התנתקות רגשית. בחיים לפעמים האדם צריך להתנתק רגשית מדברים שגורמים לו לחוסר שמחה. לדוגמה אחרי פרידה בפרט זוגית, האדם צריך לדעת להתנתק רגשית מהעבר ולהתקדם קדימה אל המשך החיים. ונשאלת השאלה איך מתנתקים רגשית?
תלות רגשית היא סוג של בית כלא, ממש כאילו הנפש של האדם שבויה בשבי אצל האויב. לא משנה מה האדם מנסה לעשות, התלות הרגשית שלו באותו הדבר גורמת לו לחשוב על אותו הדבר, לרצות את אותו הדבר, לחיות באשליה כאילו אותו הדבר טוב יותר מאשר מצבו כרגע וכיו"ב. התלות הרגשית היא האויב של האדם והיא זו ששולטת באדם ומנהלת אותו, את מחשבותיו, את מצב רוחו, את מעשיו וכולי. ממש כאילו האדם נמצא בשבי אצל האויב. ונשאלת השאלה כיצד בעצם משתחררים מאותו בית כלא ושבי של התלות הרגשית?
והתשובה לשאלה הזאת היא פשוטה והיא תלויה בדבר אחד בלבד והוא השכל של האדם. הגורם היחיד שיכול לעזור לאדם לדעת מה לעשות בשעת משבר הוא השכל. השכל של האדם יודע מה לעשות בכל מצב נתון. גם אם אין לך מושג מה לעשות, עדיין השכל שלך יודע מה לעשות כאשר אינך יודע מה לעשות. גם כדי להתנתק רגשית מדברים שמפריעים לך לחיות בשמחה, גם לשם כך עליך להשתמש בשכלך עד כמה שאתה יכול.
האדם מורכב מ 2 גורמים. 1 - שכל, 2 - רגש. השכל של האדם הוא המנהל / המפקד וכולי, והרגש של האדם הוא בעצם החוויה והצורה שבה האדם חווה את החיים שלו. שמחה / עצבות / אהבה / אושר וכן כל שאר הרגשות, כולם הם רגשות שנחווים אצל האדם בחלק של הרגש ולא של השכל. לעולם גם לא תוכל להשתחרר מהרגש וגם אין צורך בכך. כי גם לרגש כמובן יש תפקיד. והתפקיד של הרגש כמובן הוא לגרום לאדם להרגיש רגשות חיוביים של אושר / שמחה וכולי, רגשות שאותם אי אפשר להרגיש בשכל.
אבל וזאת הנקודה החשובה, ככל שאדם משתמש יותר בשכל שלו ומחזק יותר את השכל שלו, כך הרגשות שלו טובים יותר.
ככל שאדם משתמש פחות בשכל שלו, כך הרגשות שלו רעים יותר. ככל שהשכל של האדם פעיל יותר ושולט יותר, כך הרגשות של האדם חיוביים יותר וככל שהאדם מקשיב יותר לדמיונות ולרצונות הלא שכליים שלו במקום לשכל שלו, כך הרגשות שלו הופכים לפחות ופחות טובים בכל התחומים בחייו.
וכאן חשוב מאוד להבהיר נקודה מסוימת. כאשר אנחנו אומרים שרמת האושר והשמחה שהאדם חווה דרך הרגשות שלו היא תוצאה של רמת השימוש שלו בשכל שלו, אין הכוונה בכך רק לגבי אירוע ספציפי, אלא בכלל לגבי החיים בכללותם.
ז"א זה נכון מאוד שכאשר האדם נתקל לדוגמה בסיטואציה ספציפית של כעס / לחץ וכיו"ב, זה נכון שככל שהוא ישתמש יותר באותו הרגע בשכל שלו, כך הרגשות שלו באותו הרגע יסתדרו.
אבל, חשוב מאוד לדעת, כי העניין של השכל והרגש הוא רוחבי לכל החיים. לדוגמה: נניח שאדם רעב יושב לאכול. ותוך כדי האכילה מציעים לו לאכול משהו לא בריא / משמין וכולי. במקרה כזה לדוגמה יש קונפליקט בין הרגש לבין השכל.
