אישיות

אין בנמצא הגדרה פסיכולוגית למושג "אישיות" המספקת את כל העוסקים במקצוע זה. מסיבה זו לא אנסה להגדיר מהי אישיות אלא רק להסביר את מהותה, על פי הגישה ההוליסטית.

הקדמה

האישיות משתקפת בחיי האדם בשלוש דרכים: השכל, הרגש והגוף הפיזי. מכיוון שאי אפשר להפריד בין חלקים שאינם מסוגלים לתפקד באופן עצמאי ללא השפעה האחד על השני, זוהי הפרדה מלאכותית שעוזרת לנו להבין את המבנה, אך פוגעת באחדות המושג ובמהותו. זהו אחד מעקרונות הבסיס החשובים ביותר בגישה הוליסטית. כל ניסיון לטפל באופן עצמאי בחלק זה או אחר נועד לכישלון.

לצורך ההסבר על מבנה האישיות אאלץ להפריד בין שלוש הרמות, אולם בל נטעה ונסתפק בהבנת כל חלק בנפרד - הפרט החשוב ביותר נמצא באמצע, ביניהם. זהו הגורם המאחד את שלושתם לפעילות סדירה והרמונית. ניתן לומר שהאישיות מורכבת משכל, רגש, הגוף הפיזי ומה שמאחד אותם.

האדם כמרכבה

חכמי המזרח נהגו להשוות את האדם למרכבה: האדון הוא הנשמה, המגדירה את היעד. הנהג צריך לשלוט על המערכת ולכן הוא מושווה לרמה השכלית. הסוסים מושכים את העגלה, בדומה לרגש האנושי. העגלה נמשכת על ידי הסוסים ומשמשת ככלי לנשיאת העול, בדומה לגופנו הפיזי.

כל רמה משרתת את אלו שמעליה: העגלה משרתת את כולם, הסוסים משרתים את הנהג והאדון, הנהג משרת את האדון והאדון משרת את צרכיו שלו, אשר בעטיים החליט לצאת למסע.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמעגל הוא סגור. האדון חייב לנהוג בחכמה כשהוא בוחר את כלי הרכב למסעו. הוא יכול לבחור בסוסים חזקים שיסחבו אותו לאורך זמן רב, אולם עליו לקחת בחשבון שהם עלולים להתפרע מדי פעם, ועוצמתם עלולה להוות גם מכשול. עגלה חזקה תקל עליו את משאו, אבל היא עלולה להיות גם כבדה, ולדרוש תחזוקה רבה. נהג אימתני ואכזר יכול לעזור בשליטה על מהלך המשא, אבל יקשה עליו מאוד לשחרר שליטה בשעת הצורך.

הנשמה בוחרת אישיות

שיקוליה של הנשמה נעלמים מאיתנו, ולכן נקודת המוצא היא שהנשמה יודעת בדיוק מדוע בחרה בתכונה זו או אחרת של האישיות למסע.

הקשר בין שלושת המרכיבים - שכל רגש וגוף - חייב להיות פרופורציונלי ליכולתם לשאת בעול, בכדי שהאחד לא יפעיל לחץ מיותר על השני ויגרום לקריסה.

כשהסוסים חזקים בהרבה מיכולת הנהג לשלוט עליהם, כלומר הרגש חזק מהשכל, נקבל אדם שנוטה לרגשנות יתר ואובדן שליטה במצבי לחץ. לאדם זה קשה לחשוב בבהירות ולתכנן את מעשיו. גירוי רגשי עלול להשפיע עליו לסטות מדרכו פעם אחר פעם, עד שיפסיק להאמין ביכולתו לשלוט בנסיבות חייו. אבל תכונה זו יכולה לעזור לו לשרת בנאמנות את הסובבים אותו ולפתח יחסים רגשיים חזקים ואמינים עם האנשים הקרובים לו. עוצמת רגשותיו ונאמנותו עשויים להעניק לחבריו תחושה של אדם ישר, כן ורגיש, עליו אפשר לסמוך בעת צרה.

אין תכונות רעות

אין תכונה רעה, יש רק נקודת מבט ביקורתית השוללת אישיות אחרת, עקב השוני שבין האנשים. תכונות האישיות הן נגזרת של בחירת הנשמה בסוג מסוים של חוויות.

בחירה ושיעור

למרות זאת ניתנת לאדם הבחירה. הבחירה הראשונית מתבטאת במידת נכונותו להכיר, לקבל ולאהוב את עצמו כפי שהוא. אף אחד מאיתנו אינו מושלם. במהלך חיינו אנו לומדים, פעם אחר פעם, על נקודות התורפה והחוזק של אישיותנו. בדרך כלל אותה הנקודה מהווה ציר של חוזק וחולשה. במידה והאדם פועל באופן אוטומטי היא תפעל נגדו, אך אם ילמד לקבל את עצמו, ויהיה מודע לתכונה זו, יוכל לנצלה לצרכיו.

להקשיב לגוף

במהלך עבודתי כמטפל נתקלתי לא פעם באנשים המסרבים להקשיב לגופם. אצל אישיות מסוג זה מהווה הגוף הפיזי את נקודת התורפה. היחס שבין המצב המנטלי לרגשי אינו פרופורציונלי למצבם הפיזי. אדם כזה לוקח על עצמו משימות שהשכל והרגש שלו מסוגלים לבצע במהירות רבה, אולם עקב קשר לקוי עם הגוף הפיזי הוא חולה לפחות פעם בחודש.

אדם שאינו מודע ליכולתו, יפנה את האשמה כלפי החיידקים, הרוח, האנטיביוטיקה, או כל גורם חיצוני אחר. כל אלו לא יועילו לו. בכל פעם שיזניח את גופו ויציב לעצמו משימות שהן מעבר לכוחותיו הפיזיים, תקרוס מערכת ההגנה שלו ותיחשף למחלה זו או אחרת. אם יתמיד בחוסר ההקשבה לאורך זמן, הוא לא יותיר לגופו ברירה, פרט ליצירת מחלה כרונית.

המסר והגמול

אם ילמד את השיעור, יוכל האדם לבחור בין מחלה כואבת ומתסכלת לבין מנוחה מרצון, תזונה נכונה, פעילות ספורטיבית מהנה ופינוקים אחרים. הבחירה תתאפשר רק לאחר שיבין את הקשר המוחלט שבין חלקי אישיותו. עליו להקשיב למסר מגופו - "אל תרוץ, חכה לי, תתחשב בי ואגמול לך כפל כפליים בתמורה".

בהתאם להבנת המסר ירסן האדם את הצורך לכבוש ולהשיג, ויחליף את המהירות בהתמדה, את התוקפנות בסבלנות ואת המחלה בבריאות. הוא יבין את השוני בינו לבין הסובבים אותו, ויהיה שלם איתו, וכך יושפע פחות מהסביבה. חבריו יבלו עד שעה מאוחרת והוא ילך לישון בלי תסכול, בהנאה, מכיוון שידע כי בחר בחיים.

נשמע פשוט?

נכון. זה הרבה יותר פשוט אפילו מכפי שזה נשמע, ובכל זאת רוב האנשים צריכים שבעים שנות התנסות בכדי להגיע אל הפשטות הזו, ואחרים שאפילו תקופת חיים שלמה לא מספיקה להם.