ראה גם: * מידע אנושי - חלק 1 ב.

ואם בחושים עסקינן, אזי ניתן לחוש את המידע ולגעת בו: המידע איפא הוא החומר בעצמו, והנתון האחרון בחבילת הנתונים של החלק הראשון מצביע על אחד האופנים הבסיסיים - דרכו יעובד המידע ויועבר אל כתובתו האנושית: המידע ייתהווה דרך החומר שביקום. אבן היא מידע. תפוח הוא ביטוי לחבילת מידע עם קליפה אדומה. הגוף האנושי הוא חבילת מידע, החומר בעצמו ובהתהוותו הוא מידע. ואכן הגיע האדם לזיהוי המידע הצפון בגוף האנושי דרך 23 הכרומוזומים שלו, ואף התחיל לקרוא את המידע של הגינום האנושי המכונה די. אנ. אי... הוא הגיע אל התא ואל החלקיק והאטום והאלקטרודות... המידע איפא אינו נישא על גב החומר, כי - אם החומר בעצמו הוא המידע. הרעיון הזה אינו טפל כבר על האדם, הוא הפנים אותו.

החלק השני: תיעוד המציאות האנושית שיכולה להתהוות בצל הגן.

ט ויצמח ה' אלקים מן - האדמה כל - עץ, נחמד למראה, וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע.

לאחר שהשם יתברך תיעד את נתוני גן העדן - גן המידע שעתיד לחיות בתוכו האדם, עבר אל השאלה המתבקשת: מה אמור להתהוות בצל כל הנתונים האלה? מה הם המצבים האנושיים שיכולים להתהוות בצל הנתונים האלה?

שני מצבים יכולים להתהוות: מצב נתון, ומצב בלתי נתון.

1. מצב נתון: המצב הנתון נגזר מהנתונים המקוריים שהשם יתברך הצמיח, ואליהם כיוון את יצירתו: ועץ החיים בתוך הגן אשר האדם יגור בו. כוונתו של השם יתברך היתה ועודנה - לתת את הטוב שבמהותו לאדם, היינו שהאדם יחיה בתוך גן המידע האין - סופי שפתח בפניו, יקטוף ממנו כאוות נפשו, ייעבדו כאוות נפשו, ויהנה ממנו כאוות נפשו. אלה הם החיים, והמתעד השתמש במילה "חיים" - הוא לא הגדיר את מימדי החיים האלו (כי לא ייחס אותם לשום נתון) : לא ארוכים ולא קצרים, אלא סתם חיים, משמע - חיים בלתי מוגבלים ובלתי סופיים.

ההנאה שעתיד להפיק האדם במסגרת חייו בתוך הגן, גם היא אינה מוגדרת בנוסח התיעוד: "עץ" - מידע, הוא לא הגדיר את מימדי העץ הזה ולא הגדיר את הכמות הניתנת לשאיבה ממנו, משמע - קח ממנו מה שאתה רוצה, ללא הגבלה, עד אין סוף, כי העץ עצמו אינו מוגדר - היינו, אינו מוגבל. ואכן הגיע האדם לידי התודעה הזאת: אין סוף ליקום, צרוב במוחינו הנתון הזה. זהו המצב הנתון הראשון שאמור ליכון בתוך הגן, ושהאדם עתיד לפגוש בו, על פי התיכנון המקורי והכוונה המקורית של השם יתברך:

עץ החיים בתוך הגן: חיים בלתי מוגבלים בתוך גן של מידע בלתי מוגבל.

2. מצב בלתי נתון: אנחנו מדברים על המצב האנושי השני (לא החלופי) שיכול להתהוות בצל נתוני הגן - וכותרתו היא: "ועץ הדעת טוב ורע". השם יתברך - חוקר כליות ולב, יודע שעלול להיווצר עוד מצב, שקראתי לו בעגה שלי "מצב בלתי נתון", כלומר מצב שאינו תואם את הנתונים שהתכוון אליהם השם יתברך, אולם כן עלול להיות נגזר מהם, ולכן ראה לנכון לתעד גם את המצב הזה, ולתת לו מקום בסיפרו. אסביר:

כל הפרויקט הזה של עיבוד ויצירת עץ החיים והאדם - מטרתם אחת היא: ליצור מצב בו יתן השם יתברך את הטוב שבאמתחתו לאדם. וכפי שהזכרנו לעיל, ניתן לתת הרבה, הרבה מאוד, והכי הרבה, ונשאלת השאלה: אם השם יתברך כה מבקש לתת לאדם - מדוע שלא יתן לו ישירות "הכי הרבה"?

