הפרעות אכילה וערך עצמי

למצער, 95% מהסובלות מהפרעות אכילה הן נשים. נשים כיום בכל גיל ובכל משקל מוטרדות ממראה גופן ומשקיעות מאמצים רבים במראה החיצוני שלהן. כשהערך העצמי נמוך, כשאישה מחזיקה ב דימוי גוף שלילי הסיכוי לפתח הפרעת אכילה גבוה יותר. נשים לרוב מסתירות את ההתנהגות המסכנת, גם במקרה של התקפי זלילה - בולמיה, וגם במקרה של הרעבה עצמית - אנורקסיה נורבוזה, מדובר בטכסים חוזרים ונשנים המוסתרים היטב מהסביבה הקרובה.

בולמיה

נשים שפיתחו בולמיה יכולות להראות בכל מבנה גוף ובכל משקל ולמעשה הדבר מקל עליהן להסתיר את עובדת מחלתן. בשל כך הבולמיה עשויה להמשך זמן רב יותר מהפרעות אכילה אחרות. בשונה ממה שמקובל לחשוב, הבולמיה מסוכנת יותר בשל הפרת איזון המלחים בגוף. קיימות השלכות בריאותיות אפשריות נוספות כמו פגיעה בשיניים (בשל מיצי קיבה הבאים במגע עם הלסת) פגיעה בפעילות הלב, התפוצצות כלי דם ועוד.

עבור החולה בבולמיה, עלייה במשקל מאיימת ביותר. ההמנעות הרצופה מאכילה מעייפת ומתישה. לא פלא שבסוף היום, כשהבית שקט והחושך עוזר להסתיר, מתעורר הצורך הכפייתי המאפיין את הבולמיה, לטרוף הכל. כשהבולמוס נרגע, נשארת הבולמית מלאה לא רק במזון אלא גם בתחושת בוז עצמי ואשמה בשל ההבנה של מה שקרה, והמוצא המיידי העומד לרשותה כך נדמה, היא ההקאה הגואלת. הידיעה כי את הנעשה יש להשיב, כי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, משחררת ומחזירה את הבולמית לתחושה מיידית של שליטה בחייה ובגופה. לכן העניין שהחולה מוצאת בבולמיה גדול. אך הבולמיה היא התמכרות חזקה מסוכנת וקשה. לחיות כך אפילו למשך שבוע יחיד, זה לא פיקניק.