* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הבנה, חוסר הבנה, הבנה שלמה, הבנה חלקית, חיפוש הבנה, שאלות פנימה, שאלות החוצה, רצון לדעת, לא רוצה לדעת.
אליעד: עכשיו אנחנו מנסים לחקור, מה גורם לה לרצות להבין. היא טענה שהיא כבר לא מחפשת הארה, אלא רק רוצה להבין.
הרעיון הוא שלא משנה מה תגדירי שאת מחפשת, אם את מחפשת משהו, זה עדיין אותו הדבר. אחד קורא לחיפוש הארה, השני הבנה, ואחר קורא לזה אמת. אבל בסוף אתה מחפש משהו.
אז שאלנו, למה את רוצה להבין? ואמרת שאת לא יודעת למה את רוצה להבין. אז בואי נבדוק, למה את רוצה להבין? ובמקום זה נשאל, מה זה לרצות להבין?
אני רוצה להבין, פירושו, אני ישות קיימת, שחווה שחסרה לי הבנה. אני חווה חיסרון של הבנה. אז מה מניע את הרצון להבין? חווית החיסרון של ההבנה. כמו למשל אדם שחווה שחסר לו ילדים, ירצה ילדים. אדם שחווה שחסרה לו הבנה, ירצה הבנה.
למשל את הולכת ברחוב, ורואה עלה נופל, ואת לא מבינה מדוע העלה נפל, ואז את חווה חיסרון, כי את לא מבינה. אם כשהעלה היה נופל, לא היית רואה שהעלה נופל, ולא הייתה צצה לך השאלה, למה הוא נופל? ובכלל כל השאלות, למה אני חיה? מה אני עושה? למה קמתי בבוקר? - למעשה כל השאלות שלך גורמות לך לחוויה של חוסר הבנה.
אפילו למשל שעוקץ אותך יתוש, את שואלת, למה עקץ אותי, זה בגלל שאת חווה חוסר הבנה.
אם למשל עקץ אותך יתוש, ואת לא שואלת, למה עקץ אותך יתוש, אבל אם את יודעת שעקץ אותך יתוש, הרי שאלת, מה עקץ אותי? ואז הבנת שזה יתוש. למעשה רצית להבין, מה עקץ אותך.
שאלה: אבל יתוש אני יודעת מה הוא, חרק שעוקץ.
אליעד: אבל האם יש דברים שאת לא יודעת? האם את יודעת הכל?
האם את סופרמן?
שאלה: לא.
אליעד: חשבתי שתגידי שאת לא יודעת. אולי את סופרמן ואת רק בשביתה.
כול דבר שאת לא יודעת, יוצר אצלך חוויה של חיסרון ידיעה. למשל את הולכת ברחוב, ושומעת אנשים מדברים סינית, ורוצה לדעת מה הם דברו, זה יוצר אצלך חוויה של חיסרון, שאת לא יודעת משהו. הרצון שלך להבנה, נובע מכך שאת חווה חוסר הבנה. אולי אפילו מבחינתך לא אכפת לך לא להבין, ואת רק רוצה למלא את החיסרון. אבל את לא מסוגלת להיות בחוויה של, אני לא מבינה. ולכן את רוצה את ההבנה.
מצד השכל, כדי שאני ארצה משהו, אני צריך לחוות שהוא חסר לי.
אני רוצה להבין, כי אני חווה שאני לא מבינה. כשאת אומרת, אני לא מבינה משהו, פירושו שאת רוצה להבין, כי יש לך חיסרון.
למשל את בים עכשיו? לא, למה? כי חסר לך את הגלים, את החול וכו'. זאת אומרת, שאדם אומר שהוא לא בים, אז הוא אומר שחסר לו את הצורה של הגלים, של החול וכו'. פירושו, שאם אתה אומר, אני לא משהו, פירושו שזה חסר לי. כי אם לא היה חסר לי הים, פירושו שאני בים.
כך שאדם שאומר שהוא לא מבין, אז למעשה הוא אומר שחסרה לו ההבנה.
עכשיו נשאל, מה זה חסרה לי הבנה? במה זה תלוי? למה אני חווה שיש משהו שאני לא מבינה? התשובה, כי את מבינה דברים באופן חלקי. אם היית מבינה הכל בשלמות, אז לא הייתה לך חוסר הבנה, ולא היית רוצה להבין.
במה זה תלוי שתביני דברים בצורה חלקית? בזה שאת מבינה משהו. כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך להיות בטוח במשהו, הוא צריך לדעת משהו. אם אני למשל מוחק לך את כל מה שאת יודעת, האם יכולה להיות לך שאלה? לא.
כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך לדעת משהו, ולדעת אותו באופן חלקי. זאת אומרת, שהרצון, אני רוצה להבין, נובע מכך שיש דברים שאני כבר מבינה באופן חלקי.
ואם אני חווה דברים חלקית, אז תמיד אני יחווה חוסר הבנה, ותמיד אני ארצה להבין. אם אני חווה הארה חלקית, אז אני יחווה חוסר הארה, ואז ארצה הארה. אבל אם אתה לא יודע מה היא הארה, אז איך תרצה הארה? כך שאם לא תדע שום דבר, ולא תדע מה זה לדעת, אז גם לא תרצה לדעת.
כך שכול זמן שאת יודעת דברים בצורה חלקית, את תחווי שיש דברים שאת לא יודעת, ואז יהיה לך רצון לדעת.
אז מה עושים? או שמוצאים דרך לדעת הכל, או לא לדעת שום דבר. הכי טוב זה לא להגדיר מטרה, אלא לחפש את האמת. ואיך מחפשים את האמת? על ידי זה ששואלים שאלות.
שאלות, זה לקחת את מה שאני כבר יודעת, ולבדוק אם זה נכון או לא נכון.
יש שני סוגי שאלות, יש אני יודעת משהו, ואני יודעת אותו באופן חלקי, ואיך אני יודעת יותר. לדוגמה, אדם יודע שהוא בודד, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת, אני בודד ולכן אחפש זוגיות. ואפשרות שנייה היא לשאול, למה אני בודד? אולי אני לא בודד בכלל?
אפשרות אחת זה להאמין למה שאני יודע, למשל רע לי ואני מאמין לזה, אז אנסה לפתור את הרע. אפשרות שנייה לשאול, אולי לא רע לי? מי אמר שרע לי?
אצלך למשל את יודעת משהו, ואז יש שתי שאלות אפשריות, למשל גנבו לך את הנעליים. איזה מחשבה תעבור לך בראש, היכן הנעלים שלי? זה אומר שאת קודם כל מאמינה שיש לך נעליים, מאמינה שאת צריכה נעליים, מאמינה שבלי נעליים לא תוכלי לחזור הביתה, ועכשיו את מחפשת תשובות.
אבל יש אופציה הפוכה. כאשר את רואה שגנבו לך את הנעליים, תשאלי, אולי אני לא צריכה את הנעליים. כלומר יש לך אמונות שאומרות לך ללכת לחפש את הנעליים, אבל אולי את לא צריכה לחפש את הנעליים, אולי זה טוב שאין לך נעליים? אז תגידי, מה פתאום בלי נעליים, עד כאן, טוב, אז אם מאמינה שאת צריכה נעליים, אז לכי לחפש את הנעליים, ואז את מחפשת ולא מוצאת.
מה אני רוצה להגיד, ברגע שאת יודעת משהו, למשל במשך היום קופצות לך הרבה שאלות, למה אני מגיבה ככה? למה אמרתי לאמא שלי ככה? למה אני חושבת ככה? הרבה הרבה שאלות, מה צריך לעשות? לעצור, להגיד בואי ננסה להבין משהו אחר, לדוגמה, למשל חווית כעס, ואז את שואלת, למה אני חווה כעס? את צריכה לעשות סטופ, לא רוצה לדעת למה אני חווה כעס, אני רוצה להבין, למה אני בכלל שואלת, למה אני חווה כעס? במקום לשאול למה אני חווה כעס, לשאול למה אני בכלל רוצה לדעת למה אני חווה כעס.
השכל מביא לאדם אמונות, ואז האדם מאמין לשכל ונלחץ, ואז הוא מחפש פיתרון. כמו למשל שהאדם מאמין לתחושה שהוא רעב, ומה קורה? הוא משמין. אם הוא לא בודק את התחושה שהוא רעב, אז הוא סתם אוכל.
ומה שאני מציע הוא, לקחת את כל השאלות ולבדוק מהיכן הם באות. לא לחפש להם תשובות. לשאול, האם השאלה נכונה.
האדם בראש שלו בנה עולם שלם, ומנסה להתמודד איתו, מלא מחשבות, אבל מי אמר שהמחשבות האלה נכונות? אולי הן לא נכונות, אולי אני לא קיים, אולי לא? ישר השכל מזדהה ואומר, מה זאת אומרת? מה השתגעת? השכל אומר, אם תפקפק בי אז תשתגע. אבל אולי זה הפוך? אולי עכשיו אתה משוגע ובכלל אין בעיה?
אני מציע לשאול שאלות, למה? זה כמו שיש חומה, והשאלות זה כמו מכה בפטיש, שמכה על החומה, עד שהחומה נופלת.
