* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 3.
האם קיים מושג הנקרא אלוהים? האם קיים אלוהים?
בשני הפרקים הראשונים סקרתי את הדיון ההסטורי אודות השאלה עתיקת יומין זו שגילה כמעט כגיל האדם. גם אדם הראשון התחבט בשאלה הזאת, והתורה מתעדת את הדיון האינטלקטואלי הראשון שהתנהל אודות קיום אלוהים, מזווית ראייתם המעניינת של שני האנשים שעמדו ראשונים על האדמה ונתקלו בשאלה פשוטה: מדוע מנע מאיתנו אלוהים - מקור המידע, את הגישה הישירה והחופשית אל עץ המידע? מדוע מנע מאיתנו לאכול מעץ הדעת! וזאת התשובה שהגיעה אליה חוה, ולאחר מכן גם אדם הראשון יאשר אותה:
ידע אלקים, כי ביום אוכלנו ממנו, ונפקחו עינינו, והיינו כמוהו, יודעי טוב ורע. זאת תשובת חוה.
במילים אחרות, חוה אימנו חשדה בהשם יתברך כי אין הוא מקור הטוב בלבד כי - אם ובנוסף גם מקור הרע, וכי הוא מסתיר מהאדם את הבאר ממנו יוצא הרע, זאת כי אין הוא רוצה שותפים למתוק המתוק הטמון ברע... בנוסף, היא חשדה כי השם יתברך "שיקר" במודע לאדם, בקוראו אליו לבל יכנס לעומק המידע - פן ימות... היא קבעה בפרוש:
לא מות תמותון. כי ידע אלקים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים, יודעי טוב ורע.
היא גילתה לכאורה סתירה בין "הצהרת הכוונות" של אלוהים לבין חבילת ההנחיות - מעין הוראות שימוש שצייד בהם את האדם בפועל... (כפי שבא לידי ביטוי בפרק השני של בראשית).
היא חשדה, בהסתמך על הסתירה הזאת, כי אלוהים חושש ודואג לעצם קיומו, ומי יכול לאיים על קיום אלוהים? שאל הצד המהפכני בחוה וענה: אנחנו! האדם! רק אנחנו נמצאים עימו במרחב, מכאן, רק אנחנו "מסוגלים" לאיים עליו.
ועדיין נותרה השאלה: ואיך נאיים עליו?
לתשובה זו הגיעה חוה אימנו: אם נדע לעמוד על מהות הטוב ועל מהות הרע, היינו אם נדע להבדיל בין הטוב ובין הרע ולהצביע עליהם, או אז עינינו יפתחו ונדע היכן אנו עומדים... עלינו איפוא להגיע גם אל הרע, או אז נדע ונגלה מה מסתתר במעמקי המידע שאלוהים מנסה להרחיקנו משם...
ידע אלקים, כי ביום אוכלנו ממנו, ונפקחו עינינו, והיינו כמוהו יודעי טוב ורע... או אז עלולים אנו לאיים על עצם קיומו! זאת מסקנת חוה ואדם הראשון בדיון האינטלקטואלי הראשון שנערך סביב שאלת קיום אלוהים, ובדיון הזה קבעו פה אחד כי אין ולא יתכן קיום לאל עליון, זאת כי "אל" הניתן לאיום לא יכול להיות "אל" ולא עליון. התורה וביוזמתה ירדה אל פרטי הדיון המרתק הזה וחשפה אותנו אליו. בחיבור "מידע" עמדתי בניחותא על הדיון הזה שתועד בפרוטרוט בפרק השני של בראשית.
"מידע": http:/ / tora.us.fm/tnk1/sofrim/shabot/myda.html
אדם וחוה הכירו לכאורה את אלוהים אך חזרו וכפרו בהכרתם זו, זאת כאשר העמידו את המונח "אלוהים" לדיון - בו התערער עצם המושג "אל" הבלתי מאויים... או אז הגיעו אל מסקנתם מתוך השאלה הנדרשת: הכיצד יתכן איום על "אלוהים"!
