אושר זה כאן ועכשיו. אין לי זמן אחר שהוא אמיתי כמו כאן ועכשיו.
זן מאסטר ניסים אמון מציג חמישה מישורי זמן ומציע שבכל מימד זמן ניתן להגיע למצב של "הכל בסדר".
5 מישורי זמן:
עבר רחוק, עבר קרוב, הווה, עתיד קרוב, עתיד רחוק.
בעבר הרחוק קרו לנו הרבה דברים. כל מה שקרה לפני יותר מיומיים. לכל אדם יש חוויות טובות יותר וטובות פחות מהילדות ועד היום. המטרה שלנו היא להשלים עם כל מה שקרה.
מספרים על נזיר מבוגר שהולך עם תלמידו את הסיור היומי. ומעט לפני הנהר, שומעים השניים צעקות לעזרה של בחורה. הם ניגשים לכיוון הקולות ועומדת שם בחורה עירומה כביום היוולדה. מושיטה את ידיה בתחינה לעזרה. מבקשת שיעבירו אותה את הנהר כי איננה יודעת לשחות והיא נסחפה עם הזרם בעוד בגדיה בגדה השנייה. אוסף אותה הנזיר על זרועותיו ומעבירה את הנהר. ממשיכים את הטיול היומי, מגיעים השניים חזרה למינזר והתלמיד בשתיקה רמה. שואל המורה לפשר השתיקה. עונה לו התלמיד במבוכה: אינני מבין. אתה מורה שלי. נזיר והנה בחורה עירומה ואתה מרים אותה בזרועותיך? עונה לו המורה: אני הנחתי אותה על גדת הנהר. אתה הוא זה שסחב אותה עד לכאן.
אז האם אתם סוחבים את העבר שלכם איתכם בכובד או שהשלתם אותו מיכם? סלחתם לעצמכם? סלחתם לאחרים? עברתם הלאה? האם הכל בסדר בעברכם הרחוק?
עבר קרוב - יום יומיים. ביומיים האחרונים קרו הרבה דברים אולי. חלק מהדברים, אנחנו מצטערים שעשינו או מצטערים שלא עשינו. יכולנו לעשות אחרת. כן, יכולנו. האם עשינו? ומה כן עשינו? מה למדנו? האם אנחנו טוחנים ולועסים שוב ושוב את העבר הקרוב שלנו? אולי אנחנו משלימים, לומדים, מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה עם תובנות חדשות? האם אנחנו יוצרים מצב שבו הכל בסדר עם מה שאנחנו ומי שאנחנו ומה שאנחנו עשינו?
עתיד קרוב - היום יותר מאוחר, מחר, אולי מחרתיים. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתכננים את מחר ומחרתיים? כמה פעמים מתוך כך אנחנו מוצאים את עצמנו דואגים לאיך יראו היומיים הקרובים?
מספרים על בחור שנתקע עם הג'יפ שלו באמצע המדבר. פנצ'ר בגלגל והוא אינו יכול להחליף כי נשבר לו הג'ק. הוא קם ועושה מעשה. הוא מתחיל ללכת במדבר לחפש פתרון. מרחוק הוא רואה אור. חושב לעצמו: אור זה אומר שיש מבנה. אור זה אומר שיש שם מישהו. נהדר. אוכל לבקש מהם ג'ק, לתקן את הפנצ'ר ולהמשיך ליסוע לי במדבר. אבל, אני פה לבד באמצע הלא כלום. אני לא בטוח שהם יפתחו לי את הדלת. ואם יפתחו לי את הדלת, הם מודעים לזה שהם היחידים פה בסביבה, הם בטח ירצו ממני כסף. אני את הכסף שכחתי באוטו. ובכלל אין לי את הסכומים שהם בטח ירצו. ואילו מין אנשים הם אלו שינצלו מצוקה של בנאדם באמצע המדבר? זבל של אנשים. ובעודו חושב מחשבות אלו הוא כבר עומד מול דלת הכניסה של הבית. דופק בדלת. פותחת לו גברת נחמדה והוא אומר לה: גברת, לא צריך את הטובות שלך ולא את הג'ק שלך.
