העיסוי התאילנדי הוא עבודת תרפיית הגוף העתיקה של העם התאי. במקורו משורשים סינים - הודים, העיסוי הינו חלק של אומנוית הריפוי המסורתיות של ממלכת סיאם הקדומה. עקרונות הטיפול שותפים עם אומנויות ריפוי אסיאתיות אחרות, אך העיסוי התאילנדי מתמקד בתנועת הדם בקווים המיו - פאסיים ונקודות אקופרסורה.
כדי להבין את קרבתו של העם התאי לתרפיה זו, יש לדעת כי מאז תקופת איוטאייה (המאה ה14) עד ימינו אנו, קיימת מחלקת עיסוי רשמית במשרד הבריאות הממשלתי. בקרבות האגרוף התאילנדי (Muay Thai), מקבלים המתאגרפים חלקים מהעיסוי המסורתי לפני ואחרי הקרב. ובכלל, הטיפול בעיסוי, עושים בו שימוש כרפואה ביתית ברוב המשפחות התאילנדיות.
כפי שניתן לשים לב למבחר והמגוון המדהים של האוכל התאילנדי, הדבר דומה גם בעיסוי. כמו שהאוכל מתובל במנעד רחב מחריף ומלוח, חמוץ ומתוק, כך גם העיסוי מתובל בטכניקות אגודל, מרפק, ברכיים ורגליים. למעשה, ממש כמו המטבח התאילנדי אשר שונה בכל אחד בארבעת המחוזות בתאילנד (דרום, מרכז, צפון, צפון - מזרח), כך גם הרפואה היא בעלת טעם אחר. דוגמה לכך היא תורת הסן, ערוצי האנרגיה התאילנדיים אשר נהוגה במרכז תאילנד אך בני המחוז הצפוני (Lanna), אינם משתמשים בה ברפואה המסורתית.
מלבד חלוקה לפי אזורים, ניתן לעשות הבחנה נוספת. אחת היא רפואה אשר שורשיה הגיעו בהשפעה הודית - סינית, בעיקר על ידי משלחות בודהיסטיות וקשרי מסחר. ושנייה, רפואה עתיקה אשר הייתה נהוגה וקיימת עוד קודם לכן בחבל הארץ אשר קרוי כיום תאילנד. עוד לפני שהעם הת'אי הגיעה לאזור במאה התשיעית לספירה, והיה עתיד להקים שם את ממלכת סיאם, האיזור יושב על ידי ממלכות שונות אשר התגוררו שם במשך דורי דורות. כבר אז הייתה קיימת מערכת של רפואה מסורתית ואפילו יש תיעוד של בתי חולים אשר פעלו באותה עת על ידי ממלכת קמר ((Khmer.
הרפואה התאילנדית נולדה מן האדמה ומהתנאים אותם שותפים ואיתם מתמודדים האנשים בחבלי הארץ בתאילנד. צמחי המרפא, פילוספיית הטיפול, כל אלה צמחו מן ההתבוננות בטבע והצרכים היומיומיים. במשך הזמן, כמובן שאלה התערבבו יחדיו עם הידע אשר הגיעה מבחוץ, וגם הוא הותאם לצרכים ולמזג של העם התאי.
בנוסף, ניתן לעמוד על הבחנה נוספת והיא בין מסורת רפואת העם ומסורת רפואת חצר המלך. למרות שאין הבחנה ברורה כיום בין המסורות כיוון שאלה השפיעו אחד על השני והתערבבו במרוצת השנים, ישנה עדיין חשיבות בהבחנה מבחינה הסטורית.
עיסוי אנשי העם (Nuad Cha Roye Sak) אשר הועבר בעיקר במסורת בעל פה. העבודה הטכנית נעשית עם לחיצות, מתיחות ותנועות עם אוריינטציה כירופקרטית ואוסטיאופטית כאשר המטפל משתמש באגודליו, כפות הידיים, מרפקים, ברכיים וכפות רגליים
עיסוי מלכותי (Nuad Raj Sam Nak) אשר הועבר באופן מסודר ומאורגן דרך הרופאים בחצרות של ממלכות סיאם, איוטאייה וסוקוטאי הקדומות. העבודה כאן מוקפדת מאוד ומורכבת מפרוטוקלי אקופרסורה בלבד ומנחי עבודה ומחוות אשר נותנים ושומרים על כבודם של בני המלוכה להם יועד עיסוי זה.