ז"א אילו לאדם היה אך ורק שכל, הוא בוודאי לא היה אוכל את אותו מאכל משמין / לא בריא. והסיבה שבגללה האדם אוכל את אותו מאכל, היא משום שהוא אינו מקשיב לשכלו אלא מקשיב לדמיון הרגשי שלו, שמסיבות שונות רוצה להרגיש טוב, על ידי אכילת אותו המאכל.
וזה בדיוק הרגע שבו אם האדם יודע לעצור ולומר לרגשות שלו, שעם כל הכבוד לחשיבות שלהם, השכל שלו אומר לו לא לעשות את הפעולה, דהיינו במקרה הזה, השכל של האדם אומר לו לא לאכול את המאכל הלא בריא ולכן הוא לא אוכל את המאכל הלא בריא. פעולה כזו שנראית הגיונית ופשוטה לכאורה, היא בעצם חדר הכושר של השכל, דהיינו הפעולה הזאת מחזקת את השכל של האדם. ממש ברגע הזה האדם מחזק את הכוח השכלי שבו, שיגרום בוודאות לכך שגם באירועים אחרים הרגשות של האדם יהיו יותר ברי שליטה וממילא יהיו חיוביים יותר.
אדם שלא שולט ברגשות שלו בדברים קטנים, הרגשות שלו שולטים בו בדברים גדולים. אדם ששולט ברגשות שלו בדברים קטנים, אדם שמעדיף להקשיב לשכל שלו במקום לרגש שלו גם בדברים קטנים, אדם כזה מחזק אצל עצמו את היכולות השכליות שלו ומאפשר לעצמו לחיות טוב יותר בכל תחום. כי ככל שהשכל מיושב יותר, כך הרגשות חיוביים יותר.
וכמובן שכאן הדוגמאות הן רבות. לדוגמה עישון היא פעולה שהשכל של האדם אומר לו לא לעשות אותה, אבל הוא נכשל בה בגלל איזה רגש דמיוני. מאחר שהדמיון של האדם כאילו מרגיש משוחרר וכולי כאשר הוא מעשן, אך באמת הוא רק מכניס את עצמו לבית כלא של תלות רגשית במשהו. עישון דומה לעכבר שנכנס למלכודת בשביל חתיכת גבינה צהובה. מרחוק הוא רואה את הגבינה הצהובה, זה נראה לו טעים וכולי, הוא בטוח שהוא הוא הולך עכשיו ליהנות... אבל הוא מוצא את עצמו כמובן בתוך מלכודת וסופו ידוע.
גם רוב ככל שאר הדברים שהאדם בורח אליהם, הם סוגים של מלכודות דבש. הם גורמים לאדם לחשוב שהנה הוא ירגיש טוב יותר... ובאמת הם אכן גורמים לו לאדם להרגיש טוב יותר בטווח הקצר, אבל הם משמידים את האדם בטווח שלאחר מכן, הן בגלל התלות הרגשית שהם יוצרים אצל האדם והן בגלל שאר הנזקים שנגרמים לו לאדם. כל אחד לפי השטות שאיתה הוא מתעסק. ובדיוק כפי שהתבאר מספר פעמים לגבי הנושא של שתיית מי ים, כי ככל שאדם שותה מהם יותר ומרווה יותר את צמאונו במי ים, כך הוא נהיה צמא יותר ויותר. דהיינו תלות רגשית שמכניסה את האדם לבית כלא.
ובשורה התחתונה הנקודה החשובה שצריך לזכור היא, כי ככל שהאדם מחזק את השכל שלו בכל רגע ורגע מחייו, דהיינו האדם פועל בצורה שכלית יותר ורגשית פחות ולא משנה באיזה נושא, כך הוא גורם לרגשות שלו להיות שמחים יותר וטובים יותר ולא משנה באיזו סיטואציה. ולהפך, ככל שהאדם מקשיב יותר לרצונות המידיים שלו והלא שכליים שלו (כל אחד כפי מה שהוא יודע מעצמו), כך הוא מחליש את שכלו וכך הוא גורם לעצמו ליצירת רגשות שליליים / חוסר מצב רוח / פחדים / חששות / חרדות / עצבות / דיכאונות וכולי.