האם אנחנו אופטימיים? האם פסימיים? האם אנחנו בוטחים בנו שנדע לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון או שאנחנו מכינים את עצמנו ולומדים בעל פה משפטי מפתח כדי "לא להיתקע".
עתיד רחוק - אני קוראת לזה - החזון. איך אני רואה את החיים שלי בעוד כך וכך שנים ובדרך, את נקודות הזמן המרכזיות. אם אני מתכננת משפחה עם 2-3 ילדים, עסק משפחתי של סדנאות וצמיחה אישית. האם אני בוטחת ביכולת שלי להגיע לזה. האם אני בוטחת ביקום, באלוהים, הרוח הגדולה? האם אני חיה בביטחון שיהיה לי כל מה שצריך? האם אני חיה בגישת השפע?
גישת השפע היא תוצר לוואי של גישת המופלאות והמצויינות.
גישות אלו לחיים אומרות שבעצם כל דבר שקורה לי בדרך הוא הזדמנות לצמוח, ללמוד, לחגוג את החיים. כשיש תוצאה שאני אוהבת, אני שמחה ואפילו מפרגנת לעצמי. כשיש תוצאה שהיא איננה לרוחי, הרי שאני מסתכלת עליה, רואה מה אני יכולה ללמוד ממנה, מהעשייה שלי בדרך אליה, ואז אני עושה תיקונים בעשייה, והרי יוצרת לי תוצאות חדשות שגם עליהן אני מסתכלת וחוזר חלילה. גישת השפע אומרת שיש בעולם מספיק לכולם. כל אחד יכול להצליח במה שהוא רוצה ואין זה תלוי באף אחד אחר מלבד עצמך. הגישה שלך, העשייה שלך, האהבה שלך.
עכשיו נחזור לכאן ועכשיו. כאן ועכשיו הוא הרגע הזה. כאן ועכשיו היה לפני רגע העתיד הקרוב. היה לפני יומיים העתיד הרחוק. יהיה בעוד רגע העבר הקרוב ובעוד כמה ימים העבר הרחוק. גילוי מדהים, לא? בעצם הכל הוא כאן ועכשיו כשהוא כאן ועכשיו. אני אסביר את זה: העבר הקרוב. אפשר לשנות אותו? כשהוא התרחש מה הוא היה? הוא היה הכאן ועכשיו של אותו הרגע. חווייתי אותו באמת, מתי? בכאן ועכשיו של אותו הרגע. והעתיד? העתיד, אני אחווה אותו מתי? כשהוא יהיה הכאן ועכשיו.
אז אני לא אומרת שאין כלום מלבד הכאן ועכשיו ויש לשכוח את העבר לגמרי ולא לחשוב על העתיד.
אני אומרת משהו אחר.
היו מודעים לכך שהדבר היחיד שאתם יכולים לחיות הוא כאן ועכשיו. הדבר היחיד שיש לכם השפעה אמיתית עליו הוא הרגע הבא וזה על ידי עשייה כאן ועכשיו.
עשו מה שטוב לכם.
אם לחשוב על העבר עושה לכם טוב. עשו זאת.
אם לתכנן את מחר עושה לכם טוב. עשו זאת.
אם לפנטז על מה שאתם רוצים בעוד 5 שנים עושה לכם טוב, עשו זאת.
עשו מה שטוב לכם. באמת טוב לכם.
זה אושר.
ולסלוח לעצמכם מראש על כל טעות שעשיתם ושתעשו עוד בדרך. הרי ברור בשלב זה בחיינו שאנחנו טועים, נכון?
אז בואו נבטח בנו שאנחנו תמיד עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים ומראש נסלח לעצמנו על טעויות. כמה הקלה יש בהחלטה הזאת? שלא משנה מה נעשה אנחנו סולחים לעצמנו מראש. פתאום כייף לעשות, משוחרר, חופשי. אין צורך לעמוד בסטנדרט מסויים. הכל בסדר.
אנחנו משתפרים כל הזמן. אפילו קצת שיפור זה שיפור. כי בחיים אין הצלחות גדולות או הצלחות קטנות. יש הצלחות!
הכאן ועכשיו יש בו קסם.
פשוט זה כל הקסם.