עיסוי אנשי העם
לרפואה התאילנדית מסורת ארוכת ימים, שכמו היבטים רבים בתרבות התאית, שורשם בהודו העתיקה. בסיס הידע וההשקפה באבחון, צמחי מרפא, ועיסוי מקורם בתרגולים הודים קדומים, והגיעו לתאילנד יחד עם נזירים בודהיסטים מסיונרים אשר הוכשרו כמרפאים. הנזירים המלומדים אשר מקום מושבם היו במנזרים שהוקמו, הפכו את המקדשים גם למרכזי לימוד וריפוי, וספריה תרבותית לקהילה.
מצבורי הידע והפרקטיקה נשמרו במקדשים דורות על גבי דורות, דרך מסורת של לימוד מתלמיד למורה בתהליך ארוך שנים של התבוננות והתנסות. הרפואה התאילנדית המסורתית הועברה מדור לדור באותה אופן שהועברו הכתבים הדתיים. וכן, כתבים רפואיים קיבלו ערך רב ממש לצד הכתבים הבודהיסטיים. המקדש, או מנזר, היה ועודנו המקום בו העם התאי הלכו כדי לקבל טיפול למכאובם, בין אם פיזי, רגשי או רוחני.
כפי שהליכה בדרך הבודהה מסייעת לאדם במסעו הרוחני, כך הרפואה המסורתית הוכרה כתומכת בחיים הפיזיים על כל מרכיביהם. לאנשי תאילנד מסורת ויכולת טבעית בחיבור בין עבודת האדמה, לעבודה רוחנית בריפוי ובתפילה. בין הרוח לחומר, בין פרקטיקה הישרדותית לבין תפילה ומנטרה, קללה וכישוף.
מלבד השפעות מן הרפואה ההודית העתיקה, עוד לפני כן התקיימה מסורת של רפואה עממית מקומית אשר כללה אנימיזם, אסטרולוגיה, ומסורות רוחניות שונות. משום שהנזירים עצמם הגיעו מתוך הכפרים ואזורי העמך, חלק מאותו ידע עממי נספג אל תוך הלימוד במקדשים. מטפלים אלו דומים בחלקם לשאמנים, אשר בתוך קונטקסט זה של הרפואה התאילנדית המסורתית, עושים שימוש בעיסוי יחד עם צמחי מרפא ו/או עבודה פסיכו - רוחנית בהתאם לבעיה הספציפית הקשורה ביציאה מאיזון גוף - נפש - רוח.
מעבר למקדשים הבודהיסטיים, הרפואה תאילנדית המשיכה להתפתח בדרכה שלה. משום שרוב האוכלוסיה גרה באזורים כפריים הרחוקים ממרכזי הרפואה, דבר הצריך את הפיתוח של רפואה ביתית, כאשר בני המשפחה דואגים אחד לשני. הידע הזה נשמר בתוך המשפחה והועבר מדור לדור, וכך משפחות מסויומת התפרסמו בזכות הכישורים הייחודיים.
עיסוי מלכותי
עם התפתחותו של העיסוי התאילנדי ומהימנותו ככלי תרפיוטי, נוספה הבחנה נוספת. משום שרוב הטיפולים בעיסוי היו ביתיים, באופן מסורתי נעשה השימוש במרפקים, ברכיים וכפות רגליים כאמצעים ללחיצה בטיפול. כאשר מטפלים באח או בן דוד, הדבר אכן מובן. ובכן, במשך תקופת איוטייה (1350-1767), העיסוי המסורתי נהנה מהערכה של החוגים היוקרתיים בציבור וביניהם חצר המלוכה. ובתקופה זו התפתחה ההבחנה בין עיסוי כדרך העם, ועיסוי לבני המלוכה.
