* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 2.

"התנ"ך עודנו הבסיס לדתם של שני שלישים מאוכלוסיית העולם" - לא מזמן נתקלתי במשפט הזה באחד האתרים, ויתכן מי שיערער על הנתון המספרי שמכיל, אולם אין ספק ויש בו משהו מהאמת... התנ"ך הוא בסיס אמונתם של הרבה אנשים שחלפו על פני ההסטוריה האנושית, הוא אחד הספרים הפופולרים העתיקים ביותר והנמכרים ביותר, וגם בזאת יש משהו מהאמת.

התנ"ך מכיל את התורה, את הנביאים והכתובים, אולם אישית כשאני אומר תנ"ך - כוונתי היא לתורה וחמשת חומשיה... וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.

לפני כשבע שנים, כתבתי מאמר על "כתר ארם צובא" ופירסמתי אותו במגזין האינטרנטי "קולמוסנט" בעריכת רפי גטניו. קישור למאמר:

http:/ / www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1703491

את המאמר "הקדשתי" לסופר אלי אשד שכתב אין ספור מאמרים וספרים אודות התיזה הרואה בתנ"ך כיצירה ספרותית שנוצרה בידי חבורת אינטלקטואלים - סופרים וכהנים שחיו בגלות בבל ובארץ ישראל, יצירה שמטרתה ליצור עבר משותף (אם - כי דמיוני) וזהות משותפת לקבוצות שונות ומסוכסכות של עמים שחיו זה לצד זה. זו טענת אשד.

ומנגד טענתי היתה: אם אכן היצירה הספרותית "התורה" נכתבה בידי קבוצה של אינטלקטואלים - סופרים וכוהנים... והרי טבע האדם להשאיר את חותמו על יצירתו, היכן חתימתם האישית על היצירה? ואף אם כוונתם היתה לשם שמים וראויה לשמה - היינו ליצור עבר וזהות משותפים בין קבוצות מסוכסכות של עמים שונים, איך יכלו לתאם ביניהם ולהעביר לאורך דורות את סודם הכמוס, את הבלוף המשותף "אלוהים" - שכתבו בשמו, שויתרו עבורו על זכות אלמנטרית כזכות החתימה!

זרקתי כאמור את הפתיון בין שורות המאמר ואשד בלע והתפתה! הוא בא במו רגליו אל הפורום והשתתף בדיון. לצידו השתתפו עוד מספר אנשים ואני יכול להעיד - מטובי המוחות, וכמיטב המסורת היהודית - נפתח אכבר שולחן עליו נפרשו עוד תיזות מלבד התיזה המעניינת של אשד שנטחנה עד דק...

ליד המאמר על כתר ארם צובא, פירסמתי עוד באותו החודש ובאותו האתר "קולמוסנט" מאמר נוסף אודות קיום אלוהים ובנושא האמונה... זה היה מעין מאמר המשך לאותן התיזות, אותם המשתתפים. למאמר ההמשך קראתי "מאמר", קישור:

http:/ / www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1668759

ומדוע! מדוע אני מתרפק על העבר ומביא בפניכם סקירה זו? ובעצם מה לכם ולהרפתקה זו... להזכירכם, שורות אלה שאתם קוראים נכתבו במסגרת המאמר הנוכחי "עקדת יצחק" אותו החלטתי לכתוב בתשלומים, אנו בפרק השלישי.

בשני הפרקים הראשונים סקרתי את הדיון ההסטורי אודות "קיום אלוהים" המתנהל לו על אש קטנה מזה אלפי השנים... אחד אומר יש אלוהים והשני אומר אין אלוהים. כל אחד מרחם ממש על כסילות השני ועל חוסר יכולתו לראות את האמת כה הברורה והנראית לעין. כל אחד מזמין את השני לראות במו עיניו את הטבע, להשתמש בהיגיון הפשוט ולהחליט: איך יתכן קיום לאלוהים! / או איך לא יתכן קיום לאלוהים!

