* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

אמת, חוויית הזמן, זהות עצמית, זיכרון, התחדשות, מכונת אמת, להשתגע, הטלת ספק, פרשנות המציאות.

שאלה: אני מסתכלת לתוכי ורואה כל מיני ישויות, אחד שמחליט, השני מבולבל, מה הקשר בין הישויות לביני.

אליעד: את למעשה שואלת, מי את? תבדקי מי את לא, ואז תגלי מי את כן. האם הקיום של הישויות שאת חווה תלוי אחד בשני?

יש אחד שיוצר רצונות, אבל הוא יוצר את הרצונות האלה למישהו. בלי שתהיי קיימת לא יכול להיות שיהיו לך רצונות.

בואי נדבר על זה שצופה באירועים, כאשר את אומרת שאת מזהה שיש מישהו שצופה, השאלה היא מי מחליט לו מה לראות? כמו שיש מישהו שזורק רצונות, כך יש מישהו שזורק מידע. למשל אדם עשה משהו ושכח, ופתאום זה נכנס לו לזיכרון, מישהו שלח לו זיכרון.

מה זה אומר? שאת לא אף אחד מהם, ואת כולם ביחד. מה זה אומר? את אחד מהדברים שקיימים, השולחן למשל, אפשר לשים עליו מפה, אפשר לחתוך אותו, אפשר לצבוע אותו. אותו דבר זה את, את קיימת, אפשר לתת לך רצונות. את למעשה הדבר הכי קטן שיכול להיות, ישות מאוד קטנה ולא חומרית, שמישהו משדר לך מחשבות, רצונות, רגשות וכו'. זה לא שאת הצופה, זה מישהו שגורם לך לצפות.

שאלה: אני לא הצופה?

אליעד: את הישות שרוצה, את הישות שצופה, אבל את לא שולטת בצפייה, את לא שולטת ברצון. את מחוץ לכל.

יש כמה פרספקטיבות. בואי נדבר על התודעה שלך, שאת קיימת. יש אותך, ויש כוחות סביבך שאחראים לכל מה שקורה סביבך. יש מציאות שהיא יוצרת אותך, היא גורמת לך להיות קיימת.

למשל את מדמיינת פיל, ומדמיינת שהוא שותה מים, שהוא הולך, למעשה את היא הפיל, ואת היא זאת שגורמת לכל הפעולות שלו. עכשיו אם תפסיקי לחשוב על הפיל, לא יהיה פיל, נכון? זאת אומרת, שיש משהו שגורם לך להיות קיימת, וגורם לך לרצות, לחשוב, להבין, לדעת וכו'.

זה שאת קיימת, זה מישהו גורם לכך שתהיי קיימת. כמו חלום, שיש דמויות בחלום, ושמפסיק החלום, הדמויות נעלמות, כך אנחנו, אין לנו קיום משלנו, אנחנו לא באמת קיימים. מישהו חושב אותנו.

שאלה: גם אנחנו חושבים על עולמות אחרים.

אליעד: לא, זה מישהו עכשיו גורם לך לחשוב.

אדם הולך ברחוב ואומר, אני עשיתי, אני הצלחתי, אני נכשלתי, הוא לא מבין שהוא רק דמות, אין לא הוויה, הוא בכלל לא קיים.

הישות הראשונה שנמצאת בשום מקום, יוצרת, בוראת מהווה את כל המקום, את כל הזמן, את כל האירועים. האדם בטוח שהוא משיג, מתכנן תוכניות, ובסך הכל מישהו חושב אותו.

למשל אתה יוצא מהבית, ואחרי כמה שעות חוזר, למה אתה חוזר? כי אתה חושב שזה הבית שלך. אבל זה לא נכון, מישהו באותו רגע שתל לך מחשבה שזה הבית שלך, באותו אופן הוא היה יכול לשתול לך מחשבה אחרת שאתה גר שם, ואתה לא יכול לדעת איפה גרת אתמול.

כול התודעה שלך וכל מה שאתה יודע, זה משהו עכשיו גורם לך לדעת את זה.

האדם בטוח שהוא קיים ויש לו ידיעות, אבל זה לא עובד ככה, כל מה שאת יודעת, למשל את רואה את הבן שלך, זה לא בגלל שאת הכרת אותו, זה בגלל שעכשיו יש משהו שגורם לך לזהות אותו.

שאלה: אז מי אני בסוף?

