2. רב משמעות מילולית

ישנן משמעויות מילוליות ומשמעויות לא מילוליות, במבנה הידע משמעויות אלו קשורות זו בזו (inter-related). ישנה האינפורמציה הנמסרת, זו שהדובר מנסה להעביר לשומע. לדובר יש איזשהו מסר, חוויה מזיכרונו, שהוא רוצה להעביר באמצעות השפה. עליו להרכיב מהייצוגים המנטליים שיש לו מסר מילולי, תהליך מורכב לכשעצמו (שלא נעסוק בו). בחקירת תהליך זה נמצא שהדובר עצמו הוא אדם מבולבל שאינו יודע בדיוק מה הוא רוצה לומר, כיוון שבייצוגים החושיים, המנטליים, בקונספטים ובדימויים אין סדר. כתוצאה מכך גם המסר המילולי לא יבטא איזושהי משמעות מגובשת המקובלת אפילו על הדובר עצמו. במקרה היומיומי כשהשימוש לשפה הוא לתקשורת בין אישית, יש הכרה מצד השומע בבעייתיות זו ולכן הדבר נלקח בחשבון ובנוסף מכופה ע"י תנועות גוף, ג'סטות, והכרה אישית של הדובר. לעומת זאת, כאשר יש שימוש בשפה בכתיבה או בשיחה רשמית, יש נטייה חזקה יותר לשמור על סדר בשפה תוך מתן פידבק עצמי בתדירות גבוהה - הדובר מתפקד גם כשומע, הכותב מתפקד גם כקורא (הדבר נכון גם לדיבור יומיומי, רק בתדירות הרבה יותר נמוכה). יש שימוש בניתוח אנליטי - מבני של השפה כדי ליצור סדר תחבירי על פי ידע של מבנה השפה.

אנו לא נעסוק ברב משמעות כתוצאה מבלבול של הדובר או הכותב עצמו, ונניח שהפלט - הדיבור או הכתב, הם מה שהם התכוונו לו. כמו כן נתעלם מהמקרים בהם נעשו שגיאות כתיב קריטיות, כאלו שיוצרות משפט לא מובן לחלוטין.

3. רב משמעות מילולית בשפה כמערכת אוטונומית

הרב משמעות בה נעסוק היא זו האינרנטית לשפה כמערכת אוטונומית (כפי שתיארנו אותה קודם לכן). ישנה אי בהירות בשפה במובן היומיומי - תוך כדי שיחה בין שני אנשים, קריאה בעיתון, ספר כו'. השפה מבלבלת, עד כמה שנשתדל להיות מדויקים, עדיין, נמצא שהשפה מוגבלת במקרים רבים.

בשפה כמערכת אוטונומית נמצא את אי הבהירות בשני אלמנטים: מילים, ומשפטים.

מילים גורמות לעליית ייצוגים שונים בהתאם לקונטקסט. בתוך המערכת של השפה נבדיל בין צירופי פונמות ובין צירופי אותיות, בעלות מספר ייצוגים שונים מבחינת ההגדרה הקונספטואלית שלהם.

נבחין בין ארבעה מקרים שונים בשפה העברית:

1. צירופי פונמות וצירופי אותיות מקבילים בעלי משמעות אחת: 'מוזיקה' [mu-zi-ka], כסא [ki-se]

2. צירופי פונמות בעלות מספר משמעויות שונות: 'sho-te' [שוטה / שותה], 'tvi-a' [טביעה / תביעה]

3. צירופי אותיות בעלות מספר משמעויות שונות: טבח [te-vach / ta-bach], פרוש [pa-rush pe-rush / pa-rus /]

4. צירופי פונמות וצירופי אותיות מקבילים בעלי מספר משמעויות שונות: רב [rav] {'הרב עובדיה הוציא פסק הלכה חדש' / 'בנימין רב עם משה, כסף [ke-sef] {'מכונית בצבע כסף' / 'עגילים עשויים כסף' / 'כסף בחשבון הבנק'}

4. שניות (diversity)

מצאנו שבעברית יש ארבעה מקרים מובדלים של יחסי פונמות - אותיות - משמעות. הראשון מציין מילים שאין בהם פוטנציאל לשניות (diversity) בתוך המערכת המילולית, בעוד השלושה האחרים יוצרים שתי אפשרויות או יותר של משמעויות שונות. יש כאן תלות בשפה - כדוגמת המקרה השלישי שנוצר כיוון שיש ייצוג גרפי זהה למספר משמעויות שונות. לעומת זאת באנגלית יש תנועות (vowels) אשר מבטלות את האפשרות השלישית כך שכל ייצוג גרפי של מילים כאותיות יוצר אפשרות אחת למשמעות בדומה למקרה הראשון (בעברית אמנם יש ניקוד אך הוא בד"כ לא בשימוש).

