקציה של האני המוגדר והמגודר אל מול החיצון המוגדר והמגודר.

יש מספר אנשים, שנחשפו וגילו את "הסתום" שבהם. אם כך, מהו הסתום? הסתום הוא הבלתי מוגדר, העצמי, עצמותי (צמצום). וכשאין גדר אז אין גבול, ובעצם הם גילו בתוכם משהו שהוא כביכול בלתי נתפס, את האינסוף.

ולכן נוסף להם נדבך עצום לתפיסת המציאות. על כך נרחיב בהמשך.

אם כך, למה כל אחד מלאך?

מיכיוון שהמציאות הממשית לא ממש ממשית.

מיכייון שכל מה שבאמת נוכל להיות בטוחים בממשיותו לא קיים ב"משטח" המוגדר.

והתפקיד של כל אחד ואחד במציאות של זולתו, להביא אותו למקום הבאמת ממשי.

אין באמת אנשים, אין באמת עצמים וכו', יש רק כוחות שאנחנו מדמים אותם ונותנים להם משמעות כביכול.

לכוחות הללו יש מטרה, כל עוד לא הגעת לאמת, תפקידם לחבר אותך אליה.

לכן כל אדם הוא מלאך. מלאך הוא בעל מלאכה, בעל תפקיד.

האני תפקיד זהה לזולתו, זהו כוח בעל תפקיד, מלאך, וכמו חבריו, תפקידו להביא אותך אל האמת.

לכוחות אינסוף צורות הן פשוטות והן מוסוות ומאד מתוחכמות, מצד אחד להרחיק ומצד שני לקרב אל מציאות האמת.

תפקיד הקירוב וההרחקה, לבדוק ולבחון את גודל רצונו של האדם להחשף לאמת.

שאם הוא לא רוצה באמת, בקשתו תתממש. שאם ירצה באמת, בקשתו תתממש באמת.

*

הסוד הוא פשוט, באמת לרצות זה הכל.

לא משנה באיזה תחום, לא משנה איפה מתי כמה ולמה?

היקום כאן בשבילך

התנאי היחידי, שבאמת תרצה.

איך יודעים שאדם באמת רוצה?

היקום יש לו פרמטרים מאד פשוטים וברורים

כשאדם באמת רוצה משהו, הוא כל כולו במחשבה ליצור את הדבר, ובכך יוצר אותה.

אין בלתי אפשרי, יש לא מספיק רוצה.

אל תגבילו את עצמכם, אל תצמצמו את כוחו של היקום, תצרו את רצונכם בדמיון.

תשקיעו זמן ומאמץ מחשבתי עקבי ובלתי מתפשר.

מבטיח, זה יגיע

כ"ש: אין דבר העומד בפני הרצון

*

מושג זה מגיע מהיהדות. האלה שנשאלת? למה? ואלי לא? אולי הוא בכלל רוצה להרע?

שאלות שכאלה מגיעות מאדם שבאמת רוצה לדעת

וכל אדם שרוצה, אבל רוצה הרבה דברים אחרים יותר, לעולם לא יבין את זה. למה?

כי היקום נותן כל דבר שיחפוץ האדם, כל מה שיבקש, רק שבאמת ירצה.

אנשים רוצים אבל לא מספיק.

לדוגמה: שנים אני משקר לעצמי שאני רוצה זוגיות, זה היה יותר רצון של אחרים, מאשר שלי, את היקום לא ניתן לשקר, לכן אין לי ולא תיהיה לי עד שממש אחפוץ בזוגיות.

היום אני מבין את זה ומקבל את זה באהבה.

כשאדם באמת רוצה להבין את האמת, הוא מטיל בכל דבר ספק, ודורש את האמת במצח נחושה, וכשהיא מגיעה אז מבינים שכל מה שיש זה מה שבקשנו באמת. הכל אחד הוא.

ממקום שכזה אתה באמת מבין, שכל שתבקש תקבל, טוב ומטיב לנבראיו.

אנשים שלא ישאלו, ולא שלו יתייאשו מהשכל התחתון שלהם, לא יגלו את השכל העליון, מהסיבה הפשוטה שהם לא באמת רוצים את האמת, אלא רוצים יותר דברים אחרים.

אין כאן עניין של טוב או רע, אלא הבנה, שכל שתרצה יהיה.

האדם נברא בצלמו של האלוקים

כשכל מה שאתה רוצה זה מה שקורה, זאת תחושה אלוקית, אתה לא הוא, אבל מרגיש דומה לו חלק בלתי נפרד ממנו.

*

לכל אדם יעוד. היעוד נקבע ע"י היקום.

