סיום, כל סיום, נתפס אצל אנשים רבים במשמעות סופנית כמצב קטסטרופאלי של חוסר מעש, חוסר המשכיות, אולם בפועל סיום הוא השלב המקדים וההכרחי של התחלה.

ניתן לחלק הסיומים ל שלוש קבוצות עיקריות:

1. סיומים הנכפים עלינו כגון: פיטורים, גירושין, מות של בן משפחה

2. סיומים אשר נכפים עלינו באופן מערכתי: גיוס או שחרור מהצבא, תחילת וסוף

שנה, מעבר מגן לביה"ס ומביה"ס לתיכון...

3. סיומים אשר אותם אנחנו בוחרים: התפטרות, שינוי מקצוע, מעבר דירה...

התחלה חדשה, שינוי, לא יכולה להיעשות אם לא ניתקנו וסיימנו פרק חיינו הקודם, אנחנו חייבים לסגור הדלת על העבר (לסגור, לא לשכוח) ע"מ לפתוח דלת ודרך חדשה ומאתגרת

תהליך ההתחלה, השינוי, אינו קל ורבים הם האנשים הכמהים לשינוי ושיפור אך ממשיכים להיאחז ב"כוח" בהתנהלותם ובדרכם הקודמת, למרות הידיעה שהדרך אינה מקדמת אותם ולעיתים אף גורמת להם לסגת לאחור.

סיום, כל סיום, מעורר חשש ופחד מפני הלא נודע, לאנשים נטייה להישאר באזור המוכר והידוע "אזור הנוחות" ולא להסתכן ולהתחיל להתנהל לעבר ובתוך "אזור החזון" אותו מקום ואותו אזור עליו אנחנו חולמים ומתגעגעים.

לכן יש לראות את הסיומים, הנבחרים או הכפויים, כהזדמנות ואתגר וכמקור לעוצמה וכוח ולא כמשהו שלילי שמביא לכניעה והרמת ידיים.

ובמקורותינו, בסיום סדר משניות אומרים "יהי רצון - כשם שעזרתני לסיים - כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם - ולפי הידוע לעשות התחלה תיכף... "

והמקורות ממליצים ומתפללים כי מיד עם הסיום יש להתחיל ומיד בלי להתמהמה ובלי להסס. או כפי שאנחנו ממליצים "לעשות הצעד הראשון ומיד.. "

ולסיום שיר לאותם אנשים ההולכים בדרך חדשה, ולמתאמנים שלי בפרט

כשעולים על דרך חדשה (מחבר אנונימי)

כשעולים על דרך חדשה

לא תמיד יודעים לאן היא תוביל

ולפעמים אין שום ברירה

מוכרחים ללכת על השביל.

וגם אם הדרך קשה ולפעמים קצת ממושכת

יש לזכור תמיד למה יצאנו

ולמה בכלל התחלנו ללכת...

התחלה זה לא דבר קל

תמיד זכרו למה החלטתם ללכת