יהודית
מושב נאות גולן
pashutkesem@gmail.com
052-4561766
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85479
זן מאסטר ניסים אמון מציג חמישה מישורי זמן ומציע שבכל מימד זמן ניתן להגיע למצב של "הכל בסדר".
5 מישורי זמן:
עבר רחוק, עבר קרוב, הווה, עתיד קרוב, עתיד רחוק.
בעבר הרחוק קרו לנו הרבה דברים. כל מה שקרה לפני יותר מיומיים. לכל אדם יש חוויות טובות יותר וטובות פחות מהילדות ועד היום. המטרה שלנו היא להשלים עם כל מה שקרה.
מספרים על נזיר מבוגר שהולך עם תלמידו את הסיור היומי. ומעט לפני הנהר, שומעים השניים צעקות לעזרה של בחורה. הם ניגשים לכיוון הקולות ועומדת שם בחורה עירומה כביום היוולדה. מושיטה את ידיה בתחינה לעזרה. מבקשת שיעבירו אותה את הנהר כי איננה יודעת לשחות והיא נסחפה עם הזרם בעוד בגדיה בגדה השנייה. אוסף אותה הנזיר על זרועותיו ומעבירה את הנהר. ממשיכים את הטיול היומי, מגיעים השניים חזרה למינזר והתלמיד בשתיקה רמה. שואל המורה לפשר השתיקה. עונה לו התלמיד במבוכה: אינני מבין. אתה מורה שלי. נזיר והנה בחורה עירומה ואתה מרים אותה בזרועותיך? עונה לו המורה: אני הנחתי אותה על גדת הנהר. אתה הוא זה שסחב אותה עד לכאן.
אז האם אתם סוחבים את העבר שלכם איתכם בכובד או שהשלתם אותו מיכם? סלחתם לעצמכם? סלחתם לאחרים? עברתם הלאה? האם הכל בסדר בעברכם הרחוק?
עבר קרוב - יום יומיים. ביומיים האחרונים קרו הרבה דברים אולי. חלק מהדברים, אנחנו מצטערים שעשינו או מצטערים שלא עשינו. יכולנו לעשות אחרת. כן, יכולנו. האם עשינו? ומה כן עשינו? מה למדנו? האם אנחנו טוחנים ולועסים שוב ושוב את העבר הקרוב שלנו? אולי אנחנו משלימים, לומדים, מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה עם תובנות חדשות? האם אנחנו יוצרים מצב שבו הכל בסדר עם מה שאנחנו ומי שאנחנו ומה שאנחנו עשינו?
עתיד קרוב - היום יותר מאוחר, מחר, אולי מחרתיים. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתכננים את מחר ומחרתיים? כמה פעמים מתוך כך אנחנו מוצאים את עצמנו דואגים לאיך יראו היומיים הקרובים?
מספרים על בחור שנתקע עם הג'יפ שלו באמצע המדבר. פנצ'ר בגלגל והוא אינו יכול להחליף כי נשבר לו הג'ק. הוא קם ועושה מעשה. הוא מתחיל ללכת במדבר לחפש פתרון. מרחוק הוא רואה אור. חושב לעצמו: אור זה אומר שיש מבנה. אור זה אומר שיש שם מישהו. נהדר. אוכל לבקש מהם ג'ק, לתקן את הפנצ'ר ולהמשיך ליסוע לי במדבר. אבל, אני פה לבד באמצע הלא כלום. אני לא בטוח שהם יפתחו לי את הדלת. ואם יפתחו לי את הדלת, הם מודעים לזה שהם היחידים פה בסביבה, הם בטח ירצו ממני כסף. אני את הכסף שכחתי באוטו. ובכלל אין לי את הסכומים שהם בטח ירצו. ואילו מין אנשים הם אלו שינצלו מצוקה של בנאדם באמצע המדבר? זבל של אנשים. ובעודו חושב מחשבות אלו הוא כבר עומד מול דלת הכניסה של הבית. דופק בדלת. פותחת לו גברת נחמדה והוא אומר לה: גברת, לא צריך את הטובות שלך ולא את הג'ק שלך.
האם אנחנו אופטימיים? האם פסימיים? האם אנחנו בוטחים בנו שנדע לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון או שאנחנו מכינים את עצמנו ולומדים בעל פה משפטי מפתח כדי "לא להיתקע".