מגע בבני משפחת המלוכה דרך שלל הטכניקות המסורתיות לא התיישב יחד עם מסורת הוקרת הכבוד שהיה נהוג כלפיהם. כדי שהמגע בטיפול בין בן המלוכה לבין המטפל (איש העם) ישמר כמה שיותר ענייני ומכובד, המטפלים בחצר המלוכה נאלצו לסגל הלכי עבודה שונים ממסורת הטיפול התאילנדי הביתי ועשיר. עם הזמן, נרקמו כללים נוקשים שיש לכבדם בעת ביצוע טיפול בבן מלוכה על פי הפרוטוקולים התאילנדיים. היה מצופה מהמטפלים בחצר המלוכה לרמות הגבוהות ביותר מבחינת מקצועיות העבודה, וכן כבוד ונימוסים.
ראשית, על המטפל להתקרב אל בן המלוכה בתחילת הטיפול כאשר הוא על ברכיו, לאות כבוד. במשך כל אורכו של הטיפול נשמר המרחק המכובד הזה, כאשר מותר למטפל להתקרב לבן המלוכה עד מרחק של לפחות אורך ידו ממנו. כמו כן, רק מגע עם הידיים ואגודלים בלבד הותר בטיפול.
פוזיציות עבודה מסוימות של המטפל, אשר נפוצות בטיפול של אנשי העם, כגון עמידת חצי כריעה נאסרו. לאורך הטיפול רק ישיבה אשר מכבדת את בני המלוכה כגון ישיבה על העקבים או אצבעות כפות הרגליים הותרה. ובנוסף, מנח השכיבה על בטן בו הפנים של בן המלוכה פונות לקרקע לא הותרה גם היא.
הכללים הנוקשים, יצרו טיפול שונה מאוד מהטיפול העממי המסורתי אשר התפתח בכפרי תאילנד עצמה ומחובר לרוח העם התאילנדי. בניגוד לטיפול העממי, העיסוי המלכותי נבנה בין קירותיו הסגורים של חצר המלך, כל זאת בעזרת השפעה חיצונית ישירה. כאשר ההשפעה המרכזית נראה כי הגיע מהמסורת העתיקה של הודו.
שימור עקרונות נושנים בזמנים מודרניים
בנוסף למסורת הרפואה העממית אשר הועברה באופן מילולי, עקרונות וטכניקות טיפול רבים נשמרו על ידי מומחים מחצר המלך בכתבים עד מוקדם לשנת 1240. הרופאים ששירתו את המלך נאראי הגדול (1656-1688) איגדו יחד את הידע, נסיון ודרכי הטיפול שלהם לספר הרשמי הראשון של רפואה תאילנדית.
כאשר הבורמזים פלשו והרסו את העיר הבירה איוטייה ב1767, רוב הטקסטים הועלו באש ואבדו. המלכים ראמה 1-3 משושלת הצ'אקרי הנוכחית מילאו תפקיד חשוב בהחייאת הרפואה התאילנדית ושימורה. מעל לאלף פורמולות טיפול בצמחי מרפא וידע תיאורטי הנוגע במקור מחלות ודרכי ריפוי נאספו יחד עם חלקי הכתבים ששרדו.
חלק מהידע הזה, נחרט על פסלי אבן בהוראת מלך ראמה השלישי ב1832 הכתבים המתארים נקודות אקופרסורה ותרגולי גוף (Ruesi Daton) עם הסברים על הסימפטומים ואופן הריפוי של כל נקודת לחיצה ותרגיל. המלך החליט כבמקדש פו Wat Po)) תיחנך האוניברסיטה הפתוחה הראשונה, מקום בו ירוכז מידע בנושאי היסטוריה, דת, תרבות, רפואה ותרפיית גוף לרווחת התושבים וילמדו בו קורסים מקצועיים.
אולם בתחומי טיפולי מגע ועבודת גוף התקשה המלך למצוא מורים המקצויים ומנוסים דיו. רישים מהודו גרו בקרבת בנגקוק במשך כמאה שנה לפני שנפתחה האוניברסיטה. משום שהקדישו שעות רבות בישיבה במדיטציה, עסקו והתמחו בשיטת תרגולי גוף ועיסוי העצמי Ruesi Daton)). וכן, המלך ראמה ה3 החליט שידע ברפואה ותרפיית גוף ילומד באוניברסטיה על ידי אותם רישים.
