סיפורים מחדר הטיפולים

כששאלתי את איריס (שם בדוי) במפגש הראשון שלנו: מה את רוצה להשיג בטיפול? היא ענתה לי: "אני רוצה לאכול בשביל לחיות

ולא לחיות בשביל לאכול... כל עולמי מסתובב סביב אוכל.

מתי אני אוכלת, מה אני אוכלת, איפה אני אוכלת, כמה כדאי לאכול, ספירת קלוריות וחישובים וכל זה עוד לפני שהתחלתי לאכול...

אחרי שאני אוכלת אני כועסת על עצמי ששוב הגזמתי, רבה עם עצמי, יורדת על עצמי, לפעמים אפילו מתביישת בעצמי, הרי אני יודעת שאני אוכלת יותר מדי ובכל זאת טרפתי ולא השארתי פירור בצלחת.

וככה כל יום וכל היום, אני במחשבות בלתי פוסקות שסובבות סביב האוכל, שמטבע הדברים גורמות לי לאכול יותר מדי. "

הסברתי לאיריס שאני לא דיאטנית ובטיפול הזה לא נתעסק עם קלוריות ותפריטים, הרי היא אלופה בתחום הזה, וסביר להניח שבענייני דיאטות היא יכולה ללמד אותי, למרות משקלה העודף.

אין ספק שהדרך הזו לא עבדה בשבילה עד היום, ובעצם לא עובדת עבור 95% מהאנשים, מה שיורד בדיאטת כסאח, חוזר עם ריבית דה ריבית!

רוב האנשים מנסים להפסיק את ההתמכרות שלהם לאוכל / לסיגריות / להרגלים רעים ע"י שליטה במחשבות שלהם וכוח רצון.

הבעיה שהדרך הזו רוב הזמן לא אפקטיבית ואינה מביאה את התוצאות הרצויות.

אם הייתי אומרת לכם שיש דרך אחרת, שהיא ללא מאמץ, ללא מאבקים פנימיים, שמאפשרת לשנות הרגלים מזיקים

הייתם רוצים לדעת עליה? ללמוד אותה?

אם אתם ממשיכים לקרוא אני מניחה שהתשובה היא חיובית, אז הרשו לי לגלות לכם את הסוד מספר אחד לשינוי - הרגשות שלכם הם הכלים העוצמתיים ביותר לשינוי וצמיחה.

הדרך הקלה והבטוחה ביותר לשנות הרגל מזיק היא לא דרך כוח רצון, אלא לשנות פשוט את המצב הרגשי שמוביל לצורך

ואז הצורך פשוט נעלם...

כלומר במקום להלחם ברצון הבלתי פוסק לאכול, נשנה את הרגשות שמובילים לאכילה בלתי מבוקרת.

שאלתי את איריס מתי מתעורר הצורך לאכול? ומה היא "מרוויחה " כשהיא אוכלת? התברר שהאוכל מנחם ומרגיע, מעסיק אותה כשהיא משועממת, מרגיע אותה כשהיא מתוסכלת וכועסת (בעיקר כשהיא לא יכולה לבטא את הכעס שלה), והכי משמעותי מבחינתה - האוכל ממלא את תחושת הריקנות שהיא חשה, מעין בור שחור בבטן, שדורש כל הזמן " feed me".

המצב הרגשי של איריס משפיע על מחשבותיה, שסבבו סביב האוכל, והפתרון שלה לעזרה עצמית ושינוי היה אכילה אובססיבית, שלטווח הקצר סיפקה את הסחורה של נחמה, רגיעה ותחושת מלאות, כמובן שלטווח הארוך הפתרון הזה היה הרסני.

העבודה שלי עם איריס התחילה בניקוי הרגשות שבתוך "החור השחור", כל חייה היא ניסתה לברוח מהרגשות והתחושות המודחקים שהיו שם, בעזרתם האדיבה של החטיפים והמתוקים.

חלק חשוב מהתהליך זה לתת מקום לרגשות האלה, להרגיש אותם ולאפשר לתת מודע (בהרפיה מלאה)

לחפש ולמצוא את הפעם הראשונה שהרגישה ככה, לחפש ולמצוא על מה תחושת הריקנות הזו "יושבת"? להעלות את הזיכרונות למודע ולטפל בהם.

