הפרעת דה - ריאליזציה (באנגלית: Derealization Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית (הפרעת ניתוק) שבה הסובל חש שינוי בתפיסה או בחוויה של העולם החיצוני, כך שהוא נראה מוזר ולא ממשי.
הסביבה החיצונית נחווית כלא - ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי עוברת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.
תיאור
האדם הסובל מדה - ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת מצלמה, או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של דז'ה וו או ז'מה וו. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים וסוריאליסטים. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה בתפיסה יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח.
דה - ריאליזציה ודה - פרסונליזציה
דה - ריאליזציה היא חוויה סוביקטיבית שבה העולם החיצוני נתפס כלא ממשי, בעוד שדה - פרסונליזציה היא תחושה שהעצמי אינו ממשי.
אף על פי שרוב החוקרים מתייחסים כיום לדה - ריאליזציה (הסביבה) ודה - פרסונליזציה (העצמי) כמושגים עצמאיים, רבים אחרים לא רוצים ליצור הפרדה בין המושגים. הסיבה העיקרית לכך היא שהסימפטומים של שתי ההפרעות לעתים קרובות קורים במקביל. סיבה נוספת שלה חשיבות פילוסופית גדולה היא שהחוויה הפנומנולוגית של העצמי, האחרים, והעולם - היא דבר אחד. לכן הרגשות של חוסר מציאותיות יכולות ליצור בלבול בו האדם מתקשה להחליט אם זה העצמי או העולם שנחווה עבורו כלא מציאותי.
גורמים
הגורמים להפרעה הם:
מצבים נוירולוגיים כמו אפילפסיה, מיגרנות וזעזוע מח קל.
תסמונות וסטיבולריות (הפרעה בשיווי משקל). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הוסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או דלקת, המוח מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.
סמים, אלכוהול, תרופות נגד דיכאון, קפאין וניקוטין, במיוחד כאשר הם נלקחים בכמות מופרזת, עלולים ליצור תחושות של דה - ריאליזציה. תחושות כאלו יכולות להיווצר גם במהלך גמילה מאלכוהול או מבנזודיאזפינים.
תחלואה נלווית להפרעות נפשיות שונות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה דו - קוטבית וסכיזופרניה.
לעתים קרובות, מצב של דה - ריאליזציה מופיע במצבי חרדה, דחק או מחשבות אובססיביות. האדם הסובל מתקשה לקבל שסימפטום מציק זה הוא פשוט תוצאה של החרדה ודואג לגבי הגורם לתופעה. מצב זה עשוי ליצור חרדה קשה יותר, שתחמיר עוד יותר את מצב הדה - ריאליזציה.
בעיות שינה חמורות.
יש קשר בין תת - רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה - ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.
במצבים טראומטיים דה - ריאליזציה עשויה להתפתח באופן מיידי עם האירוע הטראומטי, ויכולה לחלוף מעצמה תוך זמן קצר.
הגורמים להחמרת סימפטום הניתוק הם לרוב התמודדויות קשות, לחץ, חוסר בשינה, אינטראקציה חברתית מאיימת וסביבה לא מוכרת.
ישנם דיווחים שאורות פלורוסנטיים מחמירים גם הם את תחושת הניתוק.
שכיחות
אין נתונים מדויקים
טיפול
כאשר ההפרעה היא משנית להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית.
כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים פסיכותרפיה דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.
גורמים להפחתת סימפטום הניתוק הם לרוב אינטראקציה חברתית מרגיעה ומצומצמת, גירויים פיזיים ורגשיים ורגיעה.
הסביבה החיצונית נחווית כלא - ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי עוברת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.
תיאור
האדם הסובל מדה - ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת מצלמה, או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של דז'ה וו או ז'מה וו. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים וסוריאליסטים. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה בתפיסה יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח.
דה - ריאליזציה ודה - פרסונליזציה
דה - ריאליזציה היא חוויה סוביקטיבית שבה העולם החיצוני נתפס כלא ממשי, בעוד שדה - פרסונליזציה היא תחושה שהעצמי אינו ממשי.
אף על פי שרוב החוקרים מתייחסים כיום לדה - ריאליזציה (הסביבה) ודה - פרסונליזציה (העצמי) כמושגים עצמאיים, רבים אחרים לא רוצים ליצור הפרדה בין המושגים. הסיבה העיקרית לכך היא שהסימפטומים של שתי ההפרעות לעתים קרובות קורים במקביל. סיבה נוספת שלה חשיבות פילוסופית גדולה היא שהחוויה הפנומנולוגית של העצמי, האחרים, והעולם - היא דבר אחד. לכן הרגשות של חוסר מציאותיות יכולות ליצור בלבול בו האדם מתקשה להחליט אם זה העצמי או העולם שנחווה עבורו כלא מציאותי.
גורמים
הגורמים להפרעה הם:
מצבים נוירולוגיים כמו אפילפסיה, מיגרנות וזעזוע מח קל.
תסמונות וסטיבולריות (הפרעה בשיווי משקל). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הוסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או דלקת, המוח מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.
סמים, אלכוהול, תרופות נגד דיכאון, קפאין וניקוטין, במיוחד כאשר הם נלקחים בכמות מופרזת, עלולים ליצור תחושות של דה - ריאליזציה. תחושות כאלו יכולות להיווצר גם במהלך גמילה מאלכוהול או מבנזודיאזפינים.
תחלואה נלווית להפרעות נפשיות שונות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה דו - קוטבית וסכיזופרניה.
לעתים קרובות, מצב של דה - ריאליזציה מופיע במצבי חרדה, דחק או מחשבות אובססיביות. האדם הסובל מתקשה לקבל שסימפטום מציק זה הוא פשוט תוצאה של החרדה ודואג לגבי הגורם לתופעה. מצב זה עשוי ליצור חרדה קשה יותר, שתחמיר עוד יותר את מצב הדה - ריאליזציה.
בעיות שינה חמורות.
יש קשר בין תת - רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה - ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.
במצבים טראומטיים דה - ריאליזציה עשויה להתפתח באופן מיידי עם האירוע הטראומטי, ויכולה לחלוף מעצמה תוך זמן קצר.
הגורמים להחמרת סימפטום הניתוק הם לרוב התמודדויות קשות, לחץ, חוסר בשינה, אינטראקציה חברתית מאיימת וסביבה לא מוכרת.
ישנם דיווחים שאורות פלורוסנטיים מחמירים גם הם את תחושת הניתוק.
שכיחות
אין נתונים מדויקים
טיפול
כאשר ההפרעה היא משנית להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית.
כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים פסיכותרפיה דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.
גורמים להפחתת סימפטום הניתוק הם לרוב אינטראקציה חברתית מרגיעה ומצומצמת, גירויים פיזיים ורגשיים ורגיעה.
ענבר לבב
050-3331-331