כל המצב הרגשי של האדם, האם הוא יהיה חיובי יותר או פחות, הכל תלוי אך ורק ברמת השימוש של האדם בשכלו. ככל שהשכל שולט יותר, כך הרגשות חיוביים יותר ויותר וכך האדם מלא יותר באושר פנימי. וככל שהאדם מקשיב יותר לדמיונות שלו / לעצלות / עצבות וכולי שלו, כך הוא מחליש את שכלו וגורם לרגשות שלו להפוך לשליליים.
ונחזור לעניין ההתנתקות הרגשית וההשתחררות מהתלות הרגשית. הדרך היחידה של האדם לשלוט ברגשות שלו, היא על ידי שימוש בשכל. ככל שתחזק אצל עצמך יותר את השכל שלך, כך תהיה מסוגל ליהנות טוב יותר מהמציאות האמיתית שיש לך כרגע, ולא לחיות באיזו אשליה לגבי משהו שהוא כאילו היה טוב יותר בעבר.
העבר הוא דמיון אחד גדול. העבר כולו הוא לא סוג של שכל אלא סוג של רגש. ולמה?
כי יש באדם שני כוחות. 1 - שכל. 2 - דמיון. והזיכרון של האדם הוא כמובן קיים בדמיון ולא בשכל. האדם זוכר בדמיון שלו שקרה משהו, אך זהו דמיון בלבד. במציאות האמיתית של עכשיו, האירוע שקרה לפני רגע אינו קיים. אתה חושב שהוא קרה בגלל יכולת הדמיון שלך.
אילו לא יכולת לדמיין אלא רק לחשוב באמצעות השכל, לא יכולת לזכור מה קרה לפני רגע. כי העבר הוא בעצמו דמיון. ולכן ממילא ניתן להבין, כי כדי להשתחרר מהעבר שקיים בדמיון, ממילא צריך לברוח אל השכל ולחזק אותו. כי השכל הוא הכוח המנהל של הדמיון ושל הרגש. ככל שהשכל יהיה חזק יותר, כך הרגשות של האדם יהיו טובים יותר.
כאשר ברצונך להתנתק רגשית ממשהו, עליך לחשוב בהיגיון, לדוגמה על ה"תועלת" שצומחת לך מכך שאתה שוקע בדמיונות ובזיכרונות העבר. כאשר תתבונן בעניין הזה תגלה מיד שעליך להתחזק בכל כוחך לפתוח דף חדש ולהתקדם קדימה. כי העבר הוא סוג של משא כבד שהאדם סוחב על כתפיו. כל הדברים שהאדם תלוי בהם רגשית, הם סוג של בית כלא שהאדם שבוי בידיים של אותם הדברים שבהם הוא תלוי רגשית.
הדבר היחיד שבו אתה יכול להיות תלוי רגשית הוא כמובן בעצמך. דהיינו שהאדם ילמד לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו כפי מה שהוא. הדבר היחיד שרק יועיל לך להיות תלוי בו רגשית הוא עצמך. אתה הרי תמיד נמצא עם עצמך ואין שום רגע שבו אתה לא נמצא שם עבור עצמך. ככל שתהיה תלוי יותר בעצמך, כך תהיה תלוי פחות בדברים אחרים.
מאחר שלהיות תלוי רגשית בדברים משתנים שמחוצה לך זהו בעצם בית כלא, ממילא להיות תלוי רגשית בעצמך ובפנימיות שלך עצמך, דהיינו בכוחות הנפשיים שלך, זו ממילא תחושה של חופש ושל שחרור. אינך תלוי בשום דבר חוץ מאשר ברצון שלך. אינך תלוי בשום דבר חוץ מאשר בנפש שלך. היש לך אושר גדול מזה?!
לכן, אם ברצונך להשתחרר רגשית מתלות רגשית שלך בדבר כלשהו, עליך לחזק את הקשר שלך עם עצמך. דהיינו להבין מי אתה (=המחשבות / נפש שלך ולא הגוף / הכסף שלך וכיו"ב). דהיינו להתחיל לבדוק מה באמת חשוב לאני הפנימי שלך, מה באמת עושה אותך מאושר, מדוע אתה מרגיש תלוי רגשית בכל מיני דברים.
