תודה. אמירת תודה. חשוב על הסיטואציה הבאה: הבנת בוודאות כי נשאר לך רגע אחרון להתקיים. בעוד רגע אין "אני". מה היית בוחר לעשות ברגע האחרון של הקיום שלך? קח כמה זמן שאתה צריך ותחשוב על מה לדעתך הדבר ההגיוני ביותר לעשות ברגע אחד בודד של קיום?! כל הפעולות שהאדם עושה אותן במשך כל היום, הן פעולות שאינן קשורות לרגע הזה אלא או לרגע הקודם או לרגע הבא (ראה: לחיות את הרגע). איזו פעולה הכי הגיוני לבצע ברגע יחיד של קיום? פעולה שאין לה שום קשר לרגע הקודם או לרגע הבא?!

אז כמובן שפעולה ממשית, לא ממש ניתן לבצע ברגע בודד. אבל מחשבה בודדת ניתן לחשוב ברגע. על מה לדעתך הכי הגיוני לחשוב ברגע אחד בודד? מחשבה שהיא לא על העבר ולא על העתיד. מה מכילה בתוכה מחשבה של רגע אחד?

קח טיפ: נניח שיכולת לבחור מתוך רשימת כל הרגשות השונים, רגש אחד כלשהו שאותו תוכל להרגיש לרגע אחד ויחיד. איזה רגש היית בוחר? עכשיו שאל את עצמך שוב פעם. איזו מחשבה לדעתך יכולה לייצר אצלך רגשית את הרגש הזה? איזו מחשבה הכי אפקטיבית כדי לייצר את הרגש הזה, שהיית בוחר להרגיש אותו ברגע אחד בודד של קיום?

אם נשאל אנשים איזה רגש הם היו בוחרים להרגיש, הם בוודאי יענו: אהבה (רגש של "נאהב ואהוב", שמאפשר לך לאהוב את עצמך) / שמחה / שביעות רצון / אושר וכולי. הרגש הטוב ביותר שאדם יכול לחוות הוא כמובן רגש של "טוב" / אושר / אהבה וכולי. אם היו נותנים לאדם רגע אחד של קיום, הדבר ההגיוני עבורו לעשות הוא לנסות לחוות תחושה של אושר / טוב וכולי כנ"ל.

כל בני האדם בכל מקום ובכל זמן בכל מחשבה / דיבור / ומעשה שלהם שואפים להשיג דבר אחד זהה לחלוטין. כל הרצונות שבעולם שואפים להשיג אושר וקירבה ל"טוב". כל הפעולות שהאדם עושה, המטרה והתכלית הסופית שהן נועדו להשיג, היא את האושר. מי שיתבונן יראה, כי כל פעולה באשר היא שהאדם עושה בצורה מודעת, הוא עושה אותה (בצורה לא תמיד מודעת) מתוך מטרה אחת שהיא התקרבות לאושר. אותה התחושה הטובה ביותר שבה הגיוני לבחור ברגע אחד בודד של קיום כנ"ל.

ונשאלת השאלה, מאחר שזו התכלית של כל הפעולות של כל בני האדם. א"כ מה בעצם יכול לעשות האדם ועל מה בעצם יכול לחשוב האדם ברגע אחד בודד, כדי ליצור אצלו את התחושה הזאת של האושר? איזו מחשבה הכי אפקטיבית ליצירת אושר? לא בהכרח שכאשר חושבים אותה האדם מרגיש מאושר בצורה מלאה, אבל הוא בהכרח מרגיש יותר מאושר מאשר אם הוא לא היה חושב עליה?

והתשובה לשאלה היא: "הודאה". כל מילה שקשורה להודאה, כגון לדוגמה המילה "תודה", כל ביטוי של הודאה (כולל אהבה עצמית / אהבת המציאות וכולי), יוצר בהכרח תחושה של אושר ושביעות רצון. נכון, מי שכל היום חי בתחושה של חסר ולרגע אחד הוא יאמר תודה, הוא לא יתמלא אוטומטית ומיידית בתחושה מלאה של אושר. אבל בכל זאת, לומר תודה ולהודות, בהכרח יוצר תחושה של שביעות רצון / שמחה / אושר וכולי.

והמסקנה המעשית מכל הנ"ל היא, כי האדם צריך להתרגל במשך כל היום לשלב כמה שיותר פעמים את המחשבה של ה"תודה" בתוך החיים שלו. הן על ידי אמירת תודה למישהו שנותן לך משהו, גם אם נדמה לך שהוא "חייב" לתת לך את זה, אף על פי כן, תאמר לו "תודה" בשביל עצמך (וכל שכן שאף אחד לא באמת חייב לך משהו) !