צמצום האפשרויות ביחס לשפה מדוברת / כתובה ושפות שונות

שניות פונמית וגרפית (4)

שניות גרפית (3)

שניות פונמית (2)

אי - שניות (1)

שפה

X

X

עברית מדוברת

X

X

עברית כתובה

X

X

אנגלית מדוברת

X

X

X

אנגלית כתובה

- מקרה בעייתי. X- מקרה לא בעייתי.

לגבי שפה מדוברת מצאנו בעברית שתי אפשרויות בעייתיות (2,4). באנגלית נמצא את אותן שתי אפשרויות (2,4).

לגבי שפה כתובה מצאנו בעברית שתי אפשרויות בעייתיות (3,4). לעומת זאת באנגלית נמצא רק אפשרות בעייתית אחת (4)

אם כך, מצאנו שאנגלית כתובה כמערכת שפה אוטונומית היא בעלת מקרה שניות אחד בלבד, עם זאת, יכול להיות שכמות הצירופים של שניות פונמית וגרפית (4) תהייה גדולה מאוד כך בהשוואה לעברית יהיו מקרים בעייתיים רבים יותר.

כיצד מבדילים בין שניות בתוך המערכת המילולית האוטונומית?

כמו שרואים בדוגמאות הדרך להבדיל בין הצירופים של האותיות או הפונמות מוצגות בסוגריים. בדוגמא הראשונה יש הבדלה ברורה גם מבחינת כתב וגם מבחינת פונמות כך שאין צורך של תיאור נוסף. בדוגמא השניה, כאשר צירופי פונמות זהות מייצגות שתי משמעויות שונות, ניתן להבדיל ביניהן בעזרת הכתיבה שלהן, בה כל צירוף אותיות מייצג משמעות שונה. בדוגמא השלישית, כאשר צירופי אותיות זהות מייצגות משמעויות שונות, ניתן להבדיל ביניהן בעזרת תיאור גרפי פונמי (אותיות לטיניות), בה כל צירוף פונמות מייצג משמעות שונה. בדוגמא הרביעית מצאנו צירופי פונמות זהות שצירופי האותיות המקבילות להן זהות, כך שאי אפשר להבדיל ביניהן בייצוג פונמי או גרפי ועל כן היה עלינו לתת דוגמאות של משפטים בהם הצירופים מופיעים, לחילופין אפשר להשתמש בתיאור מילולי של הסבר - מה כוונתה של המילה (כמו במילון), או לתת את המילה המקבילה בשפה זרה (לדוגמא אנגלית), בהנחה שהקורא מבין את המשמעות של המילה בשפה הזרה.

5. אפשרויות להתמודד עם רב משמעות

לגבי כל המקרים הלא בעייתיים (המסומנים ב - X) כאשר שומע או קורא תופס צירוף פונמות או צירוף אותיות גרפי מסוג זה כמילה תהליך הפענוח של היחידה המילולית, בין אם זו המילה האחת המסוימת או מבנה רחב יותר, לא מופרע כיוון שאין במילה זו שניות - היא ברורה, ואם יש את הידע וההתניות המתאימות לגביה היא תשוכלל בקונטקסט המצטבר כפי שתואר קודם לכן.

הבעיה של רב המשמעות עולה במקרים האחרים - כיצד מתמודד שומע עברית במקרה של שניות פונמית (2)? או כיצד מתמודד קורא עברית במקרה של שניות גרפית (3)?

א שניות פונמית

נבדיל בין מספר מקרים

א. 'a-ni-sho-te-- mitz-ta-pu-zim

ב. al-tit-na-heg-- kmo-sho-te

ג. ha-ish-ha-ze-sho-te

מקרה א

הקולט שומע את צירוף הפונמות המתואר ב - א, יש תפיסה של צירוף הפונמות אשר עוברות תהליך פענוח ליחידות מילוליות כפי שתואר קודם. היחידה הפונמית [a-ni] ('אני') דומיננטית כיוון שהיא מייחסת את התיאור או הפעולה (במקרה זה יכול להיות לדובר עצמו) ולכן משמשת כעוגן התייחסות. עוגן ההתייחסות היא התשובה לשאלה העולה בפענוח 'מי מדבר או אל מי מדברים או על מי / מה מדובר? '. היחידה הפונמית [sho-te-- mitz-ta-pu-zim] ('שותה מיץ תפוזים') היא תיאור קוהרנטי בעל ייצוג בעולם. הקונטקסט הנוצר כתגובה לצירוף פונמות זה קוהרנטי וברור ולכן סביר שיהיה חסר שניות לגבי הצירוף הפונמי [sho-te] (המילה הבעייתית).