המלך ראמה החמישי (1868-1910), מינה את רופאי חצרו לתרגם הכתבים העתיקים משפות הפאלי וסנסקריט לגירסאות בשפת התאי. מכיוון שהטקסטים נכתבו על ידי הרישים בשפות עתיקות ולא בשפת התאי, המידע לא היה זמין עבור רוב רובו של העם התאי. תיעוד נוסף של הידע רפואי העתיק נעשה שוב בהוראת המלך ראמה החמישי ביצירת ספר לימודי של רפואה תאילנדית מסורתי אשר התפרסם בתחילת המאה הקודמת.
סיכום
כיום, ההשפעות ודרכי טיפול משתנות מכפר לכפר, טכניקות וגישות ייחודיות עדיין נשמרות בתוך כל משפחה, ובין כל אלה ניתן עדיין למצוא סגנון טיפול שונה אצל כל מטפל. עם זאת, ניתן עדיין להתרשם ממסורת הריפוי העתיקות טרם הוקמה ממלכת סיאם, כפי שהן נהוגות כיום אצל השבטים בתאילנד
. (Hill Tribes)
שבטים אלו אינם מאמינים בדת הבודהיסטית כרוב רובם של אנשי תאילנד אלא הם אנימיסטים. מכיוון שלא היו נתונים להשפעה של המסיונרים הבודהיסטיים, אורח החיים והתרבות שלהם דומה מאוד לאיך שחיו אותם אנשים אשר יישבו את הארץ הזאת לפני אלפי שנים. כדי לקבל מושג על הרפואה עתיקה של העמים אשר יישבו את חבל הארץ, ניתן לבקר או לשהות עם השבטים האלו כיום. כמו כן, עיסוי מלכותי כפי שניתן לבני המלוכה ניתן גם לחוות בתאילנד במספר בתי חולים ואצל מטפלים פרטיים. ניתן גם ללמוד את העיסוי במספר מסגרות כולל תכנית לימודית דרך משרד הבריאות התאי.
דוגמאות הטיפול הרבות אשר נפגשים עימן, הן אותות חיים למסורת העתיקה והעשירה של הרפואה התאילנדית, אשר התפתחה לפני אלפי שנים והתייצבה בחלקת האדמה הקרויה תאילנד.
כדי להבין את קרבתו של העם התאי לתרפיה זו, יש לדעת כי מאז תקופת איוטאייה (המאה ה14) עד ימינו אנו, קיימת מחלקת עיסוי רשמית במשרד הבריאות הממשלתי. בקרבות האגרוף התאילנדי (Muay Thai), מקבלים המתאגרפים חלקים מהעיסוי המסורתי לפני ואחרי הקרב. ובכלל, הטיפול בעיסוי, עושים בו שימוש כרפואה ביתית ברוב המשפחות התאילנדיות.
כפי שניתן לשים לב למבחר והמגוון המדהים של האוכל התאילנדי, הדבר דומה גם בעיסוי. כמו שהאוכל מתובל במנעד רחב מחריף ומלוח, חמוץ ומתוק, כך גם העיסוי מתובל בטכניקות אגודל, מרפק, ברכיים ורגליים. למעשה, ממש כמו המטבח התאילנדי אשר שונה בכל אחד בארבעת המחוזות בתאילנד (דרום, מרכז, צפון, צפון - מזרח), כך גם הרפואה היא בעלת טעם אחר. דוגמה לכך היא תורת הסן, ערוצי האנרגיה התאילנדיים אשר נהוגה במרכז תאילנד אך בני המחוז הצפוני (Lanna), אינם משתמשים בה ברפואה המסורתית.
מלבד חלוקה לפי אזורים, ניתן לעשות הבחנה נוספת. אחת היא רפואה אשר שורשיה הגיעו בהשפעה הודית - סינית, בעיקר על ידי משלחות בודהיסטיות וקשרי מסחר. ושנייה, רפואה עתיקה אשר הייתה נהוגה וקיימת עוד קודם לכן בחבל הארץ אשר קרוי כיום תאילנד. עוד לפני שהעם הת'אי הגיעה לאזור במאה התשיעית לספירה, והיה עתיד להקים שם את ממלכת סיאם, האיזור יושב על ידי ממלכות שונות אשר התגוררו שם במשך דורי דורות. כבר אז הייתה קיימת מערכת של רפואה מסורתית ואפילו יש תיעוד של בתי חולים אשר פעלו באותה עת על ידי ממלכת קמר ((Khmer.
