דיסתימיה או מרה שחורה (בכתיב לטיני: Dysthymia, משמעותה ביוונית: מלנכוליה) היא הפרעת מצב רוח המאופיינת במצב רוח דיכאוני או מדוכדך למשך זמן של מעל שנתיים (שנה בילדים ומתבגרים) והיא מוגדרת כהפרעה אפקטיבית כרונית.
תוכן עניינים:
1 חוויית הסובל מדיסתימיה
2 אבחנה לפי ה - DSM
3 הגורמים להפרעה
4 שיטות הטיפול בדיסתימיה
4.1 פסיכותרפיה
4.2 טיפול תרופתי
חוויית הסובל מדיסתימיה:
הסובלים מדיסתימיה מתארים חווית חיים של חוסר שייכות, חוסר בעניין והנאה, רגשות אשמה, הערכה עצמית נמוכה, ביקורת עצמית נוקשה, פסימיות, עצבנות ואף דיסוציאטיביות. במקרים קיצוניים חוויה זו דוחפת את הלוקה בדיסתימיה להסתגרות, נסיגה חברתית וירידה דרסטית בפעילות ויצרנות.
קיים דמיון תסמיני רב בין דיסתימיה לדיכאון מג'ורי, ועם זאת, כתוצאה מהיכולת היחסית של הלוקה בדיסתימיה לתפקד בחברה היא לעתים קרובות אינה מאובחנת. הפרעה דיסתימית יכולה להיתפס כנטייה קבועה למועקה ומצב רוח מדוכדך. ההבדל המרכזי בין חווית הסובל מדיסתימיה לזה הסובל מדיכאון מג'ורי הוא קיומן של הפסקות בדכדוך לתקופות של ימים עד שבועות בהן מצב הרוח "נורמלי". לא קל להבחין בין דיסתימיה לצורות אחרות של הפרעות דיכאון, ולעתים יכולה דיסתימיה להתקיים בו - זמנית עם דיכאון מג'ורי. מצב זה מכונה "דיכאון כפול" והוא נפוץ מאוד בלוקים בדיסתימיה.
אבחנה לפי ה - DSM:
כדי להתאים לאבחנה דיסתימיה על האדם לסבול ממצב רוח מדוכא או מדוכדך דרך קבע לתקופה של לפחות שנתיים (שנה בקרב ילדים ומתבגרים) וצריכים להתקיים לפחות שניים מהתסמינים הבאים ללא הפוגות בתסמינים ליותר מחודשיים רצופים, אשר גורמים למצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד.
תיאבון ירוד או אכילת יתר
אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה).
עייפות או חוסר אנרגיה
הערכה עצמית נמוכה
קשיי ריכוז או קשיים בקבלת החלטות
תחושה של חוסר תקווה
בנוסף יש לוודא שלא הופיעה אפיזודה של דיכאון מג'ורי (קליני) במשך השנתיים הראשונות להפרעה, שמעולם לא הייתה אפיזודה מאנית, מעורבת או היפומאנית ולא הופיעו סימפטומים לאבחנת ציקלותימיה, הפרעה פסיכוטית כרונית כמו סכיזופרניה או הפרעה דלוזיונאלית והתסמינים המתוארים לא נגרמו מהשפעת סמים, תרופות או מצב בריאותי גופני.
הגורמים להפרעה:
מחקרים מראים שבדומה לדיכאון הקליני גם בבחינת לוקים בדיסתימיה הופיעו דפוסי שינה חריגים כגון עלייה בתכיפות ובאינטנסיביות של תנועות עיניים מהירות (R.E.M) בזמן שינה, בנוסף הוצבע על קשר גנטי בו כאשר בן משפחה קרוב סובל או סבל מאחת משלוש הפרעות הדיכאון עולה הסיכוי לסבול מדיסתימיה. יש המקשרים את ההפרעה לקשיים בהתפתחות האגו והאישיות ולקשיים משפחתיים בין ההורים לילדים. לפי פרויד אבל או אכזבה בשלב מוקדם בהתפתחות מעודדים התפתחותו של דיכאון.
שיטות הטיפול בדיסתימיה:
פסיכותרפיה:
טיפול פסיכודינמי ארוך טווח, בדגש על התבוננות בחוויות הילדות והבנת הקשר בין תחושת הייאוש וערך עצמי נמוך להכשלה והענשה עצמית.
טיפול קוגניטיבי, המתמקד בהסתגלות לגישה חדשה ודרכי התנהגות חיוביות יותר כלפי פנים והחוצה.
טיפול התנהגותי, המבוסס על חיזוקים חיוביים, העשרה בחוויות נעימות וחיזוק תחושת מסוגלות ויכולת התמודדות.