איזה שאלות לשאול? כתוב בספר, אולי ההפך נכון? אולי ההפך נכון? למה? כאשר האדם חווה שרע לו, זה אומר שהוא חווה צמצום, הוא בטוח במשהו, שזה טוב וזה רע. ומה צריך לעשות, לשאול, אולי ההפך נכון? אולי זה לא טוב, אולי זה לא רע? והשאלות מביאות אותו לחוסר ידיעה מוחלט.
אם האדם שואל, מספיק פעמים את השאלה, אולי לא? אולי לא? אולי לא? הוא מקבל סחרחורת ולא יודע שום דבר. ואז אין לו שאלה.
שאלה: אבל אני לא יודעת מה לשאול.
אליעד: את אומרת שאת לא יודעת מה לשאול, זאת אומרת שאת מאמינה שאת צריכה לשאול.
איך תדעי מה חסר לך? שתדעי מה את רוצה. מה את רוצה?
שאלה: להבין.
אליעד: אז חסר לך להבין. חסרה לך הבנה. ולמה חסרה לך הבנה? כי את בחורה חכמה שחושבת שמבינה כל מיני דברים, ואם את מבינה כל מיני דברים, אז רצוי שתשאלי כל מיני שאלות.
אבל אם אדם אומר, שהוא לא מבין שום דבר, בשום נושא, לא יודע מי אני, מה אני, איך אני? לא יודע מה אני יודע ולא יודע מה אני לא יודע, לא יודע כלום, אז אם אתה לא יודע כלום, אז אין שאלה.
בחוויה שלך את מבינה שיש כאן שולחן, ואת לא מבינה שיש פה פיל. אז אם את חכמה ומבינה שיש פה שולחן ואין פה פיל, אולי זה בדיוק להפך, ולכן תמשיכי לשאול שאלות.
אבל אם את לא היית חכמה, ולא היית מבינה שאת מבינה, היית מבינה שיש כאן שולחן, אבל לא יודעת מה זה שולחן, וגם לא יודעת מה זה פיל, הרי בסוף, אין הבדל בין יש שולחן לאין פיל, כי יש ואין זה אחד, אז אם את רואה את זה, אז את לא מבינה בכלל שאת רואה שיש שולחן.
מה זה אומר, יש שלחן, הרי אין הבדל בין יש לאין, האם אני באמת מבין שיש שולחן? לא מבין, כי אין הבדל בין יש לאין. אז אם אני לא מבין אם יש שולחן, אז גם אין לי שאלה. אני יכול לשאול שאלות, אבל זה לא באמת שאלות.
יתכן שאין לאן להתקדם, אבל אם את רוצה להתקדם, את צריכה שיהיה לך חיסרון, תבדקי מה את רוצה, וזה מה שחסר לך.
למשל את רוצה לאכול, ואת אוכלת, זה אומר שחסרה לך תחושה של שובע. כל רצון זה חיסרון.
במקום לשאול שאלות איך להבין דברים חדשים, תשאלי, למה אני רוצה להבין? איזה אמונה יש לי שגורמת לי לרצות להבין?
שאלה: שאלתי את זה ואני לא יודעת.
אליעד: יפה, את זה תנסי להבין. במשך היום את לא מבינה הרבה דברים, אם תצליחי לקחת את כל הדברים שאת לא מבינה, ולחוות שלא חשוב לך להבין אותם, זה ישחרר אותך מהרצון להבין.
שאלה: יש לי בראש הבנה שאני צריכה לשאול שאלות כדי להבין.
אליעד: לשאול שאלות לא כדי להבין, אלא לשאול שאלות כדי לברר את האמת, ואז לגלות שאין מה להבין.
את עושה תירגולת, כאשר מישהו מדבר איתך, את שואלת את עצמך, האם הבנתי אותו במאה אחוז? והשאלה הנוספת היא, האם אני רוצה להבין את זה? אם קופץ לך רצון, אני רוצה להבין את זה, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה? כל מה שיקפוץ לך, לא רוצה להבין, לא אכפת לי, לא רוצה להבין, בסוף מה יקרה, או שישאר משהו שאותו כן תרצי להבין, ואז נבין למה חסרה לך הבנה, בגלל הדבר שאותו את רוצה להבין.
אבל אם תצליחי במשך שבוע שלם, לראות שלא אכפת לך להבין, למשל מישהו צועק עליך, לא אכפת לך למה הוא צועק עליך, לא מעניין אותי - אם תהיי במצב כזה, אז לא תחסר לך שום הבנה.
אני מתכוון, שאם את רעבה תאכלי, ואם הרופא מציע לך לראות יותר טוב, תעשי זאת, אבל שזה לא באמת ישנה לך.
כול מה שיקרה לך, שלא באמת יהיה אכפת לך. אמנם אולי כואב לך, אבל זה לא חשוב לך. אפילו אם כל הצרות באות עליך, אם את שואלת למה זה קורה לך, אז את בחיסרון. את צריכה להגיע להבנה שכול הצרות זה כמו כל הפיתרונות.
