אושר הוא רגש המבטא מצב נפשי של האדם שמקורו בהנאה וסיפוק.
ניתן גם לתאר אושר כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב.
מאפיינים
האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה, וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה.
האושר ייחודי בכך שהוא מטרה בפני עצמה. זאת משום שחשיבותן של יתר המטרות שהאדם מציב לעצמו במהלך חייו נובעת מהאמונה שבסופו של דבר הן יעניקו לו אושר, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. דוגמאות למטרות מסוג זה הן: כסף, כוח, בריאות או יופי. למשל, כאשר אדם עובד למען שכר הוא אינו מסתפק בהשגת הכסף בלבד כמטרה סופית למאמציו. על פי רוב הוא מיעד את כספו למימון מוצרים או שירותים אשר ייטיבו את מצבו ויקדמו אותו לעבר תחושה של אושר.
גישות פילוסופיות
פילוסופים שונים טענו כי האושר הוא בעצם המטרה של בני אדם בעולם.
אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה, שאותה בני האדם מחפשים יותר מכל דבר אחר. הוא גם טען שהאדם הבוגר והחכם זוכה לאושר ממרומי זקנתו. מדברי אריסטו (וכן מסולון) משתמע גם כי האושר קיים רק אם בסוף חייו של האדם הוא מסכם אותם ומוצא שהיו מאושרים, טענה זו שנויה במחלוקת.
הפילוסוף היווני אפיקורוס התייחס במשנתו לשאלת האושר, וטען כי ידידות, חירות ושלווה הם הגורמים העיקריים המובילים לאושרו של האדם.
במאה ה - 18 טען הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם כי המטרה המוסרית העליונה היא להביא לכך שיהיה כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים. בנת'ם טען שכל החקיקה והמדיניות צריכות להיעשות מתוך עמדה זו. מתוך ראיית האושר של כלל בני האדם כערך עליון, טען ממשיך דרכו של בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל, שאפליה כלפי נשים אינה מוסרית, שכן האושר של נשים חשוב לא פחות משל הגברים. הוא גם טען שיש רמות גבוהות ונמוכות של אושר, וכי הפרט מעדיף להיות אדם לא מסופק מאשר חזיר מסופק, לכן הנאות "גבוהות" הקשורות להיותו אדם הן חשובות יותר.
גם היהדות מדגישה את החיים בשמחה כערך עליון, כפי שכתוב בתנ"ך בחומש דברים: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה". הרמח"ל כתב בספרו "מסילת ישרים": "האדם לא נברא אלא להתענג על ה', וליהנות מזיו שכינתו", כלומר ההנאה וההתענגות אינם פסולים, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת האלוהים, ובלבד שהם נעשים בדרך הראויה. ככל שרמתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, הוא יהנה יותר מדברים רוחניים ופחות מהבלי העולם הזה, לכן הוא מתענג על ה' ונהנה מזיו השכינה, ולכך צריך כל אדם לשאוף.
מחקר פסיכולוגי
ישנם רמות וסוגים שונים של אושר. חוקרים שונים דנו רבות בשאלות אלו.
תיאורית ה"אושר האובייקטיבי" של דניאל כהנמן, מתייחסת לאושר כאל התחושה הסוביקטיבית בכל "רגע". רגע, לדברי כהנמן, הוא הטווח המינימלי בו אדם מודע להרגשתו, סך כל האושר הוא סיכום רגעים אלה. כהנמן מציין שני ממדים לתחושת האושר: אושר טוב עד רע מאוד, ועוצמת התחושה, הערך שניתן לכל רגע של תחושה מושפע משני הממדים. הגישה של כהנמן, שממשיכה את הגותו של בנת'ם ואחרים, נקראת "הדוניזם", בה יש להתייחס רק לתחושה הסוביקטיבית של טוב מול רע בכל רגע נתון. כהנמן טען בהמשך חייו כי כבר אינו סבור שהדוניזם רגעי הוא האושר.
אחרים מתייחסים לממדים אחרים של ההרגשה והמודעות, למשל "Eudaimonic Happiness".
מחקרים אחרים עסקו בשאלה האם הנטייה להיות מאושר נובעת מנטייה אישיותית, או שמקור האושר הוא בסביבתו של האדם. ישנם חוקרי אושר הטוענים שגורמי האושר הם בערך: 50% גנטיקה, 10% משתנים סביבתיים - מצב אישי (מצב הקשרים החברתיים, זוגיות, מצב בריאותי, רמת הכנסה), והשאר אינו ידוע מבחינה עובדתית, למרות שיש נסיונות לתאר זאת.