תשובה: כי רק במצב אחד ניתן לתת "הכי הרבה", והוא המצב שבו ניתן לקחת ממנו "הכי הרבה". כלומר, יש ליצור מצב של "בחירה חופשית", בו תינתן לאדם יד חופשית לעשות ולהחליט ככל העולה על רוחו, או אז יתאפשר לאדם לקחת את הכמות האפשרית מהמידע השרוע לפניו, וכך "יתאפשר" להשם להוציא את כוונתו הבסיסית אל הפועל, ולתת לאדם את הכמות הרבה ביותר (האין - סופית) מהמידע שהעמיד לרשותו.

בחיבורי האחרון "גוף ונשמה" עמדתי על שאלת "מידת הנתינה" של השם יתברך מזווית אחרת: תהיתי, מדוע החליט השם יתברך לגלות לנו, לאדם, את עובדת קיומו ו"לתת" לנו באופן גלוי? ניתן היה להסתיר מאיתנו את עובדת קיומו, וכך לתת לנו באופן "מוסתר" - כלומר בסתר! וסיבה טובה תמכה בתהייתי: הנתינה בסתר תחסוך מהאדם את המצב המביך של "לקיחה בחסד"... גם אנחנו מכירים את המידה היפה הזאת, והטובים שבנו מקיימים אותה בפועל: לתת לנזקק בסתר, שהנזקק לא יידע מי נתן לו, וגם אתה לא תדע למי נתת, וכל זאת במטרה לחסוך מהנזקק את התחושה המביכה המעיקה של קבלת נדבה - של קבלה בחסד... והלא מטרת השם יתברך היא שהאדם יקח ממנו בזכות - לא בחסד...

ב"גוף ונשמה" הצבתי עוד משענת "טכנית" התומכת באותה התהייה - "וכי מדוע לא בחר השם יתברך לתת לנו בסתר, ולהסתיר מאיתנו את עובדת קיומו? ", לא אכנס לתחום הטכני, כי לשם כך אצטרך להעתיק את חצי החיבור - כ - 160 עמודים... ולא יישאר לי זמן לארוחת הצהריים, אתם אכלתם?

מכל מקום, המסקנה שהיגעתי אליה הובילה גם היא לבחירה החופשית, ולדרגת הנתינה הגבוהה ביותר שביקש השם יתברך לעמוד עליה בנתינתו לאדם. ובשביל לא להשאירכם במתח, אציין את תמצית המסקנה: ישנן שלוש דרגות בנתינה - או אם תרצה בהגשת עזרה, נדבה, דחיפה... :

1. נתינה בגלוי: אתה תופס עני ושם לו ביד 10 ש. ח.

2. נתינה בסתר: אתה מפקיד את ה - 10 ש. ח שלך בקופת צדקה, או שולח אותה עם שליח, במטרה שהנזקק לא יכיר אותך ואתה לא תכיר את הנזקק.

3. המעלה הגבוהה ביותר והנשגבת ביותר: אתה תופס את העני ופותח עסק משותף איתו, כך שהוא ימשוך את ה - 10 ש. ח מהעסק הזה וירוויח אותה "מזיעת אפו".

השם יתברך, המסקנה, ביקש "לעמוד" על הדרגה הגבוהה ביותר - בתיתו לאדם את נתינתו, ועסק משותף לא פותחים עם איש עסקים לא קיים, עלום - שם או נסתר...

בנוסף, חייבת להינתן יד חופשית לשותף החדש, כי הרי הוא שותף בעסק, ובמעמדו זה, הוא יכול לעשות בעסק ככל העולה על רוחו... מכאן מקור "הבחירה החופשית", ומכאן גם נגזרת "מידת הנתינה" הגבוהה ביותר שהשם יתברך ביקש להגיע אליה, כי הרי השותף החדש יכול "למשוך" מהעסק ככל העולה על רוחו, הדבר תלוי סוף כל סוף רק בו ובניהולו, לשותף הראשון אין בעיה ששותפו ימשוך מהעסק כמה שרק ירצה - כל עוד והעסק מנוהל טוב וכתוצאה מזאת ישנם רווחים ותפוקה.