* גורם הזמן - יש מקרה בו יווצר תהליך פענוח נוסף בו בכל זאת תעלה שניות (המשמעות השניה) במקרה זה יווצר קונפליקט כפי שנדון בהמשך.

מקרה ב

הקולט שומע את צירוף הפונמות המתואר ב - ב, יש תפיסה של צירוף הפונמות אשר עוברות תהליך פענוח ליחידות מילוליות. עוגן ההתייחסות נמצא בצירוף [tit-na-heg] ('תתנהג' - אתה תנהג), התיאור או הפעולה מיוחסת לאדם לו נאמר המשפט. הצירוף [al] שולל את התיאור או הפעולה. היחידה הפונמית [tit-na-heg-- kmo-sho-te] ('תתנהג כמו שותה' השקולה ל'להתנהג כמו שוטה') היא תיאור קוהרנטי בעל ייצוג בעולם או קונספט. גם במקרה זה הקונטקסט הנוצר כתגובה לצירוף הפונמות קוהרנטי וברור ולכן סביר שיהיה חסר שניות לגבי הצירוף הפונמי [sho-te]

* גורם הזמן - בדומה למקרה א, יש מקרה בו יווצר תהליך פענוח נוסף בו בכל זאת תעלה שניות (המשמעות השניה) במקרה זה יווצר קונפליקט כפי שנדון בהמשך.

מקרה ג

הקולט שומע את צירוף הפונמות המתואר ב - ב, יש תפיסה של צירוף הפונמות אשר עוברות תהליך פענוח ליחידות מילוליות. עוגן ההתייחסות נמצא בצירוף [ha-ish-ha-ze] ('האיש הזה'), התיאור או הפעולה מיוחסת ל'איש' מסוים. מצופה מהיחידה הפונמית [sho-te] לייצג את התיאור או הפעולה, מהסיבה שאין יחידה אחרת.

מצאנו שביחידה הפונמית [sho-te] יש פוטנציאל לשניות של שתי משמעויות, נבחין בין ארבעה מקרים:

1. עולה המשמעות ['שותה', drink, לוגם]

2. עולה המשמעות ['שוטה', fool, טיפש]

3. לא עולה אף אחת מהמשמעויות (לא 1 ולא 2)

4. עולות שתי האפשרויות (1 ו - 2)

במקרה 1 נוצר קונטקסט קוהרנטי ברור ('האיש הזה שותה') ולכן בדומה למקרים א ו - ב סביר שיהיה חסר שניות לגבי הצירוף [sho-te].

במקרה 2, בדומה לקודם, נוצר קונטקסט קוהרנטי ברור ('האיש הזה שוטה') ולכן בדומה למקרים א ו - ב סביר שיהיה חסר שניות לגבי הצירוף [sho-te].

מקרה 3 מתאר את המצבים בהם:

* עולה משמעות אחרת מ ['שותה'] או ['שוטה'] (עקב תהליך פענוח לא נכון, לדוגמא יעלה ייצוג למילה 'שוטר')

* לא עולה כל משמעות ברגע זה אך הצירוף נשמר והחיפוש אחר משמעות ממשיך. (כמו התחושה 'אני יודע מה המילה הזאת רק לא מצליח להיזכר... ').

* או שלא עולה כל משמעות, תגובה או ייצוג לצירוף פונמות זה מסיבות שונות:

* השומע לא מכיר את הצירוף כמילה

* עקב חוסר ריכוז רגעי צירוף הפונמות לא נקלטו בתהליך הפענוח (כאילו הם לא נקלטו כלל)

* עקב חלוקה לא נכונה של פונמות בתהליך הפענוח, הפונמות התקבלו כ'רעש' ולא שפה מילולית.

מקרה 4 מתאר את המצב בו עולה השאלה: האם צירוף הפונמות [sho-te] מייצג 'שותה' או 'שוטה'?

ברגע שעולה שאלה זו באופן זה או אחר נאמר שנוצרה שניות (diversity). כיצד מתמודד המפענח עם מצב שניות?

אם נקלטו קודם לכן יחידות מילוליות המפענח מנסה להרכיב את שתי היחידות המילוליות (כל אחת בנפרד) עם הקונטקסט המילולי, בדיוק כמו במקרים 1 ו - 2. אם ההרכבה קוהרנטית וברורה נאמר שהיחידה המילולית התרחבה ונקלטה בקונטקסט. או שאחת מהמשמעויות הורכבה או שניהן, המשמעות שלא הורכבה נזנחת (אין זה אומר שהיא נשכחת מייד).