כמו כן תנסה לשלב אצלך במחשבה את המילה תודה כמה שיותר פעמים במשך היום. זה בכלל לא משנה על מה תאמר תודה ועל מה תרגיש תחושה של הודאה ותודה. אבל העיקר הוא שכמה שיותר פעמים תנסה לגרום לעצמך להרגיש תחושה של הודאה על המציאות כפי שהיא. בסופו של דבר, המטרה הסופית היא להרגיש הודאה, אז למה לא ללכת על זה ישירות?

הרי אפילו חוסר מצב רוח, גם הוא נובע מחיפוש אושר! כי למה אין מצב רוח לאדם? תשובה: משום שהמציאות לא ממש מתאימה לרצון שלו. ולמה הוא רוצה שהמציאות תתאים לרצון שלו? תשובה: כי הוא רוצה להרגיש אושר. ז"א שאפילו תחושה של חוסר מצב רוח וכולי, גם היא נוצרת אך ורק בגלל שהאדם בסופו של דבר רוצה להרגיש מאושר.

וכפי שכבר נאמר: "קל לדבר קשה לעשות", שפירושו (האמיתי) הוא, שאם תעשה את מה שקל לך לדבר, על ידי זה תוכל לעשות את מה שנדמה לך שקשה לעשות. דהיינו, על ידי זה שתתמיד ותדבר בפה ובמחשבות שלך בצורה חיובית דברים חיוביים, על ידי זה, אתה בעצם יכול "להכריח" את המציאות שתהיה כפי מה שאתה רוצה. והכל תלוי בעד כמה תהיה עקשן בלדבר את מה שאתה מסוגל לדבר בצורה חיובית.

לסיכום: האדם צריך להתרגל לשלב במשך היום כמה שיותר פעמים מילים של הודאה / תודה וכולי. שב עם עצמך כל יום ותחשוב על דברים טובים שקרו לך ותאמר עליהם תודה. בהפסקות שיש לך במשך היום, תאמר תודה. לפני ואחרי האוכל, תאמר תודה. תוך כדי שאתה מחכה למשהו, תנסה להרגיש תודה. לא משנה על מה, העיקר שתרגיש תודה. תסתכל על חצי הכוס המלאה ותאמר עליה תודה. תחפש על מה לומר תודה, ותאמר על כך תודה.

על ידי זה שתתרגל לחפש את הדרך להודות, על ידי זה המציאות שלך תהפוך למקום טוב יותר עבורך! בהצלחה.

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

"ימֵי הוֹדָאָה זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל... כִּי שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יִתְבַּטְּלוּ לֶעָתִיד כֻּלָּם, בִּבְחִינַת: 'כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה' שֶׁלּא יִשָּׁאֵר לֶעָתִיד, רַק בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ... שֶׁזֶּה כָּל שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא"

"אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים... שֶׁתִּחְיוּ חַיִּים טוֹבִים כָּמוֹנִי... וְאַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁאֲנִי חֵרֵשׁ? אֵין אֲנִי חֵרֵשׁ כְּלָל! רַק שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלִי לִכְלוּם, שֶׁאֶשְׁמַע הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהֶם. כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת כֻּלָּם [כל הקולות שיש בעולם], הֵם [כולם נובעים] מִן חֶסְרוֹנוֹת, כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד צוֹעֵק עַל חֶסְרוֹנוֹ [כולם כל הזמן מדברים על מה שאין להם, חסר להם, הם צריכים וכולי]. וַאֲפִלּוּ כָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם [אפילו אלו שמספרים על משהו טוב שקרה להם], כֻּלָּם הֵם רַק מֵחֲמַת הַחִסָּרוֹן, שֶׁשָּׂמֵחַ עַל הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר לוֹ וְנִתְמַלֵּא [ז"א השמחה שלהם היא תלויה במשהו ספציפי ולא מתוך הרמוניה עם המציאות].

וְאֶצְלִי, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה לִכְלוּם, שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּאָזְנַי הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהֶם, כִּי אֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן. וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה שֶׁאֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים, מִן הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת [המדינה של האנשים העשירים]. וְחַיִּים טוֹבִים שֶׁלּוֹ הוּא, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם וְשׁוֹתֶה מָיִם [ראה שם את המשך הסיפור על המדינה של העשירים] "

לחפש נקודות חיוביות

"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם [גם את עצמך] לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר [אפילו אם המצב רע לגמרי], צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ...

הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר [ושהכל רע], אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע... עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, עַל יְדֵי זֶה... שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת...

וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת... "