האמת מובילה את האדם לאושר אמיתי, רק האמת יכולה להוביל את האדם לידי מימוש עצמי. כאשר האדם לא אמיתי עם עצמו, הוא מוביל את עצמו לחוסר אושר, כאשר הדברים שהאדם עושה תלויים בשקר, הם נופלים זה אחר זה, והביטחון העצמי שלו נמצא בשפל.
כאשר האדם לא אמיתי עם עצמו הוא יכול להגיד משפטים שייראו לו אמיתיים, אבל הוא התרגל לא להיות אמיתי עם עצמו ולכן יישמעו לו נכונים כמו לדוגמה: "אני עושה הכי טוב ולא מצליח לי", "ניסיתי ולא הצלחתי", "אני רוצה ולא יוצא לי מה שאני רוצה" וכו'.
כל הדברים הללו תלויים בנקודת האמת של האדם, הוא לא באמת רצה את הדברים שהוא תיאר אותם. אם מתבוננים בדבר ניתן לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, האדם הזה מתעלל בעצמו בדרך עם נקודות אל חזור שהוא קובע לעצמו בין אם ביודעין ובין אם לא ביודעין.
הוא קובע לעצמו דרכים שהנקודות הסופיות הן אל חזור, כלומר, הוא קובע לעצמו דרך אבל אומר לעצמו דבר אחר, נניח הוא אומר לעצמו שהוא יעשה כך וכך, ואח"כ הוא במחשבה שלו שהיא לא מכוונת נכון לדרך שהוא בחר, "מחליט" שהוא בחר את המחשבה הנכונה "עושה את הכי טוב" אבל הוא אומר לעצמו משהו במחשבה ומפעיל דרך אחרת שלא תוביל אותו לשום מחוז כזה במציאות, ואז נותר לו לייבב על מר גורלו.
אבל אם האדם אמיתי עם עצמו הוא מבין שכאשר הוא בוחר דרכים חילופיות והולך עם הראש בקיר למרות שהוא יודע שהדבר לא ישיג את המטרה שלו, זה בגלל תחושת חוסר האושר שלו. זה בגלל שהוא לא התרגל להיצמד אל האמת הפנימית שלו ולכן, הוא לא מסביר לעצמו אפילו את התחושות של עצמו לגבי דבר כלשהו כי חשוב לו כ"כ להצליח שהוא מאבד את תחושת האושר בגלל הרצון להצליח.
ואדם שלא בודק את הדברים לשורש וחושב שהוא מטפל באופן חיצוני בבעיה, הוא מפספס את האושר וגם את המטרה. ובעצם זהו דבר פשוט אבל צריך להסביר אותו לעומק. אדם שלא מסביר את התחושה האמיתית שלו לגבי הדבר הוא גם נמצא בתחושת רמאות עצמית. מדוע? כי האושר של האדם תלוי באותו הדבר הזה, והוא רוצה שתחושת האושר שלו לא תהיה תלויה בדבר הזה, כי האושר שזה נותן לו מתחיל להתגמד לעומת תחושת אושר אחרת אפילו דמיונית, התחושה הזו עוברת לו בראש ומשחדת אותו כי הוא לא מרגיש באמת מאושר. ואדם כזה שחושב שיש מטרה מסויימת אחרת, אפילו דמיונית, הדבר הזה יכול להפיל אותו לקרשים.
ואיך זה הגיוני? זה לא הגיוני. האדם לא חושב תמיד באופן הגיוני, האדם הרבה פעמים יכול לחשוב לא הגיוני. הוא יכול להציב לעצמו מטרה ואח"כ הוא ידמיין מטרה לא אמיתית שתתן לו תחושה טובה יותר, ואח"כ הוא ידע שהלך עם הראש בקיר. אבל, הוא לא באמת בודק את זה, כי הוא מתבייש ככל הנראה ומתחמק מחוסר ההיגיון שבו ולכן, דבר שמתחמקים ממנו - לא פותרים אותו.
אבל הדבר הזה שמתחמקים ממנו, רואים אותו והוא מופיע מדי פעם והולכים איתו והדבר להיפטר ממנו, היא לטפל בו מהשורש. והנקודה החשובה היא כאשר האדם אמיתי עם עצמו, הוא מגלה שכאשר הוא מרגיש הכי טוב עם עצמו באופן שאינו תלוי בדבר, הוא לא צריך להשוות את תחושת האושר שלו לתחושת אושר אחרת, הוא לא צריך להעריך את "כמות" האושר. האושר שלו אינו תלוי בדברים חיצוניים ולכן, האושר הזה מתקיים בידו.
וכאשר האושר של האדם מתקיים בידו, והוא אושר אינסופי, אז גם באינסוף יש מדרגות כמו בעומק הים שיש עומקים כ"כ גדולים שהם כבר עומקי שיא בים, וגם מעבר לים יש עומקים נוספים. ואין לדבר סוף.