במקרה שאין קליטה בקונטקסט, ואין אפשרות ששתי המשמעויות ישמרו תוך קליטת פונמות נוספות ופענוחן ואז לנסות להרכיב אותן ליחידות המילוליות הבאות. כלומר, אם לא ממשיך רצף קליטת הפונמות בצורה מיידית, ואין יחידות מילוליות נוספות שאפשר להרכיב את הצירוף בעל השניות - נוצרת בעיה. כלומר, לא נמצאת תשובה לשאלה: 'האם צירוף הפונמות [sho-te] מייצג 'שותה' או 'שוטה'? '.

כפי שראינו, הבעיה יכולה להיפתר אם הקונטקסט מקבל את שתי המשמעויות כקבילות כלומר גם את מקרה 1 וגם את מקרה 2 ('האיש הזה שותה' ו - 'האיש הזה שוטה'). ובכך נוצרות שתי יחידות מילוליות נפרדות בדומה למצב בו נקרא: 'האיש הזה שותה', 'האיש הזה שוטה'. שני היחידות המילוליות מתיישבות זו עם זו (אין סתירה) וכיוון שאין יחידות מילוליות נוספות לא נוצר קונפליקט. פתרון אחר (הדומה למקרה 3) הוא ויתור על הרכבת ייצוגי הפונמות לקונטקסט ו'דילוג' להמשך הפענוח.

לעומת זאת, יש מקרה בו המפענח מתעקש להרכיב את המשמעות לקונטקסט מתוך חוסר הבנה של הקונטקסט או של היחידה המילולית, או בשל קונטקסט פרגמנטי, בלבול, חוסר ריכוז, אשליה (שהוא חייב להרכיב את היחידה לקונטקסט), או האמונה שכך יבין את הטקסט (בין אם היא תתברר כנכונה או לא). במקרה זה הפענוח מנסה להכריע בין אחת המשמעויות כיוון ששתי המשמעויות אינן מתיישבות זו עם זו או עם הקונטקסט המצטבר. אם לא הייתה הכרעה עד כה בשלב מוקדם יותר ולא נראה פתרון מיידי נוצר קונפליקט.

ב קונפליקט

* יש לשים לב שההתייחסות כאן היא למקרה 4

המקרה האחרון בו דנו הביא לקונפליקט, זהו מקרה ייחודי וספציפי בתהליך הפענוח אשר מקורו בשניות בשפה כמערכת אוטונומית. שניות שאינה ניתנת ליישוב מובילה לקונפליקט. זוהי אינה רב משמעות בשפה כמערכת אוטונומית אלא רב משמעות בתהליך הפענוח - קונפליקט מנטלי של הקולט. מהו הקונפליקט המנטלי?

נהפוך את התהליך שתואר עד כה על ראשו ונעקוב אחר השתלשלות העניינים שהביאה לקונפליקט.

תהליך הפענוח מתמודד עם שניות כאשר גורם הזמן מחייב שתעלה משמעות אחת, אחר - כך השניה וכך הלאה. התהליך בזמן במקרה זה יתואר באופן זה:

ניסיון להרכיב את משמעות ראשונה לקונטקסט (במקרה שהיא עולה) - ניסיון ההרכבה נכשל.

ניסיון להרכיב את משמעות שניה לקונטקסט (במקרה שהיא עולה) - ניסיון ההרכבה נכשל.

... וכך עוד ניסיונות נוספים לכל משמעות שעלתה.

המפענח מבולבל לנוכח מספר משמעויות שאינן מצליחות להתרכב לקונטקסט. ההתעקשות להרכיב את היחידה המילולית או היחידות המילוליות לקונטקסט גורמות לחיפוש פתרון. בזמן זה יש עוד גירויים מילוליים (וכמובן גם גירויים חושיים ומנטליים בנוסף). חיפוש פתרון לשניות קוטע את תהליך הפענוח ואת הערות לקונטקסט המצטבר, המפענח חוזר רק לאחר מספר רגעים לרצף הפענוח - הזמן בו יש חיפוש לפתרון הוא זמן פסיכולוגי, זמן מנטלי, במרווח זמן זה נוצר הקונפליקט. הקונפליקט הוא תוצר (ויוצר) פרגמנטציה במחשבה, בקונטקסט, בידע. כיצד? המרווח לאחר קטיעת הרצף נותן לעירות לעבור לגירויים חושיים ומנטליים אחרים (מראות, צלילים... מחשבות), מסיח את התודעה מהקונטקסט המילולי ויוצר נתק (קצר ככל שיהיה). חוסר העירות הרגעי לקונטקסט והבנה לא נכונה של תהליך הפענוח גורמות למפענח לעמוד בפני אתגר ללא מענה. המצב הקונפליקטואלי הוא ריצוד בין מספר משמעויות - מול תהליך הפענוח עומדות מספר אפשרות אשר לא נמצאת דרך להכריע ביניהן. המפענח עובר ממשמעות אחת לשניה ומנסה להרכיב אותן לקונטקסט שוב ושוב.