אליעד: את בדיוק כמו השולחן, את רובוט

שאלה: אז אני רובוט?

אליעד: מי שאת חושבת שאת, את רובוט. אך מצד האמת את משהו אחר בכלל. את אלוהים שאחראית כל כל מה שקורה פה.

אף אחד בעולם הוא לא אחראי למה שהוא חושב, למה שהוא עושה, למה שהוא יודע, אתה לא שולט במנגנון של הרגשות שלך, ושל הרצונות שלך, בשנייה אתה יכול לאבד את הזיכרון שלך, למעשה אתה לא שולט בכלום.

שאלה: אני זוכרת שיש רצף בזיכרון, ואתה אמרת שכול רגע מישהו יוצר אותי מחדש.

אליעד: זאת החוויה של הזמן, רבי נחמן אומר, למה אנשים חושבים שהם לא יכולים לעשות דברים? זה בגלל הזקנים שבדור. אנשים שמרגישים שהם זקנים בחשיבה שלהם, מרגישים שהם לא יכולים להתפתח, אבל אדם שחווה תמיד חדש, יש לו תודעה חדשה

מה הכוונה? יש לנו זמן, אני זוכר מה עשיתי אתמול ושלשום, יש לנו תחושת רצף של זמן, אבל מצד האמת, הזמן הוא בכל רגע אחד חדש. מה שהיה נדמה לאדם שזה היה אתמול, למעשה זה נוצר עכשיו.

למשל בחלום, אתה עובר מסיטואציה לסיטואציה. אבל בסיטואציה השנייה אתה לא זוכר מה היה בסיטואציה הראשונה. כך זה פה, אנחנו חושבים שאנחנו בחדר הזה כבר הרבה זמן, למשל אדם בן 30 שנה, חושב אני כבר כאן 30 שנה, הוא לא מבין שעכשיו מישהו יוצר לו את התודעה, הגוף, הרצונות, הזיכרון, משפחה, ילדים צרות וכו' וכו'.

מה זה אומר זקנים, אלו אנשים שחווים את תחושה הזמן. מי שחווה את הזמן, גם יש לו תסכול על מה שהיה, וגם יש לו פחדים על מה שיהיה. אם אדם היה מבין שכול רגע חדש, אז ממה הוא היה מפחד?

שאלה: איך מבינים את זה?

אליעד: שואלים אם זה נכון או לא נכון. אי אפשר להוכיח שזה לא כך.

מה שקרה אתמול, כרגע את זוכרת שזה קרה.

שאלה: מה זה זיכרון?

אליעד: זיכרון זה תחושה. אנשים חושבים שזיכרון זה תיעוד היסטורי של מה שהיה, אבל זה לא נכון. הזיכרון ממציא לך את מה שהיה. כדי שתוכלי לפעול בעולם, צריך לתת לך תחושה זמן

עכשיו השאלה היא איך אפשר לחוות זאת? על ידי חיפוש האמת. אם תרצי מאוד לדעת את האמת, באשר היא, תחקרי, ותגיעי להבנה, ואז תוכלי לחוות זאת.

הזמן והזיכרון הם לא מחויבי המציאות. הם יכולים להשתנות כל שנייה, ואתה אפילו לא יכול לדעת שזה השתנה. אם לא הייתה לנו תחושת זמן וזיכרון, לא היה לנו רצון, ובלי רצון אין תנועה ואין חוויה.

איך להבין את המציאות? על ידי נחישות. אם האדם ירצה להבין את המציאות הוא יגיע לשם, אבל הוא חייב ללכת עד הסוף.

שאלה: איך אני אמורה להמשיך בהתבוננות?

אליעד: לך יש מחשבות בראש, את צריכה לחבר את עצמך למכונת אמת אובייקטיבית, ולוודא שכול המחשבות שיש לך בראש הם אמיתיות.

שאלה: אבל המחשבות עולות לבד.

אליעד: את עכשיו שאלת אותי מה לעשות, אם היית חושבת שאין לך בחירה, לא היית שואלת אותי מה לעשות, נכון? אם באמת היית חווה שהמחשבות שלך לא בשליטתך, לא היית שואלת אותי מה לעשות. את צריכה לוודא שהמחשבות שלך אמיתיות. שהרצונות שלך אמיתיים. מה הכוונה שהרצונות אמיתיים? שאת באמת רוצה את הרצון. תשאלי, מה אני באמת רוצה?

