תכלית החיים

משחר ההסטוריה חוקר האדם את עולמו, התקדמות הידע האנושי במשך השנים סייעה לו לחשוף עולם מופלא ומדהים.

הידע העניק לנו שליטה על חיינו, סייע לנו להתקדם מהר יותר ורחוק יותר אל הפלאים שרק ממתינים לגילוי.

אך כלום ההתקדמות בידע מסייעת לנו להבין יותר את מסתורי היקום? את נפלאות האדם? את פלאי הטבע?

במאתיים השנים האחרונות גילה האדם, המציא, ייצר, יותר מבכל תולדות האנושות.

תרבות הידע הוא חלק מתהליך הסטורי של החיפוש האנושי אחרי תשובה לשאלה "מה מניע את העולם הזה "?

והחיפוש אחר אחדות בסיסית מתחת לכל התופעות שאנו עדים להם.

החיפוש אחר תשובה לשאלה עתיקת יומין.

מהי תכלית החיים? מהו סוד החיים?

אמת פנימית נמצאת אצל כל אחד ואחד מאיתנו אם נגלה בעצמינו יכולת זו נוכל ביחד

במסע אישי מרתק לעבר העתיד המצויד בכלים מכווני תוצאה להביא את "המתאמן "למצב האושר וההצלחה"

המתאימים לו ביותר.

ה - COACHING -ע"פ היהדות תוביל את המתאמן לגלות מתוך עצמו את חזונו ויעודו, להפיק ממכלול נתוניו את האסטרטגיה

המתאימה ואת הפתרונות הנכונים, לקחת אחריות על חייו, ליצור מחויבות לשאיפותיו ולממשם.

שורש התבונה היא זו שמודעת לחופש פעולותיה.

לבחירה אין שום סיבה שקדמה לה.

יכולת האדם במדרגת הבחירה ליצור יש מאין בדומה לבורא יתברך.

מהות יכולת הבחירה לאדם היא הזכות לבחור את דרכו, הוא אחראי למעשיו, וההשגחה אינה

מתערבת במעשיו בחזקת "הכל צפוי והרשות נתונה "

יכולת הבחירה הוא אחד מאבני היסוד המרכזיים ביותר בהשקפה היהודית המשלבת בתוכה אוטונומיה מוסרית וערכית, כל אחד לפי מעשיו.

כוח הבחירה מופיע לאחר ההכרה שבכל פעולה ישנו רצון שקדם לה. היכולת היא כלי לרצון כדי להוציאו מן הכוח אל הפועל. רצון ה' יתברך שנקיים את מצוותיו מתוך בחירה, שנשתתף בשיפור ועיצוב העולם, שנהיה מודעים ליכולותינו ולכוח העצום שטבע בנו, לאתגר ולהוביל אותנו בצורה נכונה ומתאימה בדרך למסע חיינו. את היכולת לקיים ולממש את התובנות, מסר בידנו, בכוח המחשבה, ובכוח הבחירה

מקומו של יכולת הבחירה נמצא מעל השכל

לאדם יש יכולות פיזיות כמו בעלי החיים ויכולות רוחניות כמו בורא עולם, האדם הוא כביכול יצור כלאיים בין בעל חי ולהבדיל לבין בורא העולם.

לבע"ח אין בחירה ולהבדיל הבורא אינו נדרש לבחור מעצם היותו בורא.

ואילו האדם הנמצא בתווך, נדרשת הבחירה בין רצונו "ויכולתו" להידמות לבורא לבין משיכותיו להתנהג כבע"ח "מה האדם כי תזכרנו ובן האדם כי תפקדנו לעומת ותחסרהו מעט מאלוקים"

תכונת השלטון והיצירה הטמונה בכל אדם, שהרי כל אדם נברא בצלם אלוקים, אלא שהיא ניתנת לפיתוח או לחסר, ואם כך אדם הרוצה לגלות ולפתח את צלם האלוקים שבו, עליו לחשוף בתוכו את היכולות היצירתיות ולפתח אותם.

