שמחה. ככל שיש לאדם יותר שמחה פנימית (שנובעת מאהבה עצמית ללא תנאים), כך הוא דומה יותר לחיטה שזורעים אותה באדמה טובה, שלא משנה כמה ברקים / רעמים וסופות יעברו עליה, היא תמשיך לצמוח, בגלל שזרעו אותה בצורה טובה באדמה פורייה.
לעומת זאת ככל שיש לאדם יותר עצבות ופחות שמחה, כך הוא דומה לחיטה שזרעו אותה בצורה לא טובה באדמה שאינה ראויה לזריעה, שאז במקרה כזה החיטה פשוט נרקבת באדמה, כי אין מה שיגרום לה לצמוח.
השמחה היא זו שאחראית על הצמיחה האישית של האדם והיא נקודת האחיזה שלו עם המציאות האמיתית ועם התודעה של עצמו. כי כאשר האדם בעצבות, הוא בורח מעצמו וכאשר הוא בשמחה הוא מחובר לפנימיות של עצמו חזק ועל ידי החיבור הזה הוא מצמיח כל מיני פעולות חיוביות.
ככל שאדם יותר שמח, כך קל לו יותר לשבת בישוב הדעת עם עצמו, להעביר ביקורת בונה על עצמו ולמצוא פתרונות לכל דבר שמטריד אותו בחיים.
לעומת זאת אדם בעצבות ללא מצב רוח טוב, קשה לו לרכז את המחשבה שלו בלמצוא פתרונות. חוסר השמחה לא רק שהוא נזק עבור האדם בהווה כי הרי הוא אינו שמח, חוסר השמחה גם חוסם לאדם את היצירתיות שלו ומונע ממנו להיות יצירתי ולמצוא פתרונות בגישה חיובית יותר עבור העתיד.
שים לב לכך שלמרות שחשוב מאוד שהאדם יקבע לו זמן בכל יום לחשבון נפש, כי בלי חשבון נפש הרי האדם לא באמת מודע לעצמו, יחד עם זאת חשוב מאוד להיות בשמחה ולא לעשות חשבון נפש שמכניס אותך לעצבות אלא לעשות חשבון נפש רק מתוך שמחה בלבד. שזה הרי ההבדל שבין ביקורת הורסת שבאה מעצבות וכעס לבין ביקורת בונה שבאה משמחה ואהבה עצמית.
לכן אם ברצונך לפתור בעיה, זה קריטי שתמיד תישאר רגוע, זה קריטי לצורך מציאת הפתרון לבעיה עצמה. ככל שתהיה שמח יותר ומאושר ורגוע יותר, כך תוכל להתרכז טוב יותר ולחשוב טוב יותר בהיגיון וביצירתיות על כל בעיה, תהיה אשר תהיה.
בנוסף, ככל שהבעיה שלך גדולה יותר כך עליך להכריח את עצמך להיות חיובי יותר, כי אתה צריך יותר ריכוז, יצירתיות וכולי, שיכולים לבוא רק על ידי חשיבה חיובית ושמחה.
כל התכונות החיוביות קשה מאוד לרכוש אותן, אבל הכי קשה זה להיות בשמחה למרות הכל. כי השמחה היא השורש והמפתח של כל ההצלחות שבעולם. ולכן קשה מאוד להיות שמח למרות הכל, כי כגודל הפוטנציאל, כך גודל הקושי. ומי שיתבונן בעניין הזה יבין מיד את החשיבות שעל האדם להכריח את עצמו להיות בשמחה בכל מחיר כמה שיותר, כי השמחה היא המפתח להצלחה בכל תחום.
וזה גם לא משנה איך בדיוק, או למה תהיה רגוע, העיקר שתצליח להרגיע את עצמך. גם אם זה חסר היגיון לחלוטין, העיקר שתהיה רגוע. זכור, אם ברצונך להתקדם ולמצוא פתרון לכל בעיה, עליך לדעת להיות רגוע יהיה אשר יהיה, לא משנה איך ולמה תהיה רגוע, העיקר שתהיה חיובי ואופטימי בכל מצב. רק ככה תוכל להיות בטוח שאתה לא יורה לעצמך ברגל (משבש את יכולת הריכוז של עצמך ומכניס את יכולת היצירתיות שלך לבית כלא) ורק ככה תוכל לפתור כל בעיה טוב יותר עד כדי הפיכת החיסרון ליתרון ועוד.
