שנאה - מבוא שנאה היא רגש של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנסיבית כנגד אדם, עצם או רעיון. יש רצון להתרחק ממושא השנאה ולעתים קיים רצון לפגוע, להרוס ואף להשמיד אותו. מקורותיו השנאה עלולה לנבוע מפחד (מוצדק או לא) מרגשי נחיתות, מפגיעה עזה של אדם או קבוצה, מתפיסות שליליות כלפי אותו עצם או דבר מה הקשור בו. השנאה עלולה להתעורר כלפי הזר והאחר, שהתנהגותו לא מובנת, מוזרה ואף מפחידה. שנאה יכולה להיות קשורה בדעות קדומות, קנאות והוקעה כלפי אדם או קבוצת אנשים, כמו בתופעת הגזענות. פשעי שנאה הם פשעים הנובעים משנאה, במובן זה. בהיעדר אופן ביטוי לכעס ולשנאה, הם נוטים להיבנות ולהיאגר. הסכנה כי בשלב מסוים תיתכן הגעה אל נקודת שבירה, שבה יתבטאו באופן תוקפני ואלים. השנאה נחשבת לרגש המנוגד לאהבה או לידידות. רגשות קרובים לרגש השנאה הם רגשות כמו תיעוב ובוז. מילים נרדפות לרגש זה הן: עוינות, איבה, שטנה ומשטמה, המציינות דרגות שונות וקיצוניות בחריפותן של שנאה. עם זאת, לעתים השנאה והאהבה כרוכים זה בזה. ולעתים אהבה יכולה להתחלף לשנאה. כפי שמתואר במעשה אמנון ותמר: וישנאה אמנון, שנאה גדולה מאד, כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה (שמואל ב יג, טו). אף שרגש זה מוקע ונחשב לשלילי ביותר, יש לו תפקיד חשוב בשרידות הפיזית או התרבותית של אדם או קבוצה. בתרבות בדת ובתרבות נחשבת השנאה לרגש שלילי, שממיט אסון על בעליו. בדתות מסוימות השנאה אף נחשבת לחטא. לעומת זאת, במדעי החברה ומדע המדינה נתפשת השנאה כרגש ציבורי שקל לתמרן למטרותיו של השלטון וכדרך העיקרית להניע ציבור ולהשפיע עליו. משטרים דיקטטורים מבססים את שלטונם בין השאר על תעמולת שנאה כנגד אויב חיצוני (בהרבה מקרים - כגון גרמניה הנאצית ומדינות ערב - אויב זה הוא היהודים ואחר כך מדינת ... הרחק מהעריץ והחוצה). בפילוסופיה על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה, קיימים שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזרת השנאה. לפי שפינוזה, שנאה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית. כלומר: אנו שונאים את מה שאנו חושבים שגורם לנו להרגיש עצב. הגם ... האימננטיות שלו (כרכים א - ג בספרו אתיקה), נכונותה האינטואיטיבית ברורה למדי והיא מספקת תובנה חדה לגבי מהותה של השנאה. יש להדגיש שאצל שפינוזה כמעט כל הרגשות השליליים הן סוג של עצב, למשל: פחד הוא עצב לא יציב, הנולד מאידיאה הגורמת לנו עצב ושאיננו בטוחים האם תתגשם. הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף אריך פרום מבדיל בין שני סוגים של שנאה: הראשונה שנאת תגובה רציונלית והשנייה שנאה הטבועה באופי. בשנאת תגובה זוהי תגובה של אדם לאיום על חירותו, על החיים, או על הרעיונות של עצמו או זולתו. לשנאה זו יש תפקיד ביולוגי חשוב, במטרתה להגן על החיים, או על אינטרסים חיוניים והיא עוברת בחלוף הסכנה. שנאה זו היא בת לויה של המשאלה לחיים. לעומתה שנאה הטבועה באופי, הינה נכונות מתמדת המקננת בנפשו של האדם העוין מטבעו. זוהי שנאה שאיננה רציונלית, שנאת חינם הנאחזת בכל תואנה שנותנת לה מקום להתבטא, ולהסתוות כשנאה רציונלית. בשנאה זו האדם שש לבטא את עוינותו, בתאווה להשמיד או להמית חיים, כאשר עיקרה נעוצה באופיו של האדם, ולמושא השנאה יש רק חשיבות משנית. ביהדות בספר בראשית נכתב ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא ... לשלום מחמת הקנאה שהם מקנאים בו על היחס המועדף שהוא קיבל מאביהם ועל חלומות הגדולה שהוא התנשא בהם עליהם. שנאה שבעטיה הם מבקשים לרוצחו נפש לאחר מכן. במקרא יש איסור מפורש על שנאת הזולת, ביחד עם איסור על נקמה ... ישנה הכוונה לשנוא רק את הרע ולאהוב את הטוב: שנאו רע ואהבו טוב. משורר תהילים מציין כי הוא שונא שנאה עזה וגדולה את משנאי ה: הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי (תהילים קלט כא - כב). הרמבם מביא עניין זה לפסים מעשיים, וסובר כי בעניין זה ... מרכזי של תנועת הקמר רוז בקמבודיה במעשי רצח העם, היה רגשי נחיתות של פשוטי העם שעלו לשלטון בפני אינטלקטואלים. שנאת חינם שנאת חינם היא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש ... שייכים לקבוצה אחרת משלו. חזל ציינו במסכת יומא (דף ט עמוד ב) כי בית המקדש השני חרב רק בשל שנאת החינם שהייתה קיימת בו בין קבוצות שונות, שלא יכלו לסבול אחת את רעותה. אגדת קמצא ובר קמצא שבמסכת גיטין (דף ...