האדם צריך לחבר עצמו לגלאי אמת, ולוודא שכול מה שהוא חושב ורוצה זה אמת. למשל יש פה קיר, מי אמר שזה אמת שיש פה קיר? מי אמר שאליעד מדבר? אם האדם ייצמד לאמת, בסוף הוא יחווה שאני מדבר ולא מדבר בו זמנית. ואם באמת תרצה להבין את זה, אתה בסוף תבין, אחרת תמשיך לסבול.

איך נגלה אם יש כאן קיר? נשאל מה זה קיר? זה מקום וזמן. מה זה זמן ומקום? זה אחד. מכאן שזה קיים ולא קיים.

אני אספר לך עלי, אני מיציתי את החיים, ורציתי יותר, ולכן ניסית המון שיטות, וכמובן שזה לא תפס, ואז אמרתי לעצמי, אני חייב להיות בטוח במשהו פה, אני חייב להגיע למשהו שאני יודע שהוא אמיתי. האדם חי ועובד 70 שנה ולא יודע מדוע הוא חי. עדיף שאדם ישאל את עצמו מיליון פעם, מדוע הוא חי? ואפילו שישתגע מאשר אדם שסתם חי ולא יודע מה קורה איתו. לדעתי אדם שחי ומתאמץ ולא יודע למה הוא חי, זה נקרא משוגע.

אז אני חשבתי, יש לי בחירה או אין לי בחירה? אני קיים או לא קיים? האם אני בתוך חלום של מישהו? אמרתי לעצמי, אני חייב להיות בטוח במשהו שממנו אני אוכל להבין את שאר הדברים. ואז התחלתי לשאול את עצמי, אולי זה לא נכון? מי אמר שזה נכון? אולי ההפך הוא הנכון? אולי אין קיר? וכך אתה ממשיך לשאול, יש או אין, יש או אין? עד שאתה מגיע למשהו מוחלט. וכשאתה מגיע למוחלט, אז יש לך שקט בלב.

האדם סתם מפחד, אי אפשר לפחד אם אין לך בראש תוכניות ורעיונות. אבל אם אתה לא בטוח בהם, אז אתה סתם סובל. למשל תעשה רשימה, ממה אתה מפחד, ותשאל מדוע אתה מפחד, ותראה שהידיעות האלו, אולי הם לא נכונות ואתה סתם מפחד.

שאלה: איך הגעת למוחלט?

אליעד: רבי נחמן אמר, אם היו יודעים את כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים אותו למרות שלא ראו אותו מעולם. מה הכוונה? אם ניקח דבר שאי אפשר לראות אותו, ונבדוק מה הוא לא, על ידי ההיפוך נגלה מה הוא כן. מצמצמים אפשרויות ושואלים אולי ההפך הוא הנכון. אולי מה שאנחנו רואים הוא כמו חלום, אולי מה שאנו רואים בכלל לא קיים, ואנחנו רק חושבים שהוא קיים. ואולי את לא קיימת בכלל ואת רק חושבת שאת קיימת.

שאלה: הכל יכול להיות אולי.

אליעד: האם את חווה את, אולי? לא. כדי לחוות את התשובה את צריכה לחוות את השאלה. השאלה היא האחיזה של התשובה. חוויה זה תוצאה של הבנה. והבנה זה תוצאה של מידע, של ידיעה. ואיך אתה יכול להחזיק את הידיעה בתוכך? על ידי השאלה. איך מגלים תשובה? על ידי השאלה.

אדם שרוצה להבין אם הוא קיים או לא קיים, אז הרצון שלו להבין את התשובה, הוא הצבת שמחזיק את התשובה של קיים ולא קיים בו זמנית, ואז הוא יחווה את זה.

שאלה: האם הרצון שלי לרצות, תלוי בי?

אליעד: תבררי את זה. אם לא היית בטוחה שהוא לא תלוי בך, לא היית שואלת שאלה. אז אם את שואלת, סימן שיש לך ספק.

למה בכל זאת צריך אותי, כי אני חוסך לאדם את החיפוש. אני למשל, שהיה לי רע, לא ידעתי איפה לחפש, רבי נחמן אמר, שתבין את כל מה שאתה יכול להבין, תבין שאתה לא מבין, זה מה שהוא אמר. אז אמרתי לעצמי, מה אני יכול להבין שאני לא מבין. יש מולי קיר, האם אני שונה ממנו? כך לבדוק דבר אחרי דבר. אבל רבי נחמן הזהיר מאוד על השקר.