לסיכום: שמחה היא שורש כל ההצלחות והיא זו שמאפשרת לאדם להצליח בכל תחום. ומכאן נובע הקושי הגדול של האדם להיות בשמחה, כי בזה תלוי הכל. ועל האדם להתגבר בכל כוחו להיות כמה שיותר שמח מבפנים (ע"י אהבה עצמית) ועל ידי זה להצליח בכל תחום. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
קשה לעשות הרבה דברים, אבל הכי קשה זה להיות שמח באמת!
וְאָמַר כִּי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם לִזְכּוֹת לָזֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת. עָנָה וְאָמַר: כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשִׂמְחָה כִּי אִם עַל יְדֵי עִנְיְנֵי שְׁטוּת, לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרַק עַל יְדֵי זֶה בָּאִין לְשִׂמְחָה
כאשר האדם שמח קל לו להעביר ביקורת בונה על עצמו ולעשות חשבון נפש
כְּשֶׁהָאָדָם כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה אֲזַי בְּנָקֵל לוֹ לְיַחֵד לוֹ שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ [לעשות חשבון נפש אמיתי]... אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, קָשֶׁה לוֹ... וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד... וְשֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כּחוֹתָיו לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה.
מי שיש לו שמחה הוא צומח - ומי שיש לו עצבות הוא נרקב במקום לצמוח
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד! וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ [מתקרב לטוב]... הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת... כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה, אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים [ברקים] וּרְעָמִים, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל, עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה, אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל... וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ [שמחה]... שֶׁהִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר... כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן [בשמחה]... אֲזַי אֵין לוֹ כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ, וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ
מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאַת [המחלות] הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה... וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה, שֶׁכָּל הַחוֹלַאַת [כל המחלות באות] עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת, וְהַשִּׂמְחָה הִוא רְפוּאָה גְּדוֹלָה.
וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת, לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל, וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא [בדברי שטות].
אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר [חשבון נפש וביקורת אישית] הוּא טוֹב מְאד, עִם כָּל זֶה הוּא רַק בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, וְרָאוּי לִקְבּעַ לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר לִבּוֹ [לעשות חשבון נפש]... כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ, אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה. כִּי מִלֵּב נִשְׁבָּר בְּקַל יְכוֹלִין לָבוֹא לְמָרָה שְׁחֹרָה [לעצבות], יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יְכוֹלִין לִכָּשֵׁל עַל יְדֵי שִׂמְחָה, לָבוֹא לְאֵיזֶה הוֹלֵלוּת. כִּי זֶה קָרוֹב יוֹתֵר לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְמָרָה שְׁחֹרָה. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, רַק בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר
לעומת זאת ככל שיש לאדם יותר עצבות ופחות שמחה, כך הוא דומה לחיטה שזרעו אותה בצורה לא טובה באדמה שאינה ראויה לזריעה, שאז במקרה כזה החיטה פשוט נרקבת באדמה, כי אין מה שיגרום לה לצמוח.
השמחה היא זו שאחראית על הצמיחה האישית של האדם והיא נקודת האחיזה שלו עם המציאות האמיתית ועם התודעה של עצמו. כי כאשר האדם בעצבות, הוא בורח מעצמו וכאשר הוא בשמחה הוא מחובר לפנימיות של עצמו חזק ועל ידי החיבור הזה הוא מצמיח כל מיני פעולות חיוביות.
ככל שאדם יותר שמח, כך קל לו יותר לשבת בישוב הדעת עם עצמו, להעביר ביקורת בונה על עצמו ולמצוא פתרונות לכל דבר שמטריד אותו בחיים.
לעומת זאת אדם בעצבות ללא מצב רוח טוב, קשה לו לרכז את המחשבה שלו בלמצוא פתרונות. חוסר השמחה לא רק שהוא נזק עבור האדם בהווה כי הרי הוא אינו שמח, חוסר השמחה גם חוסם לאדם את היצירתיות שלו ומונע ממנו להיות יצירתי ולמצוא פתרונות בגישה חיובית יותר עבור העתיד.
שים לב לכך שלמרות שחשוב מאוד שהאדם יקבע לו זמן בכל יום לחשבון נפש, כי בלי חשבון נפש הרי האדם לא באמת מודע לעצמו, יחד עם זאת חשוב מאוד להיות בשמחה ולא לעשות חשבון נפש שמכניס אותך לעצבות אלא לעשות חשבון נפש רק מתוך שמחה בלבד. שזה הרי ההבדל שבין ביקורת הורסת שבאה מעצבות וכעס לבין ביקורת בונה שבאה משמחה ואהבה עצמית.