אגב, התורה וכאמור מתעדת את פרטי הדיון ולצידו היא גם מפנה את תשומת ליבנו ל - "כישלי" הדיון, היינו למונחים הבלתי תקניים שנשעשה בהם שימוש במהלך הדיון ואשר בגינם נכשל הדיון והכשיל... היא מתעדת איפוא גם את המונחים האלה למען הדורות... למענינו, שנעמוד על המיכשול העצמי האומלל הזה שלא נפול בו שוב... וגם על זאת עמדתי בניחותא ב - "מידע".
אבל הדורות לא התעכבו על פרטי הדיון, או שקראו אותו חלקית, או שלא שמו לב להערות שבצידו... הם המשיכו פשוטו כמשמעו מהנקודה אליה הגיע הדיון המקורי והמשיכו לשאול: האם קיים מושג הנקרא אלוהים? האם המושג "אל עליון" תקני הוא? האם קיים אלוהים?
מוסכמת היא שפוקדת את דורינו "הסתרת הפנים"... אין בדורינו "הכרת" אלוהים, היינו אין מי שהכיר את אלוהים, אין לנו לא נביא ולא חוזה, נביא בימינו שוטה הוא... אשר על כן נותר בחלקינו להסתפק "באמונה", אנו מאמינים בקיום אלוהים, אנו "מרגישים" אותו, רואים בטבע את "קיומו", שומעים אותו... לזאת ולזאת אנו מגיעים מתוך הגיונינו הצרוף לכאורה, זהו עיקר האמונה.
אולם וכאמור, הדיון ההוא ממשיך, ואף המאמין בעל "ההיגיון" משתתף פעיל בו, ומפנה עורפו לצידו המקביל של הגיונו שמתהדר בו - ובו בזמן מתכחש לו: האינך "מרגיש" שעצם המונח "אמונה" סותר במהותו את קיום האל! בפרק הקודם הבאתי מבחר סברות המייצגות את "הדעה האחרת" - מתוכן אחזור על אחת המייצגת נאמנה תהייה זו.
"היכן שאנחנו יודעים, אין מקום לאמונה. "האמונה" באה למלא את חלל אי הידיעה. האמונה באלוהים היא אמונה צרופה, מאחר שאיננו יודעים על קיומו. אין שום הוכחות ודאיות פיזיקליות לקיומו. ע"פ אותם עקרונות של המדע - מרגע שנדע את אלוהים, נחדל להאמין בו. דומה הדבר לתקופה שבה האמינו ע"פ עקרונות הטבלה המחזורית, שישנן מתכות כבדות כמו ראדון, פלוטונים וטונגסטון. האמונה בטלה מרגע שאיתרו את המתכות האלה בפועל. "
אם כן הדיון ההסטורי ממשיך וממשיך ומתפתח, ביתר שאת ויתר עז, כולנו פה אחד אומרים ומשוכנעים: אין אלוהים בקירבינו, לא יתכן קיום אל בקרבינו, כי הרי עצם המונח "אל" עליון נוגד במהותו את עצם הגיונינו כפי שעצם הגדרת האין סוף נוגדת את טהרת ההיגיון הצרוף. אמור מעתה: אחד אומר בפה מלא "אין ולא יתכן אלוהים בקרבי", והשני אומר את זאת בחצי פה, זה כל ההבדל בין כל המתדיינים האנושיים על שתי רגליים יציבות.
אולם עדיין קיים עוד הבדל סמוי בין הדיון הראשון בו התחיל אדם וחוה לבין המשכו של אותו הדיון בו אנו משתתפים ופעילים עד דורינו. אכן, גם אנחנו מדברים פה אחד בדיון הזה ומביעים את דעתינו בסוגיה שלו פה אחד, נשענים על הגיונינו המנחה והבלתי מתעה, בדיוק כפי שהביעו אבותינו את דעתם בסוגיה זו פה אחד כאשר נפתח הדיון ועלתה בו שאלת קיום אלוהים, אדם וחוה דיברו פה אחד אל אלוהים, אם תרצו כנגד אלוהים, אם עוד תרצו - הם ניהלו דיון פורה ופעיל עם אלוהים, הדיון נפתח איתו, הגם והסתיים בלעדיו - כי הרי שללו בהמשך הדיון את אפשרות קיומו... נוכחות "הצד השני" היתה קיימת, והרי לא יתכן "דיון" של צד אחד ונפרד... בעוד, אנו בדורינו מנהלים את הדיון עם עצמינו, אם תרצה משכנעים את עצמינו, אם תרצה עוד - מהתלים בעצמינו... אנו מדברים פה אחד כנגד שום דבר, מול שום ישות, כי הרי כל ישות בנמצא נוגדת היא את עצם הגיונינו - המנחה העליון והיחיד בנמצא...