גילוי נאות: יהודי דתי אני, שומר מצוות כשרות שבת מי שמכיר אותי אמר לבטח בסוד ליבו כבר מהפרק הראשון של המאמר: ה - אלברט שבות הזה הולך לפוצץ אותנו להלן במשנתו ולהרביץ בנו תורה ואמונה אולם לא! יורשה לי להרגיע את מכרי וידידי: לא תוכחה ולא תורה ולא אמונה באתי לבשר היום, נהפוך: באתי להיישיר מבט אל המשנה "האחרת" ולהצביע על עומקה, על ההיגיון שבה, ולאמר בקול צלול: כופר הוא מי שלא מיישיר מבט אל המציאות, מכאן, "כופר" יכול להימצא בשני המחנות, ולמען הדיוק - גם במחנה המאמינים יכול להימצא "כופר" מקובע שמתכחש לקיום הדעה "האחרת" ולהיגיון הנגזר ממנה.

סיכומו של דבר, התכחשות לקיום הדעה "האחרת" אינה מחזקת את הדעה שלך כי - אם מחלישה אותה. הינה כי כן דגימות אנושיות המייצגות דעה זו, אותן אספתי משני הדיונים בקולמוסנט שהייתי שותף להם לפני כשבע שנים.

- העובדה שאנחנו לא מבינים משהו אינה אומרת שאנחנו חייבים להמציא לו הסבר... ההסבר על קיומו של אלוהים ומעורבותו בענייני העולם הוא הסבר טפשי שאינו מוביל לשום מקום.

- בקשר לשאלה אם יש או אין אלוהים, לא ניתן לענות עליה כלאחר יד. למרות שכל מה שקשור בדת וקיומו של אלוהים הוא המצאה אנושית גרידא, אך לא ניתן להביא לכך כל הוכחה. זה עניין של אמונה ועם אמונה קשה מאוד להיתווכח.

- היכן שאנחנו יודעים, אין מקום לאמונה. "האמונה" באה למלא את חלל אי הידיעה. האמונה באלוהים היא אמונה צרופה, מאחר שאיננו יודעים על קיומו. אין שום הוכחות ודאיות פיזיקליות לקיומו. ע"פ אותם עקרונות של המדע - מרגע שנדע את אלוהים, נחדל להאמין בו. דומה הדבר לתקופה שבה האמינו ע"פ עקרונות הטבלה המחזורית, שישנן מתכות כבדות כמו ראדון, פלוטונים וטונגסטון. האמונה בטלה מרגע שאיתרו את המתכות האלה בפועל.

- חוסר הביטחון בהתקיימות הידוע בעתיד, גורר את האדם לאמונה. ישנם האומרים שבטוח שמחר תזרח השמש, ואחרים אומרים שהם מאמינים שהשמש תזרח. שניהם מבטאים אותה פעולה עתידית, אם - כי נותנים לה פרשנות שונה.

- המפץ הגדול יצר את הזמן, כך טוענת התיאוריה המדעית. האדם המאמין יגיד לך שיש מי שעומד מאחורי כל זה. המדען לעומתו יגיד - אולי יש אולי אין, זוהי שאלה שהמדע לא בנוי להתמודד איתה. אין זו שאלה רציונלית המוכפפת לחוק הסתירה הלוגית, ולכן היא מוציאה עצמה מתחום המדע.

- אף אחד לא מפריע לך להסיק, לפי כללי הרציונליות המוגבלת שלנו, שאם יש יצירה - לא יתכן שמישהו לא יצר אותה. כדי להגיע למסקנה כזאת, עלינו להניח שהיקום כולו מתנהג לפי חוקי הרציונליות האנושית. (אולי כן ואולי לא). מה שמפליא אותי שכל דברי הכפירה האלה עוברים ליד אוזנם של "המאמינים" ללא תגובה.

- הדבר היחידי שאני יודע לעשות עם המושג אינסוף זה לרשום את סימנו המתמטי, אין לי שום יומרה לנסות ולהבין אותו. כך שישנן שתי אפשרויות: או שהיקום אינו מתנהג בצורה רציונלית, ולכן תיתכן יצירה ללא יוצר, או שפשוט הכלים שלנו לא מתאימים להתמודד עם השאלה הזאת.

