כמה פעמים חווית את עצמך בסיטואציה חברתית בה התכנסו אנשים שלא הייתה לך היכרות מוקדמת עימם, ומצאת עצמך סוקרת, בוחנת וממפה את הנוכחים מתוך מגמה להבין אל מי מביניהם את עשויה למצוא קירבה ואל מי לא. כמה פעמים שמת לב שאת מבחינה באחדים ואף נשאבת לאישיותם כמו מגנט, ואילו לגבי האחרים - את בקושי חשה בנוכחותם. וכל זאת עוד בטרם יצרת עם מי מהם אינטראקציה ישירה.
ואכן, חושינו עובדים מעבר למילים, ואנו לא אחת חשים את האחרים עוד בטרם נהלנו עימם שיחה מילולית. משהו בתחושת ה - Being של אותם אנשים משדר לנו שהם מייחסים לעצמם ערך חיובי - כזה המקרין על סביבתם תחושה של מסוגלות, ביטחון עצמי וערך עצמי. ואכן, אנשים אלה מרגישים מועילים ומעריכים את עצמם ככאלה, קרי, הם אינם "מכורים" לאהבה והערכה של הסביבה כדי להרגיש טוב עם עצמם ולכן, אינם נוקטים בצביעות ו/או ברצוי חברתי בכדי לקבל אישור והערכה למי שהם. הם בטוחים בעצמם, ואנו מצידנו חשים שאנו יכולים לסמוך עליהם ולכן מחפשים את קרבתם.
מהו המקור לתחושתם הטובה של אלה "בעלי הביטחון העצמי הגבוה"?
אנשים עם רמות ביטחון עצמי גבוהות נראים כבעלי משאבים קוגנטיביים מפותחים. מכלול התהליכים השכליים לרבות תהליכי התפיסה, הזיכרון, החשיבה והשיפוט מפותחים אצלם יותר מאשר אצל האחרים, והם אלה המסייעים ומאפשרים להם להתמודד עם תנאים משתנים (גם שליליים) באופן ראוי יותר. כל אלה מתורגמים ל"תשדורת" של ערך עצמי חיובי המוקרן החוצה. מכאן, כי סיכוייו של אדם בעל ביטחון עצמי גבוה להצליח בחיים, לזכות במעמד ואף להתעשר, עולים עשרת מונים על אלו של אדם שלא ניחן במתת זו.
מהם הגורמים המחזקים והמחלישים את הביטחון העצמי?
ככלל, קיים קשר מובהק בין היכולת של האדם בתחום מסויים לבין רמת הביטחון העצמי באותו תחום.
כפי שכבר נאמר, המונח "ביטחון עצמי" - מתאר תחושת מסוגלות עצמית אותה חש האדם. זה יכול להיות בתחום מסויים (אחד או יותר) אשר בו האדם יהיה מוכן "לקחת סיכונים". אם כך, תחושת המסוגלות אינה בהכרח תחושה גורפת, היינו, אין זה ודאי שאותו אדם בעל תחושת מסוגלות בתחום אחד יתפקד ויחוש נינוח ומסוגל באותה מידה גם בתחומים אחרים בהם אינו בקיא.
אלא ש... ופה ההבדל הגדול בין בעלי תפיסת הערך העצמי והמסוגלות לבין אלה שחסרים אותן:
זה שאינו סובל מבעיה של חוסר ביטחון עצמי מהותי, לא יאבד את העשתונות גם בתחומים בהם הוא אינו "שוחה", וחוסר הידע בתחום מסויים לא יפגע באיכות חייו ויימנע ממנו מלחיותם במלואם.
לעומת זאת, ישנם אלה הסובלים מחוסר ביטחון עצמי גורף, אשר פוגע באיכות חייהם ברמה היומיומית והופך את שגרת יומם לגיהינום. אנשים אלו עשויים להימנע מאירועים חברתיים, מלימודים, מפיתוח קריירה ותחביבים ואף מהקמת משפחה. עבורם, כל מצב שנתפס כמאיים, גורם לשיתוק והם מאבדים את המסוגלות לפעול ולתפקד.
לעומת כל אלה
יש את אלה עם הביטחון העצמי המופרז המתהלכים בעולמנו בתחושה של "אני ואפסי עוד". מבחינתם, אף אחד לא מספיק חשוב מלבדם והם סובלים למעשה משיגעון גדלות (מגלומניה). לשיטתם, הם ניחנו בתכונות הגורמות להם להיות "מורמים מעם". ייתכן כי אנשים אלה אכן מוכשרים ובעלי יכולות ביצוע גבוהות אך בהרבה מהפעמים בלתי נסבל לשהות במחיצתם. ביטחונם העצמי המופרז הביא אותם לרמה של "נרקיסיזם" ושל יכולת לאהוב רק את עצמם, ומכאן, שהאחרים נמנעים עד כמה שניתן מלשהות במחיצתם ולא רואים בהם מודל לחיקוי.
