שאלה: מה זה צחוק?

אליעד: יש כל מיני סוגים של צחוק. השאלה היא מה אתה מרגיש כאשר אתה צוחק. הצחוק למעשה לא פורמאלי. הוא לא הדבר עצמו אלא דומה לו. בצחוק אתה יכול לערבב כמה רגשות ביחד, אתה למעשה לא רציני. מה ההפך של צחוק? רצינות. אי אפשר להיות רציני ולצחוק. הצחוק למעשה שובר את הרצינות.

למשל עם אתה נבוך, ואתה צוחק, אז אתה יכול להכניס עוד רגש, כאילו למתן את המבוכה.

שאלה: מה מניע את האדם לצחוק?

אליעד: הצחוק עוזר לאדם לערבב שני רגשות. אם למשל אתה מובך, ואתה צוחק, למעשה אתה שובר את המבוכה. כאילו אתה גם נבוך וגם לא נבוך, אבל אתה יכול לעשות זאת רק בצחוק, כי ברצינות אתה לא יוכל להיות גם נבוך וגם לא נבוך.

הצחוק הוא כמו שקר או צמצום שנותן לך עוד אפשרות לבטא את הדבר. למשל אם היית נצמד רק לאמת המוחלטת, לא היית יכול לבטא שום דבר, ועכשיו שיש לך אמונה שאתה יכול להכניס לראש שלך עוד צורות בו זמנית. הצחוק למעשה מגדיל את הטווח הרגשי שלך. הצחוק הוא כאילו האין שכל.

למשל אדם התחלק על בננה, וצוחקים עליו, למה? איזה רגש זה מעורר בתוך האדם? מה מניע את הצחוק? מה נותן לך הצחוק?

בעיקרון יש לנו רגש של צחוק, כשאתה צוחק יש בתוכך רגש, שלא נמצא כשאתה לא צוחק. ההפך של הצחוק זה הרצינות. אז זה אומר שהצחוק נותן לך לעשות דבר שלא יכולת לעשות אותו ברצינות.

אתה למשל רוצה לעשות או לחוות או לחשוב או להרגיש או להגיד משהו מסוים, ואתה לא יכול לעשות את הדבר הזה ברצינות, אז אתה חייב לצחוק, כדי ליצור מקום לדבר הזה שהרצינות לא יכולה להכיל אותו.

אם צחוק זה ההפך של רצינות, אז יש לנו צמצום של רצינות וצמצום של צחוק. מה נותן לנו הצחוק שלא נותנת לנו הרצינות? זאת הסיבה שבגללה אתה צוחק. כי הצחוק נותן לך את האופציה לחוות דבר מסוים שלא יכולת לחוות אותו ברצינות.

לדוגמה, כאשר מישהו מחליק על בננה, אתה לא יכול ברצינות לשמוח מזה שרע לו, כי זה לא נעים לך, ולכן אתה אומר שזה בצחוק. כאשר מישהו נופל, אתה לא יכול לחוות ברצינות את החוויה של לצחוק עליו, אבל בצחוק זה בסדר.

או למשל שקורה לך משהו רע, ואתה צוחק על זה, כי ברצינות אתה לא יכול לצחוק על זה, כי זה רע. אז למעשה הצחוק כאילו משחרר אותך מהשכל, ואז אתה יכול לצחוק על זה. מה שאני מנסה להגיד הוא, שהצחוק מאפשר לך לחוות דבר לא הגיוני מצד הרצינות.

אם יש סיטואציה, ואתה רוצה לחוות רגש מסוים, ואם אתה רק רציני, אתה לא תוכל לחוות את הרגש הזה, כי הרצינות כאילו מצמידה אותך לשכל, לאמת, להיגיון. כשאתה צוחק אתה כאילו מגדיל לך את הטווח שאתה יכול לערבב דברים ולעשות הפוך.

כול פעם שאתה צוחק, זה בגלל שמשהו שם הרגיש לך לא נעים, בשכל שלך, לחוות את הדבר.

הוא למשל נזכר במשהו, למה הוא צוחק? כי אם הוא היה רציני, אז לא היה לו נעים לצחוק על זה, לא היה לו נעים לחשוב את המחשבה הזאת, ולכן הוא אומר שזה בצחוק. כך שאם מישהו צוחק, זה אומר שאת הרגש שהוא מרגיש, הוא לא יוכל לחוות אותו, אם הוא יהיה רק הגיוני. הצחוק מאפשר לך להיות במקום לא הגיוני בעיניך.