- יוצר ומוצר אינם אלא אלגוריה המסתמכת על האלגוריתם לפיה פועלת המערכת האנושית. אנו עושים האנשה של המערכות כדי שתהיינה אולי מובנות לנו יותר, בלי שנדע אם כך עובדים הדברים. הבה נרד מהעץ הגבוה ונכיר גם במגבלות התבונה האנושית, מי שיכול להסתפק בכך כדי לחיות בשלום עם עצמו ולהביט אל תוך האין, אינו נזקק לאלוהים. מי שאינו יכול להשלים עם האין, יפנה לאמונה על כל המשתמע ממנה ויחפש את התכלית לחייו, גם אם אם היא פרי דמיונו בלבד.

- לדעתי העניה אין אמונה רציונלית. אמונה ורציונליות הם תרתי דסטרי בארמית צחה, או סתירה מובנית בשפה אחרת.

- את האמונה אי אפשר להוכיח. כשמה כן היא - אמונה. אם היה מדובר במשהו אחר שמה היה אחר. מן הסתם למילים יש משמעות.

- ההוכחה היחידה לקיומו של אלוהים נמצאת במגרשי הכדורגל.

- אינני מקבל או ממלא אחר רוב חוקי דת משה וישראל - האם אני כופר? אינני מאמין בהעדר סדר - קוסמי (יד מכוונת) או בהעדר כוחות שאינם מובנים לבני תמותה - האם אני מאמין?! בעיני, נביאי ישראל היו בעיקרם אנשי מוסר ולא "שומעי קולות". לתורה כפי שהתפתחה למערכת חוקים (למשל שולחן ערוך) או הוראות הוותיקן / האייתולות וכיו"ב - אין בעיני משמעות, אלה הן יצירות שהתקינו בני אדם, אם כן מה אני - דתי או כופר?! השאלה סבוכה...

- אולי כוח העל (אלוהים) שאנו מניחים את קיומו הוא אינטליגנציה גבוהה הנמצאת במערכת אחרת שאיננו יודיעים כיום על קיומה, והיא שבראה את כדור הארץ על יושביו בתור משחק לגו לילדים שלהם לשעשוע של אחה"צ (אצלם), ולאחר שימאס להם מהמשחק הם פשוט יחריבו אותו כמו שאתה מחריב ארמון חול על שפת הים... עיקרו של דבר - מה שאני רוצה לאמר הוא שהנחות כאלה ואחרות יפות הן, אך דורשות ניסוי מבוקר שניתן יהיה לחזור עליו מס' פעמים, ובו תוכח הטענה או תופרך. כל עוד אין לנו ניסוי כזה, נשאיר את אלוהים במקומו, ואיש באמונתו יחיה.

- אני לא יודע אם יש אלוהים או אין אלוהים, אין לי הוכחות לכאן או לכאן.

- למרבה הצער אנשים בעלי גישה אמונית שמרנית אינם מסוגלים לעסוק באובייקטיביות בדברים הנוגדים את אמונתם, על כן הממצאים והמסקנות שלהם ראויים ליחס זהיר וסקפטי.

- בין המחשבה הדתית שאלוהים הכתיב את התורה ובין מחשבה שזה סתם איזה ספר מאוחר שנכתב בידי "חבורת אינטלקטואלים", יש מקום לעוד כמה מחשבות ועיונים.

- את התנ"ך כתבו מקורות שונים ואסכולות שונות, שכל אחד מהם ביטא את דעתו שלו על העבר ועל הקשר עם אלוהים, וכל אחד מהם הביא גירסה משלו שהיא סותרת את זאת של האחרים, בכיוון שתאמה לדעותיו על איך צריך להיות ההווה. אותו "סופר", לעניות דעתי, לא ראה את עצמו כמשקר אלא כמי שנמצא ב"תקשור" עם האלוהים, בדומה לכל ספרי התקשורים שאנחנו רואים היום בכל פינה. ואגב גם היום אנחנו יכולים לראות דוגמאות רבות לדברים כאלה, כאשר סיפורים חצי דמיוניים שנוצרו בידי מישהו מקבלים חיים משל עצמם.