הקדשתי את הפרק הזה לסברה האומרת "כולנו פה אחד מדברים למעשה", ואת הפרק הקודם הקדשתי לסברה האחרת "לכאורה", זו אשר אומרת בפה מלא וכנה "לא יתכן קיום לאל", כי ההיגיון המנחה שלנו מנחה אותנו לסברה הזאת.
בסוף הפרק הקודם שאלתי "איך מתמודדת הדת היהודית עם הסברה האחרת" - והבטחתי לעמוד בפרק הזה על זאת. הסיפור להלן יסכם את התמודדות הדת היהודית עם הסברה האחרת "לכאורה", היינו וכאילו קיימת סברה "נוספת"...
אני חי בפנמה. לפני כחמש שנים הגיע לפנמה רב צעיר בשם ינון רביב במצוות רב הקהילה המנוח ציון לוי. הוא ייעד אותו להיות ראש הכולל של פנמה, תפקיד בכיר ומהותי בפני עצמו. מהר מאוד עלה הרב ינון "לכותרות" וכבש את לב קהל פנמה... העריצו אותו ואת הראש הפתוח שלו... הוא גילה בקיאות בתורה, הבנה, חוש הומור, ומעל לכל הוא גילה לקהל היהודי הפנמני את הפן ההגיוני של התורה... את זאת עשה בעברית יפה ומשובחת בשיעור השבועי שלו בשבת, ובכל שבת קיבץ לו עוד מעריצים...
לפני כשנה נפטר המנהיג הרוחני הרב ציון לוי, והרב ינון ראה את עצמו כממשיכו הטבעי... אולם הרב לוי ייעד את בנו ממשיכו לתפקיד הרם בצוואה מפורשת, והרבנית האלמנה "עמדה" על זאת להוציא את צוואת בעלה לפועל ככתבה וכלשונה בתוספת פרוש אישי משלה: בנה בנה הוא היורש, ושלא יימצא בממלכה מי שייאיים עליו... הרב המוכשר והאהוד ינון סומן כאיום והוחזר בכוח הזרוע ארצה, ובצדק! כי גם הוא האחר ראה את עצמו כראוי לקבל לידו את המפתחות, וכאמור הוחזר בצו השעה ארצה.
זה היה רקע לסיפור שלי... ועכשיו ניכנס ביחד אל גוף הסיפור.
באוקטובר השנה גמרתי אומר לכתוב את "עקדת יצחק"... התחלתי בפרק הראשון בסקירתי לדיון ההסטורי אודות קיום אלוהים המתנהל על אש קטנה "וצורמת" מזה אלפי השנים... בו בזמן חשבתי על הרב ינון הפתוח... בעל הראש הפתוח שעל כתפיו... רציתי לדעת מה דעתו של הרב ינון בסוגיה. ידידי היה הרב ינון, וכבר התכתבתי איתו מספר פעמים במייל. שלחתי לו איפוא את המייל הבא, אני מביאו כלשונו כי אני רואה בו מוצג המייצג נאמנה את סיפורה של היהדות עם אלוהים, לא פחות ולא יותר.
זהו נוסח מכתבי אל הרב ינון:
כבוד הרב ינון שלום וברכה ומועדים לשמחה
בטח שאתה זוכר אותי עדיין... אתמול נזכרתי בך כאשר ישבתי עם אישתי בסוכה בקלוב ונזכרתי שנפגשתי בך בשנה שעברה באותו המקום והמעמד, כאשר ישבת עם אישתך בסוכת הקלוב לאכול. אתה חסר לנו מאוד פה, והחיסרון הזה מורגש עד מאוד במיוחד בשבתות...
כבוד הרב ינון, ברצוני לגשת ישירות לעניין...