נחזור איפוא אל המצב השני שקראתי לו "בלתי נתון", ושעלול להתהוות בצל הנתונים אשר הצמיח (עיבד) השם יתברך עבור האדם מן - האדמה (עם נתוני האדמה) :

ועץ הדעת טוב ורע - זהו תיעוד המצב הנוכחי שאנו בוחשים בו, ושתואר בארבע מילים, ולהלן תיאורי ביותר מארבע מילים:

המדובר "במצב" שנוצר בשכונה האנושית, והאדם אחראי לעלילות הפרק הזה. ולפני שאתחיל בשרידת המצב הסבוך הזה - רגע לפני כניסתי אל השכונה האנושית הסבוכה המסוכנת הזו, ומהחשש שמעשש בי שמא אלך לאיבוד ברחובותיה הצרים, אני רואה לגלות את זהות התכונה האחראית להיווצרות המצב הזה, קבלו אותה כפיצוי על החשבון - אם לא אמצא את הדרך חזרה אליכם: הבחירה החופשית - אשר משחקת את התפקיד הראשי במשחק החיים המרתק הזה, היא היא האחראית על היווצרות המצב האבסורדי הזה. "הבחירה החופשית" מזכירה את החמות - הנדיבה החכמה והבשלנית, שאי - אפשר בלעדיה והיא אם כל הבעיות...

החלטתי לאחר התלבטות ומטעמי ביטחון לבקר אך ברחובותיה הראשיים והמוארים של השכונה הזאת, שכונת האדם לאחר שהגיע אל גן העדן שלו.

כל המידע עומד לרשותו. מלא מידע. מידע שזור בכל פינה ובכל חלקה, רק להושיט את היד ולקטוף... ולעבד, וליהנות, ולהשתעשע, ולאכול, ולשתות, ולשיר... ובכל זאת, אני פוגש בפינת הרחוב בטיפוס משונה, יושב באפס מעשה וממתין...

הוא רק יושב בפינת הרחוב וממתין שמישהו יפיל חפיסת מידע מעובד, או אז הוא ירוץ לחטוף אותה... הוא לא יעבד בעצמו את המידע, ולמען הדיוק - בד"כ לא יעבד בעצמו את המידע... הוא יעדיף לקלוט מידע מעובד ולעוס ומעוך, מוותר מרצונו החופשי והתמוה על תמצית ההנאה שבעיבודו.

הרוב המוחץ של תושבי תבל נמצא, למרבה האירוניה, בפינת הרחוב הזה, יושבים ומחכים. יש לנו הרבה יזמים ושאפתנים וחוקרים, אך אנו נתקעים באיזשהו מקום ויושבים לחכות... לֶמה אנו מחכים בדיוק? איננו יודעים... אנו נכנסים אל שלב תמהוני זה ללא שום סיבה ראויה... הבעיה האמיתית היא התירוץ שאנו עמלים עליו כאשר נכנסים לשלב תמוה כזה - הרי אנו אנשים בעלי נשמה ורצון ואינטלגנציה, לכן היינו חייבים לתרץ את ישיבתינו ללא מעש בפינת הרחוב, בתירוצים מתירוצים שונים - קודם כל לעצמינו: אני מחכה להזדמנות! אני מחכה לרגע שיבוא... מחכה שמשהו יזוז, מחכה למשיח... כולנו חושבים כי בתירוץ הזה אנו עושים מעשה חכם וראוי: למה לי להתאמץ ולעבוד כאשר הנתונים שלי מאפשרים לי עדיין להמתין, למה ללחוץ את עצמי... למה לי לבזבז אנרגיה לשווא?

אם כן אנחנו יודעים עכשיו מה טוב בשבילנו ומה רע: יש לחכות להזדמנות ולא לבזבז אנרגיה. מי שמבזבז אנרגיה וקופץ על כל דבר ולוחץ את עצמו - עושה מעשה לא נכון, או עושה מעשה פזיז וקצת לא מקובל, ויש מי שחושב שדווקא עושה מעשה נכון ומקובל!

