הבנת והכרת הבריאה כמתנועעת היא בהכרת הנפש, אדם שמכיר את נפשו ברור לו באופן מוחלט שכל מציאות הנפש שלו מתנועעת, לא כתופעת לואוי אלה שזוהי עצם תכונה טיבה ומהותה של הנפש.

יסוד הנפש היא תנועה, מציאות האדם היא תנועה, ואנו חיים בעולם שמתנועע ללא הרף ומכירים את הנפש מההכרה היום יומית שבה אנו חיים כבר עשרות שנים.

אנו חווים תחושות בכל מיני הזדמנויות ומהן אנו מכירים את עצמינו

פעם שמחים, פעם עצובים, אך זהו רק מהנסיון החיצוני מהרובד החיצוני, כלומר היות והאדם מכיר את עצמו ברובד החיצוני הוא לא למד {"הנפש"] ולכן הוא גם לא יכול להבחין "מיהו" כי הוא מכיר את עצמו רק מתוך הניסיון החיצוני.

תפישת האדם היא לא רק ממה שהעין רואה, כך שאם נגלה את המיקרוסקוף שבתוכינו, ונישמע את התדר באוזניים רוחניית, נגלה את האחת והיחידה שבנפש. [שורש הטעות של אריסטו שהוא לא האמין במה שהוא לא ראה] כלומר אם אדם מגביל את תפישת הנפש שלו הוא לא יראה.

האדם צריך להכיר בעצמו ברובד הפנימי [ישנם אנשים שאומרים "אני מכיר את עצמי זה אני ודיי] אנו צריכים להכיר בעצמינו לקבל מימד נוסף עוד מימד ועוד מימד עד שנגיע למעמקים שבתוכינו, להעמיד את עצמינו בצורה של חוויה ובכך יפתח בפנינו צוהר אין סופי ללמוד להכיל כלי חדש, זהו שינוי לגלות מקור אחר בתוכינו להקשיב ממקום אחר לחוות ממקום אחר ובכך להגיע להכרה הפנימית בתפישת האדם.