מדיטציה ואוטוסוגסטיה הינן כלים יעילים להשפעה על הנפש והגוף, למי שיודע להשתמש בהן. אלה טכניקות שונות, שלהן אפקט על תת ההכרה וקיימת חפיפה חלקית ביניהן. מאמר זה ינתח את אופציית השילוב בין שתי השיטות באופן שיאפשר ניצול היתרונות של כל שיטה. אופציה זו תקרא להלן מדיסוגסטיה.

שיטת הפעולה של המדיטציה לעומת האוטוסוגסטיה

המטרה העיקרית של המדיטציה היא הרגעת הנפש. מטרה זו מושגת על ידי מנוחה, עצימת עיניים, הסדרת הנשימה, ניסיון להינתק מגירויים והשפעות חיצוניות, הימנעות ממחשבות טורדניות ושאיפה להיכנס ל"עולם השלווה". חלק מהטכניקות של המדיטציה כוללות לחישה עצמית חוזרת ונשנית של מנטרה, מילה חסרת משמעות בדרך כלל, המכילה הברות שאין להן קונוטציות שליליות. למדיטציה יש השפעה סוגסטיבית על הנשמה והגוף מאחר שהמשתמש בטכניקה זו רוצה באופן מודע להגיע אל הרוגע והשלווה תוך שהוא מנתק את עצמו באופן מודע ולא מודע מדאגות היום יום. המשתמש במדיטציה יוצר לעצמו, במשך הזמן, מעין התניה של כניסה לרוגע בכל פעם שהוא מתחיל בהליך המדיטציה.

בעוד שבמדיטציה הסוגסטיה העצמית הינה יותר עקיפה והיא תופעת לוואי של טכניקת הרגעה בפני עצמה, באוטוסוגסטיה תהליך השכנוע העצמי הינו ישיר ומיועד להשפיע באופן רצוני מכוון וממוקד על תת ההכרה. האוטוסוגסטיה היא כלי להשגת מטרות שונות ולא רק רוגע ושלווה פנימית. בדומה למדיטציה, גם באוטוסוגסטיה יש חזרה ללא הרף על מילים מסויימות. יתרונה של המדיטציה בהיותה דרך נעימה ורגועה שהזמן אינו אץ לה. האוטוסוגסטיה, לעומתה, מעבירה את המסר במהירות רבה יותר ובאורח ישיר, אך אין לה שיטה מסודרת ואין לה מימסד תומך. הן המדיטציה והן האוטוסוגסטיה הינן טכניקות שמרבית העוסקים בהן אינם מתמידים בהן, אם בשל היותן מונוטוניות, אם בשל כך שהתוצאות אינן מידיות, אם בשל כך שטרדות היום יום, הצרות והלחצים מסיחים את דעתנו מהן ומשתלטים על סדר יומנו ואם בשל האופציה הקלה יותר של שימוש בתרופות הרגעה כימיות.

מדיסוגסטיה - שילוב היתרונות של שתי השיטות

המדיסוגסטיה מהווה הרכבה של שיטת האוטוסוגסטיה על דרך הפעולה של המדיטציה. הרעיון הוא פשוט ביסודו: במקום ללחוש בזמן המדיטציה מנטרה חסרת משמעות ותוכן, ללחוש לעצמך באופן חוזר ונשנה מילים בעלות תוכן סוגסטיבי, כגון: "אני רגוע ושלו, אני רגוע ושלו, אני תמיד רגוע ושלו". המסר יחלחל אט אט לתת הכרתך וכשתהיה יותר רגוע, גם מערכות גופך, כולל האוטונומיות, ירגעו אט אט.

אופן הפעולה של המדיסוגסטיה

כאשר אנו מתוחים ועצבניים, עקב עניין משמעותי המציק לנו וטורד את מנוחתנו, אנו עלולים לחוות סימפטומים של מעין טראומה נפשית קטנה, כגון נדודי שינה ומחשבות חוזרות ונשנות על אותו עניין המשתלטות על סדר יומו התקין של מוחנו ומסרבות להרפות. המח והנפש (Mind באנגלית, להלן "המיינד") מוצפים באותו עניין באופן שעשוי אפילו להפריע לנו לתפקד באותו זמן. ניתן אמנם לקחת תרופת הרגעה, אולם לזו יש תופעות לוואי, היא פוגעת בריכוז, גורמת לנמנום ויכולה לשבש, בפני עצמה, הליכי חשיבה תקינים, שלא לדבר על התמכרות ועל השפעות ארוכות טווח על המח.

כאשר אנו נמצאים במצב של מדיסוגסטיה ולוחשים ללא הרף מילות הרגעה עצמית, אנו מכניסים למיינד שלנו "שחקן חדש". שחקן זה, בדמות הלחש הסוגסטיבי, דוחק לאט לאט הצידה את המחשבות המציקות ומשתלט על המיינד במקומן, תוך שהוא מעביר לגוף ולנפש מסר של רוגע ושלווה. האפקט הסוגסטיבי היעיל מופק בשני אופנים: א. באמצעות המסר האוטוסוגסטיבי הישיר ב. באמצעות הטכניקה העקיפה של המדיטציה, דהיינו כל מה שמסביב, האווירה, תחושת השלווה והפעלת ההתניה (רפלקס מותנה של רוגע). עם תרגול השיטה הולך ומתחזק האפקט שלה. ה"שחקן החדש" הולך ומתחזק ורוכש עוצמה. בחלוף הזמן, אותן דאגות ומועקות זמניות שהציקו לנו ואשר המדיסוגסטיה סייעה לנו לצאת מהן בקלות, פגות ונעלמות. כאשר אנו נכנסים שוב למצב של לחץ ומועקה ואנו חוזרים על מילות ההרגעה הקבועות והמוכרות, אנו רואים כבר את הבעיות הזמניות בפרספקטיבה אחרת. הבעיה המטרידה והמציקה נראית לנו זמנית וחולפת ביחס לאותו "שחקן" במוחנו שצבר כבר ותק והוכיח עצמו.

השפעה עתידית

יתרון נוסף של שיטה זו על פני המדיטציה הוא ביכולתה להכין אותנו לקראת ארוע קשה ומותח עצבים הצפוי לנו בעתיד, כגון מפגש טעון, ראיון מלחיץ, מבחן קשה, שיחת ברור, משפט, ניתוח רפואי וכיוצא בזה. באמצעות השיטה ניתן להעביר מסר עצמי לעתיד כגון: "מחר, בעת הראיון אהיה רגוע ושלו" באופן חוזר ונשנה. ניתן גם להעביר סוגסטיות עתידיות אחרות כגון: "אהיה בריכוז" או "אהיה בטוח בעצמי". שיטה זו מגבירה את הריכוז "בשעת מבחן", בניגוד לתרופת הרגעה היכולה דווקא לפגוע בריכוז.

היישום

לאחר שמכירים את השיטה ומתרגלים לה אין צורך להשתמש בה יום יום אלא רק כאשר באמת זקוקים לה ומספיקות כ - 10 - 20 דקות על מנת שהיא תשפיע. השיטה אפקטיבית מאד דווקא ברגע שזקוקים לה ביותר, דהיינו בעת שמתעוררים בלילה משינה עקב הבעיה המציקה. דווקא בשלב זה, בו אנו נמצאים במצב של נים לא נים, תת ההכרה שלנו חשוף יותר להשפעות סוגסטיביות קולט אותן ומושפע על ידן ביתר יעילות.