סיפור האסטרולוג
ילד נולד בהודו למשפחה עשירה. ההורים המאושרים, שהיה זה בנם הראשון וכמקובל לייחוס ולמעמד הזמינו אסטרולוג שיערוך לתינוק את מפת המזלות וחיבור הגורלות. האסטרולוג בדק את המפה השמיימית וכך אמר להורים: "בנכם לא יאריך ימים וימצא את מותו בקרוב. אם תאכילו מאה קבצנים אולי הוא יחיה עוד שבוע, אם תתרמו למאה אנשים רוחניים, אולי יאריכו חייו לשבע שנים, אבל יותר מכך אין דבר שניתן לעשות. "
ההורים המסורים תרמו ברוחב לב וקנו לעצמם שבע שנים של עצב, ההורים החליטו יחד שמוטב להרחיק את הילד מהבית ולהימנע מלחזות בגורלו שנחרץ מראש. הם שלחו אותו למסע ארוך יחד עם משרתם המסור והנאמן, מסע ממנו לא יחזור. המשרת והילד טיילו ברחבי הודו וביקרו בעיקר במקומות הקדושים. מעט לפני שהגיע הילד לגיל שבע הם הגיעו לביקור במנזר ללימודים בודהיסטים. וכששמע ראש המנזר את סיפורו של הילד, הוא הציע לו להישאר. הילד, נשאר במנזר והתבגר שם להיות אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בבודהיזם.
הילד לא חזר אל הבית ששלח אותו למות במקום אחר, אך ללא ספק, ילדות זו השפיעה לא מעט על דרכו, הוא הפך לפילוסוף. השאלה העיקרית שהעסיקה אותו הייתה האם רצף האירועים של החיים הוא גורל קבוע מראש, או שמא הבחירה האנושית יש בה בכדי לשנות את הגורל ולעצב אחרת את חיינו? האם האסטרולוג יכול היה לבחור בתרגום אחר למפה המקוללת? האם הוריו יכולים היו לבחור באפשרות אחרת? האם אלמלא נסיבות עגומות אלה, עדיין היה מגיע לבודהיזם, לחכמה, להארה?
ברצף אירועים אחד אחרי השני האם האירועים נפרדים זה מזה או מכילים בתוכם זה את זה? האם מה שקורה בחיינו הם פרי התרחשות מקרית, תולדה של נסיבות ורצונות שיכולים היו להיות גם אחרת, או שהם רצף קארמטי אחד שהיה טמון בנו מלכתחילה, וחיינו אינם אלא ההגשמה החזויה מראש שלנו?
האם המפה האסטרולוגית השגויה הייתה דבר טוב או רע? שברון הלב של ההורים, תחושת הנטישה שלו - טובות או רעות? האם בחירתו להישאר במנזר שינתה את הגורל איתו נולד או שמא בחירה זו היא חלק מהגורל איתו נולד? האם הגיע לאן שהגיע למרות גורלו או בגלל גורלו? האם "לשנות את הקארמה" הוא השחרור מהגורל ומהקארמה או שמא גם הוא חלק מהגורל שנקבע מראש?
האם אירוע אחד מוביל לזה שאחריו, האם אנו יושבים כעת בחדר הזה בגלל רצף של אירועים, או שהיינו יושבים במקום אחר ובהשתלשלות מעט אחרת, עם דמויות אחרות בחיינו?
האם כל מה שקרה לנו היה חייב לקרות?
האם אנחנו מכילים בתוכנו את עתידנו עד אינסוף?
האם גורמים ותוצאות הם מקריים, פרי בחירה, או שמא הכל קבוע מראש?
האם אנחנו מי שאנחנו בגלל שנולדנו כך, או בגלל שהפכנו לכאלה?
מבוסס על סיפור אינטרנטי של ניסים אמון
ילד נולד בהודו למשפחה עשירה. ההורים המאושרים, שהיה זה בנם הראשון וכמקובל לייחוס ולמעמד הזמינו אסטרולוג שיערוך לתינוק את מפת המזלות וחיבור הגורלות. האסטרולוג בדק את המפה השמיימית וכך אמר להורים: "בנכם לא יאריך ימים וימצא את מותו בקרוב. אם תאכילו מאה קבצנים אולי הוא יחיה עוד שבוע, אם תתרמו למאה אנשים רוחניים, אולי יאריכו חייו לשבע שנים, אבל יותר מכך אין דבר שניתן לעשות. "
ההורים המסורים תרמו ברוחב לב וקנו לעצמם שבע שנים של עצב, ההורים החליטו יחד שמוטב להרחיק את הילד מהבית ולהימנע מלחזות בגורלו שנחרץ מראש. הם שלחו אותו למסע ארוך יחד עם משרתם המסור והנאמן, מסע ממנו לא יחזור. המשרת והילד טיילו ברחבי הודו וביקרו בעיקר במקומות הקדושים. מעט לפני שהגיע הילד לגיל שבע הם הגיעו לביקור במנזר ללימודים בודהיסטים. וכששמע ראש המנזר את סיפורו של הילד, הוא הציע לו להישאר. הילד, נשאר במנזר והתבגר שם להיות אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בבודהיזם.
הילד לא חזר אל הבית ששלח אותו למות במקום אחר, אך ללא ספק, ילדות זו השפיעה לא מעט על דרכו, הוא הפך לפילוסוף. השאלה העיקרית שהעסיקה אותו הייתה האם רצף האירועים של החיים הוא גורל קבוע מראש, או שמא הבחירה האנושית יש בה בכדי לשנות את הגורל ולעצב אחרת את חיינו? האם האסטרולוג יכול היה לבחור בתרגום אחר למפה המקוללת? האם הוריו יכולים היו לבחור באפשרות אחרת? האם אלמלא נסיבות עגומות אלה, עדיין היה מגיע לבודהיזם, לחכמה, להארה?
ברצף אירועים אחד אחרי השני האם האירועים נפרדים זה מזה או מכילים בתוכם זה את זה? האם מה שקורה בחיינו הם פרי התרחשות מקרית, תולדה של נסיבות ורצונות שיכולים היו להיות גם אחרת, או שהם רצף קארמטי אחד שהיה טמון בנו מלכתחילה, וחיינו אינם אלא ההגשמה החזויה מראש שלנו?
האם המפה האסטרולוגית השגויה הייתה דבר טוב או רע? שברון הלב של ההורים, תחושת הנטישה שלו - טובות או רעות? האם בחירתו להישאר במנזר שינתה את הגורל איתו נולד או שמא בחירה זו היא חלק מהגורל איתו נולד? האם הגיע לאן שהגיע למרות גורלו או בגלל גורלו? האם "לשנות את הקארמה" הוא השחרור מהגורל ומהקארמה או שמא גם הוא חלק מהגורל שנקבע מראש?
האם אירוע אחד מוביל לזה שאחריו, האם אנו יושבים כעת בחדר הזה בגלל רצף של אירועים, או שהיינו יושבים במקום אחר ובהשתלשלות מעט אחרת, עם דמויות אחרות בחיינו?
האם כל מה שקרה לנו היה חייב לקרות?
האם אנחנו מכילים בתוכנו את עתידנו עד אינסוף?
האם גורמים ותוצאות הם מקריים, פרי בחירה, או שמא הכל קבוע מראש?
האם אנחנו מי שאנחנו בגלל שנולדנו כך, או בגלל שהפכנו לכאלה?
מבוסס על סיפור אינטרנטי של ניסים אמון
050-3331-331