{המושג "בצלם אלוקים עשה את האדם " מכוון לעשיית דמות מופשטת של יכולות אלוקיות

לשליטה, יצירה, תבונה, ובחירה חופשית}.

המושג יצירה הוא רחב במובן הפיזי והן במושג הרוחני.

אדם החושף ומפתח את היכולות שלו זוכה לחדוות יצירה - סיפוק והנאה חיות וחיוניות במובן הרוחני והחומרי כאחד.

התפיסה המתודולוגית העתיקה סוברת שהאדם הינו סוג של בע"ח, רק מפותח יותר ומושלם יותר משאר הברואים.

התפיסה היהודית סוברת שהאדם הינו בריאה ייחודית בפני עצמה בכוח השכל - ובכוח הבחירה.

האדם קובע את עצמו בסולם המציאות, יחודו של האדם הוא, יכולת החשיבה וכוח הבחירה.

השכל מכיר את מגבלותיו מעצם היותו מופשט.. ו בחמשת החושים ובדמיון קשור האדם תמיד לעולם המציאות, אבל בכוח המחשבה יכול אדם להגיע למסקנות מופשטות שאינן תלויות במציאות ואף כאלה הנראות כסותרות, ולכן יכול השכל להגיע להכרת כוח הבחירה, מפני היותו רוחני ובלתי תלוי, מטעם זה ראוי שהשכל ישלוט בשאר החושים ובכלים של האדם מפני שכולם תלויים במציאות ואילו הוא בלתי תלוי.

עצם הבחירה הוא שיכול האדם לאחוז בבחירה ויכול גם להסיח דעתו מהאמת האבסולוטית, כלומר

זה תלוי בו, ואין סיבה שתסובב את עצם הבחירה, אלא הוא עצמו הסיבה הראשונית, {בדומה לבורא}

שלצד הטוב הבחירה היא פעולה חיובית, ופועל יוצא של אחיזה באמת שהוא עצמו יודע

ולצד הרע הבחירה היא פסיבית - כי ברגע הבחירה שלא לאחוז באמת, ממילא מוסחת דעתו מן האמת

וכיון שהיצר כבר מוכן בלב, {"לפתח חטאת רובץ"} אז ממילא עושה את טעותו.

העין רואה - הלב חומד - והגוף עושה את העבירה.

ולצד הטוב האדם עצמו הוא הבוחר, והוא גם המצווה ללב, כלומר הוא הסיבה הראשונה והיחידה, והיוצר " יש מאין ".

בדומה לבורא, {משכתוב במדרש "דומים לבוראיו " כי בצלם אלוקים עשה את האדם}

כפי שהבורא יתברך הוא הסיבה הראשונית לכל ומרצונו משתלשל כל עולם המעשה}.

וכך יכולת האדם בכוח הבחירה" באמת " הוא עצמו ממש הסיבה הראשונה בגדר " יש מאין "

התודעה והתבונה האנושית יוצרות את התוצאה לקיום הרצון החופשי "חופש הבחירה".

אך מאידך האדם אינו יכול לנהל את התנאים בעולמו, הוא לא אחראי על התרחשויות וסבל הנקראים לעולמו, אך בכוח הבחירה יש בכוחו לנקוט עמדה כלפי התנאים, ולהחליט בידי מי הוא יפקיד את ההנהגה בחייו.

זהו בעצם הציר המרכזי של משמעות החיים, ואחריות למעשיו

בהגדרה: היכולת להיות להיות בן אדם.