עולה זיכרון מגיל 6, איריס הולכת ברחוב עם אחותה הגדולה והן רואות את אבא יושב בבית קפה מפורסם מוקף בחבריו הבוהמיינים, היא שמחה לקראתו, היא רוצה לגשת אליו, אחותה הגדולה מהססת להפריע לאבא, אבא מסמן להן להמשיך ללכת, אבא מתעלם מהן, הוא לא רוצה שהן יתקרבו אליו, כאילו מתבייש בהן, היא לא מבינה למה אבא מתנהג כך, היא יודעת שאבא ראה אותן אבל הוא מתעלם, אחותה מושכת אותה משם.

היא מרגישה חסרת ערך, עצובה, נטושה, לא שווה, לא אהובה!

בעצם באותו רגע איריס יצרה אמונה מגבילה - אני לא שווה, לא קיימת, לא חשובה - זו היתה האמת עבורה, כי זו הפרשנות שהילדה הקטנה נתנה לארוע שבו אבא מתעלם ממנה. ה"אמת" הזו קיבלה חיזוקים במהלך חייה עוד מאות פעמים על בסיס יומיומי, כי כמו שכולנו יודעים מחשבה יוצרת מציאות, והיא הסתכלה על המציאות דרך המשקפיים של - "לא שווה".

בשיטת ה - NLP יש טכניקה שנקראת "קו הזמן" אני מנחה את איריס בתהליך שמטרתו למחוק את הרגשות הקשים, להבין את הכוונה החיובית של אבא עבור עצמו בהתנהגותו, להביא עוצמות ולמידות לסיטואציה מחייה הבוגרים שיעזרו לילדה להתמודד עם המצב, ולעדכן את כל האירועים מאז ועד היום בלמידות החדשות ובתחושה שהשתנתה. הטכניקה הזו מהווה המשך לעבודה שכבר עשינו עם הילדה הפנימית, איריס הבוגרת אימצה לליבה את הילדה הפגועה והיא שומרת עליה ואוהבת אותה.

המוח האנושי אינו מבדיל בין מה שאנחנו מדמיינים לבין המציאות מבחינה נוירולוגית, מחקרים מדעיים גילו שבעצם כשאנחנו מדמיינים לדוגמה את אמא מחבקת אותנו ומרגישים בדמיון את מגע ידיה ואת התחושה הנפלאה להיות מחובק, אותו איזור בדיוק במוח מופעל כשהחוויה הזו קוראת במציאות... וזו הסיבה שאפשר להביא את העבר להווה בכוח הדמיון ולתקן אותו.

לאחר מספר מפגשים רגשיים שבהם איריס מנקה עוד זיכרונות מוקדמים (הזיכרון הראשון מגיל שנתיים וחצי בערך) שעולים מהתת מודע, נוצר מעין קטרזיס, הדמעות מנקות את הכאב הקדום והלא מודע הזה, סופסוף מותר להרגיש, לתת מקום לרגשות המודחקים ולשחרר...

רגשות מטבעם חולפים, באנגלית: E -motion = Energy in motion כלומר אנרגיה בתנועה, ברגע שאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש

אנחנו באופן אוטומטי מנקים את הרגש, הוא פשוט חולף...

במקביל איריס מתחברת בהנחייתי למשאבים וליכולות שלה - "תיזכרי בזמנים שבהם הרגשת נפלא, אהובה ורצויה, תראי מה שראית, תשמעי מה ששמעת ותרגישי מה שהרגשת... " איריס מתחברת לרגעים המרגשים במסיבת בר המצווה של בנה שהיא תכננה והפיקה, אני רואה לפי הבעות פניה ותנוחת גופה שהיא באמת שם, נהנית מכל רגע, חווה את החוויה מחדש, מאושרת מקבלת את האורחים, גאה בבנה, שומעת את הפרגונים של האורחים, היא מתמלאת באנרגיות חיוביות.