ככל שהאדם מתבונן יותר ומשתמש יותר בשכלו, כך חייו הופכים לטובים יותר ברמה הרגשית.
ככל שהאדם במקום לשקוע במחשבות על כל מיני דמיונות, במקום זה הוא שוקע במחשבות של לימוד והכרת עצמו, דהיינו כיצד אני חושב, מה גורם לי להרגיש דברים מסוימים, מה עומד מאחורי המציאות שמנהלת אותי וכולי. כל הדברים האלו מחזקים את השכל של האדם ומשחררים אותו רגשית מכל הדמיונות והאשליות שבהן הוא חי.
וכאן כמובן צריך להוסיף נקודה חשובה. עליך לדעת כי היכולת שלך לשלוט ברגש שלך היא תהליך והיא לא קורת בבת אחת. בדיוק כמו שאדם לא מסוגל להתאמן בהרמת משקולות בבת אחת, כך האדם אינו מסוגל לאמן את השכל שלו בבת אחת. זהו כמובן תהליך שמתבצע כל יום כל היום בכל אחד ואחד מתחומי החיים.
ז"א אם אתה לדוגמה רוצה להתנתק רגשית ממשהו. ואתה בעצם מבין שמה שיעזור לך זה השכל שלך. ממילא זה אומר שעליך להתחיל לשים לב לכל הדברים הקטנים בכל התחומים בחיים שלך, ולבדוק שגם בהם אתה משליט את השכל על הרגש. אתה פועל כיחידה אחת. ככל שתשליט יותר את השכל שלך על הרגשות שלך בכל תחומי החיים, כך יהיה לך קל יותר להתמודד רגשית ולהשתחרר מבית הכלא של התלות הרגשית שיש לך כרגע.
וכנ"ל, זהו תהליך שלוקח זמן, בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים. ובנוסף אין לך אלטרנטיבה אחרת לשלוט ברגשות שלך אלא אך ורק על ידי חיזוק הכוח השכלי שבך. ולכן ברמה המעשית עליך להשתדל להתחיל לחזק את שכלך ולהשתמש בו כמה שיותר. ורק זה יוכל לעזור לך להתגבר על הרגשות שיש שלך ולהפוך אותם לחיוביים יותר. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
כל הצרות שיש לאדם נובעות מחוסר שכל
"כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים [שיש לאדם]... אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת. וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת, אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, בִּבְחִינַת: 'אִם דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ' [אם יש לך דעת מה חסרת?! ואם אין לך דעת, מה קנית?! ] "
כל הרע מגיע מדמיון בלבד. ולכן הפתרון הוא השכל!
"אָמַר אָז: צְרִיכִין לִקְרא לוֹ [ליצר הרע] וּלְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם אַחֵר. הַיְנוּ לְהַיֵּצֶר הָרָע צְרִיכִין לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון] "
זיכרון הוא בדמיון ולא בשכל
"הַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכחַ הַמְדַמֶּה [הדמיון], כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁגַּם בְּהֵמָה זוֹכֶרֶת שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נְשָׁכָהּ כֶּלֶב וְהִיא בּוֹרַחַת מִשָּׁם"
צריך לעלות מהדמיון אל השכל
"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה [מכוח הדמיון], וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל [צא מהדמיון ותשתמש בשכל]. וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [כאשר האדם נמשך אחרי הדמיון], זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [הדמיון] שֶׁבַּלֵּב.
וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן [כאשר האדם חי ע"פ השכל ולא ע"פ הדמיון], זֶה בְּחִינַת... [שאז האדם] אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת [אינו רוצה רצונות מוטעים ודמיוניים], וְהוֹלֵךְ [רק] אַחַר הַשֵּׂכֶל.
וְכָל זְמַן שֶׁ [האדם עוד] לּא הוֹצִיא [את] שִׂכְלוֹ [מכוח] אֶל הַפּעַל, [דהיינו] שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִין [שלא מימש את הפוטנציאל השכלי שלו], אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל [נמצא רק] בְּכחַ [בפוטנציאל]...
