אני תוהה איך מהמקום הער נתפסים דברים כמו התאהבות?
יוספה מתאהבת, כאשר היא פוגשת אדם שיש בו שני דברים:
1. היא נמשכת אליו מינית.
2. הוא מתאים (בעיניה בלבד) לבניית אשליה, כאילו הוא יוכל לגרום לה להרגיש רגשות שלדעתה (לפי תפיסתה השגויה) חסרים בה או חסרים לה. בדרך כלל, חוסרים אלה יהיו: לאהוב, להתאהב, להתרגש, להיות מוכלת, להיות מוערכת, להיראות ועוד.
מדובר, כמובן, באשליה שיוצרת יוספה לעצמה. ראשית, לא חסר בה דבר, והיא אינה זקוקה לאיש (וגם לא לאהבה), אך כך היא התרגלה להאמין במשך שנים רבות. שנית, יוספוס ודאי לא יספק לה את מה שחסר. חור דמיוני אי אפשר למלא. אפשר רק לראות שהוא דמיוני, ואז הוא נעלם.
למרות שההתאהבות היא יצירה של יוספה, היא חווה אותה כאילו היא "קרתה" לה. היא מאמינה שהיא "התאהבה" ביוספוס. היא משתאה לנוכח הרגשות המציפים אותה, משליכה על יוספוס השלכות מכל טוב (כמה הוא נפלא), והוגה בו יומם וליל. הזרעים לשברון הלב כבר נטמנו. האם יישבר ליבה של יוספה תוך שבוע, חודש או שנה? ייתכן. אך ייתכן גם שיוספה ויוספוס יחתמו ביניהם על חוזה. חוזה מסחרי - אתה מספק לי מוצרים אלה, ואני נותן בתמורה מוצרים אחרים. אני אתאמץ לצמצם את "האהבה שלי" לכיוונך, ואתה תצמצם אותה לכיווני. שברון הלב נדחה אז בכמה שנים, עד למועד בו אחד מהם יפר את החוזה, או ימות.
אמרת שבדרך הרוחנית המיטבית כל דבר הוא משני לחיפוש, לשאיפה להשתחרר, וכל דבר ישמש כלי למטרה הזו. אבל כאשר הקשר הזוגי או הרומנטי הופך לאמצעי, ולא למשאת נפש או מטרה, זה קצת מוציא מה... עוקץ שלו. לא?
לשים את הזוגיות במקום משני לשאיפה להשתחרר, זה בהחלט מוציא את העוקץ.
חתיכת עוקץ, האהבה הרומנטית הזו. ומהו בעצם העוקץ שעליו כל כך קשה לוותר? להיאהב? לאהוב? להיות קרוב? להרגיש? לחוות ביטחון? משמעות בחיים? כנראה שאיזשהו קוקטייל של כל אלה.
מי יאמין לער, אם יגיד שהקוצ'י - מוצ'י הזה הוא אך משחק ילדים? שלעומת ההתעוררות הוא רק קליידוסקופ ישן, החוזר ומראה צירופי צבעים וצורות. יפים, מרתקים את העין, אך כמה שנים תרצה להמשיך ולהצמיד את פרצופך לאותו עצם ארוך וקשיח, להפוך אותו לכל עולמך, בעוד עינך השניה עצומה? הרי זה נראה כמו סרט פורנו רע.
שוב ושוב בדרך שמעתי את המורים מגחכים ומבטלים את המין, האהבה הרומנטית והזוגיות, ולא הבנתי כיצד ייתכן כדבר הזה. והרי אהבתי, ונאהבתי, וכמהתי, ושמחתי, והתגעגעתי. מילא הסקס, ומילא משחקי הכיבוש והחיזור, אבל איך ייתכן שהאהבה הרומנטית עצמה, החוויה העמוקה ביותר, האינטנסיבית ביותר, זו שמרגישה אמיתית ביותר, צונחת לה יום אחד ומתגלה כקליפה ריקה לגמרי? ואז, ראיתי...
ההתעוררות היא הוצאת העוקץ מהאהבה הרומנטית, אבל לא רק ממנה, אלא מכל שאר עינוגי העולם והבטחותיו. הכסף, הנוחות הפיזית והחומרית, הסקס, ההבנה הפסיכולוגית, העוצמה החברתית או האישית, ההשכלה והידע או היכולות השכליות, וגם החופש היחסי - כל אלה הופכים לנטולי עוקץ. חסרי חשיבות. משחקי ילדים ותו לא.
אל המצב המיוחד הזה, שאינו מצב אלא מי שאתה לפני שדמיינת אחרת, אי אפשר להגיע כל עוד הזוגיות נמצאת אצלך בעדיפות גבוהה יותר מההתעוררות. זה הרי פשוט בלתי אפשרי. וההחלטה על שינוי סדרי העדיפויות - הרי היא לא סופה של הדרך, אלא רק תחילתה. אחריה, תצטרך להתבונן כיצד ממשיך לו החלום להיחלם חרף החלטותיך הנפלאות וכוונותיך הטהורות. להתבונן ולהתבונן... עד שיום אחד... בוקר טוב. עכשיו ספר לי את הבדיחה, ואל תשכח את העוקץ.
