פסיכותרפיה בין - אישית (IPT) היא צורה של פסיכותרפיה לזמן מוגבל שפותחה בשנת 1970 על ידי ג'רלד קלרמן ועמיתיו. התאוריה על פיה הוא מסתמך כי מחלות נפש מתפתחות בהקשר חברתי ובין - אישי (יחסים בין - אישיים), מתבססת על תאוריות כגון אלה של אדולף מאייר, ג'ון בולבי והנרי סאליבן, שבו היחסים הבין - אישיים שיחקו תפקיד מהותי בהתפתחות וברווחה הנפשית של הפרט.

תוכן עניינים:

1 תיאור 1.1 הבדלים מטיפולים אחרים

1.2 ארבעת התחומים החברתיים

1.3 שלבי הטיפול

תיאור:

הבדלים מטיפולים אחרים:

פסיכותרפיה בין - אישית שונה משאר הגישות הפסיכודינמיות בכך שהיא מוגבלת בזמן ומתמקדת יותר בבעיות העכשוויות של המטופל ופחות באלו שבעברו. כמו כן, תפקידה הוא לזהות, אך לא להתמקד במנגנוני ההגנה התוך - נפשיים ובקונפליקטים פנימיים.

ואכן, מטרתה של הפסיכותרפיה הבין - אישית היא לזהות ולשנות את הגישות השליליות הפנימיות (קוגניטיביות) שבעקבותיהם התפתחו הבעיות של המטופל.

ארבעת התחומים החברתיים:

לפי הפסיכותרפיה הבין - אישית, בעיות פסיכולוגיות יהיו קשורות לארבעה תחומים חברתיים:

כאב, שבו הסימפטומים נובעים למשל מאובדן של אדם או מסיומה של מערכת יחסים.

מחלוקות של תפקידים בין - אישיים, שהם קונפליקטים עם אנשים משמעותיים לאדם, הנובעות מהבדלים בציפיות לגבי יחסים אלה.

מעבר תפקיד, הכולל קשיים הקשורים עם שינוי באורח / מעמד החיים, כמו, למשל, פיטורין או גירושין.

ליקויים בין - אישיים, אשר חלים על חולים המבודדים חברתית או שנמצאים במערכות יחסים אשר אינן משביעות רצון באופן כרוני.

טיפול טיפוסי בפסיכותרפיה בין - אישית נמשך בין - 12 ל - 20 פגישות, בתקופה של בין 4 ל - 5 חודשים.

שלבי הטיפול:

הטיפול מורכב בדרך כלל משלושה שלבים. השלב הראשוני הוא לזהות את האזור הבעייתי אשר יהיה כפוף לטיפול. שלב הביניים מורכב מעבודה על אזור בעייתי זה. השלב האחרון מורכב מגיבוש וייצוב התקדמות הטיפול והכנת המטופל לעבודה עצמאית.