את צריכה להגיע למצב, שאפילו הכי רע לך בעולם, ובאים ונותנים לך את הפיתרון, את חווה שלא אכפת לך מהפיתרון. את אומרת הכי רע לי וככה אני רוצה. אם תהיי במצב כזה, אז לא תרצי להבין שום דבר.
אז איך אדם יגיע למצב שהוא ירגיש הכי רע בעולם, והוא לא ירצה לשנות את זה? אם אתה חושב שיש טוב ורע, אז אתה תמיד תרצה לשנות.
אם האדם חושב שהוא אלוהים, הוא יודע שהכל זה מה שהוא רוצה, אז מדוע שהוא ישנה? אני אלוהים, ואני רוצה שככה יהיה. אם את חווה שאת אלוהים ואת רוצה הכל, אז למה שתשני? אם אתה חווה שאתה אלוהים, אז הכל טוב לך באותה מידה, ואז לא אכפת לך שהכי רע לך.
אופציה נוספת, שאתה חווה שאתה לא אלוהים, אלא עבד. אתה חווה שלא משנה מה יקרה, זה תמיד נגד רצונך. הוא לא רוצה שום דבר, אפילו לא להיות קיים. אם רע לך מזה שאתה קיים, אז הדבר האחרון שמטריד אותך זה מה שקורה לך בחוץ. אם רע לך מזה שאתה קיים, אז מה אכפת לך אם אתה חולה או לא חולה? אפילו את הקיום אתה לא רוצה, אז מה אכפת לי אם אני אתרפא? כל כך רע לך שאם אומרים לך, האם אתה רוצה שיחליפו לך את הבעיות, בכלל לא יהיה אכפת לך, כי תמיד רע לך.
ויש את האופציה השלישית שאומרת, אני בכלל לא יודע מה רוצים ממני. אני לא יודע אם זה רצוני, ואני לא יודע אם זה נגד רצוני. ואם אני לא יודע מה אני רוצה, ולא יודע אם אני קיים, ובכלל לא יודע אם זה טוב או רע, ובכלל לא יודע שום דבר. אז אם אני לא יודע שום דבר, אז למה שאני אשנה?
זה או שאני יודע שהכל טוב, או שאני יודע שהכל רע, ואז למה שאחליף הרי בכל מקרה זה נגד רצוני, או שאני לא יודע אם זה טוב או רע, ואז למה שאחליף, הרי אני לא יודע אם זה טוב או רע בכלל.
ומתי האדם רוצה לשנות, כאשר אתה חכם במרכאות, ויודע שזה רע.
לסיכום, כאשר קורים לך דברים, תשאלי, האם אני רוצה להבין את הדבר הזה? כאשר את רוצה להבין, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה?
אם למשל בלילה את בודקת אם הדלת סגורה או לא, את צריכה לנסות להבין, למה את רוצה לדעת שהדלת סגורה. אחרי שאת הולכת לסגור את הדלת ואת רואה שהיא סגורה אז את נרגעת. מה קרה, מקודם לא ידעת שהיא סגורה ועכשיו את יודעת שהיא סגורה.
כול דבר שחשוב לך לדעת, את בודקת מדוע חשוב לי לדעת, כמו שהדלת תהיה סגורה בלילה. למה חשוב לך לדעת שהדלת תהיה סגורה בלילה? זאת האחיזה שלך.
אם שום דבר בעולם לא היה מעניין אותך, אז גם לא היה לך את הרצון להבין משהו. כמו, גנבו לי זה טוב, לא גנבו לי זה גם טוב, אני חולה זה טוב, אני בריאה זה גם טוב. עכשיו נעשה הפוך, אני בריאה זה רע, אני חולה זה רע וכו'. נעשה עוד הפוך, אני בריאה זה לא טוב ולא רע, אני חולה זה לא טוב ולא רע וכו'.
אם זה היה שווה אצלך, או שהכל היה לך טוב, או שהכל היה רע, או שלא היית יודעת אם זה טוב או רע, אז מדוע שאני אבדוק אם הדלת סגורה או לא סגורה, או מה זה מפריע לי בכלל.
אם תתרגלי מה שאני מסביר, אולי תסגרי את הדלת, אבל זה לא ישנה לך אם את סוגרת או לא סוגרת. היום את סוגרת את הדלת כי את מפחדת שלא יגנבו לך. כאילו שמה שיש לך היום ישאר לך בעוד חמישים שנה. בעוד חמישים שנה כל מה שיש לך היום לוקחים.
לכן תשאלי, למה את רוצה לסגור את הדלת?