יש לציין שבפועל, קונפליקט כמו זה המתואר יכול לקחת שבריר שניה עד למספר שניות. כמו כן, יש תנועה של מעבר בין המקרים שתוארו בחלק הקודם (מקרים 1-4 מתוך מקרה ג), כך שקשה לעקוב אחר התהליך בזמן שהוא קורה.

ג אנאלוגיה לדוגמת 'נחש - ענף'

נחזור לדוגמת ה'נחש' - 'ענף'. האם נוכל לקחת את הדוגמא הזו כאנאלוגיה למצב קונפליקטואלי בשפה?

* אדם הולך ביער ולפתע רואה נחש, בתגובה הוא קופא על מקומו ומביט בנחש בבהלה תוך שהוא חושב מה לעשות. לאחר רגע הוא מבחין שאין זה נחש אלא ענף עץ מפותל, הוא מוודא זאת כשהוא בועט לעברו ומאחר שאין תזוזה, הוא נרגע וממשיך בדרכו.

* המפענח מסתובב במרחב הגירויים המילוליים ולפתע הוא תופס יחידה מילולית. הוא מנסה להרכיב את המשמעות לקונטקסט, אך לא מצליח. לאחר רגע הוא מבחין בעוד יחידה מילולית אפשרית מצירוף הפונמות או האותיות. עתה עומדות בפניו שתי אפשרויות ועולה השאלה האם זו היחידה הראשונה שתפס או היחידה השניה. הוא מנסה להרכיב אחת מהן לקונטקסט ואחר כך את השניה. הוא בוחן את שתי ההרכבות ומוצא שהיחידה המילולית השניה מתאימה ויוצרת קונטקסט קוהרנטי וברור. השניות נפתרת ורצף הפענוח ממשיך.

זהו תסריט עם סוף טוב - בראשון האדם נרגע וממשיך בדרכו בשני השניות המילולית נפתרת ורצף הפענוח ממשיך. במקרה זה לא נוצרת פרגמנטציה בתהליך הפענוח או בידע, הרצף נשמר.

ניקח תסריט שונה:

* האדם מרוב בהלה נשאר קפוא על מקומו ומביט בנחש. לאחר רגע כשהוא בוחן את מה שהוא רואה עולה המחשבה בלבו 'אולי זה ענף עץ ולא נחש'. הוא עומד כך דקות ארוכות בלי יכולת להחליט אם יש או אין סכנה. לרגע הוא "בטוח" שזה נחש ולרגע הוא "בטוח" שזה ענף.

נבחן מספר תגובות אפשרויות להמשך:

1. האדם מחליט לחכות ולראות אם ה'נחש' או ה'ענף' ינוע ועל פי זה להחליט.

2. הוא מביט סביבו וחושב אם סביר בכלל שיהיה נחש באזור זה.

3. הוא ממשיך ללכת בזהירות ובריכוז תוך שהוא מביט בנחש - ענף ואומד בכל רגע האם יש סכנה או לא.

4. מרוב פחד הוא לא מביט לעבר הנחש - ענף ומקווה לנס (תוך שהוא ממשיך לעמוד במקום).

5. הוא נכנס להיסטריה, צעקות, בכי, דמעות, הוא כבר לא יכול להבחין אם זה ענף או נחש.

6. הוא תופס את הרגליים ובורח, או פשוט ממשיך בדרכו מבלי להביט אחורה.

* המפענח תופס יחידה מילולית ומנסה להרכיב אותה לקונטקסט, רגע לאחר ההרכבה (בין אם היא מוצלחת או לא!), הוא מבחין בעוד יחידה מילולית אפשרית מתוך צירוף הפונמות או האותיות. עתה עומדות בפניו שתי אפשרויות ועולה השאלה האם זו היחידה הראשונה שתפס או היחידה השניה. הוא בוחן את שניהן ולא מצליח להחליט איזו היא המתאימה (הקונטקסט המצטבר הנוכחי לא מאפשר הבדלה ביניהן). לרגע הוא "בטוח" שהראשונה מתאימה ולרגע הוא "בטוח" שהשניה נכונה.

נבחן מספר תגובות אפשרויות להמשך:

1. הוא מחליט לחכות עד שהקונטקסט יאפשר הבדלה וממשיך ברצף הפענוח.

2. הוא מנסה להרכיב יחידות מילוליות מזיכרונו ובוחן בהשוואה מה המשמעות הסבירה ביותר.

3. המפענח מניח לבעיה, מקבל אותה כיחידה מילולית נפרדת מהקונטקסט המילולי וממשיך ברצף הפענוח תוך שהוא בוחן מה היחס בין היחידה הנפרדת לקונטקסט מדי פעם.