הרפואה התאילנדית נולדה מן האדמה ומהתנאים אותם שותפים ואיתם מתמודדים האנשים בחבלי הארץ בתאילנד. צמחי המרפא, פילוספיית הטיפול, כל אלה צמחו מן ההתבוננות בטבע והצרכים היומיומיים. במשך הזמן, כמובן שאלה התערבבו יחדיו עם הידע אשר הגיעה מבחוץ, וגם הוא הותאם לצרכים ולמזג של העם התאי.
בנוסף, ניתן לעמוד על הבחנה נוספת והיא בין מסורת רפואת העם ומסורת רפואת חצר המלך. למרות שאין הבחנה ברורה כיום בין המסורות כיוון שאלה השפיעו אחד על השני והתערבבו במרוצת השנים, ישנה עדיין חשיבות בהבחנה מבחינה הסטורית.
עיסוי אנשי העם (Nuad Cha Roye Sak) אשר הועבר בעיקר במסורת בעל פה. העבודה הטכנית נעשית עם לחיצות, מתיחות ותנועות עם אוריינטציה כירופקרטית ואוסטיאופטית כאשר המטפל משתמש באגודליו, כפות הידיים, מרפקים, ברכיים וכפות רגליים
עיסוי מלכותי (Nuad Raj Sam Nak) אשר הועבר באופן מסודר ומאורגן דרך הרופאים בחצרות של ממלכות סיאם, איוטאייה וסוקוטאי הקדומות. העבודה כאן מוקפדת מאוד ומורכבת מפרוטוקלי אקופרסורה בלבד ומנחי עבודה ומחוות אשר נותנים ושומרים על כבודם של בני המלוכה להם יועד עיסוי זה.
עיסוי אנשי העם
לרפואה התאילנדית מסורת ארוכת ימים, שכמו היבטים רבים בתרבות התאית, שורשם בהודו העתיקה. בסיס הידע וההשקפה באבחון, צמחי מרפא, ועיסוי מקורם בתרגולים הודים קדומים, והגיעו לתאילנד יחד עם נזירים בודהיסטים מסיונרים אשר הוכשרו כמרפאים. הנזירים המלומדים אשר מקום מושבם היו במנזרים שהוקמו, הפכו את המקדשים גם למרכזי לימוד וריפוי, וספריה תרבותית לקהילה.
מצבורי הידע והפרקטיקה נשמרו במקדשים דורות על גבי דורות, דרך מסורת של לימוד מתלמיד למורה בתהליך ארוך שנים של התבוננות והתנסות. הרפואה התאילנדית המסורתית הועברה מדור לדור באותה אופן שהועברו הכתבים הדתיים. וכן, כתבים רפואיים קיבלו ערך רב ממש לצד הכתבים הבודהיסטיים. המקדש, או מנזר, היה ועודנו המקום בו העם התאי הלכו כדי לקבל טיפול למכאובם, בין אם פיזי, רגשי או רוחני.
כפי שהליכה בדרך הבודהה מסייעת לאדם במסעו הרוחני, כך הרפואה המסורתית הוכרה כתומכת בחיים הפיזיים על כל מרכיביהם. לאנשי תאילנד מסורת ויכולת טבעית בחיבור בין עבודת האדמה, לעבודה רוחנית בריפוי ובתפילה. בין הרוח לחומר, בין פרקטיקה הישרדותית לבין תפילה ומנטרה, קללה וכישוף.