ויש מי שאומר שצריך להיות באמצע: לא ללחוץ על הדוושה עד הסוף, וגם לא לעצור לגמרי - להיות באמצע. מכאן, אין טוב סגולי או רע ממשי, יש שטח ביניים המפריד ביניהם - שטח מלא עד אפס מקום בדעות ורעיונות ותיזות ונטיות... קשה לשים את היד על הטוב הסגולי או על הרע המהותי. זאת לגבי שאלת הגישה העקרונית אל העשייה או אי - העשייה. אולם וגם כאשר מגיעים אל שטח העשייה גרידא - נחלקו הדעות: אני יודע מה טוב לעשות ומה רע.

לעבוד כמו חמור כל החיים ולצאת עם פנסיית - עוני של גימלאים - או ללכת על פעולת עוקץ מתוחכמת אחת, ולעשות דרכה את כל החיים? ויש גם באמצע: לא להיות פושע של ממש - אך גם לא חמור ממש של עבודה, מצאת החמה עד צאת הנשמה... ניתן לקחת את הנתיב האמצעי, ללכת אל העסקאות הפוריות שהקירבה לכתובת הנכונה מניבות אותן בשפע, לדעת להיות במקום הנכון בזמן הנכון בשטח הנכון דבוק לאישיות הנכונה... ללכת אל שטח הפוליטיקה, שמה העשיה בה' הידיעה... טוב להיות פוליטיקאי מתוקשר עם אופציות, מחמור עבודה אמיד...

וגם בשטח העשיה איפא אנו מזהים את שלל הדעות והידענים אודות הנכון והלא נכון, האמת והשקר, הטוב והרע.

בכל מקום איפוא, בכל פורום, בכל שטח, האדם אמר את שלו ונתן ביטוי לדעתו הנחרצת: זה טוב וזה רע. זה לעניות דעתי טוב, וזה ממש רע. חוות הדעת הזו של האדם, התאפשרה למעשה בגלל הבחירה החופשית - או לחילופין בזכותה, הוא הביע את דעתו כאשר נפתחה בפניו האפשרות הזו. השם יתברך ביקש להעניק לאדם את אופצית הבחירה החופשית (עמדנו לעיל על סיבותיו), אפילו במחיר המסוכן שהאדם יסטה דרכה מהטוב ועל ידי זה - ייווצר המונח החדש "רע", שלא היה לו קיום ביקום, ולא יכל להיות לו קיום: ויצמח ה' אלקים מן - האדמה כל - עץ, נחמד למראה, וטוב למאכל. רק הטוב נמצא ביקום, אין חוץ מהטוב כלום. זה הגן ובתוכו ניתן לחיות ולקטוף מהבא ליד עד אין סוף, אלה הם החיים.

עץ הדעת טוב ורע הוא היצירה הווירטואלית הראשונה שהאדם עתיד ליצור, כאשר יחשוב על עוד אופציות, מלבד האופציה היחידה המוצעת במרחב.

זכותו. זכותו המלאה של האדם לחשוב איך שהוא רוצה, כך אמר השם יתברך, הרי אני זה שעתיד לנטוע בו את אופצית הבחירה החופשית ולהתעקש עליה, לכן ראה לנכון לכלול את המציאות השניה הזאת בתיעודו, הגם ואיננה נמנית על יצירתו המקורית, ולא תואמת את כוונתו המקורית.

אם כן ומלבד עץ החיים, עלול להיווצר מקום ווירטואלי לעוד עץ, לעוד מצב: עץ הדעת טוב ורע.

יצאתי איפוא בשן ועין מהשכונה הסבוכה והמסוכנת של האדם, כמעט ללא שריטה, ועל כן אפשר להמשיך עם המפה המקורית של סדר המידע שתועד על ידי השם יתברך:

טו ויקח ה' אלקים, את - האדם, וינחהו בגן - עדן, לעבדה ולשמרה. לאחר שעיבד השם יתברך את המידע והתאים אותו לקיבולת האדם לטבעו ולסטנדרטים שלו, לקח את האדם המושלם, היינו את הגוף האנושי האינטלגנטי בעל המוח החושב, שזווג מבעוד מועד עם הנשמה - האחראית לתכונת הרצון שבאמצעותו ניתן להפיח תוכן בבחירה החופשית, ושם את האדם המושלם הזה בגן - עדן - בגן המידע האין - סופי, קטוף כפי יכולתך וכאוות נפשך...

