איך לא "לאכול סרטים" ולחיות את המציאות בשלום?
אדם אחד הולך לעבודה, בא אדם ועולה לו על נקודה רגישה ואומר לו כך וכך, האדם השני, במקום לשקול דברים מתחיל "להידלק" ומתחיל להביע תגובות קיצוניות, ואז נוצרת מריבה סתמית על לא דבר.
או אדם אחד מרגיז את השני על סתם איזו עקיצה שמתפתחת לידי תגרה או לידי וויכוח סתמי שמלכתחילה עדיף להימנע ממנו ולא להיכנס אליו. ואז האדם מתחיל לחשוב: רגע, אם זה לא הלך כנראה שזה בגלל שלא רציתי מספיק להרגיש טוב, וזה הכשל הלוגי של האדם כי כאשר הוא מנסה להרגיש טוב, הוא בעצם אומר מצבי כעת לא טוב ולכן הוא לעולם לא ירגיש טוב.
ועוד עניין, אדם אומר אני אנסה לא לכעוס, אני אנסה לא להיות עצוב וכו' והדברים קורים בדיוק ההיפך ברגע שעולים לו על נקודה חלשה הוא מרגיש שהוא נכשל פעם אחרי פעם ולא רואה את הסוף.
האדם הזה נעשה כועס, ממורמר ובתחושת כישלון או אף יאוש מסויים, והוא כל הזמן כועס למה זה לא מצליח? למה אני מתאמץ וזה לא עובד? הכשל הלוגי הפעם הוא שהוא משער שיש דבר טוב מהשני ואם קרה המשהו הלא טוב מבחינתו אז כל השיטה שלו נופלת לתהום שממנו אין חזרה. ואז השיטה מתנפצת לאדם מול פניו והוא לא יודע מה לעשות כבר.
ומכאן באות הצרות כאשר אדם מניח שיש הבדל בין דברים שיקרו לו, כלומר אם קרה X זה טוב ואם קרה Y זה רע, ואם קרה Z זה פחות טוב מX וזה לא מספיק טוב, וכן, על זו הדרך.
וכדי לא להיכנס לזה, לכל הצרות הנ"ל על האדם לחשוב שהכל טוב באותה מידה, לא משנה מה יקרה, הדבר החשוב הוא שהאדם יעשה את הטוב ביותר שלו, והשאר כמו תוצאות, או דברים שקורים לאדם לא משנים לו כלל, כי הכל טוב אצלו באותה מידה.
ואם הוא אומר, זה בא ללמד אותי כך וכך? הדבר שקרה לימד אותי כך וכך. ואם זה לא לימד, זה לא טוב? אולי תחושת החוויה היא שעזרה להבין לא ללכת בדרך הזאת? כי כל חוויה משפרת את מיומנויות האדם בחיים. ואין צורך להסתכל על הנקודה הזאת כעיקר אלא מתוך פרספקטיבה של הבנה שהכל טוב, ומתוך הבנה זו לזרום עם הדברים וליסוע הלאה.
אז במקום "לאכול סרטים" יש להחזיר לספריה את הסרט הרע הזה שאנשים חיים בו, כי הוא גם פג תוקף כי הוא לא תקף לשום דבר אפילו לא בתור סרט, בנוסף לכך שהוא משעמם ולא איכותי.
ואפשר לשאול על כך שאלה, למה להחזיר את הסרט הזה? הרי אין טוב ורע מבחינת המציאות, כל עוד האדם לא מזיק אין פה רע. אבל האדם כן מזיק לעצמו ולכן זה רע, והרע הוא מצד המקבל כי האחדות קיימת כפי שקיימת נפרדות, והאחדות והנפרדות הם דבר אחד.
ולכן, כדי לחיות חיים איכותיים ולהרגיש צופה מהזווית הכי טוב, ובו זמנית השחקן הראשי, כדאי לקחת את החיים כמו משחק או סרט, כי לא שווה לבזבז מתנה כ"כ יקרה על שווא נתעה. ואם האדם יהיה אמיתי עם עצמו בחיבור לאינסוף דרך התודעה האין סופית של האדם, ויחווה הכל כטוב ויראה במה הוא יכול לעזור לזולת, ולעצמו, ויעשה דברים טובים, ויתחבר לנקודה הכי פנימית שלו, אז הוא מרוויח בגדול וביושר את חייו האמיתיים.
ודבר חשוב לא פחות כדי לחיות את החיים האמיתיים על האדם לתרגל את הדברים כפי שמתרגלים במתמטיקה וחוזרים על החומר כך להטמיע אותם, ואז ההתקדמות היא אינסופית.