אני מנחה אותה להעביר את הרגשות והתחושות האלה לזיכרונות שבהם הרגישה מרוקנת ודחויה, ועכשיו מה משתנה? אני שואלת אותה, איריס מתחברת לתחושות החיוביות בדיוק רגע לפני שהתחושה הקשה הציפה אותה, והיא עכשיו מגיבה אחרת לגמרי, והיא פועלת באופן שונה ומרגישה הרבה יותר טוב. התת מודע קיבל את המסר ונוצר ערוץ נוירולוגי חדש במוחה שמחבר אותה למשאבים וליכולות שלה ומשנה את הרגשתה.

ממפגש למפגש איריס מתחזקת, "החור השחור" הולך ונעלם, הנשמה הפצועה מתחילה להירפא, היא מופתעת לגלות את השפעת הטיפול בתחומים שונים בחייה: היא יותר סובלנית עם ילדיה, היחסים עם בעלה השתפרו ובכלל יותר רגוע לה בחיים.

הגיע הזמן להיכנס לשלב הבא ולתת לה כלים להתמודד עם מה שקורה בחיי היומיום וללמד אותה להקשיב לגוף שלה, לזהות את תחושות הרעב והשובע, ולשנות את ההתניות האוטומטיות שלה: לדוגמה שיעמום=אוכל, לחץ=אוכל בהתניות חדשות ואפקטיביות יותר שיביאו לתוצאה הרצויה:

האישה שאיריס רוצה להיות: רגועה, שמחה, שלמה עם עצמה, חיונית, בטוחה בעצמה, מקבלת את עצמה, אוהבת את עצמה ואת הגוף שלה וכמובן רזה יותר.

איריס מדמיינת את האני העתידי הנפלא שלה, עם כל החושים על מסך גדול בצבע בתמונה גדולה בהירה וזוהרת - זו איריס העתידית שעברה כבר את השינוי, פתרה כבר את הבעיות שהיא מתמודדת איתן בהווה.

עכשיו בעזרת טכניקות NLP נוספות אנחנו משנות את ההתניות הקודמות להתניות חדשות, כל פעם שהיא תרגיש משועממת, איריס העתידית תקפוץ לתודעה שלה ותעזור לה, תתמוך בה ותייעץ לה מה לעשות.

היות ותרגלנו את זה בקליניקה, עשינו כבר את "החזרה הגנרלית" לקראת המציאות, התת מודע לומד את ההתניה החדשה שמשנה לגמרי את המצב הרגשי, הפחד להיות לבד עם עצמה נעלם, היא כבר לא צריכה להסיח את דעתה מהתחושות הקשות, הן פשוט כבר לא קיימות יותר. היא כבר לא צריכה להיאבק בעצמה, הצורך למלא את הבטן ולהעסיק את הפה פשוט נעלם.

איריס משתפת אותי כמה ספקנית היא הייתה בתחילת הטיפול, היא הרי ניסתה הכל כולל טיפול פסיכולוגי ארוך, שעזר לה בתחומים אחרים אבל לא השפיע בנושא המשקל. והנה זה עובד כמו קסם, היא לא מאמינה שהיא כבר לא חושבת כל הזמן על אוכל, וכמה אנרגיה המחשבות האלה גזלו ממנה...

כל פעם מחדש אני נפעמת מהשפעת הטיפול בזמן כל כך קצר יחסית (3 - 4 חודשים) איריס ורבים אחרים שאיפשרו לעצמם להתמסר, להתרגש, ולהשתנות, עברו ריפוי רגשי עמוק שיצר שינוי מחשבתי ושינוי התנהגותי.

כמעט שנה אחרי הטיפול התקשרתי לאיריס לברכה בחג בברכת שנה טובה ושאלתי לשלומה, וכמה כבר ירדה?

"הקילוגרמים ממשיכים לרדת (כבר 11 קילו) אבל פתאום זה לא הדבר החשוב ביותר, מה שחשוב שאני הרבה יותר שמחה ומאושרת בחיים שלי "

מאחלת לכולנו ברכות ובשורות טובות, ימים טובים ושמחים, אור ואהבה, קבלה ופתיחות.