לעבדה ולשמרה: שתי פעולות ניתן לעשות בגן המידע האין סופי הזה:

1. לעבד את נתוני המידע השזורים בגן.

2. לשמר את הנתונים האלו, או לשמור עליהם.

שאלתי את עצמי את השאלה הזאת: אני מבין את מהות הפעולה הראשונה - לעבד את הנתונים, זוהי הפעולה הנדרשת, היחידה כמעט, שניתן לעשותה במרחב נתוני המידע. אולם השאלה היא - מה למידע ולשמירה עליו? מדוע ואיך נכנסה פעולת "השמירה" אל סל הפעולות הנדרשות במרחב המידע?

בשביל לענות על השאלה הזאת, יש לעשות סדר חוזר בדברים, ולנסות ולשחזר את שרשרת המידע שבידינו, אודות תיעוד הדברים עד עכשיו.

כפי שהזכרתי, יצר השם יתברך בשלב הראשון את האדם כגוף אנושי נטול נשמה, ולאחר מכאן נפח בו את הנשמה - מתוך סיבות מוגדרות שעמדנו עליהן לעיל.

הבה ניקח מצב היפוטתי - את הגוף האנושי נטול הנשמה, ונניח אותו בגן - עדן - בגן המידע האין - סופי: מהו יעשה עם המידע הזה?

גם בשאלה הזו נגעתי בהרחבה ב"גוף ונשמה", והיגעתי למסקנה הזאת: גם האדם הזה נטול הנשמה, יעבד את המידע השזור לפניו בגן - עדן, כי יש לו מוח ויכול להשתמש בו. השאלה היא, לאיזו תכלית ישמש אותו המידע, לאיזו מטרה ישתמש במידע הזה? והתשובה המתבקשת היחידה היא: למטרת שרידותו. המידע כמהות הוא דבר טוב, והישות הזאת נטולת הנשמה תקבל את המידע כמהותו ו"תשאף" להמשך קיומה בצל המצב הרצוי הזה, היא תפעל להמשכיות המצב הרצוי הזה, זהו למעשה אינסטינקט החיים המנוי עליו כל עולם החי, גם הבהמה "פועלת" להמשך שרידותה במסגרת המנגנונים הנתונה להם, אולם ניתן להניח שהמנגנון האינסטנקטיבי הזה יפעל ביתר - שאת אצל האדם נטול הנשמה, כי לאדם הזה יש מוח פעיל שיכול להשתמש בו בשביל לפתח את המנגנון הזה.

האדם נטול הנשמה יעבד איפוא את המידע השזור לפניו, במטרה תכליתית אחת מוגדרת: המשכיות המצב הקיים, וזו הנאה גדולה שיכול האדם להפיק מגן - עדן, אולם השם יתברך ביקש כאמור לתת לאדם הזה עוד יותר, ולכן הוא נפח בו את הנשמה - האחראית לתכונת הרצון, ובאופן הזה יכל האדם לפתח את מנגנון השאיפה, ולשאוף לעוד מידע ולעוד מידע עד לאין - סוף, ולא להסתפק בעיבוד החלקי של המידע שמפיקים ממנו את המשכיות המצב הקיים (השרידות). הוא ישאף לעוד - כל עוד יש עוד... והאין - סוף הוא הגבול שלו, מטרתו איפוא אינה נעצרת בהשגת ועיבוד המידע לשרידותו, כי - אם ממשיכה הלאה המטרה שלו, והעין שלו רודפת תמיד אחר נקודת האין סוף. הוא קוטף מהמידע השרוע לפניו ללא הפסק ומנגנון העיבוד שלו איפוא עובד ללא הפסק, ללא סוף, זהו בעינו המצב אליו ביקש השם יתברך להגיע: לתת לאדם מהשפע שלו עד לאין סוף, והינה מצא את מבוקשו, מצא את האדם שיכול "לקחת" את מה שהשם יתברך רוצה "לתת".