המסקנה
חוסר בביטחון עצמי, כמו ביטחון עצמי מופרז, מזיקים ללוקה בהם.
שאלה נוספת שמתעוררת היא, האם ביטחון עצמי הוא תכונה מולדת או נרכשת?
מעבר לתחושת המסוגלות בה דנתי מעלה, ביטחון עצמי הינו הנכונות של האדם להכיר ביכולות שלו, כמו גם בחולשות שלו ולהשלים עימן, וזאת מבלי לחוש אשם, מפוחד או חסר יכולת.
ככזה, ביטחון עצמי מעיד על בגרות, בשלות והשלמה של האדם עם עצמו, על כל הגוונים והרבדים שהוא מכיל בתוכו. אדם כזה שחש בנוח עם מי שהוא, ייתן בהכרח פחות משקל לסביבה, יעסוק הרבה פחות ב"מה יגידו" וימלא את הזמן שלו בעשייה פורה. אדם כזה יתנצל בחן ויאמר בכנות "אני לא יודע" כשאין לו מידע / ידע בנושא מסויים (ולא יחוש רגש נחיתות כתוצאה מכך) ובמקרים אחרים, יהיה מספיק בטוח לבחון ולהציע אופציות אחרות מוצלחות לא פחות משל האחרים. לעומתו, הסובל מביטחון עצמי נמוך מרגיש נורא כשהוא צריך להשתמש במשפט "אני לא יודע" המעיד לשיטתו כי תפסו אותו "עם המכנסיים מופשלות כלפי מטה". או אז, הוא לא אחת מחוויר, מגמגם, מאבד עשתונות ומשתתק ואולי אף מתבייש להיראות בציבור, שהיה עד מבחינתו למפלתו. הרבה פעמים אנשים אלה חשים כי "השמיים נפלו עליהם" - לא פחות!
אז מה עושים? מהו המינון הנכון של ביטחון עצמי והאם בכלל ניתן לרכוש אותו?
ציינתי קודם, כי ביטחון עצמי הינו היכולת של האדם להכיר במעלותיו ובחסרונותיו גם יחד. אם כך, הרי שבמקור כולנו נולדנו עם פוטנציאל לביטחון עצמי (היות ותיאורטית כל אדם מסוגל לזהות את המעלות שלו כמו גם את החסרונות). אז מדוע בכל זאת אלפי אנשים ברחבי העולם, עדיין סובלים מחוסר ביטחון עצמי?
התשובה פשוטה מאד: האינטראקציה עם הסובבים אותנו.
זה מתחיל במפגש המאוד ראשוני עם האם ויחסה אלינו וממשיך ומתרחב למעגלים נוספים: משפחה גרעינית, שכנים, הגננת, הילדים ובהמשך המורים, חברים לספסל הלימודים, לצבא וכן הלאה.
בכל אחת מהאינטראקציות שחווינו, הסקנו מסקנה באשר למי אנחנו, מה ערכנו וכיצד אנו נתפסים בעיני הסובבים אותנו. מצב זה בהכרח העביר את מרכז הכובד לסובבים אותנו ולכאורה הותיר אותנו חסרי שליטה ומונהגים. ככל שחלפו השנים והמשובים שקבלנו מהסביבה באשר לערכנו חזרו על עצמם, התחלנו להאמין בהם ואף "יישרנו קו" על פיהם. האבסורד הטראגי הוא, שהאופן בו חשבנו שאחרים תופסים אותנו, הפך להיות התפיסה שלנו את עצמנו ומשום מה, קבלנו זאת כתורה משמים - עובדה חד משמעית שלא ניתן לשנותה - "אמת מוחלטת".
מכאן, שכול אחת מאיתנו יכולה להפוך את הקערה על פיה!
ופה אבקש שתתארי לעצמך מצב, בו הנך מאפשרת לעצמך לחזור אחורה בזמן ולבדוק, הפעם כבוגרת, מה היו המסרים שהועברו לך ועל ידי מי? האם הם היו אמת מוחלטת או פרשנות אישית של אותו אדם? ומעל לכל - האם את חייבת להמשיך ולחיות על פי המסרים הללו?
התשובה היא כמובן לא!!! את יכולה לבחור לחיות בדרך אחרת...
הדרך האחרת מדברת על העצמת האינטליגנציה הרגשית שלך, זיהוי מרכיבי ביטחונך העצמי, היפרדות מאמונות שליליות ומשתקות, חיבוק "הילדה הפנימית" שבך, פיתוח גישה ידידותית לעצמך, בניית הערכה עצמית נכונה, גילוי הפן האסרטיבי שלך ורכישת כלים ומיומנויות לתקשורת זורמת. כל אלה יובילו להוקרה ואהבה שלך את עצמך.