שאלה: אתה אומר שבהבנה של האחד, האדם לא יסבול, ואני מבינה בשכל אבל לא מאושרת.

אליעד: אני אחדד, אם אדם חווה שהוא קיים ולא קיים, אז הוא נעלם. האם את מבינה איך כל הדברים מחוברים לכלום הזה? כאשר את יושבת בבית וחושבת על המקום והזמן, ואומרת אליעד הסביר עכשיו, שזה עשוי מאין מקום ואין זמן וזה אחד. אבל האם כשאת הולכת ורואה מולך קיר, האם את זוכרת שהקיר הוא כלום? לא תמיד.

אני טוען שאם החוויה הזאת ממלאת אותך, אז את לא תפחדי. אנו חיים כאן חיים שלמים, השאלה היא מה אתה מבין. אם אתה מבין שהחיים לא אמיתיים, אז אתה לא יכול באמת לפחד, אתה לא יכול באמת לסבול.

אז יבוא מישהו ויגיד, אתה לא יכול באמת ליהנות. נכון, אתה לא יכול ליהנות כמו שאת מכירים, אבל אתה יכול ליהנות מאיזה משחק יפה זה, לא ליהנות מהתקשרות, אתה נהנה מהחוויה של הפלא. אם היה לך שכל, והיית מבינה את הדבר הכי לא הגיוני, שהכל זה אחד, מה זה אחד? תדמייני אותך ותדמייני את הקיר, ותדמייני שאתם נמצאים באותו מקום וגם בכל המקומות בו זמנית. תחשבי שיש בכל העולם רק אותך, ואת לא נמצאת בשום מקום, ושכול ההפכים זה אחד, הכל אחד, ושלא יהיה לך הבדל בשום צורה.

אם היית מבינה שזה באמת ככה, שהמציאות שלנו עשויה מהדבר הזה, אז לא היית יכולה ברצינות לפחד ממשהו. זה מקום שאין בו הבדל בין חוויה להבנה. אם היית מבינה שכול הדברים הם אותו הדבר, אז החוויה שלך הייתה משתנה.

שאלה: איך אפשר לשמור על שפיות עם רצף השאלות?

אליעד: התשובה היא פשוטה, כעיקרון, כאשר רוצים מגיעים. אין פה פשרות, זה לא דמוקרטיה. או שאתה מבין או שאתה סובל. התשובה היא שאת חייבת לבחור, האם את מוכנה לאבד הכל, כולל הכל, תמורת הבנת המציאות או לא? אם לא, לא חשוב, ממשיכים לסבול. השאלה מה יותר חשוב לך, להבין או להישאר שפוי?

האם זה שפוי, שהאדם חי, ולא מבין מדוע הוא חי? בעיני לא.

ארבעה נכנסו לפרדס, אחד השתגע, אחד יצא בשלום, אחד מת, ואחד קפא. רבי נחמן אומר, גם מי שהשתגע וגם מי שמת, הם נקראים עובדי אלוהים. אפילו אם ניסית ולא הצלחת, לפחות ניסית, אבל זה יותר טוב מאחד שהוא סתם חי.

זו תשובה ראשונה, שהאדם צריך להיות נחוש ולא לפחד כלל. נניח שתשתגעי, מה יקרה לך? האם הפחד הזה אמיתי? אדם אומר שהוא מפחד להשתגע, יש רק שתי אפשרויות, או שתהיה מודע לעצמך או שלא תהיה מודע? אם אתה לא מודע לעצמך, אז מה אכפת לך? ואם את עדיין מודעת לעצמך, אז זה סימן שלא השתגעת.

אני למשל, לא ידעתי אם אני קיים, והתחלתי לשאול, קיים או לא קיים? ואז הגעתי לנקודה שהבנתי, שאם אני באמת ישאל את השאלה, אז אני באמת יכול להרגיש לא קיים, ואז אהיה ריק. כולם שואלים את השאלה הזאת, אבל אני הגעתי לכזאת דרגת שאלה, שהרגשתי שאם אני ממשיך לשאול, אני באמת לא ימשיך להיות קיים, כאילו עכשיו זה על אמת. ואז אמרתי לעצמי, הנה המבחן לבחון אם אתה קיים או לא.