הצלחות אישיות שונות, כמו גם הצלחות שבאות מבחוץ (כמו מציאת אהבה), מגוונות מאוד באורך ובעומק האושר שנובע מהם. באחד המחקרים, כאשר נתנו לאנשים לבחור בין ממתק (שנחשב רע לבריאות אך מהווה הנאה מיידית) לבין הימנעות ממנו, הייתה תחושת ההנאה מאכילת הממתק חזקה יותר אבל קצרת מועד, לעומת זאת, התחושה הטובה הנלווית להתאפקות מהממתק הייתה פחות חזקה, אך נמשכה יותר זמן.
מחקרים עדכניים מצאו כי יש מקומות מיוחדים הפעילים במוח כשאדם מרגיש רגש חיובי ומקומות אחרים הפעילים בזמן רגש שלילי. מקומות אלו פעילים אפילו אצל תינוקות בני שנה כשמראים להם פרצוף מחייך וכועס, בהתאמה.
גורמי האושר
מחקרים רבים נערכו למצוא את הדברים שגורמים לאושר. בין הממצאים הבולטים: כסף מביא פחות אושר ממה שאנו חושבים. מעבר לרמת הכנסה מינימלית, עלייה בהכנסה הממוצעת כמעט אינה מעלה את רמת האושר. ההבדל בין רמות ההכנסה השונות הוא מזערי. הסיבה המרכזית היא שאנו מתרגלים במהירות לרמת ההכנסות החדשה, ואחר כך שואפים ליותר, במירוץ שאינו נפסק. מה שמשפיע על רמת האושר במידה מסוימת היא רמת ההכנסה היחסית ביחס לאחרים בסביבתו של האדם. אך מעבר לגורמים חיצוניים, הדברים שחשובים הרבה יותר להשגת אושר קשורים לעולמו הפנימי של האדם וליכולתו להשיג שלווה פנימית ולהיות מרוצה מחייו.
פסיכולוגיה חיובית
המיקוד המרכזי של הפסיכולוגיה היה לרפא מחלות נפש ולטפל בבעיות כאלה ואחרות. אולם בשנים האחרונות יש תנועה של פסיכולוגים אשר מתמקדים באיך לגרום לבני אדם להיות יותר מאושרים, ז"א לא איך לרפא דיכאון אלא איך לעורר שמחה או אושר.
משמעותה המילולית של המילה אושר
כמו מילים רבות בעברית, המילה "אושר" מקורה בתנ"ך.
בתנ"ך המילה אושר נובעת מהמילה אישור, ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו, והוא נטול ספקות. לדוגמה משמש הפסוק בחומש בראשית (פרשת ויצא) "באושרי כי אישרוני בנות" שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה הגונה.
זהו המקור של המושג אושר. אמנם השימוש המקובל במילה אינו מתייחס לאושר כאל אישור, אך מתחת לפירוש הרגיל מסתתרת ההנחה הפסיכולוגית שמרכיביו של האושר הם הגורמים לאדם להרגיש שיש אישור לפעולותיו ואישיותו.
ניתן גם לתאר אושר כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב.
מאפיינים
האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה, וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה.
האושר ייחודי בכך שהוא מטרה בפני עצמה. זאת משום שחשיבותן של יתר המטרות שהאדם מציב לעצמו במהלך חייו נובעת מהאמונה שבסופו של דבר הן יעניקו לו אושר, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. דוגמאות למטרות מסוג זה הן: כסף, כוח, בריאות או יופי. למשל, כאשר אדם עובד למען שכר הוא אינו מסתפק בהשגת הכסף בלבד כמטרה סופית למאמציו. על פי רוב הוא מיעד את כספו למימון מוצרים או שירותים אשר ייטיבו את מצבו ויקדמו אותו לעבר תחושה של אושר.
גישות פילוסופיות
פילוסופים שונים טענו כי האושר הוא בעצם המטרה של בני אדם בעולם.
אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה, שאותה בני האדם מחפשים יותר מכל דבר אחר. הוא גם טען שהאדם הבוגר והחכם זוכה לאושר ממרומי זקנתו. מדברי אריסטו (וכן מסולון) משתמע גם כי האושר קיים רק אם בסוף חייו של האדם הוא מסכם אותם ומוצא שהיו מאושרים, טענה זו שנויה במחלוקת.
הפילוסוף היווני אפיקורוס התייחס במשנתו לשאלת האושר, וטען כי ידידות, חירות ושלווה הם הגורמים העיקריים המובילים לאושרו של האדם.
במאה ה - 18 טען הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם כי המטרה המוסרית העליונה היא להביא לכך שיהיה כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים. בנת'ם טען שכל החקיקה והמדיניות צריכות להיעשות מתוך עמדה זו. מתוך ראיית האושר של כלל בני האדם כערך עליון, טען ממשיך דרכו של בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל, שאפליה כלפי נשים אינה מוסרית, שכן האושר של נשים חשוב לא פחות משל הגברים. הוא גם טען שיש רמות גבוהות ונמוכות של אושר, וכי הפרט מעדיף להיות אדם לא מסופק מאשר חזיר מסופק, לכן הנאות "גבוהות" הקשורות להיותו אדם הן חשובות יותר.