ואז, את יודעת מה יקרה?
תהיו משוחררת להיות כל מה שתמיד חלמת... תלכי אחר חזונך, תציבי יעדים ותעמדי בהם, ובכך תממשי את ייעודך.
ואכן, חושינו עובדים מעבר למילים, ואנו לא אחת חשים את האחרים עוד בטרם נהלנו עימם שיחה מילולית. משהו בתחושת ה - Being של אותם אנשים משדר לנו שהם מייחסים לעצמם ערך חיובי - כזה המקרין על סביבתם תחושה של מסוגלות, ביטחון עצמי וערך עצמי. ואכן, אנשים אלה מרגישים מועילים ומעריכים את עצמם ככאלה, קרי, הם אינם "מכורים" לאהבה והערכה של הסביבה כדי להרגיש טוב עם עצמם ולכן, אינם נוקטים בצביעות ו/או ברצוי חברתי בכדי לקבל אישור והערכה למי שהם. הם בטוחים בעצמם, ואנו מצידנו חשים שאנו יכולים לסמוך עליהם ולכן מחפשים את קרבתם.
מהו המקור לתחושתם הטובה של אלה "בעלי הביטחון העצמי הגבוה"?
אנשים עם רמות ביטחון עצמי גבוהות נראים כבעלי משאבים קוגנטיביים מפותחים. מכלול התהליכים השכליים לרבות תהליכי התפיסה, הזיכרון, החשיבה והשיפוט מפותחים אצלם יותר מאשר אצל האחרים, והם אלה המסייעים ומאפשרים להם להתמודד עם תנאים משתנים (גם שליליים) באופן ראוי יותר. כל אלה מתורגמים ל"תשדורת" של ערך עצמי חיובי המוקרן החוצה. מכאן, כי סיכוייו של אדם בעל ביטחון עצמי גבוה להצליח בחיים, לזכות במעמד ואף להתעשר, עולים עשרת מונים על אלו של אדם שלא ניחן במתת זו.
מהם הגורמים המחזקים והמחלישים את הביטחון העצמי?
ככלל, קיים קשר מובהק בין היכולת של האדם בתחום מסויים לבין רמת הביטחון העצמי באותו תחום.
כפי שכבר נאמר, המונח "ביטחון עצמי" - מתאר תחושת מסוגלות עצמית אותה חש האדם. זה יכול להיות בתחום מסויים (אחד או יותר) אשר בו האדם יהיה מוכן "לקחת סיכונים". אם כך, תחושת המסוגלות אינה בהכרח תחושה גורפת, היינו, אין זה ודאי שאותו אדם בעל תחושת מסוגלות בתחום אחד יתפקד ויחוש נינוח ומסוגל באותה מידה גם בתחומים אחרים בהם אינו בקיא.
אלא ש... ופה ההבדל הגדול בין בעלי תפיסת הערך העצמי והמסוגלות לבין אלה שחסרים אותן:
זה שאינו סובל מבעיה של חוסר ביטחון עצמי מהותי, לא יאבד את העשתונות גם בתחומים בהם הוא אינו "שוחה", וחוסר הידע בתחום מסויים לא יפגע באיכות חייו ויימנע ממנו מלחיותם במלואם.
לעומת זאת, ישנם אלה הסובלים מחוסר ביטחון עצמי גורף, אשר פוגע באיכות חייהם ברמה היומיומית והופך את שגרת יומם לגיהינום. אנשים אלו עשויים להימנע מאירועים חברתיים, מלימודים, מפיתוח קריירה ותחביבים ואף מהקמת משפחה. עבורם, כל מצב שנתפס כמאיים, גורם לשיתוק והם מאבדים את המסוגלות לפעול ולתפקד.
לעומת כל אלה
יש את אלה עם הביטחון העצמי המופרז המתהלכים בעולמנו בתחושה של "אני ואפסי עוד". מבחינתם, אף אחד לא מספיק חשוב מלבדם והם סובלים למעשה משיגעון גדלות (מגלומניה). לשיטתם, הם ניחנו בתכונות הגורמות להם להיות "מורמים מעם". ייתכן כי אנשים אלה אכן מוכשרים ובעלי יכולות ביצוע גבוהות אך בהרבה מהפעמים בלתי נסבל לשהות במחיצתם. ביטחונם העצמי המופרז הביא אותם לרמה של "נרקיסיזם" ושל יכולת לאהוב רק את עצמם, ומכאן, שהאחרים נמנעים עד כמה שניתן מלשהות במחיצתם ולא רואים בהם מודל לחיקוי.
המסקנה
חוסר בביטחון עצמי, כמו ביטחון עצמי מופרז, מזיקים ללוקה בהם.
