"אמרו לי שרזיתי - זה הכניס אותי לבולמוס אכילה"

הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן.

מאחורי חוסר ההצלחה עומדת הכשלה עצמית בלתי מודעת. ומה עומד מאחוריה? פחד. לא הפחד להיכשל אלא הפחד להצליח!!!!!!!

"אם אני אהיה כזאת שאוכלת רק שורה של שוקולד אז כבר לא אהיה אני"

כשפ. אמרה את המשפט הזה באחת משיחות האימון, היא התכוונה בעצם לומר כמה דברים:

"אני לא אחת שאוכלת רק שורה של שוקולד. מעולם לא עשיתי זאת, לכן זה אומר עלי שאני לא כזאת, ושאני גם לא יכולה להיות כזאת."

היא גם התכוונה לומר ש: "יש שינויים שהם ממש במהות שלי. אנילמען האמתפוחדת להשתנות." לאכול חבילה שלמה של שוקולד זה כ"כ אני, כ"כ חלק ממני, שכל התנהלות אחרת מול השוקולד מערערת את מי שאני"

זהו ביטוי של הקונפליקט בין הרצון להשתנות לבין הפחד מהשינוי.

הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן.

לרוב, הפגישה עם הפחדים מתרחשת דווקא כשהתהליך של השינוי מתקדם. פתאום כל מה שחלמתי נראה בר השגה. אני מרגישה שאני בדרך לשם, עושה פעולות אמיתיות במציאות, מצליחה במקומות שלא הצלחתי אף פעם... הכל נראה פתאום בר השגה.

זה השלב שבאופן לא מודע אנחנו מנסים להכשיל את עצמנו, מבלי שנדע שמה שמפעיל אותנו הוא הפחד מפני ההצלחה.

מאחורי הפחד להצליח יושב לו הפחד להשתנות. לאבד את מי שאני, להיות מישהו או מישהי אחר / ת.

אם הפחד להשתנות מעכב אותנו מלהתקדם בתהליך, הרי שהפחד מהפחד הוא הגורם המכשיל באמת.

כדי להסתכל לפחד בעיניים צריך... אומץ

כדי להבין שמה שעומד עכשיו בדרכי הוא הפחד, דרושה יכולת התבוננות אמיתית. באימון קל לראות זאת יותר מאשר באופן עצמאי. א. ל. מתאמנת אחרת זכתה ל"הארה" באימון שכזה:

"כנראה הפחד הוא מהשינוי עצמו, אני פוחדת להשתנות בחזות החיצונית, פוחדת לקבל מחמאות שקשורות לחיצוניות שלי.

אני פוחדת מפרידות. אני מחזיקה את הק"ג חזק כדי לא להיפרד מהם

אני פוחדת לא להיות עליזה אם אהיה רזה. אולי אני אתלבש יותר מחויט, ואז ההתנהגות שלי תהיה יותר רצינית?

אני אהיה מישהי אחרת"

ומה אז?

במקרה של א. ל בחרנו להסתכל צעד קטן אחד קדימה.

"אם תרדי 3-4 ק"ג תהיי מישהי אחרת?"

"האמת שאם זה רק 3-4 ק"ג אז לא. זה רעיון מצוין להציב יעד כזה עכשיו"

כך, נתנו לפחד להיות. לא חיפשנו לגרש אותו, המשכנו בדרך אל המטרה, מבלי שיפריע בדרכנו.

בסוף אותו אימון אמרה א. ל. : " אני מסתכלת על זה בראיה הרבה יותר בהירה ומפוכחת, מרגישה משהו שמאד מקדם אותי"

כאשר ר. מתאמנת אחרת ביטאה את הפחד שלה, שאלתי אותה: "איך את מרגישה לומר את זה?" והיא ענתה: "אמיצה, ישרה, גלויה"

היכולת לומר: "אני פוחדת" היא אחד המפתחות לאפשר צעד נוסף קדימה.

ומה עם פ. והשוקולד?

פ. כבר מזמן אוכלת רק שורה של שוקולדוכשהזכרתי לה את המשפט הזה היא צחקהואמרה: "אני באמת מישהי אחת עכשיו"

לא שמעתי געגוע בקולה למי שהיתה פעם

והרי זו היארק חזקה יותר, עצמית יותר.. כזו שמנהלת את השוקולד ולא הוא מנהל אותה