כולנו גדלנו עם מיתוס גן העדן: מיתוס של עולם אוטופי שבו הכל רק טוב, ושבו החיים קלים, נוחים, נטולי קושי ובמידה מסוימת גם נטולי מאמץ.

השאלה היא: האם חיים מלאי כל טוב, ונטולי קושי ומאמץ אכן היו ממלאים אותנו באושר רב כל כך?

חוקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית העוסקים בחקר האושר טוענים שאילו היינו מגיעים לגן העדן הזה - הוא היה כנראה משעמם אותנו, ואפילו די במהירות, והיינו נזקקים לייצר גיוון, ומאמץ, ואפילו מעט קושי כדי שנחוש ממומשים ומאושרים.

התיאוריות העוסקות בהתפתחותם של תינוקות וילדים גורסות שתינוקות הגדלים ללא מאמץ, ללא קושי ואפילו מעט תסכול יתקשו להשתלב בעולם המבוגרים. ההתפתחות התקינה של ילדים חייבת לכלול לא רק חוויות של קבלה, יציבות והרמוניה, אלא גם מידה מסוימת של אתגר - מאמץ, שינוי וקושי. לכן, החיים המושלמים בגן העדן, אינם מהווים כנראה מתכון לאושר רב.

מחקרים רבים העוסקים בקשר בין עושר ואושר מעידים שוב ושוב כי אנשים עשירים מאוד, שיש להם גישה מיידית לכל הדברים הטובים שכסף יכול לרכוש, אינם מאושרים יותר מאנשים ממוצעים. באורח מפתיע, נמצא שמעבר לסף מסוים שניתן לכנותו כאן "יציבות כלכלית" או "הממוצע הכלכלי" (אשר, מסתבר כי אינו נמצא הרבה מעל קו העוני) - האושר האנושי איננו פונקציה של עושר חומרי.

עם זאת, חשוב להדגיש כאן כי יש מתאם גבוה בין עוני לבין דיכאון: עוני מייצר חרדה קיומית, חוסר ביטחון, תסכול וכעס מתמשך אשר כמובן מכלים את תחושת האושר.

מן המחקר עולה גם כי רובנו נוטים להפוך מוצרים נרכשים כגון "בית חלומותי" או "מכונית הספורט" לעוגנים של אושר - משהו שאנו שואפים אליו ומאמינים שכאשר נשיג אותו, נהיה (סוף סוף) מאושרים. ואולם, מסתבר כי לאחר השמחה הראשונית על רכישתם שיכולה להמשך בין שעות ספורות לכמה ימים - השפעת המוצרים הללו על אושרנו הינה מזערית.

בילדותי שמעתי מספר פעמים את סיפור הדייג (ראו בהמשך) המדגים את הקשר בין עושר ואושר, והפנמתי את המסרים שלו ואולם, בדומה לאגדות רבות מסתבר שהמסר של הסיפור אינו עומד במבחן המציאות

הדייג והחיים הטובים

הסיפור מספר על דייג צעיר שלא רצה להתאמץ יותר מדי. את רוב זמנו בילה בדייג אך הוא לא סחר בדגים שדג, אלא דג רק כמה שהייה צריך למחייתו הוא, ובשאר הזמן ישב בטל ונח או נמנם.

עבר במקום איש עסקים וגער בו על בטלנותו. הוא ניסה להסביר לו מדוע כדאי לו להפוך את הדייג למקור פרנסה מכובד, ואף הראה לו כיצד יוכל להתעשר מדייג: הוא הציע לדייג הצעיר למכור את דגיו בשוק, להרוויח כסף שבו יוכל לרכוש עוד סירה, ולהעסיק אחרים שידוגו עבורו עוד ועוד דגים, ואז יוכל לפתוח חנות, ועוד חנות...

ומה יקרה אח"כ? שאל הדייג הצעיר לאחר שאיש העסקים פרש בפניו את תמונת ההצלחה העסקית העתידית.

אח"כ ענה איש העסקים, תוכל לצאת לפנסיה, לשבת מתחת לעץ, ולדוג דגים. אבל, אמר הדייג הצעיר, הרי זה מה שאני עושה כבר עתה!

בסיפור זה ישנם שני מסרים:

האחד הוא שהציפיות שלנו לאושר, במיוחד הציפיה שלנו כי העושר יביא מהפך באיכות חיינו ובאושרנו - אינה מציאותית. המסר הוא שלאחר כל המאמץ, וההשקעה הכספית והמנטלית - הדייג יוכל לחזור ולעשות מה שהוא עושה כבר היום

המסר השני שמעביר הדייג הצעיר לקוראי הסיפור הוא שחיים טובים הם חיים קלים ונטולי מאמץ.

ואולם, מן המחקר אנו למדים כי בעוד שהמסר הראשון כנראה נכון ועומד במבחן המציאות, השני איננו. האושר, מסתבר איננו נובע מהתוצאה של העשיה או מהתמורה הכספית או מפרס אחר שמחכה בסוף הדרך, אלא דווקא מן התהליך - מעצם המאמץ, מההתמודדות עם האתגרים, הלמידה, פיתוח הכישורים, המימוש העצמי וההצלחה, שאותה ניסה לתאר איש העסקים.

למעשה, בעוד שהעשיה של הדייג תהיה אותה עשייה - הוא ישב מתחת לעץ וידוג דגים, אם אכן הוא יעבור את אותו תהליך של התמודדות עם העולם העסקי במהלך חייו, הרי שתחת העץ ישב ישב אדם שונה ממה שהוא היום - אדם שהתנסה, החכים ומימש את עצמו, ולכן יהיה שלם יותר עם עצמו ומאושר יותר, מאשר אם יחייה את כל חייו בבטלה וללא אתגר.

השאלה הנשאלת היא אם כן, אם כה ברור שהקשר בין עושר ואושר רופף, מדוע אנשים כה רבים תולים את אושרם במשאבים הכספיים שלהם?

לשאלה זו תשובה המסבירה מדוע קיימת תלות בין מצבנו הפסיכולוגי לבין גורמים חיצוניים, ובה אעסוק בשבוע הבא.