כי אם אתה קיים, אז אתה תמיד תישאר קיים. כי משהו שהוא קיים, אי אפשר להעלים אותו. אמרתי לעצמי, עכשיו תנסה להעלים את עצמך, ואם תפסיק להיות קיים, זה אומר שלא באמת היית קיים. ואם תישאר אז אתה קיים.

מה שעשיתי זה, שהטלתי ספק בכל דבר ובמיוחד בקיום שלי, ואז עלה פחד, למה? כי יכול להיות שלא תהיה קיים בכלל. רבי נחמן אומר, שמי שלא חזר בתשובה שלמה, אז אין לו הוויה, הוא לא קיים בכלל.

שאלה: האם להטיל ספק, זה לשאול שאלות?

אליעד: כן, להטיל ספק אמיתי, אולי ההפך נכון? מי אמר, אולי הפוך? עד שתגיע להשתוות, שתראה שהכל אחד.

נעשה דוגמה, יש משהו בחיים שמציק לך?

שאלה: אני רוצה לדעת מי אני? מי אני באמת? יש לי רצון לדעת מי אני, יש רצון בתוכי שהוא לא בשליטתי.

אליעד: אם את רוצה להתחבר לחוויה שלי, תיזהרי מלשקר. אמרת, אני רוצה לדעת מי אני, זה בסדר, אבל אולי את רוצה משהו אחר, ולא לדעת מי את? אבל שיקרת, במה? בזה שאמרת שזה לא בשליטה שלי. האם את בטוחה בזה במוחלטות? יש כאן שתי פיסות מידע, האחת, יש לי רצון והשנייה, שזה לא בשליטה שלי. בשניהם צריך להטיל ספק.

יש לי רצון, זוהי עובדה, בשליטה שלי או לא בשליטה שלי, זאת לא עובדה, זה פירוש. אני אומר, תשאלי, האם באמת יש לך רצון? קודם תעשי הפרדה בין העובדות לבין הפירוש של העובדות.

לא בשליטה שלי, זה דבר שאת לא בטוחה בו. אני מסביר לך, כל קו החשיבה שלי הוא לא לשקר כחוט השערה. למרות שכשאמרת שזה לא בשליטה שלי, זה שקר מאוד גדול. איך את יודעת שהוא לא בשליטה שלך?

שאלה: אם הוא היה בשליטתי, אולי הייתי מפסיקה אותו.

אליעד: אולי את יכולה ולא רוצה? את חייבת להחליט שאת כופרת בכל אמונה בעולם. מה זה אומר, אני לא מאמינה בשום דבר בעולם. להגיד שזה לא בשליטה שלי, זה נקרא להאמין, כי את לא בטוחה בזה.

זה שאת עושה משהו, זה לא אומר שהיכולת היא שלך. מה שאני בא לומר, שצריך לזכך את המחשבות. למשל את חושבת, יש לי רצון, הוא לא בשליטה שלי. תתחילי לבדוק האם יש לך רצון, האם זה בשליטה שלך. ואם את לא יודעת מה האמת, התשובה היא, שאת לא יודעת. אם את לא יודעת, תגידי, אני לא יודעת.

אני מדבר עכשיו על הגישה שלך, את הגישה שלך את צריכה לשנות. אם תהיי אמיתית עם עצמך על כל דבר, את לבד תתקדמי קדימה, ואז לא תצטרכי לשאול אותי.

על כל מחשבה שיש לך בראש, תשאלי, האם היא נכונה, אולי לא,? כך מעצמו את תתקדמי קדימה, עד שתראי שהכל אחד. אל תשקרי לעצמך. את היית צריכה לשאול, האם באמת אני רוצה לדעת מי אני? למה אני רוצה לדעת מי אני? את צריכה לבדוק את הרצונות שלך.

לדוגמה יש משהו שאתה חושב עליו, שגורם לך להרגיש טוב?

שאלה: שהצלחתי בעסקים.

אליעד: זה שקר, למה זה שקר? אם הייתי אומר לך שהשכן הצליח בעסקים, זה היה גורם לך לתחושה טובה? לא. כי אתה אומר, זה הוא הצליח, מה זה קשור אלי. נשאל שוב, האם הצלחת בעסקים? כן. אבל האם לך מגיע הקרדיט על זה שהצלחת בעסקים? אולי אתה רובוט שמישהו גרם לך להצליח בעסקים? כמו שכאשר השכן שלך מצליח בעסקים ואתה לא אמור להרגיש גאווה מזה, כי השכן עשה. כך, אז למה שאתה מצליח בעסקים אתה כן מרגיש גאווה? אולי זה כן בגללך, ואולי לא, אתה לא בטוח.