- אינני חושב שכותבי התנ"ך הם "שקרנים", בוודאי שלא... כל אחד מהם מביע את האמת שלו. אבל זה אינו אומר שהם מחויבים לכתוב אמת אובייקטיבית כפי שהמדען של המאה ה - 20 מבין אותה, אין להם שום מניעה ליצור סיפורים שלמים מגרעינים של מסורת שקיימת בידיהם, מאחר שבעינהם יש להם אמת פנימית שהיא החשובה, רק שהאמת הזאת היא לא בהכרח זהה עם האמת המדעית האובייקטיבית.

- אין שום הבדל משמעותי בין האמונה של האיש שמאמין באמונה שלמה ואמיתית בכתבי הקודש של הבודהיזם, לאמונה שלך בתנ"ך.

- התנ"ך אינו מורכב מיצירה של קבוצה קטנה אחת אחידה, הוא מורכב מיצירות וגירסאות של קבוצות שונות מאוד זו מזו, בעלי דיעות שונות ולעיתים מנוגדות. הקבוצות האלה והסופרים האלה הסתמכו אחד על השני, אבל לא היססו להביא גירסאות מקבילות ושונות לאותם הסיפורים. ראה סיפור הבריאה, ראה סיפור המבול, ראה סיפורי יציאת מצרים, יש כאן גירסאות שונות לאותו הסיפור שסופרו בידי אנשים שונים עם דיעות שונות.

- את דברי הכסילות של "יש אלוהים" שמעתי לא אחת במה שקרוי "סמינרים למען חזרה בתשובה", שחלשי דעת נופלים ברשתם.

- מותר "למאמין" להאמין באלוהים ולהתפייט על התפילה ועל התענוג העילאי... אבל בסופו של דבר מדובר בעגלת הבלים מבחינה מדעית, אך מאד מסוכנת מבחינה פוליטית. לא במקרה מתייצבים לצד"המאמין" המתנחלים - שודדי הקרקעות. זו התשתית האמונית שהביאה עלינו את אסון ההתנחלויות ומשטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, שמתבססת על "זכותנו האלוהית מהתנך" להילחם בהם.

- המוסלמי שמנסה להוכיח את קיומו של האלוהים באמצעות הקוראן, והנוצרי שמבקש להוכיח את קיומו של האלוהים באמצעות הברית החדשה, דינם כדינו של "המאמין" בתנ"ך. דין אלוהי הנוצרים והמוסלמים כדין אלוהי היהודים.

- מה שטוב באלוהים - זה שאתה יכול להאמין בקיומו או לא להכיר בקיומו, כי מדובר באמונה בלבד, מה שבין אדם לליבו.

- אם היינו יודעים שאלוהים קיים לא היינו צריכים להאמין בקיומו. דומה הדבר לעובדה שאנחנו יודעים שרכב בנזין נוסע על בנזין, אנחנו לא צריכים להאמין שהבנזין נותן לו אנרגיה, כי אנחנו יודעים שהבנזין נותן לו אנרגיה. הידיעה מבטלת את האמונה, ובחוסר ידיעה - צומחת האמונה.

- מה שברור, אלה המאמינים באלוהים מעולם לא ידעו אותו, לכן אמונתם נשארת צחה, זכה וטוטלית, ואינה מתלכלכת בידיעה כלשהיא. אגב, גם אלה שלא מאמינים באלוהים מעולם לא ידעו אותו ולא הוכיחו את "אי היותו", ולכן הויכוח נשאר בדלת אמות האמונה, ונושא האלוהות בלתי פתיר לוגית.

- לא נדרשת שום הוכחה לקיומו של אלוהים! איננו מדברים על ניסוי פיזיקלי או כימי שהוכחה בצידו, איננו מדברים על "ידיעת אלוהים" אלא על אמונה בקיומו, ואמונה אינה דורשת הוכחה, כי אמונה היא ה"אלטר - אגו" (האני האחר) של הידיעה.

איך מתמודדת הדת היהודית עם הסברות האלו? על השאלה הזו אנסה לעמוד בחלק הרביעי.

* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 4.