הרושם שהותרת אחריך כאן בפנמה הוא שסוף סוף יש לנו רב שמסתכל לך בגובה העיניים ומדבר אליך דוגרי, דברי טעם, דברי היגיון. דברים שמתקבלים על הדעת. אתה אחד האנשים, אני אישית מעיד, שהרימו את קרן התורה והחזירו לה את עטרתה: במילים אחרות, אתה אמרת לאנשי פנמה את זאת: לאחר שלב הנעשה ונשמע, מגיע גם השלב של נבין ונחקור וננתח... אתה הצלחת להחיות באנשי פנמה את דתם הרדומה, אם תרצה - הצלחת להעיר אותם משנתם ולהגיד להם בצלילות: לא רק יש לכם דת מהודרת ויפה, יש לכם גם דת הגיונית הנשענת על בסיס מוצק, על היגיון מוצק.
כך אני רואה אותך הרב ינון, ומתוך זווית הראיה הזו אני מזמין אותך לעיין במאמר קצר שכתבתי לאחרונה ולהגיב תחתיו בעטך, ואף להזמין את תלמידיך שיעיינו ויתמודדו עם תוכן המאמר ועם תגובתך. המאמר שאני מזמינך אליו מדבר על קיום אלוקים כפי שנתפס בעולם החילוני והדתי. זהו מאמר ראשון בסדרה. להלן הקישור:
http:/ / tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_index_62.html
בברכת מועדים לשמחה, לך ולכל משפחתך היפה
אלברט שבות - פנמה
נ. ב אדאג אישית להביא את תגובתך לעיונם של כל מי אתה חסר להם בפנמה
סוף המכתב
שום התייחסות, שום תשובה.
זו הדת היהודית לדורי דורותיה, וכך היא התייחסה לסוגיה, ברמה הזו: בת יענה שטומנת את ראשה בחול, בתואנה שלא משרבבים דברי כפירה עם דברי תורה.
הוא אשר אמרתי: ו הדיון ההסטורי ממשיך... והמאמין היציב משתתף בו באופן בלתי יציב בעליל.
בפרק הבא ניגש אל הסוגיה הנדרשת: ומה אומרת התורה בנידון, יש אלוהים?
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 5.
האם קיים מושג הנקרא אלוהים? האם קיים אלוהים?
בשני הפרקים הראשונים סקרתי את הדיון ההסטורי אודות השאלה עתיקת יומין זו שגילה כמעט כגיל האדם. גם אדם הראשון התחבט בשאלה הזאת, והתורה מתעדת את הדיון האינטלקטואלי הראשון שהתנהל אודות קיום אלוהים, מזווית ראייתם המעניינת של שני האנשים שעמדו ראשונים על האדמה ונתקלו בשאלה פשוטה: מדוע מנע מאיתנו אלוהים - מקור המידע, את הגישה הישירה והחופשית אל עץ המידע? מדוע מנע מאיתנו לאכול מעץ הדעת! וזאת התשובה שהגיעה אליה חוה, ולאחר מכן גם אדם הראשון יאשר אותה:
ידע אלקים, כי ביום אוכלנו ממנו, ונפקחו עינינו, והיינו כמוהו, יודעי טוב ורע. זאת תשובת חוה.
במילים אחרות, חוה אימנו חשדה בהשם יתברך כי אין הוא מקור הטוב בלבד כי - אם ובנוסף גם מקור הרע, וכי הוא מסתיר מהאדם את הבאר ממנו יוצא הרע, זאת כי אין הוא רוצה שותפים למתוק המתוק הטמון ברע... בנוסף, היא חשדה כי השם יתברך "שיקר" במודע לאדם, בקוראו אליו לבל יכנס לעומק המידע - פן ימות... היא קבעה בפרוש:
לא מות תמותון. כי ידע אלקים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים, יודעי טוב ורע.
היא גילתה לכאורה סתירה בין "הצהרת הכוונות" של אלוהים לבין חבילת ההנחיות - מעין הוראות שימוש שצייד בהם את האדם בפועל... (כפי שבא לידי ביטוי בפרק השני של בראשית).
היא חשדה, בהסתמך על הסתירה הזאת, כי אלוהים חושש ודואג לעצם קיומו, ומי יכול לאיים על קיום אלוהים? שאל הצד המהפכני בחוה וענה: אנחנו! האדם! רק אנחנו נמצאים עימו במרחב, מכאן, רק אנחנו "מסוגלים" לאיים עליו.