טיפול תרופתי:
הטיפול שנמצא היעיל ביותר בדיסתימיה הוא טיפול קוגניטיבי בשילוב עם טיפול תרופתי תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), או של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI), ואחרות.
תוכן עניינים:
1 חוויית הסובל מדיסתימיה
2 אבחנה לפי ה - DSM
3 הגורמים להפרעה
4 שיטות הטיפול בדיסתימיה
4.1 פסיכותרפיה
4.2 טיפול תרופתי
חוויית הסובל מדיסתימיה:
הסובלים מדיסתימיה מתארים חווית חיים של חוסר שייכות, חוסר בעניין והנאה, רגשות אשמה, הערכה עצמית נמוכה, ביקורת עצמית נוקשה, פסימיות, עצבנות ואף דיסוציאטיביות. במקרים קיצוניים חוויה זו דוחפת את הלוקה בדיסתימיה להסתגרות, נסיגה חברתית וירידה דרסטית בפעילות ויצרנות.
קיים דמיון תסמיני רב בין דיסתימיה לדיכאון מג'ורי, ועם זאת, כתוצאה מהיכולת היחסית של הלוקה בדיסתימיה לתפקד בחברה היא לעתים קרובות אינה מאובחנת. הפרעה דיסתימית יכולה להיתפס כנטייה קבועה למועקה ומצב רוח מדוכדך. ההבדל המרכזי בין חווית הסובל מדיסתימיה לזה הסובל מדיכאון מג'ורי הוא קיומן של הפסקות בדכדוך לתקופות של ימים עד שבועות בהן מצב הרוח "נורמלי". לא קל להבחין בין דיסתימיה לצורות אחרות של הפרעות דיכאון, ולעתים יכולה דיסתימיה להתקיים בו - זמנית עם דיכאון מג'ורי. מצב זה מכונה "דיכאון כפול" והוא נפוץ מאוד בלוקים בדיסתימיה.
אבחנה לפי ה - DSM:
כדי להתאים לאבחנה דיסתימיה על האדם לסבול ממצב רוח מדוכא או מדוכדך דרך קבע לתקופה של לפחות שנתיים (שנה בקרב ילדים ומתבגרים) וצריכים להתקיים לפחות שניים מהתסמינים הבאים ללא הפוגות בתסמינים ליותר מחודשיים רצופים, אשר גורמים למצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד.
תיאבון ירוד או אכילת יתר
אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה).
עייפות או חוסר אנרגיה
הערכה עצמית נמוכה
קשיי ריכוז או קשיים בקבלת החלטות
תחושה של חוסר תקווה
בנוסף יש לוודא שלא הופיעה אפיזודה של דיכאון מג'ורי (קליני) במשך השנתיים הראשונות להפרעה, שמעולם לא הייתה אפיזודה מאנית, מעורבת או היפומאנית ולא הופיעו סימפטומים לאבחנת ציקלותימיה, הפרעה פסיכוטית כרונית כמו סכיזופרניה או הפרעה דלוזיונאלית והתסמינים המתוארים לא נגרמו מהשפעת סמים, תרופות או מצב בריאותי גופני.
הגורמים להפרעה:
מחקרים מראים שבדומה לדיכאון הקליני גם בבחינת לוקים בדיסתימיה הופיעו דפוסי שינה חריגים כגון עלייה בתכיפות ובאינטנסיביות של תנועות עיניים מהירות (R.E.M) בזמן שינה, בנוסף הוצבע על קשר גנטי בו כאשר בן משפחה קרוב סובל או סבל מאחת משלוש הפרעות הדיכאון עולה הסיכוי לסבול מדיסתימיה. יש המקשרים את ההפרעה לקשיים בהתפתחות האגו והאישיות ולקשיים משפחתיים בין ההורים לילדים. לפי פרויד אבל או אכזבה בשלב מוקדם בהתפתחות מעודדים התפתחותו של דיכאון.
שיטות הטיפול בדיסתימיה:
פסיכותרפיה:
טיפול פסיכודינמי ארוך טווח, בדגש על התבוננות בחוויות הילדות והבנת הקשר בין תחושת הייאוש וערך עצמי נמוך להכשלה והענשה עצמית.
טיפול קוגניטיבי, המתמקד בהסתגלות לגישה חדשה ודרכי התנהגות חיוביות יותר כלפי פנים והחוצה.
טיפול התנהגותי, המבוסס על חיזוקים חיוביים, העשרה בחוויות נעימות וחיזוק תחושת מסוגלות ויכולת התמודדות.
טיפול תרופתי:
הטיפול שנמצא היעיל ביותר בדיסתימיה הוא טיפול קוגניטיבי בשילוב עם טיפול תרופתי תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), או של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI), ואחרות.
050-3331-331