יוספה מתאהבת, כאשר היא פוגשת אדם שיש בו שני דברים:
1. היא נמשכת אליו מינית.
2. הוא מתאים (בעיניה בלבד) לבניית אשליה, כאילו הוא יוכל לגרום לה להרגיש רגשות שלדעתה (לפי תפיסתה השגויה) חסרים בה או חסרים לה. בדרך כלל, חוסרים אלה יהיו: לאהוב, להתאהב, להתרגש, להיות מוכלת, להיות מוערכת, להיראות ועוד.
מדובר, כמובן, באשליה שיוצרת יוספה לעצמה. ראשית, לא חסר בה דבר, והיא אינה זקוקה לאיש (וגם לא לאהבה), אך כך היא התרגלה להאמין במשך שנים רבות. שנית, יוספוס ודאי לא יספק לה את מה שחסר. חור דמיוני אי אפשר למלא. אפשר רק לראות שהוא דמיוני, ואז הוא נעלם.
למרות שההתאהבות היא יצירה של יוספה, היא חווה אותה כאילו היא "קרתה" לה. היא מאמינה שהיא "התאהבה" ביוספוס. היא משתאה לנוכח הרגשות המציפים אותה, משליכה על יוספוס השלכות מכל טוב (כמה הוא נפלא), והוגה בו יומם וליל. הזרעים לשברון הלב כבר נטמנו. האם יישבר ליבה של יוספה תוך שבוע, חודש או שנה? ייתכן. אך ייתכן גם שיוספה ויוספוס יחתמו ביניהם על חוזה. חוזה מסחרי - אתה מספק לי מוצרים אלה, ואני נותן בתמורה מוצרים אחרים. אני אתאמץ לצמצם את "האהבה שלי" לכיוונך, ואתה תצמצם אותה לכיווני. שברון הלב נדחה אז בכמה שנים, עד למועד בו אחד מהם יפר את החוזה, או ימות.
אמרת שבדרך הרוחנית המיטבית כל דבר הוא משני לחיפוש, לשאיפה להשתחרר, וכל דבר ישמש כלי למטרה הזו. אבל כאשר הקשר הזוגי או הרומנטי הופך לאמצעי, ולא למשאת נפש או מטרה, זה קצת מוציא מה... עוקץ שלו. לא?
לשים את הזוגיות במקום משני לשאיפה להשתחרר, זה בהחלט מוציא את העוקץ.
חתיכת עוקץ, האהבה הרומנטית הזו. ומהו בעצם העוקץ שעליו כל כך קשה לוותר? להיאהב? לאהוב? להיות קרוב? להרגיש? לחוות ביטחון? משמעות בחיים? כנראה שאיזשהו קוקטייל של כל אלה.
מי יאמין לער, אם יגיד שהקוצ'י - מוצ'י הזה הוא אך משחק ילדים? שלעומת ההתעוררות הוא רק קליידוסקופ ישן, החוזר ומראה צירופי צבעים וצורות. יפים, מרתקים את העין, אך כמה שנים תרצה להמשיך ולהצמיד את פרצופך לאותו עצם ארוך וקשיח, להפוך אותו לכל עולמך, בעוד עינך השניה עצומה? הרי זה נראה כמו סרט פורנו רע.
שוב ושוב בדרך שמעתי את המורים מגחכים ומבטלים את המין, האהבה הרומנטית והזוגיות, ולא הבנתי כיצד ייתכן כדבר הזה. והרי אהבתי, ונאהבתי, וכמהתי, ושמחתי, והתגעגעתי. מילא הסקס, ומילא משחקי הכיבוש והחיזור, אבל איך ייתכן שהאהבה הרומנטית עצמה, החוויה העמוקה ביותר, האינטנסיבית ביותר, זו שמרגישה אמיתית ביותר, צונחת לה יום אחד ומתגלה כקליפה ריקה לגמרי? ואז, ראיתי...
ההתעוררות היא הוצאת העוקץ מהאהבה הרומנטית, אבל לא רק ממנה, אלא מכל שאר עינוגי העולם והבטחותיו. הכסף, הנוחות הפיזית והחומרית, הסקס, ההבנה הפסיכולוגית, העוצמה החברתית או האישית, ההשכלה והידע או היכולות השכליות, וגם החופש היחסי - כל אלה הופכים לנטולי עוקץ. חסרי חשיבות. משחקי ילדים ותו לא.
אל המצב המיוחד הזה, שאינו מצב אלא מי שאתה לפני שדמיינת אחרת, אי אפשר להגיע כל עוד הזוגיות נמצאת אצלך בעדיפות גבוהה יותר מההתעוררות. זה הרי פשוט בלתי אפשרי. וההחלטה על שינוי סדרי העדיפויות - הרי היא לא סופה של הדרך, אלא רק תחילתה. אחריה, תצטרך להתבונן כיצד ממשיך לו החלום להיחלם חרף החלטותיך הנפלאות וכוונותיך הטהורות. להתבונן ולהתבונן... עד שיום אחד... בוקר טוב. עכשיו ספר לי את הבדיחה, ואל תשכח את העוקץ.
050-3331-331