אדם אחד הולך לעבודה, בא אדם ועולה לו על נקודה רגישה ואומר לו כך וכך, האדם השני, במקום לשקול דברים מתחיל "להידלק" ומתחיל להביע תגובות קיצוניות, ואז נוצרת מריבה סתמית על לא דבר.
או אדם אחד מרגיז את השני על סתם איזו עקיצה שמתפתחת לידי תגרה או לידי וויכוח סתמי שמלכתחילה עדיף להימנע ממנו ולא להיכנס אליו. ואז האדם מתחיל לחשוב: רגע, אם זה לא הלך כנראה שזה בגלל שלא רציתי מספיק להרגיש טוב, וזה הכשל הלוגי של האדם כי כאשר הוא מנסה להרגיש טוב, הוא בעצם אומר מצבי כעת לא טוב ולכן הוא לעולם לא ירגיש טוב.
ועוד עניין, אדם אומר אני אנסה לא לכעוס, אני אנסה לא להיות עצוב וכו' והדברים קורים בדיוק ההיפך ברגע שעולים לו על נקודה חלשה הוא מרגיש שהוא נכשל פעם אחרי פעם ולא רואה את הסוף.
האדם הזה נעשה כועס, ממורמר ובתחושת כישלון או אף יאוש מסויים, והוא כל הזמן כועס למה זה לא מצליח? למה אני מתאמץ וזה לא עובד? הכשל הלוגי הפעם הוא שהוא משער שיש דבר טוב מהשני ואם קרה המשהו הלא טוב מבחינתו אז כל השיטה שלו נופלת לתהום שממנו אין חזרה. ואז השיטה מתנפצת לאדם מול פניו והוא לא יודע מה לעשות כבר.
ומכאן באות הצרות כאשר אדם מניח שיש הבדל בין דברים שיקרו לו, כלומר אם קרה X זה טוב ואם קרה Y זה רע, ואם קרה Z זה פחות טוב מX וזה לא מספיק טוב, וכן, על זו הדרך.
וכדי לא להיכנס לזה, לכל הצרות הנ"ל על האדם לחשוב שהכל טוב באותה מידה, לא משנה מה יקרה, הדבר החשוב הוא שהאדם יעשה את הטוב ביותר שלו, והשאר כמו תוצאות, או דברים שקורים לאדם לא משנים לו כלל, כי הכל טוב אצלו באותה מידה.
ואם הוא אומר, זה בא ללמד אותי כך וכך? הדבר שקרה לימד אותי כך וכך. ואם זה לא לימד, זה לא טוב? אולי תחושת החוויה היא שעזרה להבין לא ללכת בדרך הזאת? כי כל חוויה משפרת את מיומנויות האדם בחיים. ואין צורך להסתכל על הנקודה הזאת כעיקר אלא מתוך פרספקטיבה של הבנה שהכל טוב, ומתוך הבנה זו לזרום עם הדברים וליסוע הלאה.
אז במקום "לאכול סרטים" יש להחזיר לספריה את הסרט הרע הזה שאנשים חיים בו, כי הוא גם פג תוקף כי הוא לא תקף לשום דבר אפילו לא בתור סרט, בנוסף לכך שהוא משעמם ולא איכותי.
ואפשר לשאול על כך שאלה, למה להחזיר את הסרט הזה? הרי אין טוב ורע מבחינת המציאות, כל עוד האדם לא מזיק אין פה רע. אבל האדם כן מזיק לעצמו ולכן זה רע, והרע הוא מצד המקבל כי האחדות קיימת כפי שקיימת נפרדות, והאחדות והנפרדות הם דבר אחד.
ולכן, כדי לחיות חיים איכותיים ולהרגיש צופה מהזווית הכי טוב, ובו זמנית השחקן הראשי, כדאי לקחת את החיים כמו משחק או סרט, כי לא שווה לבזבז מתנה כ"כ יקרה על שווא נתעה. ואם האדם יהיה אמיתי עם עצמו בחיבור לאינסוף דרך התודעה האין סופית של האדם, ויחווה הכל כטוב ויראה במה הוא יכול לעזור לזולת, ולעצמו, ויעשה דברים טובים, ויתחבר לנקודה הכי פנימית שלו, אז הוא מרוויח בגדול וביושר את חייו האמיתיים.
ודבר חשוב לא פחות כדי לחיות את החיים האמיתיים על האדם לתרגל את הדברים כפי שמתרגלים במתמטיקה וחוזרים על החומר כך להטמיע אותם, ואז ההתקדמות היא אינסופית.
050-3331-331