לכן אם ברצונך לפתור בעיה, זה קריטי שתמיד תישאר רגוע, זה קריטי לצורך מציאת הפתרון לבעיה עצמה. ככל שתהיה שמח יותר ומאושר ורגוע יותר, כך תוכל להתרכז טוב יותר ולחשוב טוב יותר בהיגיון וביצירתיות על כל בעיה, תהיה אשר תהיה.
בנוסף, ככל שהבעיה שלך גדולה יותר כך עליך להכריח את עצמך להיות חיובי יותר, כי אתה צריך יותר ריכוז, יצירתיות וכולי, שיכולים לבוא רק על ידי חשיבה חיובית ושמחה.
כל התכונות החיוביות קשה מאוד לרכוש אותן, אבל הכי קשה זה להיות בשמחה למרות הכל. כי השמחה היא השורש והמפתח של כל ההצלחות שבעולם. ולכן קשה מאוד להיות שמח למרות הכל, כי כגודל הפוטנציאל, כך גודל הקושי. ומי שיתבונן בעניין הזה יבין מיד את החשיבות שעל האדם להכריח את עצמו להיות בשמחה בכל מחיר כמה שיותר, כי השמחה היא המפתח להצלחה בכל תחום.
וזה גם לא משנה איך בדיוק, או למה תהיה רגוע, העיקר שתצליח להרגיע את עצמך. גם אם זה חסר היגיון לחלוטין, העיקר שתהיה רגוע. זכור, אם ברצונך להתקדם ולמצוא פתרון לכל בעיה, עליך לדעת להיות רגוע יהיה אשר יהיה, לא משנה איך ולמה תהיה רגוע, העיקר שתהיה חיובי ואופטימי בכל מצב. רק ככה תוכל להיות בטוח שאתה לא יורה לעצמך ברגל (משבש את יכולת הריכוז של עצמך ומכניס את יכולת היצירתיות שלך לבית כלא) ורק ככה תוכל לפתור כל בעיה טוב יותר עד כדי הפיכת החיסרון ליתרון ועוד.
לסיכום: שמחה היא שורש כל ההצלחות והיא זו שמאפשרת לאדם להצליח בכל תחום. ומכאן נובע הקושי הגדול של האדם להיות בשמחה, כי בזה תלוי הכל. ועל האדם להתגבר בכל כוחו להיות כמה שיותר שמח מבפנים (ע"י אהבה עצמית) ועל ידי זה להצליח בכל תחום. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
קשה לעשות הרבה דברים, אבל הכי קשה זה להיות שמח באמת!
וְאָמַר כִּי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם לִזְכּוֹת לָזֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת. עָנָה וְאָמַר: כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשִׂמְחָה כִּי אִם עַל יְדֵי עִנְיְנֵי שְׁטוּת, לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרַק עַל יְדֵי זֶה בָּאִין לְשִׂמְחָה
כאשר האדם שמח קל לו להעביר ביקורת בונה על עצמו ולעשות חשבון נפש
כְּשֶׁהָאָדָם כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה אֲזַי בְּנָקֵל לוֹ לְיַחֵד לוֹ שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ [לעשות חשבון נפש אמיתי]... אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, קָשֶׁה לוֹ... וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד... וְשֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כּחוֹתָיו לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה.
מי שיש לו שמחה הוא צומח - ומי שיש לו עצבות הוא נרקב במקום לצמוח
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד! וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ [מתקרב לטוב]... הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת... כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה, אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים [ברקים] וּרְעָמִים, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל, עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה, אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל... וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ [שמחה]... שֶׁהִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר... כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן [בשמחה]... אֲזַי אֵין לוֹ כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ, וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ
מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאַת [המחלות] הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה... וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה, שֶׁכָּל הַחוֹלַאַת [כל המחלות באות] עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת, וְהַשִּׂמְחָה הִוא רְפוּאָה גְּדוֹלָה.
וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת, לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל, וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא [בדברי שטות].
אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר [חשבון נפש וביקורת אישית] הוּא טוֹב מְאד, עִם כָּל זֶה הוּא רַק בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, וְרָאוּי לִקְבּעַ לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר לִבּוֹ [לעשות חשבון נפש]... כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ, אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה. כִּי מִלֵּב נִשְׁבָּר בְּקַל יְכוֹלִין לָבוֹא לְמָרָה שְׁחֹרָה [לעצבות], יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יְכוֹלִין לִכָּשֵׁל עַל יְדֵי שִׂמְחָה, לָבוֹא לְאֵיזֶה הוֹלֵלוּת. כִּי זֶה קָרוֹב יוֹתֵר לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְמָרָה שְׁחֹרָה. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, רַק בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר
תהילה
050-3331-331