שאלה נוספת שמתעוררת היא, האם ביטחון עצמי הוא תכונה מולדת או נרכשת?
מעבר לתחושת המסוגלות בה דנתי מעלה, ביטחון עצמי הינו הנכונות של האדם להכיר ביכולות שלו, כמו גם בחולשות שלו ולהשלים עימן, וזאת מבלי לחוש אשם, מפוחד או חסר יכולת.
ככזה, ביטחון עצמי מעיד על בגרות, בשלות והשלמה של האדם עם עצמו, על כל הגוונים והרבדים שהוא מכיל בתוכו. אדם כזה שחש בנוח עם מי שהוא, ייתן בהכרח פחות משקל לסביבה, יעסוק הרבה פחות ב"מה יגידו" וימלא את הזמן שלו בעשייה פורה. אדם כזה יתנצל בחן ויאמר בכנות "אני לא יודע" כשאין לו מידע / ידע בנושא מסויים (ולא יחוש רגש נחיתות כתוצאה מכך) ובמקרים אחרים, יהיה מספיק בטוח לבחון ולהציע אופציות אחרות מוצלחות לא פחות משל האחרים. לעומתו, הסובל מביטחון עצמי נמוך מרגיש נורא כשהוא צריך להשתמש במשפט "אני לא יודע" המעיד לשיטתו כי תפסו אותו "עם המכנסיים מופשלות כלפי מטה". או אז, הוא לא אחת מחוויר, מגמגם, מאבד עשתונות ומשתתק ואולי אף מתבייש להיראות בציבור, שהיה עד מבחינתו למפלתו. הרבה פעמים אנשים אלה חשים כי "השמיים נפלו עליהם" - לא פחות!
אז מה עושים? מהו המינון הנכון של ביטחון עצמי והאם בכלל ניתן לרכוש אותו?
ציינתי קודם, כי ביטחון עצמי הינו היכולת של האדם להכיר במעלותיו ובחסרונותיו גם יחד. אם כך, הרי שבמקור כולנו נולדנו עם פוטנציאל לביטחון עצמי (היות ותיאורטית כל אדם מסוגל לזהות את המעלות שלו כמו גם את החסרונות). אז מדוע בכל זאת אלפי אנשים ברחבי העולם, עדיין סובלים מחוסר ביטחון עצמי?
התשובה פשוטה מאד: האינטראקציה עם הסובבים אותנו.
זה מתחיל במפגש המאוד ראשוני עם האם ויחסה אלינו וממשיך ומתרחב למעגלים נוספים: משפחה גרעינית, שכנים, הגננת, הילדים ובהמשך המורים, חברים לספסל הלימודים, לצבא וכן הלאה.
בכל אחת מהאינטראקציות שחווינו, הסקנו מסקנה באשר למי אנחנו, מה ערכנו וכיצד אנו נתפסים בעיני הסובבים אותנו. מצב זה בהכרח העביר את מרכז הכובד לסובבים אותנו ולכאורה הותיר אותנו חסרי שליטה ומונהגים. ככל שחלפו השנים והמשובים שקבלנו מהסביבה באשר לערכנו חזרו על עצמם, התחלנו להאמין בהם ואף "יישרנו קו" על פיהם. האבסורד הטראגי הוא, שהאופן בו חשבנו שאחרים תופסים אותנו, הפך להיות התפיסה שלנו את עצמנו ומשום מה, קבלנו זאת כתורה משמים - עובדה חד משמעית שלא ניתן לשנותה - "אמת מוחלטת".
מכאן, שכול אחת מאיתנו יכולה להפוך את הקערה על פיה!
ופה אבקש שתתארי לעצמך מצב, בו הנך מאפשרת לעצמך לחזור אחורה בזמן ולבדוק, הפעם כבוגרת, מה היו המסרים שהועברו לך ועל ידי מי? האם הם היו אמת מוחלטת או פרשנות אישית של אותו אדם? ומעל לכל - האם את חייבת להמשיך ולחיות על פי המסרים הללו?
התשובה היא כמובן לא!!! את יכולה לבחור לחיות בדרך אחרת...
הדרך האחרת מדברת על העצמת האינטליגנציה הרגשית שלך, זיהוי מרכיבי ביטחונך העצמי, היפרדות מאמונות שליליות ומשתקות, חיבוק "הילדה הפנימית" שבך, פיתוח גישה ידידותית לעצמך, בניית הערכה עצמית נכונה, גילוי הפן האסרטיבי שלך ורכישת כלים ומיומנויות לתקשורת זורמת. כל אלה יובילו להוקרה ואהבה שלך את עצמך.
ואז, את יודעת מה יקרה?
תהיו משוחררת להיות כל מה שתמיד חלמת... תלכי אחר חזונך, תציבי יעדים ותעמדי בהם, ובכך תממשי את ייעודך.
אור
050-3331-331