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל... [ואז מגיע האדם למצב] שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל [דהיינו שאין לאדם דמיונות מוטעים אלא רק שכל בלבד]... "
תלות רגשית היא סוג של בית כלא, ממש כאילו הנפש של האדם שבויה בשבי אצל האויב. לא משנה מה האדם מנסה לעשות, התלות הרגשית שלו באותו הדבר גורמת לו לחשוב על אותו הדבר, לרצות את אותו הדבר, לחיות באשליה כאילו אותו הדבר טוב יותר מאשר מצבו כרגע וכיו"ב. התלות הרגשית היא האויב של האדם והיא זו ששולטת באדם ומנהלת אותו, את מחשבותיו, את מצב רוחו, את מעשיו וכולי. ממש כאילו האדם נמצא בשבי אצל האויב. ונשאלת השאלה כיצד בעצם משתחררים מאותו בית כלא ושבי של התלות הרגשית?
והתשובה לשאלה הזאת היא פשוטה והיא תלויה בדבר אחד בלבד והוא השכל של האדם. הגורם היחיד שיכול לעזור לאדם לדעת מה לעשות בשעת משבר הוא השכל. השכל של האדם יודע מה לעשות בכל מצב נתון. גם אם אין לך מושג מה לעשות, עדיין השכל שלך יודע מה לעשות כאשר אינך יודע מה לעשות. גם כדי להתנתק רגשית מדברים שמפריעים לך לחיות בשמחה, גם לשם כך עליך להשתמש בשכלך עד כמה שאתה יכול.
האדם מורכב מ 2 גורמים. 1 - שכל, 2 - רגש. השכל של האדם הוא המנהל / המפקד וכולי, והרגש של האדם הוא בעצם החוויה והצורה שבה האדם חווה את החיים שלו. שמחה / עצבות / אהבה / אושר וכן כל שאר הרגשות, כולם הם רגשות שנחווים אצל האדם בחלק של הרגש ולא של השכל. לעולם גם לא תוכל להשתחרר מהרגש וגם אין צורך בכך. כי גם לרגש כמובן יש תפקיד. והתפקיד של הרגש כמובן הוא לגרום לאדם להרגיש רגשות חיוביים של אושר / שמחה וכולי, רגשות שאותם אי אפשר להרגיש בשכל.
אבל וזאת הנקודה החשובה, ככל שאדם משתמש יותר בשכל שלו ומחזק יותר את השכל שלו, כך הרגשות שלו טובים יותר.
ככל שאדם משתמש פחות בשכל שלו, כך הרגשות שלו רעים יותר. ככל שהשכל של האדם פעיל יותר ושולט יותר, כך הרגשות של האדם חיוביים יותר וככל שהאדם מקשיב יותר לדמיונות ולרצונות הלא שכליים שלו במקום לשכל שלו, כך הרגשות שלו הופכים לפחות ופחות טובים בכל התחומים בחייו.
וכאן חשוב מאוד להבהיר נקודה מסוימת. כאשר אנחנו אומרים שרמת האושר והשמחה שהאדם חווה דרך הרגשות שלו היא תוצאה של רמת השימוש שלו בשכל שלו, אין הכוונה בכך רק לגבי אירוע ספציפי, אלא בכלל לגבי החיים בכללותם.
ז"א זה נכון מאוד שכאשר האדם נתקל לדוגמה בסיטואציה ספציפית של כעס / לחץ וכיו"ב, זה נכון שככל שהוא ישתמש יותר באותו הרגע בשכל שלו, כך הרגשות שלו באותו הרגע יסתדרו.
אבל, חשוב מאוד לדעת, כי העניין של השכל והרגש הוא רוחבי לכל החיים. לדוגמה: נניח שאדם רעב יושב לאכול. ותוך כדי האכילה מציעים לו לאכול משהו לא בריא / משמין וכולי. במקרה כזה לדוגמה יש קונפליקט בין הרגש לבין השכל.
ז"א אילו לאדם היה אך ורק שכל, הוא בוודאי לא היה אוכל את אותו מאכל משמין / לא בריא. והסיבה שבגללה האדם אוכל את אותו מאכל, היא משום שהוא אינו מקשיב לשכלו אלא מקשיב לדמיון הרגשי שלו, שמסיבות שונות רוצה להרגיש טוב, על ידי אכילת אותו המאכל.