העסק התחיל לפעול טוב, והאדם השאפתן הזה התחיל לקטוף ולקטוף ולעבד. עד שהגיע אל מצב אבסורדי: הוא עיבד אין - סוף מידע גולמי והגיע למסה כזאת של מידע מעובד שהשתכר ממנה: ולמה שלא אצור מידע אבסורדי לשם השעשוע - ואולי גם למען "המחקר"? למה שלא אזווג את האריה עם הפרה? או החומוס עם השעועית? למה שלא אזווג אפילו את האדם עם גזע חייתי אחר - אולי יצא לנו חיית - אדם ונוכל להשתמש בה בכל מיני מטלות בלתי אפשריות? הוא ביקש ליצור מידע אבסורדי דרך מנגנון עיבוד המידע הפועל אצלו ממילא...

אין ספק שנעשו בשם המידע, בשם הרוע, בשם המחקר, או בשם השעשוע לשמו - הרבה מאוד נסיונות "אבסורדים" ואין ספק שנוצר כתוצאה מזאת משהו אבסורדי, כמו הייצורים המעוותים שהאגדות מספרות עליהם, אך לא ידוע לנו על קיום גזע "אבסורדי" מעוות שחי והתפתח ושיגשג באיזשהו יער עיר חווה או מדינה... כלומר הנסיונות הללו נעצרו באיזשהו מקום ולא התפתחו, והרושם הנותר הוא - חבל על הזמן והמאמץ שהושקע, כי המאמץ והזמן הלכו לשווא, וגם המשאבים שהושקעו בפרויקטים "היוקרתיים" הללו התבזבזו לשווא...

מן הראוי לציין שהיו עוד נסיונות, פחות "אבסורדים", שנעשו במרחב החקלאי למשל, כך שזרעו זרעי א' וב' ויצא להם ג'! כך נוצרה אם איני טועה "הקלימנטינה", וכך הגיעו לתפוזים וענבים ואבטיחים נטולי גרענים - הישג מבורך ומרשים בפני עצמו! כך הגיעו אולי לעוד מספר השגים, וגם כאן אמרה לנו התורה את דיברתה וניסתה לכוון אותנו אל הגבול האפשרי - כך שלא נגיע אל הגבול האבסורדי ונאבד את הדרך... עיין בדיני כלאיים, שעטנז...

אם כן, התכונה היחידה שאני מזהה כתוצאה מהשתכרות אבסורדית כזו - היא זו: "עיבוד אבסורדי" בלתי תקין לכל סוג של מידע ביקום, יתחיל להעצר בנקודה כלשהי עד שייפסק כליל. לא תהיה שום תוצאה. הזמן יבוזבז, והמשאבים יבוזבזו איתו, והבילבול יחגוג... שרשרת המידע תיפסק כתוצאה מנתונים אבסורדים של מידע מעובד שאינו מוליך לשום מקום, וכתוצאה מכך כל תהליך עיבוד המידע יתעכב במקרה הטוב, או ייפסק במקרה הרע. לכן הזכיר השם יתברך בתיעודו את שתי הפעולות שיש לעשותם בתהליך עיבוד המידע שבגן עדן: לעבדה ולשמרה: אם ברצונך להמשיך ולהתקדם עם שרשרת המידע שבידך - כך שרק תגדל ותתעצם ותיארך, עליך לשמור על מסגרת שרשרת המידע האין - סופית השרועה לפניך - ולא לצאת ממנה, לא לחרוג ממנה, לא להשתטות ולא להשתכר... לא לחצות את גבול האבסורד וההיגיון, ושני הנתונים האלה ברורים הם מאוד.

במילים דומות, ואם ברצונך להמשיך ולכבוש את שרשרת המידע האין סופי, עליך לשמור על שרשרת המידע הנתונה, ולא לצאת מגבולה הברור, והמוגדר על ידי חושיך והגיונך ומוסרך, ברגע שאתה פורץ את הגדר הזה ויוצא, והחל מרגע זה ומהנקודה הזו - אתה נעצר ואינך מתקדם לשום מקום. אשר על כן, ובמטרה לחיות בגן - עדן - בגן המידע האין סופי, עליך לעבד את המידע וגם לשמור על מסגרתו המקורית - דרכה הוצג בפניך.

* מידע אנושי - חלק 2 ב.