ולכן, כאשר אין לדבר מסובך סוף זה שובר את האדם, לעומת זאת כאשר לאושר של האדם אין סוף, האדם מגיע אל ייעודו בשלום.
כאשר האדם לא אמיתי עם עצמו הוא יכול להגיד משפטים שייראו לו אמיתיים, אבל הוא התרגל לא להיות אמיתי עם עצמו ולכן יישמעו לו נכונים כמו לדוגמה: "אני עושה הכי טוב ולא מצליח לי", "ניסיתי ולא הצלחתי", "אני רוצה ולא יוצא לי מה שאני רוצה" וכו'.
כל הדברים הללו תלויים בנקודת האמת של האדם, הוא לא באמת רצה את הדברים שהוא תיאר אותם. אם מתבוננים בדבר ניתן לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, האדם הזה מתעלל בעצמו בדרך עם נקודות אל חזור שהוא קובע לעצמו בין אם ביודעין ובין אם לא ביודעין.
הוא קובע לעצמו דרכים שהנקודות הסופיות הן אל חזור, כלומר, הוא קובע לעצמו דרך אבל אומר לעצמו דבר אחר, נניח הוא אומר לעצמו שהוא יעשה כך וכך, ואח"כ הוא במחשבה שלו שהיא לא מכוונת נכון לדרך שהוא בחר, "מחליט" שהוא בחר את המחשבה הנכונה "עושה את הכי טוב" אבל הוא אומר לעצמו משהו במחשבה ומפעיל דרך אחרת שלא תוביל אותו לשום מחוז כזה במציאות, ואז נותר לו לייבב על מר גורלו.
אבל אם האדם אמיתי עם עצמו הוא מבין שכאשר הוא בוחר דרכים חילופיות והולך עם הראש בקיר למרות שהוא יודע שהדבר לא ישיג את המטרה שלו, זה בגלל תחושת חוסר האושר שלו. זה בגלל שהוא לא התרגל להיצמד אל האמת הפנימית שלו ולכן, הוא לא מסביר לעצמו אפילו את התחושות של עצמו לגבי דבר כלשהו כי חשוב לו כ"כ להצליח שהוא מאבד את תחושת האושר בגלל הרצון להצליח.
ואדם שלא בודק את הדברים לשורש וחושב שהוא מטפל באופן חיצוני בבעיה, הוא מפספס את האושר וגם את המטרה. ובעצם זהו דבר פשוט אבל צריך להסביר אותו לעומק. אדם שלא מסביר את התחושה האמיתית שלו לגבי הדבר הוא גם נמצא בתחושת רמאות עצמית. מדוע? כי האושר של האדם תלוי באותו הדבר הזה, והוא רוצה שתחושת האושר שלו לא תהיה תלויה בדבר הזה, כי האושר שזה נותן לו מתחיל להתגמד לעומת תחושת אושר אחרת אפילו דמיונית, התחושה הזו עוברת לו בראש ומשחדת אותו כי הוא לא מרגיש באמת מאושר. ואדם כזה שחושב שיש מטרה מסויימת אחרת, אפילו דמיונית, הדבר הזה יכול להפיל אותו לקרשים.
ואיך זה הגיוני? זה לא הגיוני. האדם לא חושב תמיד באופן הגיוני, האדם הרבה פעמים יכול לחשוב לא הגיוני. הוא יכול להציב לעצמו מטרה ואח"כ הוא ידמיין מטרה לא אמיתית שתתן לו תחושה טובה יותר, ואח"כ הוא ידע שהלך עם הראש בקיר. אבל, הוא לא באמת בודק את זה, כי הוא מתבייש ככל הנראה ומתחמק מחוסר ההיגיון שבו ולכן, דבר שמתחמקים ממנו - לא פותרים אותו.
אבל הדבר הזה שמתחמקים ממנו, רואים אותו והוא מופיע מדי פעם והולכים איתו והדבר להיפטר ממנו, היא לטפל בו מהשורש. והנקודה החשובה היא כאשר האדם אמיתי עם עצמו, הוא מגלה שכאשר הוא מרגיש הכי טוב עם עצמו באופן שאינו תלוי בדבר, הוא לא צריך להשוות את תחושת האושר שלו לתחושת אושר אחרת, הוא לא צריך להעריך את "כמות" האושר. האושר שלו אינו תלוי בדברים חיצוניים ולכן, האושר הזה מתקיים בידו.
וכאשר האושר של האדם מתקיים בידו, והוא אושר אינסופי, אז גם באינסוף יש מדרגות כמו בעומק הים שיש עומקים כ"כ גדולים שהם כבר עומקי שיא בים, וגם מעבר לים יש עומקים נוספים. ואין לדבר סוף.
ולכן, כאשר אין לדבר מסובך סוף זה שובר את האדם, לעומת זאת כאשר לאושר של האדם אין סוף, האדם מגיע אל ייעודו בשלום.
050-3331-331