עתיד רחוק - אני קוראת לזה - החזון. איך אני רואה את החיים שלי בעוד כך וכך שנים ובדרך, את נקודות הזמן המרכזיות. אם אני מתכננת משפחה עם 2-3 ילדים, עסק משפחתי של סדנאות וצמיחה אישית. האם אני בוטחת ביכולת שלי להגיע לזה. האם אני בוטחת ביקום, באלוהים, הרוח הגדולה? האם אני חיה בביטחון שיהיה לי כל מה שצריך? האם אני חיה בגישת השפע?
גישת השפע היא תוצר לוואי של גישת המופלאות והמצויינות.
גישות אלו לחיים אומרות שבעצם כל דבר שקורה לי בדרך הוא הזדמנות לצמוח, ללמוד, לחגוג את החיים. כשיש תוצאה שאני אוהבת, אני שמחה ואפילו מפרגנת לעצמי. כשיש תוצאה שהיא איננה לרוחי, הרי שאני מסתכלת עליה, רואה מה אני יכולה ללמוד ממנה, מהעשייה שלי בדרך אליה, ואז אני עושה תיקונים בעשייה, והרי יוצרת לי תוצאות חדשות שגם עליהן אני מסתכלת וחוזר חלילה. גישת השפע אומרת שיש בעולם מספיק לכולם. כל אחד יכול להצליח במה שהוא רוצה ואין זה תלוי באף אחד אחר מלבד עצמך. הגישה שלך, העשייה שלך, האהבה שלך.
עכשיו נחזור לכאן ועכשיו. כאן ועכשיו הוא הרגע הזה. כאן ועכשיו היה לפני רגע העתיד הקרוב. היה לפני יומיים העתיד הרחוק. יהיה בעוד רגע העבר הקרוב ובעוד כמה ימים העבר הרחוק. גילוי מדהים, לא? בעצם הכל הוא כאן ועכשיו כשהוא כאן ועכשיו. אני אסביר את זה: העבר הקרוב. אפשר לשנות אותו? כשהוא התרחש מה הוא היה? הוא היה הכאן ועכשיו של אותו הרגע. חווייתי אותו באמת, מתי? בכאן ועכשיו של אותו הרגע. והעתיד? העתיד, אני אחווה אותו מתי? כשהוא יהיה הכאן ועכשיו.
אז אני לא אומרת שאין כלום מלבד הכאן ועכשיו ויש לשכוח את העבר לגמרי ולא לחשוב על העתיד.
אני אומרת משהו אחר.
היו מודעים לכך שהדבר היחיד שאתם יכולים לחיות הוא כאן ועכשיו. הדבר היחיד שיש לכם השפעה אמיתית עליו הוא הרגע הבא וזה על ידי עשייה כאן ועכשיו.
עשו מה שטוב לכם.
אם לחשוב על העבר עושה לכם טוב. עשו זאת.
אם לתכנן את מחר עושה לכם טוב. עשו זאת.
אם לפנטז על מה שאתם רוצים בעוד 5 שנים עושה לכם טוב, עשו זאת.
עשו מה שטוב לכם. באמת טוב לכם.
זה אושר.
ולסלוח לעצמכם מראש על כל טעות שעשיתם ושתעשו עוד בדרך. הרי ברור בשלב זה בחיינו שאנחנו טועים, נכון?
אז בואו נבטח בנו שאנחנו תמיד עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים ומראש נסלח לעצמנו על טעויות. כמה הקלה יש בהחלטה הזאת? שלא משנה מה נעשה אנחנו סולחים לעצמנו מראש. פתאום כייף לעשות, משוחרר, חופשי. אין צורך לעמוד בסטנדרט מסויים. הכל בסדר.
אנחנו משתפרים כל הזמן. אפילו קצת שיפור זה שיפור. כי בחיים אין הצלחות גדולות או הצלחות קטנות. יש הצלחות!
הכאן ועכשיו יש בו קסם.
פשוט זה כל הקסם.
יהודית
מושב נאות גולן
pashutkesem@gmail.com
052-4561766
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85479
050-3331-331