כנראה שתמיד הייתי מטפלת, כבר מגיל צעיר. האמת היא שלא הייתי אחת כזו שכולם סיפרו לה את כל צרותיהם. הסיבה לכך הייתה שהייתי ילדה מאוד סגורה וביישנית. היו לי מעט חברות והן כן שיתפו אותי, אך לא היו הרבה.

אט אט, עם השנים, הדברים השתנו. אני השתניתי. גדלתי, התבגרתי, התחלתי להיפתח לעולם. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי עקב בעיה של חריקת שיניים בלילה, שהבנתי כי היא נובעת מלחץ נפשי, אך לא הבנתי מהו. גם בפגישות הראשונות של הטיפול לא הבנתי מה בעצם אני עושה כאן ולאן הפסיכולוגית שלי חותרת. עד שנפרדתי מחבר שלי. הפרידה הייתה קשה וסדקה את מסכת ה"הכל בסדר" שלי. אז התחיל הטיפול באמת.

תוך כדי טיפול הרגשתי שזה מעניין אותי ושזה משהו שהייתי רוצה לעשות. לעזור לאנשים להתפתח ולהתגבר על הקשיים שלהם. בהיסוס שאלתי את הפסיכולוגית שלי אם היא חושבת שזה מתאים לי והיא אמרה שכן. דיברנו על כך אך עדיין היה בי חלק שלא כל כך האמין לה. חשבתי שאולי לא נעים לה לומר לי את האמת כי היא לא רוצה לפגוע בי

בהשפעת הטיפול הפסיכולוגי נרשמתי ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות אנגלית. האמת היא, שלימודי הפסיכולוגיה היו אכזבה מבחינתי. כנראה שציפיתי לחוויה יותר רגשית, אך התואר הראשון היה עמוס תיאוריות והדגיש מאוד את ההיבטים המדעיים של הפסיכולוגיה וזה לא היה מה שחיפשתי. למזלי, נהניתי מאוד ללמוד ספרות אנגלית, זה היה "בשביל הנפש".

כשהתחלתי את התואר הראשון היה לי ברור שאהיה פסיכולוגית. אך במהלך הלימודים, בעקבות האכזבה מה"מדעיות" שבעניין, נחישותי התערערה ודעכה. לקראת סוף התואר, החלטתי שאני רוצה לנסות לעסוק בתחום הספרות ופניתי להוצאות ספרים שונות והצעתי את עצמי כמתרגמת. עבדתי בתחום תקופה קצרה, בתחילה בתרגום ספרים ולאחר מכן בתרגום ממשקי תוכנה מאנגלית לעברית. עבודת התרגום הבהירה לי חד - משמעית שזה לא בשבילי והבנתי שאני זקוקה לאינטראקציה עם אנשים, שטומנת בחובה תחושת סיפוק מבחינתי.

הייתה תקופה קצרה של משבר, בה לא ידעתי מה עלי לעשות, ואז חזרתי לחלום הישן ונרשמתי ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה. לאחר ההרשמה שוב החלטתי שאני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה, אך לא ביטלתי את ההרשמה. ממקום זה גם ניגשתי למבחני המיון ובשעה שכולם סביבי היו לחוצים, אני הייתי רגועה. הרגשתי שגם אם לא אתקבל, זה יהיה בסדר. כיום, ברור לי שהייתה כאן יד מכוונת משמעותית - היקום ארגן את הכל כדי שזה יסתדר. בסופו של דבר, לאחר שהתקבלתי, אמרה לי חברה, "נו, את לא חושבת שאולי זה סימן?!" נאלצתי להסכים עמה

במבט לאחור על הדרך שעברתי, אני יודעת שהרצון הראשון שלי היה לעזור לאנשים. חשתי שאני יכולה להבין את מה שהם עוברים. גם היום אני חווה זאת, כשאנשים מספרים לי על משהו שקורה להם ולא תמיד הם מבינים מדוע, לא פעם אני חשה שאני מבינה את המניע הרגשי שמאחורי התנהגותם. יכולת אינטואיטיבית זו עוזרת לי מאוד בעבודתי.

כשאני מצליחה לעזור לאחרים לעשות שינוי בחייהם, הדבר נותן לי הרגשה טובה מאוד. אני חשה סיפוק אדיר בידיעה שעזרתי לאדם אחר לשנות את חייו לטובה. שעזרתי למישהו לחיות חיים טובים יותר ולימדתי אותו דברים שילוו אותו תמיד, אם רק ירצה בהם.

אני רוצה לעזור לאנשים להתחבר לעצמם, לבטא את עצמם בצורה אותנטית ובטוחה, לדעת את ערכם ולהרגיש שהם שווים.

כמו כן, הראייה שלי היא כוללנית ורוחנית, ולעתים אני חשה שאני מצליחה גם לסייע לאנשים להיפתח לרבדים נוספים של המציאות.

זו הרגשה טובה.

השורה התחתונה מבחינתי היא שכולנו מרוויחים. התרומה שלי לאנשים עוזרת להם לשפר את חייהם. וגם אני מרוויחה תוך כדי - את התחושה הטובה שעזרתי והייתי משמעותית, כמו גם תגמול כספי על עבודתי.