איך?

ע"י השתלת "הרשימו" סוג של תכנית המעצבת את רצונותיו.

אז אין לנו בחירה חופשי?

אין

אבל אני מרגיש שכן יש לי?

יש

נו אז?

מצד האמת, גם יש לך וגם אין לך בו זמנית.

כשאתה חי (מת (-: ) בתודעה תחתונה, אתה מרגיש שאתה כן בוחר.

כשאתה חי באמת, תודעה עליונה, אתה מבין שאתה לא בוחר, ליקום יש סוג של תכנית כללית.

נו אז יש תכלית או אין?

יש ואין.

תכלית היא סיבה למסיבה, והיקום לא ממש חייב אותה.

מבחינת היקום אין תכלית, אין בכלל מושג כזה.

תכלית היא נרדפת לסיבה, ובעולם התחתון אנחנו צריכים סיבות בכדי לעבור מרע לטוב.

בעולם העליון, אין טוב או רע, לכן אין צורך בסיבה.

נו אז?

יש סיבה ואין סיבה זאת האמת

*

כל הדברים שנאמרים על ידי, וע"י צדיקי אמת הם דברים שהיקום תכנן שנגלה ונאמר אותם, זאת המגמה.

המגמה, היא לחזור לתודעת האמת, ללא כל הבדל מין לאום גיל דת וכו'. מי שחושב שדברי הם או שגעון או מגאלומנים, זה בסדר, כי זוהי התכנית של היקום לגבי גלגולם הקיים, מה שנקרא זמנכם עוד לא הגיע (אבל לא לדאוג, אין מנוס בסוף זה מגיע (-: ). אם דברי ודברי צדיקי אמת, כמו מורי ורבי, אליעד כהן, נוגעים בכם, זה אומר שבגלגול הזה שלכם אתם צריכים לגלות את האמת, זה התכנון.

זאת המגמה העולמית, אם נרצה או לא, זה תלוי ולא תלוי בנו (-:

האמת כואבת רק למי שלא מגלה אותה

*

היעוד של כל אדם נטוע ב"רשימו" זה תבוע בדי אן איי שלו.

איך יודעים מהו?

מבררים את הרצונות העזים שבתוכנו.

בירור הרצונות שלנו הוא בעצם החיבור ללב.

נקשיב ללב, נרגיש טוב, לא נקשיב אז נסבול, עד שימאס ואז היאוש יביא אותנו להקשבה ללב, ואז נגשים את יעודנו.

אין טוב או רע, עליון או תחתון, התכנית הכללית לא תלויה בנו, היא לא תלויה בדבר, פשוט להקשיב ללב והכל יהיה מצויין.

כל אדם שיקשיב ללב, ויגשים את יעודו, יחווה את תחושת הטוב והמיטיב.

בהצלחה לכולנו, כל אחד ויעודו

כולנו אחד

*

האמת היא אחת ויחידה

היקום בוחר בשבילנו את הדרך.

כל מה שנשאר זה פשוט להקשיב ללב, לרצונות.

מה שהלב בוחר, זאת הדרך, זה היעוד.

*

ולמה הדבר מרמז?

שאדם שרואה משהו שלא מצא חן בעינו, הוא מרשיע או שופט את הדבר.

זהו הרשע, המרשיע את המציאות.

כ"ש הפוסל במומו פוסל.

אדם שמתקן את עצמו, דרך גילוי בלתי מתפשר את האמת, גילוי המציאות כפי שהיא

מבין, שזהו גילוי "הרע" שבתוכו.

ולכן יעשה כל שביכולתו, לשנות את תפיסת המציאות.

המציאות היא טוטאלית, וכל השאר זה רק פרשנות.

צדיק אמת, הוא אדם שמקבל את כל המציאות כפי שהיא עם הטוב והרע כביכול, לא רק מקבל אלא אוהב ומצדיק אותה.

*

מהי הכוונה?

מגיל ינקות "הזריקו " בנו תודעה דיכוטומית, שאנחנו כל כך מזוהים איתה, שקשה לנו לתפוס את העולם בלעדיה.

תודעה זו כל כך מתוחכמת, שהיא יצרה בעצמה מנגנוני הגנה מפני סדקים בחומה שהיא יצרה סביבה.

אנחנו חיים את החיים, בריצה אחרי הרצונות שלנו, ללא תשומת לב אמיתית לעולם הפנימי שלנו.

אנחנו משתמשים במושגים כאילו הם כל כך ברורים ומובנים שאנחנו לא משקיעים ולו מאמץ אמיתי אחד לברר אותם.