מלבד השפעות מן הרפואה ההודית העתיקה, עוד לפני כן התקיימה מסורת של רפואה עממית מקומית אשר כללה אנימיזם, אסטרולוגיה, ומסורות רוחניות שונות. משום שהנזירים עצמם הגיעו מתוך הכפרים ואזורי העמך, חלק מאותו ידע עממי נספג אל תוך הלימוד במקדשים. מטפלים אלו דומים בחלקם לשאמנים, אשר בתוך קונטקסט זה של הרפואה התאילנדית המסורתית, עושים שימוש בעיסוי יחד עם צמחי מרפא ו/או עבודה פסיכו - רוחנית בהתאם לבעיה הספציפית הקשורה ביציאה מאיזון גוף - נפש - רוח.
מעבר למקדשים הבודהיסטיים, הרפואה תאילנדית המשיכה להתפתח בדרכה שלה. משום שרוב האוכלוסיה גרה באזורים כפריים הרחוקים ממרכזי הרפואה, דבר הצריך את הפיתוח של רפואה ביתית, כאשר בני המשפחה דואגים אחד לשני. הידע הזה נשמר בתוך המשפחה והועבר מדור לדור, וכך משפחות מסויומת התפרסמו בזכות הכישורים הייחודיים.
עיסוי מלכותי
עם התפתחותו של העיסוי התאילנדי ומהימנותו ככלי תרפיוטי, נוספה הבחנה נוספת. משום שרוב הטיפולים בעיסוי היו ביתיים, באופן מסורתי נעשה השימוש במרפקים, ברכיים וכפות רגליים כאמצעים ללחיצה בטיפול. כאשר מטפלים באח או בן דוד, הדבר אכן מובן. ובכן, במשך תקופת איוטייה (1350-1767), העיסוי המסורתי נהנה מהערכה של החוגים היוקרתיים בציבור וביניהם חצר המלוכה. ובתקופה זו התפתחה ההבחנה בין עיסוי כדרך העם, ועיסוי לבני המלוכה.
מגע בבני משפחת המלוכה דרך שלל הטכניקות המסורתיות לא התיישב יחד עם מסורת הוקרת הכבוד שהיה נהוג כלפיהם. כדי שהמגע בטיפול בין בן המלוכה לבין המטפל (איש העם) ישמר כמה שיותר ענייני ומכובד, המטפלים בחצר המלוכה נאלצו לסגל הלכי עבודה שונים ממסורת הטיפול התאילנדי הביתי ועשיר. עם הזמן, נרקמו כללים נוקשים שיש לכבדם בעת ביצוע טיפול בבן מלוכה על פי הפרוטוקולים התאילנדיים. היה מצופה מהמטפלים בחצר המלוכה לרמות הגבוהות ביותר מבחינת מקצועיות העבודה, וכן כבוד ונימוסים.
ראשית, על המטפל להתקרב אל בן המלוכה בתחילת הטיפול כאשר הוא על ברכיו, לאות כבוד. במשך כל אורכו של הטיפול נשמר המרחק המכובד הזה, כאשר מותר למטפל להתקרב לבן המלוכה עד מרחק של לפחות אורך ידו ממנו. כמו כן, רק מגע עם הידיים ואגודלים בלבד הותר בטיפול.
פוזיציות עבודה מסוימות של המטפל, אשר נפוצות בטיפול של אנשי העם, כגון עמידת חצי כריעה נאסרו. לאורך הטיפול רק ישיבה אשר מכבדת את בני המלוכה כגון ישיבה על העקבים או אצבעות כפות הרגליים הותרה. ובנוסף, מנח השכיבה על בטן בו הפנים של בן המלוכה פונות לקרקע לא הותרה גם היא.
הכללים הנוקשים, יצרו טיפול שונה מאוד מהטיפול העממי המסורתי אשר התפתח בכפרי תאילנד עצמה ומחובר לרוח העם התאילנדי. בניגוד לטיפול העממי, העיסוי המלכותי נבנה בין קירותיו הסגורים של חצר המלך, כל זאת בעזרת השפעה חיצונית ישירה. כאשר ההשפעה המרכזית נראה כי הגיע מהמסורת העתיקה של הודו.
שימור עקרונות נושנים בזמנים מודרניים
בנוסף למסורת הרפואה העממית אשר הועברה באופן מילולי, עקרונות וטכניקות טיפול רבים נשמרו על ידי מומחים מחצר המלך בכתבים עד מוקדם לשנת 1240. הרופאים ששירתו את המלך נאראי הגדול (1656-1688) איגדו יחד את הידע, נסיון ודרכי הטיפול שלהם לספר הרשמי הראשון של רפואה תאילנדית.