הבנה, חוסר הבנה, הבנה שלמה, הבנה חלקית, חיפוש הבנה, שאלות פנימה, שאלות החוצה, רצון לדעת, לא רוצה לדעת.
אליעד: עכשיו אנחנו מנסים לחקור, מה גורם לה לרצות להבין. היא טענה שהיא כבר לא מחפשת הארה, אלא רק רוצה להבין.
הרעיון הוא שלא משנה מה תגדירי שאת מחפשת, אם את מחפשת משהו, זה עדיין אותו הדבר. אחד קורא לחיפוש הארה, השני הבנה, ואחר קורא לזה אמת. אבל בסוף אתה מחפש משהו.
אז שאלנו, למה את רוצה להבין? ואמרת שאת לא יודעת למה את רוצה להבין. אז בואי נבדוק, למה את רוצה להבין? ובמקום זה נשאל, מה זה לרצות להבין?
אני רוצה להבין, פירושו, אני ישות קיימת, שחווה שחסרה לי הבנה. אני חווה חיסרון של הבנה. אז מה מניע את הרצון להבין? חווית החיסרון של ההבנה. כמו למשל אדם שחווה שחסר לו ילדים, ירצה ילדים. אדם שחווה שחסרה לו הבנה, ירצה הבנה.
למשל את הולכת ברחוב, ורואה עלה נופל, ואת לא מבינה מדוע העלה נפל, ואז את חווה חיסרון, כי את לא מבינה. אם כשהעלה היה נופל, לא היית רואה שהעלה נופל, ולא הייתה צצה לך השאלה, למה הוא נופל? ובכלל כל השאלות, למה אני חיה? מה אני עושה? למה קמתי בבוקר? - למעשה כל השאלות שלך גורמות לך לחוויה של חוסר הבנה.
אפילו למשל שעוקץ אותך יתוש, את שואלת, למה עקץ אותי, זה בגלל שאת חווה חוסר הבנה.
אם למשל עקץ אותך יתוש, ואת לא שואלת, למה עקץ אותך יתוש, אבל אם את יודעת שעקץ אותך יתוש, הרי שאלת, מה עקץ אותי? ואז הבנת שזה יתוש. למעשה רצית להבין, מה עקץ אותך.
שאלה: אבל יתוש אני יודעת מה הוא, חרק שעוקץ.
אליעד: אבל האם יש דברים שאת לא יודעת? האם את יודעת הכל?
האם את סופרמן?
שאלה: לא.
אליעד: חשבתי שתגידי שאת לא יודעת. אולי את סופרמן ואת רק בשביתה.
כול דבר שאת לא יודעת, יוצר אצלך חוויה של חיסרון ידיעה. למשל את הולכת ברחוב, ושומעת אנשים מדברים סינית, ורוצה לדעת מה הם דברו, זה יוצר אצלך חוויה של חיסרון, שאת לא יודעת משהו. הרצון שלך להבנה, נובע מכך שאת חווה חוסר הבנה. אולי אפילו מבחינתך לא אכפת לך לא להבין, ואת רק רוצה למלא את החיסרון. אבל את לא מסוגלת להיות בחוויה של, אני לא מבינה. ולכן את רוצה את ההבנה.
מצד השכל, כדי שאני ארצה משהו, אני צריך לחוות שהוא חסר לי.
אני רוצה להבין, כי אני חווה שאני לא מבינה. כשאת אומרת, אני לא מבינה משהו, פירושו שאת רוצה להבין, כי יש לך חיסרון.
למשל את בים עכשיו? לא, למה? כי חסר לך את הגלים, את החול וכו'. זאת אומרת, שאדם אומר שהוא לא בים, אז הוא אומר שחסר לו את הצורה של הגלים, של החול וכו'. פירושו, שאם אתה אומר, אני לא משהו, פירושו שזה חסר לי. כי אם לא היה חסר לי הים, פירושו שאני בים.
כך שאדם שאומר שהוא לא מבין, אז למעשה הוא אומר שחסרה לו ההבנה.
עכשיו נשאל, מה זה חסרה לי הבנה? במה זה תלוי? למה אני חווה שיש משהו שאני לא מבינה? התשובה, כי את מבינה דברים באופן חלקי. אם היית מבינה הכל בשלמות, אז לא הייתה לך חוסר הבנה, ולא היית רוצה להבין.
במה זה תלוי שתביני דברים בצורה חלקית? בזה שאת מבינה משהו. כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך להיות בטוח במשהו, הוא צריך לדעת משהו. אם אני למשל מוחק לך את כל מה שאת יודעת, האם יכולה להיות לך שאלה? לא.
כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך לדעת משהו, ולדעת אותו באופן חלקי. זאת אומרת, שהרצון, אני רוצה להבין, נובע מכך שיש דברים שאני כבר מבינה באופן חלקי.