ועדיין נותרה השאלה: ואיך נאיים עליו?
לתשובה זו הגיעה חוה אימנו: אם נדע לעמוד על מהות הטוב ועל מהות הרע, היינו אם נדע להבדיל בין הטוב ובין הרע ולהצביע עליהם, או אז עינינו יפתחו ונדע היכן אנו עומדים... עלינו איפוא להגיע גם אל הרע, או אז נדע ונגלה מה מסתתר במעמקי המידע שאלוהים מנסה להרחיקנו משם...
ידע אלקים, כי ביום אוכלנו ממנו, ונפקחו עינינו, והיינו כמוהו יודעי טוב ורע... או אז עלולים אנו לאיים על עצם קיומו! זאת מסקנת חוה ואדם הראשון בדיון האינטלקטואלי הראשון שנערך סביב שאלת קיום אלוהים, ובדיון הזה קבעו פה אחד כי אין ולא יתכן קיום לאל עליון, זאת כי "אל" הניתן לאיום לא יכול להיות "אל" ולא עליון. התורה וביוזמתה ירדה אל פרטי הדיון המרתק הזה וחשפה אותנו אליו. בחיבור "מידע" עמדתי בניחותא על הדיון הזה שתועד בפרוטרוט בפרק השני של בראשית.
"מידע": http:/ / tora.us.fm/tnk1/sofrim/shabot/myda.html
אדם וחוה הכירו לכאורה את אלוהים אך חזרו וכפרו בהכרתם זו, זאת כאשר העמידו את המונח "אלוהים" לדיון - בו התערער עצם המושג "אל" הבלתי מאויים... או אז הגיעו אל מסקנתם מתוך השאלה הנדרשת: הכיצד יתכן איום על "אלוהים"!
אגב, התורה וכאמור מתעדת את פרטי הדיון ולצידו היא גם מפנה את תשומת ליבנו ל - "כישלי" הדיון, היינו למונחים הבלתי תקניים שנשעשה בהם שימוש במהלך הדיון ואשר בגינם נכשל הדיון והכשיל... היא מתעדת איפוא גם את המונחים האלה למען הדורות... למענינו, שנעמוד על המיכשול העצמי האומלל הזה שלא נפול בו שוב... וגם על זאת עמדתי בניחותא ב - "מידע".
אבל הדורות לא התעכבו על פרטי הדיון, או שקראו אותו חלקית, או שלא שמו לב להערות שבצידו... הם המשיכו פשוטו כמשמעו מהנקודה אליה הגיע הדיון המקורי והמשיכו לשאול: האם קיים מושג הנקרא אלוהים? האם המושג "אל עליון" תקני הוא? האם קיים אלוהים?
מוסכמת היא שפוקדת את דורינו "הסתרת הפנים"... אין בדורינו "הכרת" אלוהים, היינו אין מי שהכיר את אלוהים, אין לנו לא נביא ולא חוזה, נביא בימינו שוטה הוא... אשר על כן נותר בחלקינו להסתפק "באמונה", אנו מאמינים בקיום אלוהים, אנו "מרגישים" אותו, רואים בטבע את "קיומו", שומעים אותו... לזאת ולזאת אנו מגיעים מתוך הגיונינו הצרוף לכאורה, זהו עיקר האמונה.
אולם וכאמור, הדיון ההוא ממשיך, ואף המאמין בעל "ההיגיון" משתתף פעיל בו, ומפנה עורפו לצידו המקביל של הגיונו שמתהדר בו - ובו בזמן מתכחש לו: האינך "מרגיש" שעצם המונח "אמונה" סותר במהותו את קיום האל! בפרק הקודם הבאתי מבחר סברות המייצגות את "הדעה האחרת" - מתוכן אחזור על אחת המייצגת נאמנה תהייה זו.