4. המפענח מניח לבעיה, מפסיק את רצף הפענוח של הפונמות או האותיות (הוא רואה בהן חלק מהיחידה המילולית הבעייתית או כקשורה בהן), ומחכה לתחילת יחידה מילולית חדשה לפי הבנתו. (אולי למשפט חדש, לפסקה חדשה, לקטע חדש).

5. המפענח מתעקש למצוא את ה'משמעות הנכונה', הוא "בטוח" שזה עניין קריטי ולכן, מפסיק את רצף הפענוח. הקונטקסט נבחן מחדש או שהקולט שואל 'למה הכוונה במילה זו? ' (אם יש את מי לשאול) או שהוא פונה למילון וכו' וכו'. הוא מאבד את הקונטקסט הקודם והריכוז נשבר. כעת, החיפוש אחר משמעות הוא של המילה המסוימת הזו ללא הקונטקסט שנצבר קודם לכן, זהו חיפוש של משמעות של מילה כחלק מהמערכת האוטונומית של השפה.

6. המפענח זונח את שתי המשמעויות - מתעלם מהן, וממשיך ברצף הפענוח.

נוכל לראות את האנאלוגיה בין האפשרויות למקרים השונים המתוארים בהתאמה בין מקרה האדם ביער והמפענח עם השפה. בסיפור האדם ביער אפשר לראות בבירור ששלושת התגובות הראשונות מתאורות אדם רגוע, מרוכז, המבין נכונה את המצב, חכם, וכך לא גורם לבעיות חדשות לעלות. שלושת התגובות הראשונות בסיפור המפענח מתארות תגובה שאינה יוצרת פרגמנטציה בתהליך הפענוח, כלומר לא יוצרת קונפליקט מנטלי. לעומתן, שלושת התגובות האחרונות בסיפור האדם ביער מתארות אדם בהיסטריה, במצוקה, הפועל מתוך פחד, בהלה, חוסר אונים, אי ריכוז, אי הבנה נכונה של המצב ובורות, אשר לא מונע מבעיות חדשות לעלות, הוא לא מתמודד עם הבעיה. שלושת התגובות האחרונות בסיפור המפענח מתארות תגובה שיוצרת פרגמנטציה בתהליך הפענוח ועלולה להביא לקונפליקט מנטלי (פרגמנטציה תמיד מובילה לקונפליקט, בשלב זה או אחר).

ד שניות גרפית, שניות פונמית וגרפית ושניות מבנית

אמנם תארנו התמודדות עם שניות פונמית (שומע - פונמות), אך התהליך דומה גם לגבי שניות גרפית (קורא - כתב), או שניות פונמית וגרפית (שומע - פונמות או קורא - כתב). כמו כן בהקשר למשפטים בהם נמצא שניות מבנית (תחבירית) נוכל להראות שבפענוח ליחידות מילוליות, אין הבדל בניתוח של התהליך. ולכן בכל המקרים הללו המפענח עובר תהליך דומה.

B. תקשורת והבנה

מצב קונפליקטואלי הוא מקרה יחיד מתוך אפשרויות רבות, עם זאת, הוא שכיח במידה כזו שרוב הפעולות המילוליות הנעשות ביום יום מלאות קונפליקטים במידה זו או אחרת. כדי להימנע ממצב זה יש צורך בתרגול והקדשת מאמץ רב בזמן תהליך הפענוח (קריאה, שמיעה). האם יש סוף לקונפליקט? האם יש דרך ליצור תקשורת בה אדם אחד יבין את האדם השני?

"בשיחה בין אנשים השומע לא יודע איך להקשיב באמת, תמיד נוצרת איזושהי התנגדות פנימית לנאמר. ללמוד לשמוע משמע, להקשיב למה שנאמר, לא לפרש את הנאמר על פי מה שרוצים לשמוע. אלא להקשיב למשמעות שהדובר מתכוון להעביר - לראות שהאחד מבין את השני. כדי להבין, לא מספיקה רק עירות (attention) אלא גם כוונה חיובית ורצון להבין את מה שהדובר רוצה לומר. רק כך יכולה להיווצר תקשורת. צריך ללמוד את האומנות של ההקשבה. כאשר אתה או את מקשיבים למוזיקה שאתם אוהבים, לא נוצרת כל התנגדות. אתם 'הולכים עם' המוזיקה - אתם מנענעים את הראש, מוחאים כף, אתם עושים כל מיני דברים כדי להביע את ההערכה שלכם, ההבנה שלכם לגבי איכות המוזיקה וכך הלאה. אין כאן צורת התגוננות, או התנגדות, אתם הולכים עם זה, אתם זורמים עם זה. באותו אופן, הקשיבו בבקשה - לא לתת להוליך אתכם, לא לתת לומר לכם מה לעשות, אלא להבין מה נאמר. "

J. Krishnamurti, 1982

V. ניסויים

כיוון שהניסויים לא בוצעו נתאר את תכנון הניסויים וההשערות לגבי התוצאות.