... את בר - קמצא השנוא. מצא בעל הבית את בר - קמצא יושב ליד שולחנו. אמר לו: הרי אתה שונא אותי. מה אתה עושה כאן?! השיב בר - קמצא: הואיל ובאתי הנח לי ואתן לך דמי האכילה והשתייה שלי. ... לא משהו שרק קרה, אלא שממשיך לקרות כל הזמן, ובגללו עדיין אין לנו בית מקדש אלפיים שנה אחרי. האם שנאת חינם זה דבר שעבר זמנו? האם אהבות ושנאות, סכסוכים ומניפולציות חלפו מן העולם? האם אוזנינו לא שומעות מדי יום מילים ...

... אבלות, צום ותענית. מנהגים אלו, באם הם נשמרים, ממקדים את ההכרה המודעת, דווקא ברעיון החורבן, ובגורם לו - ב שנאת החינם. בגני הילדים מסופר שוב ושוב הסיפור על קמצא ובר - קמצא, עשיר העיר שזרק בבושת פנים יריב שהגיע לארוע מפואר שקיים. אך שימו לב, ככל שנמקד את הכרתנו ברעיון השנאה, (ועובדה שהביטוי שמגדיר את סיבת היום הזה הוא שינאת חינם), כך תלך ותתבסס השפעתה. מיקוד התודעה צריך להיות באותם רעיונות או תחושות שברצוננו לקדם, לחוות ולא בדברים שליליים מהם ... בן שיח. התמקדות ביצירת חיבור את הדבר בו אנו מעוניינים נגביר ובו נתמקד. לא חורבן כי אם בניה. לא שנאת חינם, אלא קירוב לבבות. ביחד. ולמה כדאי להשקיע בשיפור יחסים המכילים יותר כעס / שנאה / עויינות? כי יחסים אלו דווקא מחלישים אותנו יותר, ולכן כל שיפור שנשיג ישחרר אותנו יותר ויעמיד לרשותנו מאגר ...

... ופעולה הוא יתקן וישפץ את עצמו ואת כל הצדדים האגואיסטים בו שקשורים לתכונות ארציות שיש לשנותן, כמו קנאה, כעס, שנאת חינם וכו, ובמקביל הוא יפתח את תודעתו, יתקרב לאחדות וישווה תכונותיו לבורא עד שלבסוף יגיע למה שהרבה מכנים הארה הדרך ...