וזה בדיוק הרגע שבו אם האדם יודע לעצור ולומר לרגשות שלו, שעם כל הכבוד לחשיבות שלהם, השכל שלו אומר לו לא לעשות את הפעולה, דהיינו במקרה הזה, השכל של האדם אומר לו לא לאכול את המאכל הלא בריא ולכן הוא לא אוכל את המאכל הלא בריא. פעולה כזו שנראית הגיונית ופשוטה לכאורה, היא בעצם חדר הכושר של השכל, דהיינו הפעולה הזאת מחזקת את השכל של האדם. ממש ברגע הזה האדם מחזק את הכוח השכלי שבו, שיגרום בוודאות לכך שגם באירועים אחרים הרגשות של האדם יהיו יותר ברי שליטה וממילא יהיו חיוביים יותר.
אדם שלא שולט ברגשות שלו בדברים קטנים, הרגשות שלו שולטים בו בדברים גדולים. אדם ששולט ברגשות שלו בדברים קטנים, אדם שמעדיף להקשיב לשכל שלו במקום לרגש שלו גם בדברים קטנים, אדם כזה מחזק אצל עצמו את היכולות השכליות שלו ומאפשר לעצמו לחיות טוב יותר בכל תחום. כי ככל שהשכל מיושב יותר, כך הרגשות חיוביים יותר.
וכמובן שכאן הדוגמאות הן רבות. לדוגמה עישון היא פעולה שהשכל של האדם אומר לו לא לעשות אותה, אבל הוא נכשל בה בגלל איזה רגש דמיוני. מאחר שהדמיון של האדם כאילו מרגיש משוחרר וכולי כאשר הוא מעשן, אך באמת הוא רק מכניס את עצמו לבית כלא של תלות רגשית במשהו. עישון דומה לעכבר שנכנס למלכודת בשביל חתיכת גבינה צהובה. מרחוק הוא רואה את הגבינה הצהובה, זה נראה לו טעים וכולי, הוא בטוח שהוא הוא הולך עכשיו ליהנות... אבל הוא מוצא את עצמו כמובן בתוך מלכודת וסופו ידוע.
גם רוב ככל שאר הדברים שהאדם בורח אליהם, הם סוגים של מלכודות דבש. הם גורמים לאדם לחשוב שהנה הוא ירגיש טוב יותר... ובאמת הם אכן גורמים לו לאדם להרגיש טוב יותר בטווח הקצר, אבל הם משמידים את האדם בטווח שלאחר מכן, הן בגלל התלות הרגשית שהם יוצרים אצל האדם והן בגלל שאר הנזקים שנגרמים לו לאדם. כל אחד לפי השטות שאיתה הוא מתעסק. ובדיוק כפי שהתבאר מספר פעמים לגבי הנושא של שתיית מי ים, כי ככל שאדם שותה מהם יותר ומרווה יותר את צמאונו במי ים, כך הוא נהיה צמא יותר ויותר. דהיינו תלות רגשית שמכניסה את האדם לבית כלא.
ובשורה התחתונה הנקודה החשובה שצריך לזכור היא, כי ככל שהאדם מחזק את השכל שלו בכל רגע ורגע מחייו, דהיינו האדם פועל בצורה שכלית יותר ורגשית פחות ולא משנה באיזה נושא, כך הוא גורם לרגשות שלו להיות שמחים יותר וטובים יותר ולא משנה באיזו סיטואציה. ולהפך, ככל שהאדם מקשיב יותר לרצונות המידיים שלו והלא שכליים שלו (כל אחד כפי מה שהוא יודע מעצמו), כך הוא מחליש את שכלו וכך הוא גורם לעצמו ליצירת רגשות שליליים / חוסר מצב רוח / פחדים / חששות / חרדות / עצבות / דיכאונות וכולי.