צחוק זה כאילו, אני לא רציני, אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

בכל חוסר היגיון יש היגיון, גם למשוגע יש היגיון. אבל יש את ההיגיון שאיתו אתה חי ויש את ההיגיון של המשוגעים. כל אדם בתוכו יש את הדבר שהוא אומר עליו שזה לא הגיוני. אז אם אתה רוצה לחוות דבר שהוא לא הגיוני בעיניך, (שהוא כן הגיוני, כי אחרת לא היית חושב עליו בכלל), אז אתה מכניס את הצחוק, והוא נותן לך רווח. אתה לא כבול בתוך תבנית החשיבה הרגילה.

שאלה: לדוגמה, אימא עושה פוצי מוצי לילד שלה, אז למה היא צוחקת?

אליעד: למה היא צוחקת? כי אם היא הייתה הגיונית היא לא הייתה עושה זאת, היא הייתה קולטת שהיא דפוקה בראש. אדם מהצד היה אומר, תראו את הדפוקה, אבל האימא אומרת: לא, זה בצחוק, זה לא ברצינות, מה האם ברצינות אני יעשה דבר כזה?

המקום שבו הרצינות לא יכולה להכיל את הרגש שלך, למשל כאשר אתה רוצה לבטא משהו אבל לא יכול לעשות זאת ברצינות, ולכן אתה משתמש בצחוק.

זאת אומרת שתמיד בצחוק יש סוג של אי נעימות, עבור זה שצוחק. אם מישהו צוחק זה סימן שהוא לא שלם עם עצמו עד הסוף. סימן שברצינות שלו הוא לא יכול להכיל את הרגש שיש לו בצחוק.

שאלה: יש לי חבר שכול הזמן צוחק.

אליעד: אלו אנשים שבדרך כלל מנסים להדחיק, הם לא מסוגלים להיות מי שהם. השכל שלו לא נותן לו להכיל את מה שהוא מצליח להכיל כאשר הוא צוחק.

למשל קורה לך משהו, וההיגיון שלך אומר שאתה אמור להרגיש רגש מסוים, אבל בתוכך יש היגיון שאומר לך שאתה צריך להרגיש עוד משהו, והשכל שלך אומר לך, אבל אתה לא יכול להרגיש את זה, כי זה לא הגיוני, ואתה כן רוצה להרגיש את זה, ולכן אתה צוחק.

הרצינות היא סוג של צמצום, שאם היית רק רציני, לא היית יכול להרגיש את מה שהרגשת, והצחוק מאפשר לך להרגיש את מה שהרגשת.

למה אדם בלי חוש הומור לא צוחק? כי יש היגיון מסוים שאומר שאתה לא אמור לחשוב על זה. לכן אומרים שאין לו חוש הומור, הוא לא יכול לחשוב בצורה לא שגרתית.

האדם למשל לא יכול בשכל הרגיל לצחוק על מישהו שנופל, ולכן הוא אומר שזה בצחוק. למשל הסטנדאפיסט אומר משהו מטופש, וההיגיון אומר שזה מטופש, אבל אתה בכל זאת רוצה להכיל את מה שנאמר ולכן אתה צוחק.

בסוף הצחוק הוא המקום שבו אתה יכול להיות לא הגיוני.

מה יותר עמוק מזה? ביהדות במירכאות הקליפות נקראות צחוק או ליצנות, אבל הקליפות גם נחשבות לאמונה, כל העולם הזה למעשה הוא סוג של צחוק, אם הכל היה רציני, אז איך אתה יכול להגיד שיש פה משהו ושם יש משהו, הרי זה אחד. אז אתה אומר, זה בצחוק, אז אם זה בצחוק זה בסדר.

כלומר הקליפות, החיות שלהם זה מהצחוק. כמו שאומרים שליצנות אחת דוחה אלף תוכחות, אתה יכול להגיד למישהו אלף דברים נכונים, ואז הוא מספר לך בדיחה ואז הוא הרס את הרצינות. זה מראה שכול העולם הזה קיים כאילו בצחוק, מה זה אומר שהעולם קיים בצחוק? כי ברצינות זה אחד. ואז אתה אומר אם זה בצחוק אז זה אפשרי.

כול צחוק מבטא חוסר ישוב הדעת. אבל אם תהיה מיושב בדעתך עד הסוף, אז לא תעשה שום דבר, כי הכל אחד. אבל בצחוק אתה יכול לעשות הרבה דברים.