ואם אני חווה דברים חלקית, אז תמיד אני יחווה חוסר הבנה, ותמיד אני ארצה להבין. אם אני חווה הארה חלקית, אז אני יחווה חוסר הארה, ואז ארצה הארה. אבל אם אתה לא יודע מה היא הארה, אז איך תרצה הארה? כך שאם לא תדע שום דבר, ולא תדע מה זה לדעת, אז גם לא תרצה לדעת.
כך שכול זמן שאת יודעת דברים בצורה חלקית, את תחווי שיש דברים שאת לא יודעת, ואז יהיה לך רצון לדעת.
אז מה עושים? או שמוצאים דרך לדעת הכל, או לא לדעת שום דבר. הכי טוב זה לא להגדיר מטרה, אלא לחפש את האמת. ואיך מחפשים את האמת? על ידי זה ששואלים שאלות.
שאלות, זה לקחת את מה שאני כבר יודעת, ולבדוק אם זה נכון או לא נכון.
יש שני סוגי שאלות, יש אני יודעת משהו, ואני יודעת אותו באופן חלקי, ואיך אני יודעת יותר. לדוגמה, אדם יודע שהוא בודד, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת, אני בודד ולכן אחפש זוגיות. ואפשרות שנייה היא לשאול, למה אני בודד? אולי אני לא בודד בכלל?
אפשרות אחת זה להאמין למה שאני יודע, למשל רע לי ואני מאמין לזה, אז אנסה לפתור את הרע. אפשרות שנייה לשאול, אולי לא רע לי? מי אמר שרע לי?
אצלך למשל את יודעת משהו, ואז יש שתי שאלות אפשריות, למשל גנבו לך את הנעליים. איזה מחשבה תעבור לך בראש, היכן הנעלים שלי? זה אומר שאת קודם כל מאמינה שיש לך נעליים, מאמינה שאת צריכה נעליים, מאמינה שבלי נעליים לא תוכלי לחזור הביתה, ועכשיו את מחפשת תשובות.
אבל יש אופציה הפוכה. כאשר את רואה שגנבו לך את הנעליים, תשאלי, אולי אני לא צריכה את הנעליים. כלומר יש לך אמונות שאומרות לך ללכת לחפש את הנעליים, אבל אולי את לא צריכה לחפש את הנעליים, אולי זה טוב שאין לך נעליים? אז תגידי, מה פתאום בלי נעליים, עד כאן, טוב, אז אם מאמינה שאת צריכה נעליים, אז לכי לחפש את הנעליים, ואז את מחפשת ולא מוצאת.
מה אני רוצה להגיד, ברגע שאת יודעת משהו, למשל במשך היום קופצות לך הרבה שאלות, למה אני מגיבה ככה? למה אמרתי לאמא שלי ככה? למה אני חושבת ככה? הרבה הרבה שאלות, מה צריך לעשות? לעצור, להגיד בואי ננסה להבין משהו אחר, לדוגמה, למשל חווית כעס, ואז את שואלת, למה אני חווה כעס? את צריכה לעשות סטופ, לא רוצה לדעת למה אני חווה כעס, אני רוצה להבין, למה אני בכלל שואלת, למה אני חווה כעס? במקום לשאול למה אני חווה כעס, לשאול למה אני בכלל רוצה לדעת למה אני חווה כעס.
השכל מביא לאדם אמונות, ואז האדם מאמין לשכל ונלחץ, ואז הוא מחפש פיתרון. כמו למשל שהאדם מאמין לתחושה שהוא רעב, ומה קורה? הוא משמין. אם הוא לא בודק את התחושה שהוא רעב, אז הוא סתם אוכל.
ומה שאני מציע הוא, לקחת את כל השאלות ולבדוק מהיכן הם באות. לא לחפש להם תשובות. לשאול, האם השאלה נכונה.
האדם בראש שלו בנה עולם שלם, ומנסה להתמודד איתו, מלא מחשבות, אבל מי אמר שהמחשבות האלה נכונות? אולי הן לא נכונות, אולי אני לא קיים, אולי לא? ישר השכל מזדהה ואומר, מה זאת אומרת? מה השתגעת? השכל אומר, אם תפקפק בי אז תשתגע. אבל אולי זה הפוך? אולי עכשיו אתה משוגע ובכלל אין בעיה?
אני מציע לשאול שאלות, למה? זה כמו שיש חומה, והשאלות זה כמו מכה בפטיש, שמכה על החומה, עד שהחומה נופלת.