כל המצב הרגשי של האדם, האם הוא יהיה חיובי יותר או פחות, הכל תלוי אך ורק ברמת השימוש של האדם בשכלו. ככל שהשכל שולט יותר, כך הרגשות חיוביים יותר ויותר וכך האדם מלא יותר באושר פנימי. וככל שהאדם מקשיב יותר לדמיונות שלו / לעצלות / עצבות וכולי שלו, כך הוא מחליש את שכלו וגורם לרגשות שלו להפוך לשליליים.
ונחזור לעניין ההתנתקות הרגשית וההשתחררות מהתלות הרגשית. הדרך היחידה של האדם לשלוט ברגשות שלו, היא על ידי שימוש בשכל. ככל שתחזק אצל עצמך יותר את השכל שלך, כך תהיה מסוגל ליהנות טוב יותר מהמציאות האמיתית שיש לך כרגע, ולא לחיות באיזו אשליה לגבי משהו שהוא כאילו היה טוב יותר בעבר.
העבר הוא דמיון אחד גדול. העבר כולו הוא לא סוג של שכל אלא סוג של רגש. ולמה?
כי יש באדם שני כוחות. 1 - שכל. 2 - דמיון. והזיכרון של האדם הוא כמובן קיים בדמיון ולא בשכל. האדם זוכר בדמיון שלו שקרה משהו, אך זהו דמיון בלבד. במציאות האמיתית של עכשיו, האירוע שקרה לפני רגע אינו קיים. אתה חושב שהוא קרה בגלל יכולת הדמיון שלך.
אילו לא יכולת לדמיין אלא רק לחשוב באמצעות השכל, לא יכולת לזכור מה קרה לפני רגע. כי העבר הוא בעצמו דמיון. ולכן ממילא ניתן להבין, כי כדי להשתחרר מהעבר שקיים בדמיון, ממילא צריך לברוח אל השכל ולחזק אותו. כי השכל הוא הכוח המנהל של הדמיון ושל הרגש. ככל שהשכל יהיה חזק יותר, כך הרגשות של האדם יהיו טובים יותר.
כאשר ברצונך להתנתק רגשית ממשהו, עליך לחשוב בהיגיון, לדוגמה על ה"תועלת" שצומחת לך מכך שאתה שוקע בדמיונות ובזיכרונות העבר. כאשר תתבונן בעניין הזה תגלה מיד שעליך להתחזק בכל כוחך לפתוח דף חדש ולהתקדם קדימה. כי העבר הוא סוג של משא כבד שהאדם סוחב על כתפיו. כל הדברים שהאדם תלוי בהם רגשית, הם סוג של בית כלא שהאדם שבוי בידיים של אותם הדברים שבהם הוא תלוי רגשית.
הדבר היחיד שבו אתה יכול להיות תלוי רגשית הוא כמובן בעצמך. דהיינו שהאדם ילמד לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו כפי מה שהוא. הדבר היחיד שרק יועיל לך להיות תלוי בו רגשית הוא עצמך. אתה הרי תמיד נמצא עם עצמך ואין שום רגע שבו אתה לא נמצא שם עבור עצמך. ככל שתהיה תלוי יותר בעצמך, כך תהיה תלוי פחות בדברים אחרים.
מאחר שלהיות תלוי רגשית בדברים משתנים שמחוצה לך זהו בעצם בית כלא, ממילא להיות תלוי רגשית בעצמך ובפנימיות שלך עצמך, דהיינו בכוחות הנפשיים שלך, זו ממילא תחושה של חופש ושל שחרור. אינך תלוי בשום דבר חוץ מאשר ברצון שלך. אינך תלוי בשום דבר חוץ מאשר בנפש שלך. היש לך אושר גדול מזה?!
לכן, אם ברצונך להשתחרר רגשית מתלות רגשית שלך בדבר כלשהו, עליך לחזק את הקשר שלך עם עצמך. דהיינו להבין מי אתה (=המחשבות / נפש שלך ולא הגוף / הכסף שלך וכיו"ב). דהיינו להתחיל לבדוק מה באמת חשוב לאני הפנימי שלך, מה באמת עושה אותך מאושר, מדוע אתה מרגיש תלוי רגשית בכל מיני דברים.
ככל שהאדם מתבונן יותר ומשתמש יותר בשכלו, כך חייו הופכים לטובים יותר ברמה הרגשית.