"היכן שאנחנו יודעים, אין מקום לאמונה. "האמונה" באה למלא את חלל אי הידיעה. האמונה באלוהים היא אמונה צרופה, מאחר שאיננו יודעים על קיומו. אין שום הוכחות ודאיות פיזיקליות לקיומו. ע"פ אותם עקרונות של המדע - מרגע שנדע את אלוהים, נחדל להאמין בו. דומה הדבר לתקופה שבה האמינו ע"פ עקרונות הטבלה המחזורית, שישנן מתכות כבדות כמו ראדון, פלוטונים וטונגסטון. האמונה בטלה מרגע שאיתרו את המתכות האלה בפועל. "
אם כן הדיון ההסטורי ממשיך וממשיך ומתפתח, ביתר שאת ויתר עז, כולנו פה אחד אומרים ומשוכנעים: אין אלוהים בקירבינו, לא יתכן קיום אל בקרבינו, כי הרי עצם המונח "אל" עליון נוגד במהותו את עצם הגיונינו כפי שעצם הגדרת האין סוף נוגדת את טהרת ההיגיון הצרוף. אמור מעתה: אחד אומר בפה מלא "אין ולא יתכן אלוהים בקרבי", והשני אומר את זאת בחצי פה, זה כל ההבדל בין כל המתדיינים האנושיים על שתי רגליים יציבות.
אולם עדיין קיים עוד הבדל סמוי בין הדיון הראשון בו התחיל אדם וחוה לבין המשכו של אותו הדיון בו אנו משתתפים ופעילים עד דורינו. אכן, גם אנחנו מדברים פה אחד בדיון הזה ומביעים את דעתינו בסוגיה שלו פה אחד, נשענים על הגיונינו המנחה והבלתי מתעה, בדיוק כפי שהביעו אבותינו את דעתם בסוגיה זו פה אחד כאשר נפתח הדיון ועלתה בו שאלת קיום אלוהים, אדם וחוה דיברו פה אחד אל אלוהים, אם תרצו כנגד אלוהים, אם עוד תרצו - הם ניהלו דיון פורה ופעיל עם אלוהים, הדיון נפתח איתו, הגם והסתיים בלעדיו - כי הרי שללו בהמשך הדיון את אפשרות קיומו... נוכחות "הצד השני" היתה קיימת, והרי לא יתכן "דיון" של צד אחד ונפרד... בעוד, אנו בדורינו מנהלים את הדיון עם עצמינו, אם תרצה משכנעים את עצמינו, אם תרצה עוד - מהתלים בעצמינו... אנו מדברים פה אחד כנגד שום דבר, מול שום ישות, כי הרי כל ישות בנמצא נוגדת היא את עצם הגיונינו - המנחה העליון והיחיד בנמצא...
הקדשתי את הפרק הזה לסברה האומרת "כולנו פה אחד מדברים למעשה", ואת הפרק הקודם הקדשתי לסברה האחרת "לכאורה", זו אשר אומרת בפה מלא וכנה "לא יתכן קיום לאל", כי ההיגיון המנחה שלנו מנחה אותנו לסברה הזאת.
בסוף הפרק הקודם שאלתי "איך מתמודדת הדת היהודית עם הסברה האחרת" - והבטחתי לעמוד בפרק הזה על זאת. הסיפור להלן יסכם את התמודדות הדת היהודית עם הסברה האחרת "לכאורה", היינו וכאילו קיימת סברה "נוספת"...
אני חי בפנמה. לפני כחמש שנים הגיע לפנמה רב צעיר בשם ינון רביב במצוות רב הקהילה המנוח ציון לוי. הוא ייעד אותו להיות ראש הכולל של פנמה, תפקיד בכיר ומהותי בפני עצמו. מהר מאוד עלה הרב ינון "לכותרות" וכבש את לב קהל פנמה... העריצו אותו ואת הראש הפתוח שלו... הוא גילה בקיאות בתורה, הבנה, חוש הומור, ומעל לכל הוא גילה לקהל היהודי הפנמני את הפן ההגיוני של התורה... את זאת עשה בעברית יפה ומשובחת בשיעור השבועי שלו בשבת, ובכל שבת קיבץ לו עוד מעריצים...