איזה שאלות לשאול? כתוב בספר, אולי ההפך נכון? אולי ההפך נכון? למה? כאשר האדם חווה שרע לו, זה אומר שהוא חווה צמצום, הוא בטוח במשהו, שזה טוב וזה רע. ומה צריך לעשות, לשאול, אולי ההפך נכון? אולי זה לא טוב, אולי זה לא רע? והשאלות מביאות אותו לחוסר ידיעה מוחלט.
אם האדם שואל, מספיק פעמים את השאלה, אולי לא? אולי לא? אולי לא? הוא מקבל סחרחורת ולא יודע שום דבר. ואז אין לו שאלה.
שאלה: אבל אני לא יודעת מה לשאול.
אליעד: את אומרת שאת לא יודעת מה לשאול, זאת אומרת שאת מאמינה שאת צריכה לשאול.
איך תדעי מה חסר לך? שתדעי מה את רוצה. מה את רוצה?
שאלה: להבין.
אליעד: אז חסר לך להבין. חסרה לך הבנה. ולמה חסרה לך הבנה? כי את בחורה חכמה שחושבת שמבינה כל מיני דברים, ואם את מבינה כל מיני דברים, אז רצוי שתשאלי כל מיני שאלות.
אבל אם אדם אומר, שהוא לא מבין שום דבר, בשום נושא, לא יודע מי אני, מה אני, איך אני? לא יודע מה אני יודע ולא יודע מה אני לא יודע, לא יודע כלום, אז אם אתה לא יודע כלום, אז אין שאלה.
בחוויה שלך את מבינה שיש כאן שולחן, ואת לא מבינה שיש פה פיל. אז אם את חכמה ומבינה שיש פה שולחן ואין פה פיל, אולי זה בדיוק להפך, ולכן תמשיכי לשאול שאלות.
אבל אם את לא היית חכמה, ולא היית מבינה שאת מבינה, היית מבינה שיש כאן שולחן, אבל לא יודעת מה זה שולחן, וגם לא יודעת מה זה פיל, הרי בסוף, אין הבדל בין יש שולחן לאין פיל, כי יש ואין זה אחד, אז אם את רואה את זה, אז את לא מבינה בכלל שאת רואה שיש שולחן.
מה זה אומר, יש שלחן, הרי אין הבדל בין יש לאין, האם אני באמת מבין שיש שולחן? לא מבין, כי אין הבדל בין יש לאין. אז אם אני לא מבין אם יש שולחן, אז גם אין לי שאלה. אני יכול לשאול שאלות, אבל זה לא באמת שאלות.
יתכן שאין לאן להתקדם, אבל אם את רוצה להתקדם, את צריכה שיהיה לך חיסרון, תבדקי מה את רוצה, וזה מה שחסר לך.
למשל את רוצה לאכול, ואת אוכלת, זה אומר שחסרה לך תחושה של שובע. כל רצון זה חיסרון.
במקום לשאול שאלות איך להבין דברים חדשים, תשאלי, למה אני רוצה להבין? איזה אמונה יש לי שגורמת לי לרצות להבין?
שאלה: שאלתי את זה ואני לא יודעת.
אליעד: יפה, את זה תנסי להבין. במשך היום את לא מבינה הרבה דברים, אם תצליחי לקחת את כל הדברים שאת לא מבינה, ולחוות שלא חשוב לך להבין אותם, זה ישחרר אותך מהרצון להבין.
שאלה: יש לי בראש הבנה שאני צריכה לשאול שאלות כדי להבין.
אליעד: לשאול שאלות לא כדי להבין, אלא לשאול שאלות כדי לברר את האמת, ואז לגלות שאין מה להבין.
את עושה תירגולת, כאשר מישהו מדבר איתך, את שואלת את עצמך, האם הבנתי אותו במאה אחוז? והשאלה הנוספת היא, האם אני רוצה להבין את זה? אם קופץ לך רצון, אני רוצה להבין את זה, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה? כל מה שיקפוץ לך, לא רוצה להבין, לא אכפת לי, לא רוצה להבין, בסוף מה יקרה, או שישאר משהו שאותו כן תרצי להבין, ואז נבין למה חסרה לך הבנה, בגלל הדבר שאותו את רוצה להבין.
אבל אם תצליחי במשך שבוע שלם, לראות שלא אכפת לך להבין, למשל מישהו צועק עליך, לא אכפת לך למה הוא צועק עליך, לא מעניין אותי - אם תהיי במצב כזה, אז לא תחסר לך שום הבנה.
אני מתכוון, שאם את רעבה תאכלי, ואם הרופא מציע לך לראות יותר טוב, תעשי זאת, אבל שזה לא באמת ישנה לך.
כול מה שיקרה לך, שלא באמת יהיה אכפת לך. אמנם אולי כואב לך, אבל זה לא חשוב לך. אפילו אם כל הצרות באות עליך, אם את שואלת למה זה קורה לך, אז את בחיסרון. את צריכה להגיע להבנה שכול הצרות זה כמו כל הפיתרונות.
