להסכים למות...הכי מפחיד בעולם. הסכמתי למות. לא, זה לא שיש לי נטיות אובדניות, לא השתגעתי וגם לא קרה לי שום דבר רע או נורא. להיפך, זה היה דבר טוב. כי הבנתי, שכל עוד אני לא מסכימה למות, אני לא באמת מסכימה לחיות. אחזור על זה שוב והפעם עם הדגשה, כי זה ממש חשוב: כל עוד אני לא מסכימה למות, אני לא באמת מסכימה לחיות. זו לא הייתה רק תובנה ברמה השכלית, אלא הבנה עמוקה ברמת החוויה. הרגשתי את זה. לפתע ראיתי שאני מתנהלת בחיים מתוך עמדה של פחד והתגוננות, מתוך צורך עז לשרוד ולהיאחז...