לפני כשנה נפטר המנהיג הרוחני הרב ציון לוי, והרב ינון ראה את עצמו כממשיכו הטבעי... אולם הרב לוי ייעד את בנו ממשיכו לתפקיד הרם בצוואה מפורשת, והרבנית האלמנה "עמדה" על זאת להוציא את צוואת בעלה לפועל ככתבה וכלשונה בתוספת פרוש אישי משלה: בנה בנה הוא היורש, ושלא יימצא בממלכה מי שייאיים עליו... הרב המוכשר והאהוד ינון סומן כאיום והוחזר בכוח הזרוע ארצה, ובצדק! כי גם הוא האחר ראה את עצמו כראוי לקבל לידו את המפתחות, וכאמור הוחזר בצו השעה ארצה.
זה היה רקע לסיפור שלי... ועכשיו ניכנס ביחד אל גוף הסיפור.
באוקטובר השנה גמרתי אומר לכתוב את "עקדת יצחק"... התחלתי בפרק הראשון בסקירתי לדיון ההסטורי אודות קיום אלוהים המתנהל על אש קטנה "וצורמת" מזה אלפי השנים... בו בזמן חשבתי על הרב ינון הפתוח... בעל הראש הפתוח שעל כתפיו... רציתי לדעת מה דעתו של הרב ינון בסוגיה. ידידי היה הרב ינון, וכבר התכתבתי איתו מספר פעמים במייל. שלחתי לו איפוא את המייל הבא, אני מביאו כלשונו כי אני רואה בו מוצג המייצג נאמנה את סיפורה של היהדות עם אלוהים, לא פחות ולא יותר.
זהו נוסח מכתבי אל הרב ינון:
כבוד הרב ינון שלום וברכה ומועדים לשמחה
בטח שאתה זוכר אותי עדיין... אתמול נזכרתי בך כאשר ישבתי עם אישתי בסוכה בקלוב ונזכרתי שנפגשתי בך בשנה שעברה באותו המקום והמעמד, כאשר ישבת עם אישתך בסוכת הקלוב לאכול. אתה חסר לנו מאוד פה, והחיסרון הזה מורגש עד מאוד במיוחד בשבתות...
כבוד הרב ינון, ברצוני לגשת ישירות לעניין...
הרושם שהותרת אחריך כאן בפנמה הוא שסוף סוף יש לנו רב שמסתכל לך בגובה העיניים ומדבר אליך דוגרי, דברי טעם, דברי היגיון. דברים שמתקבלים על הדעת. אתה אחד האנשים, אני אישית מעיד, שהרימו את קרן התורה והחזירו לה את עטרתה: במילים אחרות, אתה אמרת לאנשי פנמה את זאת: לאחר שלב הנעשה ונשמע, מגיע גם השלב של נבין ונחקור וננתח... אתה הצלחת להחיות באנשי פנמה את דתם הרדומה, אם תרצה - הצלחת להעיר אותם משנתם ולהגיד להם בצלילות: לא רק יש לכם דת מהודרת ויפה, יש לכם גם דת הגיונית הנשענת על בסיס מוצק, על היגיון מוצק.
כך אני רואה אותך הרב ינון, ומתוך זווית הראיה הזו אני מזמין אותך לעיין במאמר קצר שכתבתי לאחרונה ולהגיב תחתיו בעטך, ואף להזמין את תלמידיך שיעיינו ויתמודדו עם תוכן המאמר ועם תגובתך. המאמר שאני מזמינך אליו מדבר על קיום אלוקים כפי שנתפס בעולם החילוני והדתי. זהו מאמר ראשון בסדרה. להלן הקישור:
http:/ / tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_index_62.html
בברכת מועדים לשמחה, לך ולכל משפחתך היפה
אלברט שבות - פנמה
נ. ב אדאג אישית להביא את תגובתך לעיונם של כל מי אתה חסר להם בפנמה
סוף המכתב
שום התייחסות, שום תשובה.
זו הדת היהודית לדורי דורותיה, וכך היא התייחסה לסוגיה, ברמה הזו: בת יענה שטומנת את ראשה בחול, בתואנה שלא משרבבים דברי כפירה עם דברי תורה.
הוא אשר אמרתי: ו הדיון ההסטורי ממשיך... והמאמין היציב משתתף בו באופן בלתי יציב בעליל.
בפרק הבא ניגש אל הסוגיה הנדרשת: ומה אומרת התורה בנידון, יש אלוהים?
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 5.
050-3331-331