A. "אל תקרא את זה"

בניסוי זה נבדוק את השאלה האם ידע של שפה יוצר פענוח אוטומטי? האם כאשר אדם היודע לקרוא מביט בשפה כתובה מתחייב שיקרא אותה? האם אדם השומע דיבור בשפה שהוא יודע מתחייב שיבין את הנשמע מיידית?

חלק 1

הניסוי יבדוק את הטענה לגבי תהליך הקריאה - התגובה לגירויי תלויה בידע של המפענח.

נבדקים

הנבדקים יהיו קוראי אנגלית ושאינם יודעים קריאה של שפה סינית או שפה גרמנית.

תאור הניסוי

נציג מקרים שונים לנבדקים:

1. סימן מהסימניות הסיניות

2. משפט בסינית

3. סימן מהאותיות הלטיניות

4. מילה בגרמנית

5. משפט בגרמנית

6. מילה באנגלית

7. משפט באנגלית

נבדוק את התגובה של הנבדק לשאלה מהו הסימן המוצג ללא הכוונה. האם הנבדק:

מתייחס את המקרה כסימן גרפי בלבד

מתייחס אל המקרה כאות בשפה כלשהי

מכיר את מערכת האותיות המוצגת במקרה

מכיר את האות המוצגת (יודע מה הייצוג שלה)

יודע את משמעותה של אות

מכיר את השפה הכתובה

מכיר את המילה

מכיר את משמעות המילה / מילים

מבין את משמעות המשפט

ההשערות (על פי המקרים):

1. הנבדק לא ידע שמדובר בשפה אלא יתייחס אל הסימן בשפה הסינית כאל סימן גרפי בלבד.

2. הנבדק יבחין שהסימניות הסיניות הן שפה כתובה ואולי אף ינחש שזו סינית.

3. הנבדק יזהה אות בשפה אנגלית ויפענח איזו אות היא.

4. הנבדק יראה את המילה המוצגת כמילה באנגלית עם טעות כתיב או ינחש שזו שפה זרה.

5. הנבדק ינחש שזהו משפט בשפה זרה כלשהי המשתמשת באותיות לטיניות.

6. הנבדק יזהה את המילה באנגלית ויפענח אותה.

7. הנבדק יזהה את המשפט באנגלית ויפענח אותו.

חלק 2

נבדוק את הטענה שהפענוח של השפה הוא אוטומטי. האם זיהוי סימן של שפה יגרום לעליית המשמעות באופן אוטומטי. מלבד זאת נראה את הדומיננטיות של השפה בשדה הויזואלי.

הנבדקים

קוראי עברית.

תאור הניסוי

נציג סימנים גרפים בלי משמעות, סימנים גרפים עם משמעות, צירופי אותיות בלי משמעות וצירופי אותיות עם משמעות (מילים) ונבדוק את התגובה אליהם.

רשימת סימנים גרפים בלי משמעות: h g d c a b

רשימה של איורים בעלי 'משמעות': ! " & * $: Y [ (

צירופי אותיות ללא משמעות: כגילשג גשדגכש קראטק נבבנס מעאחנ םןרחי

צירופי אותיות עם משמעות: מכונית קופץ בית יושב אוהל כלב הולך

בכל פעם יוצג סימן / מילה אחת בפני הקוראים. הנבדקים יתבקשו להביט בסימן ולהעיד האם עולה תגובה כלשהי במחשבתם. לענות על השאלה 'מה זה? ' במהירות.

לאחר מכן יוצגו אוסף של 10 סימנים בבת אחת ל - 3 שניות. הנבדקים יתבקשו לפרט את מה שהוצג.

השערה: חלק זה יראה שהתגובה לקליטת שפה ידועה תגרום לפענוח מיידי בלי קשר לרצונו של הקולט. כלומר הפענוח של המשמעות אוטומטי. אין אפשרות להביט בסימן בעל משמעות מבלי לפענח אותו.

דיון

ניסוי זה הציג את ההתניות שהידע יוצר. ההתניות האלו הן בלתי - תלויות ברצון. ברגע שהן חלק ממבנה הידע, האדם מתוכנת לפעול בדרך מסוימת. הדרך היחידה להימנע מהתניות של הידע הן להשתחרר מהידע.