את צריכה להגיע למצב, שאפילו הכי רע לך בעולם, ובאים ונותנים לך את הפיתרון, את חווה שלא אכפת לך מהפיתרון. את אומרת הכי רע לי וככה אני רוצה. אם תהיי במצב כזה, אז לא תרצי להבין שום דבר.
אז איך אדם יגיע למצב שהוא ירגיש הכי רע בעולם, והוא לא ירצה לשנות את זה? אם אתה חושב שיש טוב ורע, אז אתה תמיד תרצה לשנות.
אם האדם חושב שהוא אלוהים, הוא יודע שהכל זה מה שהוא רוצה, אז מדוע שהוא ישנה? אני אלוהים, ואני רוצה שככה יהיה. אם את חווה שאת אלוהים ואת רוצה הכל, אז למה שתשני? אם אתה חווה שאתה אלוהים, אז הכל טוב לך באותה מידה, ואז לא אכפת לך שהכי רע לך.
אופציה נוספת, שאתה חווה שאתה לא אלוהים, אלא עבד. אתה חווה שלא משנה מה יקרה, זה תמיד נגד רצונך. הוא לא רוצה שום דבר, אפילו לא להיות קיים. אם רע לך מזה שאתה קיים, אז הדבר האחרון שמטריד אותך זה מה שקורה לך בחוץ. אם רע לך מזה שאתה קיים, אז מה אכפת לך אם אתה חולה או לא חולה? אפילו את הקיום אתה לא רוצה, אז מה אכפת לי אם אני אתרפא? כל כך רע לך שאם אומרים לך, האם אתה רוצה שיחליפו לך את הבעיות, בכלל לא יהיה אכפת לך, כי תמיד רע לך.
ויש את האופציה השלישית שאומרת, אני בכלל לא יודע מה רוצים ממני. אני לא יודע אם זה רצוני, ואני לא יודע אם זה נגד רצוני. ואם אני לא יודע מה אני רוצה, ולא יודע אם אני קיים, ובכלל לא יודע אם זה טוב או רע, ובכלל לא יודע שום דבר. אז אם אני לא יודע שום דבר, אז למה שאני אשנה?
זה או שאני יודע שהכל טוב, או שאני יודע שהכל רע, ואז למה שאחליף הרי בכל מקרה זה נגד רצוני, או שאני לא יודע אם זה טוב או רע, ואז למה שאחליף, הרי אני לא יודע אם זה טוב או רע בכלל.
ומתי האדם רוצה לשנות, כאשר אתה חכם במרכאות, ויודע שזה רע.
לסיכום, כאשר קורים לך דברים, תשאלי, האם אני רוצה להבין את הדבר הזה? כאשר את רוצה להבין, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה?
אם למשל בלילה את בודקת אם הדלת סגורה או לא, את צריכה לנסות להבין, למה את רוצה לדעת שהדלת סגורה. אחרי שאת הולכת לסגור את הדלת ואת רואה שהיא סגורה אז את נרגעת. מה קרה, מקודם לא ידעת שהיא סגורה ועכשיו את יודעת שהיא סגורה.
כול דבר שחשוב לך לדעת, את בודקת מדוע חשוב לי לדעת, כמו שהדלת תהיה סגורה בלילה. למה חשוב לך לדעת שהדלת תהיה סגורה בלילה? זאת האחיזה שלך.
אם שום דבר בעולם לא היה מעניין אותך, אז גם לא היה לך את הרצון להבין משהו. כמו, גנבו לי זה טוב, לא גנבו לי זה גם טוב, אני חולה זה טוב, אני בריאה זה גם טוב. עכשיו נעשה הפוך, אני בריאה זה רע, אני חולה זה רע וכו'. נעשה עוד הפוך, אני בריאה זה לא טוב ולא רע, אני חולה זה לא טוב ולא רע וכו'.
אם זה היה שווה אצלך, או שהכל היה לך טוב, או שהכל היה רע, או שלא היית יודעת אם זה טוב או רע, אז מדוע שאני אבדוק אם הדלת סגורה או לא סגורה, או מה זה מפריע לי בכלל.
אם תתרגלי מה שאני מסביר, אולי תסגרי את הדלת, אבל זה לא ישנה לך אם את סוגרת או לא סוגרת. היום את סוגרת את הדלת כי את מפחדת שלא יגנבו לך. כאילו שמה שיש לך היום ישאר לך בעוד חמישים שנה. בעוד חמישים שנה כל מה שיש לך היום לוקחים.
לכן תשאלי, למה את רוצה לסגור את הדלת?
050-3331-331