אנחנו כ"כ רוצים הרבה דברים. האם פעם אחת ברצינות שאלנו את עצמנו, מי אנחנו? מי זה שרוצה כל הזמן? וכו'

כמובן, שלא את כל אחד דברי מעניינים, וזה לא תלוי בי או בו, זה רק תלוי ברצון האותנטי שלו לגלות את האמת.

ואלה שאותם זה מעניין, צריכים לדעת, שהכל אפשרי, גם הלא אפשרי כביכול, למה?

תכונת "הלא אפשרי" היא המצאה של התודעה הדיכוטומית, ולמה היא קיימת? כדי לשמור על עצמה בעלת הביית.

סוג של דיבוק.

מנגנוני ההגנה שלה מאד מגוונים ומתוחכמים. אחד החזקים שלה הוא הפחד מלהשתגע, מלאבד שליטה.

אם אדם מצליח לגבור על המנגנון שלעיל כמובן בעזרת הרצון העיקש והלא מתפשר שלו, יכיל את הפחד וימשיך במצח נחושה, הוא יתקדם מאד, מיכיוון שכל פחד שיתמוסס יקרב אותך יותר ויותר לאמת.

אז מהי האמת? שהכל אחד, ששום דבר ביקום לא מחויב המציאות ומחויב המציאות בו בזמן.

זוהי התודעה המאוחדת, שבה אין פירוד, שהכל שלם.

אז איך יכול להיות שדבר והיפוכו בו זמנית הם אחד.

התודעה הדיכוטומית תזעק שזה בלתי אפשרי, אבל האמת שזה כן אפשרי, ורק תלוי ברצון הגדול שלכם לגלות את זה.

כי אין דבר העומד בפני הרצון

חיבור האדם לאמת, תביא אותו לחוויית הרגע הזה, ובו זמנית גם חוויית הנצח.

*

כבר בילדותינו הורגלנו לצפות ולחכות למתנות, הן בימי שגרה והן בימי חג כאלה ואחרים.

הורגלנו שאם נקבל משהו זה ישמח וימלא אותנו.

ובכך "המתנו" את שמחת החיים הטבעית שלנו בקליפות אשפה שאנו תלויים בהם.

בצורה מדורגת, הן בסביבה הקרובה והן ברחוקה, גדלנו להיות אנשים שמחים כתלות בחומר.

אין דברי שוללים קבלת דבר כזה או אחר.

אלא, השוני הוא בכוונה, בהבנה ובמחשבה מאחורי הדבר.

שונא מתנות יחיה, הוא אדם שחי באמת, אדם שליבו מלא ללא תנאי של מתנה כזאת או אחרת.

אדם שתולה את שמחת ליבו בחומר, יתאכזב מהר מאד, שכן יהנה לרגע קט, אך יתמכר לרגע ארוך עוד יותר.

זה כמו סם, נהנים, מתמכרים, משפיע פחות, נהנים מתמכרים עוד יותר, וחוזר חלילה.

איש אמת, יקבל את המתנה, אך לא ישמח יותר או פחות בגללה, שכן אושרו לא תלוי בה.

המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול להביא לילדיו, היא תפיסת מציאות אמיתית, מתנה זו תשאר איתם לנצח ורק תמנף את החיים שלהם ושל אלה שבסביבתם.

מתנה כזאת דורשת הרבה יותר תשומת לב והשקעה בילד / ה, אך מי שבאמת אכפת לו, יעשה זאת.

*

כל חיינו אנחנו רודפים אחר החומר, וככל שיש לנו אותו, אנחנו סובלים יותר. למה?

כי ככל שיש לנו יותר, יש לנו פחד גדול יותר לאבד את הקיים.

ובעצם, הפכנו לעבדים של החומר, במקום שזה יהיה להפך.

אם כך, האם לא לרכוש דברים?

כמובן שכן, אבל האדם החכם, לא יפחד לאבד אותם, כי שמחת ליבו תלויה בפנימייותו, ולא בחומר.

איש רוח, הוא אדם חופשי, שמבין שהמציאות היא פרשנות של התפיסה שלנו.

יש או אין אינו משנה. איש רוח כמו אושו לדוגמה, בכוונה חי חיי מותרות, רק בכדי להצהיר, שאיש רוח לא חייב להיות סגפן. כל הרעיון, הוא לא להיות תלוי בחומר, יש אין כל אחד לפי בחירותיו, ובכל זאת זה לא משנה.

רבי נחמן אמר "אין פחד בעולם" וזה יקרה רק שאינך מפחד לאבד דבר

אדם שאינו מפחד לאבד רכושו, הוא באמת בעליו.

אדם שמפחד, הוא עבד.