B. מילים בלי משמעות

יש נטייה לחפש ולמצוא משמעות בכל דבר, אפילו על פי סימנים מועטים. יש מקרים רבים שכל אדם מפענח מראות וצלילים כבעלי משמעות למרות שזוהי אשליה. אדם מסתכל על עננים חולפים בשמים ורואה פרצופים, חיות, וכו'. אדם שומע רעש בחושך וחושב שמישהו קורא בשמו. לכן נאמר שבקונטקסט נוכל למצוא יצירים בדיוניים מנגד לשדה הויזואלי או השמיעתי ממנו מפוענחת השפה.

הנבדקים

דוברי עברית.

תאור הניסוי

נשמיע צירופי פונמות ש"אין להן משמעות בשפה" ונראה מה הבינו השומעים.

נשמיע את צירופי הפונמות: shi-monnme-sa-chelsach-ba-t

su-mam-ro-sim-sha-rom'

mi-a-bar-ed-a-vish-be-a-lom'

נבקש מהנבדקים לכתוב את מה ששמעו.

ההשערה היא שהשומעים 'יעוותו' את הפונמות כך שיווצרו יחידות מילוליות קבילות בעלות משמעות.

C. רב משמעות

בניסוי אין אפשרות לבדוק ייצוגים מנטליים לכן נסתפק בהתאמה בין שתי מערכות מילוליות - בין שתי שפות - עברית ואנגלית.

הנבדקים

על הנבדקים להיות דוברים דו לשוניים של שפה עברית ואנגלית.

תאור הניסוי

הנבדקים יתבקשו לתרגם משפטים מעברית לאנגלית. במשפטים אלו תהיה דו משמעות גרפית (במסגרת השפה כמערכת אוטונומית). התרגום הוא היכולת לבדוק את התגובה של המפענח הטובה ביותר לניסוי כיוון שמשתמשים בשתי מערכות שפתיות מקבילות וכך אפשר להבדיל בין שתי משמעויות של מילה מסוימת.

נשתמש במשפטים הבאים:

1. "כל שנולד בסוף ימות"

2. "לא כל משפט הוא צודק"

3. "מה אתה עושה עכשיו? "

4. "מה הפרוש הזה? "

5. "אתמול ראיתי טבח גדול בטלויזיה"

6. "מחר נקנה עוד אבוקדו"

חלק 1

הנבדקים יתבקשו לכתוב תרגום בשפה אנגלית למשפטים. נציג מספר משפטים בעלי מילה דו - משמעית (2,4,5) ומספר משפטים ללא מילה דו משמעית (1,3,6). הנבדק יתרגם אותם באופן חופשי ללא כל הכוונה לדו - משמעות. כלומר, הוא יוכל לרשום משמעות אחת, שתיים או יותר על פי הבנתו.

דיון

ניקח לדוגמא את צירוף המילים הבאות:

"לא כל משפט הוא צודק".

המילה 'משפט' יכולה להתפרש כ - trial או sentence. ולכן נוכל לתרגם משפט זה לאנגלית כ -

1. "Not every trial is just", או כ -

2. "not every sentence is right".

ההשערה היא שנוכל לראות את ארבעה מקרים שונים:

1. תרגום המשפט במשמעות הראשונה

2. תרגום המשפט במשמעות השניה

3. תרגום המשפט במשמעות לא נכונה / לא רלוונטית ביחס למילה הדו - משמעית.

4. שני משפטים של שני התרגומים ממקרים 1 ו - 2.

חלק 2

תיאור הניסוי:

נבצע את הניסוי עם אותם הנבדקים ונוסיף הוראות הכוונה לדו - משמעות: "חלק מהמשפטים הם דו - משמעיים, רשמו את כל המשמעויות הנבדלות של המשפטים".

נשווה את בין התוצאות של הניסוי הראשון והשני ונוכל למצוא אם יש שינוי גדול בחלוקת הכמות בין ארבעת המקרים. כמו כן נוכל לראות את ההשפעה של תשומת הלב והעירות שעלתה בעקבות ההנחיה לנבדקים.

ההשערה: יהיו יותר מקרים של תרגומים של שני משמעויות למשפטים בעלי המילה הדו - משמעית בעקבות עירות וחיפוש משמעות נוספת באופן מכוון.

מקורות וקריאה נוספת

1. סמינריון: מודלים של שליפת אינפורמציה מהזיכרון / פרופ' רחל גיורא, אונ' תל - אביב.

2. Abridged discussion between Krishnamurti, Professor David Bohm and Dr David Shainberg., 1976.

Published by, Krishnamurti Foundation India, 1982

3. Question and Answers by J. Krishnamurti

Krishnamurti Foundation India, 1982

4. The Life of the Buddha

Bhikkhu Nanamoli

Buddhist Publication Society, Kandy, Sri Lanka.