זהו מצב בו האדם מתמודד בין מה שהוא לבין מה שהוא שואף להיות

היכולת לנקוט עמדה כלפי התנאים (האדם אינו חופשי מתנאים)

מצב של חיבור הוליסטי שבו הגוף החומרי מושך לכיוון אחד לבין הנשמה שמושכת לכיוון שני

בנקודת המפגש בין החומר לרוח נמצאת "הבחירה החופשית" שבו האדם כאנדבידואל מחליט למי הוא נותן את ההנהגה, כלומר האדם אינו סוג של מכניקה אלא ניתן לו היכולת להתערב ולהנהיג, זה יותר " מאני חי משמע אני קיים " אלא אני מודע שאני בוחר.

הבורא אפשר לאדם ליצור "יש מאין " ובכך להמחיש לו את צלם האלוקים שבו

כוח הבחירה היא תוצר יחודי לאדם מעצם היותו עצמו.

עיקרון הסיבתיות אינו יכול לתת הסבר למשוואה " לכל סיבה יש תוצאה " מבלי להתייחס לשאלה מה מניע את "הסיבה הראשונית ".

כל מאורע או חוליה בשרשרת הסיבות מהווה את אחת הסיבות לחוליה שבאה אחריה:

לדוגמה:

מהי הסיבה שגופים נופלים על כדור הארץ?

משום שכדור הארץ מושך את כל הגופים שעליו

ומהי הסיבה לקיום כוח משיכה זה?

הסיבה לקיום כוח המשיכה העולמי שלפיו כל שתי מאסות ביקום מושכות זו את זו

ומהי הסיבה לקיום כוח המשיכה העולמי? {גם ניוטון לא ענה על התשובה וייחס את מקור הכוח לבורא}.

וכך בכל תחומי הפיזיקה אין כל הסבר מהותי לגבי "הסיבה הראשונית " אלא ידיעת הבורא יתברך

מכיוון שהבורא אינו מאופיין ע"י חלל וזמן, מאסה או אנרגיה.

והטענה כי לכל מעשה ישנה סיבה הכופה על מעשה האדם היא מוטעית מפני שאדם הניזון מסיבות ברשות ליבו אינו חווה את החופש והחירות בשבירת היצר. ולכן אין פה שום בחירה חופשית, אלא משהו אחר, סיבה אחרת, והיא הגורם המכריע במהות הבחירה שלי, ולא אני כאדון לעצמי בחרתי לעצמי. כלומר משהו אחר בוחר עבורי.

מסקנה: לכל סיבה ראשונית יש מסובב כדי להגיע לתוצאה הסופית.

לאדם יש חופש פעולה לבחור ולהכריע ע"פ רצונו

פעולות האדם תלויות בו ויגזרו אלא ע"פ רצון האדם בלבד

תודעה, רצון, וכוח בחירה, אינם מונעים עיי' סיבה בשום מצב ועניין מעצם היותם לא משוחדים ואמיתיים במהותם.

כאשר אדם רוצה באמת, שום סיבה ככל שתהיה אינה יכולה להוות משקל בכוח הרצון, משום שאם הרצון משוחד עיי' גורם כלשהו זה כבר אינו רצון שלי נטו. אלא נתערבב בו אלמנט נוסף שהופך את הרצון למומנט אחר כלומר הרצון החופשי שלי כאדם אינו רצון.

רצון הבורא שיהא האדם בעל יכולות על כל אשר יחפוץ ויבחר.

ישנה הבחנה בין ידיעה לבין סיבה, בעל הידע אינו חייב להיות מעורב במישרין או בדרך עקיפה בנושא שעליו הוא מחזיק את הידע

העולם נברא עקב רצון הבורא, ורק רצונו גוזר את ההוויה, ולא עצם ידיעתו, לכן העובדה שהבורא

יודע מראש מה שיבחר האדם לא משפיע על מעשי האדם.

עצם העובדה שהבורא יודע מה עתיד להתרחש, אינה אמורה להשפיע על ההתרחשות עצמה.

סוג הידיעה של הבורא שייך לקטגוריה אחרת מסוג הידיעה של האדם, בעוד שידיעת האדם מתייחסת לדברים הכרחיים בלבד.