ככל שהאדם במקום לשקוע במחשבות על כל מיני דמיונות, במקום זה הוא שוקע במחשבות של לימוד והכרת עצמו, דהיינו כיצד אני חושב, מה גורם לי להרגיש דברים מסוימים, מה עומד מאחורי המציאות שמנהלת אותי וכולי. כל הדברים האלו מחזקים את השכל של האדם ומשחררים אותו רגשית מכל הדמיונות והאשליות שבהן הוא חי.
וכאן כמובן צריך להוסיף נקודה חשובה. עליך לדעת כי היכולת שלך לשלוט ברגש שלך היא תהליך והיא לא קורת בבת אחת. בדיוק כמו שאדם לא מסוגל להתאמן בהרמת משקולות בבת אחת, כך האדם אינו מסוגל לאמן את השכל שלו בבת אחת. זהו כמובן תהליך שמתבצע כל יום כל היום בכל אחד ואחד מתחומי החיים.
ז"א אם אתה לדוגמה רוצה להתנתק רגשית ממשהו. ואתה בעצם מבין שמה שיעזור לך זה השכל שלך. ממילא זה אומר שעליך להתחיל לשים לב לכל הדברים הקטנים בכל התחומים בחיים שלך, ולבדוק שגם בהם אתה משליט את השכל על הרגש. אתה פועל כיחידה אחת. ככל שתשליט יותר את השכל שלך על הרגשות שלך בכל תחומי החיים, כך יהיה לך קל יותר להתמודד רגשית ולהשתחרר מבית הכלא של התלות הרגשית שיש לך כרגע.
וכנ"ל, זהו תהליך שלוקח זמן, בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים. ובנוסף אין לך אלטרנטיבה אחרת לשלוט ברגשות שלך אלא אך ורק על ידי חיזוק הכוח השכלי שבך. ולכן ברמה המעשית עליך להשתדל להתחיל לחזק את שכלך ולהשתמש בו כמה שיותר. ורק זה יוכל לעזור לך להתגבר על הרגשות שיש שלך ולהפוך אותם לחיוביים יותר. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
כל הצרות שיש לאדם נובעות מחוסר שכל
"כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים [שיש לאדם]... אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת. וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת, אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, בִּבְחִינַת: 'אִם דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ' [אם יש לך דעת מה חסרת?! ואם אין לך דעת, מה קנית?! ] "
כל הרע מגיע מדמיון בלבד. ולכן הפתרון הוא השכל!
"אָמַר אָז: צְרִיכִין לִקְרא לוֹ [ליצר הרע] וּלְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם אַחֵר. הַיְנוּ לְהַיֵּצֶר הָרָע צְרִיכִין לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון] "
זיכרון הוא בדמיון ולא בשכל
"הַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכחַ הַמְדַמֶּה [הדמיון], כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁגַּם בְּהֵמָה זוֹכֶרֶת שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נְשָׁכָהּ כֶּלֶב וְהִיא בּוֹרַחַת מִשָּׁם"
צריך לעלות מהדמיון אל השכל
"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה [מכוח הדמיון], וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל [צא מהדמיון ותשתמש בשכל]. וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [כאשר האדם נמשך אחרי הדמיון], זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [הדמיון] שֶׁבַּלֵּב.
וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן [כאשר האדם חי ע"פ השכל ולא ע"פ הדמיון], זֶה בְּחִינַת... [שאז האדם] אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת [אינו רוצה רצונות מוטעים ודמיוניים], וְהוֹלֵךְ [רק] אַחַר הַשֵּׂכֶל.
וְכָל זְמַן שֶׁ [האדם עוד] לּא הוֹצִיא [את] שִׂכְלוֹ [מכוח] אֶל הַפּעַל, [דהיינו] שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִין [שלא מימש את הפוטנציאל השכלי שלו], אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל [נמצא רק] בְּכחַ [בפוטנציאל]...
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל... [ואז מגיע האדם למצב] שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל [דהיינו שאין לאדם דמיונות מוטעים אלא רק שכל בלבד]... "
050-3331-331