כאשר הבורמזים פלשו והרסו את העיר הבירה איוטייה ב1767, רוב הטקסטים הועלו באש ואבדו. המלכים ראמה 1-3 משושלת הצ'אקרי הנוכחית מילאו תפקיד חשוב בהחייאת הרפואה התאילנדית ושימורה. מעל לאלף פורמולות טיפול בצמחי מרפא וידע תיאורטי הנוגע במקור מחלות ודרכי ריפוי נאספו יחד עם חלקי הכתבים ששרדו.
חלק מהידע הזה, נחרט על פסלי אבן בהוראת מלך ראמה השלישי ב1832 הכתבים המתארים נקודות אקופרסורה ותרגולי גוף (Ruesi Daton) עם הסברים על הסימפטומים ואופן הריפוי של כל נקודת לחיצה ותרגיל. המלך החליט כבמקדש פו Wat Po)) תיחנך האוניברסיטה הפתוחה הראשונה, מקום בו ירוכז מידע בנושאי היסטוריה, דת, תרבות, רפואה ותרפיית גוף לרווחת התושבים וילמדו בו קורסים מקצועיים.
אולם בתחומי טיפולי מגע ועבודת גוף התקשה המלך למצוא מורים המקצויים ומנוסים דיו. רישים מהודו גרו בקרבת בנגקוק במשך כמאה שנה לפני שנפתחה האוניברסיטה. משום שהקדישו שעות רבות בישיבה במדיטציה, עסקו והתמחו בשיטת תרגולי גוף ועיסוי העצמי Ruesi Daton)). וכן, המלך ראמה ה3 החליט שידע ברפואה ותרפיית גוף ילומד באוניברסטיה על ידי אותם רישים.
המלך ראמה החמישי (1868-1910), מינה את רופאי חצרו לתרגם הכתבים העתיקים משפות הפאלי וסנסקריט לגירסאות בשפת התאי. מכיוון שהטקסטים נכתבו על ידי הרישים בשפות עתיקות ולא בשפת התאי, המידע לא היה זמין עבור רוב רובו של העם התאי. תיעוד נוסף של הידע רפואי העתיק נעשה שוב בהוראת המלך ראמה החמישי ביצירת ספר לימודי של רפואה תאילנדית מסורתי אשר התפרסם בתחילת המאה הקודמת.
סיכום
כיום, ההשפעות ודרכי טיפול משתנות מכפר לכפר, טכניקות וגישות ייחודיות עדיין נשמרות בתוך כל משפחה, ובין כל אלה ניתן עדיין למצוא סגנון טיפול שונה אצל כל מטפל. עם זאת, ניתן עדיין להתרשם ממסורת הריפוי העתיקות טרם הוקמה ממלכת סיאם, כפי שהן נהוגות כיום אצל השבטים בתאילנד
. (Hill Tribes)
שבטים אלו אינם מאמינים בדת הבודהיסטית כרוב רובם של אנשי תאילנד אלא הם אנימיסטים. מכיוון שלא היו נתונים להשפעה של המסיונרים הבודהיסטיים, אורח החיים והתרבות שלהם דומה מאוד לאיך שחיו אותם אנשים אשר יישבו את הארץ הזאת לפני אלפי שנים. כדי לקבל מושג על הרפואה עתיקה של העמים אשר יישבו את חבל הארץ, ניתן לבקר או לשהות עם השבטים האלו כיום. כמו כן, עיסוי מלכותי כפי שניתן לבני המלוכה ניתן גם לחוות בתאילנד במספר בתי חולים ואצל מטפלים פרטיים. ניתן גם ללמוד את העיסוי במספר מסגרות כולל תכנית לימודית דרך משרד הבריאות התאי.
דוגמאות הטיפול הרבות אשר נפגשים עימן, הן אותות חיים למסורת העתיקה והעשירה של הרפואה התאילנדית, אשר התפתחה לפני אלפי שנים והתייצבה בחלקת האדמה הקרויה תאילנד.
050-3331-331