יש הבדל בין מה שקרה, לבין איך אני מפרש את מה שקרה. בשלב האחרון אנחנו שואלים, האם זה באמת קרה? מה זה זמן, מה זה מקום?

אתה אלוהים, ואתה צריך לקחת קרדיט על הכל. אבל אם אתה מתגאה קצת, ואומר, לי אין גאווה, אני לא אלוהים, לי יש ענווה גדולה, אני לא אחראי לכל, אני אחראי רק לקצת דברים, אז תמשיך לסבול.

שאלה: לדוגמה היום קרה משהו שגורם לי להרגיש רע.

אליעד: הבעיה היא לא מה שקרה, אלא הבעיה היא בזה שאתה נזכר בזה, ואז אתה מרגיש רע. האם יכול להיות שזה לא קרה, ורק נדמה לך שזה קרה? אני אומר לך, שזה לא קרה, תוכיח לי שזה קרה.

שאלה: ראיתי את זה.

אליעד: תוכיח לי שזה קרה, איפה זה?

שאלה: זה בזיכרון שלי, ואין לי שליטה על הזיכרון שלי.

אליעד: אולי אתה זוכר, למרות שזה לא קרה?

שאלה: איך אני מבין שזה לא קרה?

אליעד: אני לא אמרתי שזה לא קרה. להגיד, איך אני מגיע לזה, שזה לא קרה, זה נקרא לשקר. יש אחד שמשקר שזה קרה, ויש אחד שמשקר שזה לא קרה, שניהם משקרים. אתה צריך לבדוק, האם זה קרה או לא קרה? מה האמת? איך בודקים? אם הייתי אומר לך שכרגע הכניסו לך את המחשבה הזאת, האם היית מוטרד מזה? סתם מישהו הכניס לך מחשבה עכשיו. אתה אדם חדש עכשיו.

אם האדם היה איש אמת, ולא נוכל, ושואל האם זה קרה או לא קרה? מאיפה בא לי הזיכרון הזה? מאיפה באה לי המחשבה הזאת? מה זה? מי זה?

שאלה: אבל אני לא חווה את זה.

אליעד: אתה יודע מי משתיל לך את המחשבות שגורמות לך לסבול? אתה. ולמה? כי אתה רוצה לסבול. ולמה אתה רוצה לסבול? הרי הכל אחד וזה לא משנה בכלל. כי כאשר הכל אחד אין שאלה.

אדם סובל בכדור הארץ, ובא אלי, ואני אומר לו, איך תפסיק לסבול? על ידי זה שתיצמד לאמת כפי יכולתך. זה לא נקרא לעשות משהו. אבל האמת היא משהו בתוכך, אתה צריך לבדוק שהמחשבות, הרצונות, הדעות שלך אמיתיים.

אני למשל יודע שאני בן שלושים, איך אני יודע את זה? כי סיפרו לי? כי זה מה שכתוב בתעודת זהות? איך אתה יודע? אז יגידו, איזה שאלות מטופשות. אבל לחיות בלי לדעת למה את חי, זה הרבה יותר חמור.

אז אדם ישאל, אז מה כולם טועים? השאלה היא, מה היא האמת? אם האמת לא חשובה לך, אז תמשיך הלאה. בסוף המציאות תכריח אותך להבין.

רבי נחמן אמר, שיש מחלת נפש שיותר חכמה מכולם, בכל זאת היא רוח שטות. כל האנשים בעולם חולי נפש. אפילו אני שאני מדבר עכשיו. כולם, כולל כולם משוגעים. ולמרות שכולם חושבים את זה, זה שיגעון. על אחד אומר שזה שניים. איך הטעו אותך? השכל מטעה את האדם, מה הפירוש של שכל, השכל לא תופס שדבר והיפוכו זה אחד. זה אחד? היה ולא היה זה אחד? זה לא יכול להיות.

המנגנון של האנשים דפוק, זה נקרא המנגנון של השכל. מה המכנה המשותף של כולם? שכולם מפחדים ממשהו, שכולם לא מאושרים. שכולם רוצים להיות יותר מאושרים, שלכולם יש שכל.

ומה אומר השכל, שזה לא אחד, ואם זה לא אחד, אתה סובל, ורוצה משהו אחר. אם היית מבין שזה אחד, לא היית רוצה משהו אחר, ולא היית מפחד ממשהו אחר, כי זה אחד.

ואיך תבדוק אם זה אחד, שתשאל. כאשר את רוצה לדעת מי אני, את מניחה שיש הבדל בין לדעת מי אני לבין לא לדעת מי אני. את אומרת אם אני אדע מי אני, זה טוב. ואם אני לא אדע מי אני, זה רע. את עושה הפרדה. את רוצה משהו אחד ולא רוצה משהו אחר. האם שאלת את עצמך, האם זה בכלל משנה? מה זה משנה?

אדם מפחד להיות חולה, למה? כי הוא לא שואל את עצמו, מה זה משנה?

אני משקר, במה? אני רוצה שיהיו לי רצונות באופן מודע. מצד האמת אין הבדל אם את מבינה או לא מבינה אותי, אבל אם הייתי בחוויה שזה לא משנה, אז לא הייתי מדבר איתך. ולכן אני משקר, ואומר שיש הבדל אם היא מבינה או לא מבינה אותי, למרות שאין הבדל. ובגלל שיש הבדל אני רוצה להסביר לך. אבל אני לפחות מבין שזה לא אמיתי. אני גם מבין שזה אחד, וגם משחק מישחק. אבל אם האדם באמת חווה רק את הנפרדות, הוא סובל.

כול זמן שהאדם חווה הפרדה בין משהו למשהו, הוא תמיד ירצה משהו אחר. בכל דבר בעולם יש יתרון ויש חיסרון. יש יתרון בלהיות בריא, ויש יתרון בלהיות חולה. מה זה אומר, שכול זמן שהאדם חווה הפרדה, שחושב שיש הבדל בין זה לזה, הוא תמיד יחווה שחסר לו משהו. אם הוא שם הוא ירצה להיות פה, אם הוא פה הוא ירצה להיות שם. אם הוא אלוהים הוא ירצה להיות אדם, ואם הוא אדם הוא ירצה להיות אלוהים. ולכן הוא תמיד יסבול.

יש רק פיתרון אחד, ומה הוא? להבין שהכל אחד. מה זה אומר? אם אתה אומר משהו וחושב שזה גם משהו הפוך, זה אחד. אז אתה תמיד באיזון, אף פעם לא חסר לך.

רבי נחמן אמר, שלמות יש רק לאלוהים, ובלעדיו כל הדברים חסרים. מה זה נקרא אלוהים? החיבור של ההפכים. רק אם אתה מבין שהכל אחד, רק אז יש לך שלמות. אם יש לך הבנה של השלמות, אתה משתחרר מהרצון לחוות את זה ולא את זה.

שאלה: למה אתה לא מדבר ברמה נמוכה, אלא אתה מסביר ברמה גבוהה?

אליעד: תשובה ראשונה, אני רוצה שהם יסבלו ולא יבינו אותי, כי ככה בא לי.

תשובה שנייה, מי שלא מצליח להבין אותי, שילך למורים אחרים, תבין אותם, ואחר כך תוכל להבין אותי. לא מעניין אותי לספר לאנשים סיפורים.

שאלה: מה כן מעניין אותך?

אליעד: זה ההתלבשות של השכל הגדול בשכל הקטן. מצד האמת הכל מעניין, השאלה היא כמה התחדשות יש שם. אבל בכל זאת, למשל המורה לפיזיקה גרעינית זה יהיה עונש עבורו אם הוא יצטרך ללמד כיתה א', אבל אני למשל מתעניין גם בכיתה א', יש שכל בכל דבר. ואני חווה התחדשות בכל דבר.

אם אני אסביר עכשיו את מה שמסבירים בכיתה א' אז מי היה מסביר את מה שאני מסביר עכשיו? גם הנושא של הזמן, שכול רגע הוא חדש, גם זה נושא של כיתה א', יש דברים הרבה יותר מפותחים.

ותשובה נוספת, שאני נותן תשובה לכל אחד לפי השאלה שלו. מי שטוען שאני מדבר בשפה גבוהה, שיבוא וישאל שאלה בצורה פשוטה, ואני יענה לו. ואם הוא לא מבין שישאל. אני מוכן ללמד גם כיתה א', אבל תגיד מה לא מובן ואני אסביר שוב.