גם היהדות מדגישה את החיים בשמחה כערך עליון, כפי שכתוב בתנ"ך בחומש דברים: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה". הרמח"ל כתב בספרו "מסילת ישרים": "האדם לא נברא אלא להתענג על ה', וליהנות מזיו שכינתו", כלומר ההנאה וההתענגות אינם פסולים, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת האלוהים, ובלבד שהם נעשים בדרך הראויה. ככל שרמתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, הוא יהנה יותר מדברים רוחניים ופחות מהבלי העולם הזה, לכן הוא מתענג על ה' ונהנה מזיו השכינה, ולכך צריך כל אדם לשאוף.
מחקר פסיכולוגי
ישנם רמות וסוגים שונים של אושר. חוקרים שונים דנו רבות בשאלות אלו.
תיאורית ה"אושר האובייקטיבי" של דניאל כהנמן, מתייחסת לאושר כאל התחושה הסוביקטיבית בכל "רגע". רגע, לדברי כהנמן, הוא הטווח המינימלי בו אדם מודע להרגשתו, סך כל האושר הוא סיכום רגעים אלה. כהנמן מציין שני ממדים לתחושת האושר: אושר טוב עד רע מאוד, ועוצמת התחושה, הערך שניתן לכל רגע של תחושה מושפע משני הממדים. הגישה של כהנמן, שממשיכה את הגותו של בנת'ם ואחרים, נקראת "הדוניזם", בה יש להתייחס רק לתחושה הסוביקטיבית של טוב מול רע בכל רגע נתון. כהנמן טען בהמשך חייו כי כבר אינו סבור שהדוניזם רגעי הוא האושר.
אחרים מתייחסים לממדים אחרים של ההרגשה והמודעות, למשל "Eudaimonic Happiness".
מחקרים אחרים עסקו בשאלה האם הנטייה להיות מאושר נובעת מנטייה אישיותית, או שמקור האושר הוא בסביבתו של האדם. ישנם חוקרי אושר הטוענים שגורמי האושר הם בערך: 50% גנטיקה, 10% משתנים סביבתיים - מצב אישי (מצב הקשרים החברתיים, זוגיות, מצב בריאותי, רמת הכנסה), והשאר אינו ידוע מבחינה עובדתית, למרות שיש נסיונות לתאר זאת.
הצלחות אישיות שונות, כמו גם הצלחות שבאות מבחוץ (כמו מציאת אהבה), מגוונות מאוד באורך ובעומק האושר שנובע מהם. באחד המחקרים, כאשר נתנו לאנשים לבחור בין ממתק (שנחשב רע לבריאות אך מהווה הנאה מיידית) לבין הימנעות ממנו, הייתה תחושת ההנאה מאכילת הממתק חזקה יותר אבל קצרת מועד, לעומת זאת, התחושה הטובה הנלווית להתאפקות מהממתק הייתה פחות חזקה, אך נמשכה יותר זמן.
מחקרים עדכניים מצאו כי יש מקומות מיוחדים הפעילים במוח כשאדם מרגיש רגש חיובי ומקומות אחרים הפעילים בזמן רגש שלילי. מקומות אלו פעילים אפילו אצל תינוקות בני שנה כשמראים להם פרצוף מחייך וכועס, בהתאמה.
גורמי האושר
מחקרים רבים נערכו למצוא את הדברים שגורמים לאושר. בין הממצאים הבולטים: כסף מביא פחות אושר ממה שאנו חושבים. מעבר לרמת הכנסה מינימלית, עלייה בהכנסה הממוצעת כמעט אינה מעלה את רמת האושר. ההבדל בין רמות ההכנסה השונות הוא מזערי. הסיבה המרכזית היא שאנו מתרגלים במהירות לרמת ההכנסות החדשה, ואחר כך שואפים ליותר, במירוץ שאינו נפסק. מה שמשפיע על רמת האושר במידה מסוימת היא רמת ההכנסה היחסית ביחס לאחרים בסביבתו של האדם. אך מעבר לגורמים חיצוניים, הדברים שחשובים הרבה יותר להשגת אושר קשורים לעולמו הפנימי של האדם וליכולתו להשיג שלווה פנימית ולהיות מרוצה מחייו.
פסיכולוגיה חיובית
המיקוד המרכזי של הפסיכולוגיה היה לרפא מחלות נפש ולטפל בבעיות כאלה ואחרות. אולם בשנים האחרונות יש תנועה של פסיכולוגים אשר מתמקדים באיך לגרום לבני אדם להיות יותר מאושרים, ז"א לא איך לרפא דיכאון אלא איך לעורר שמחה או אושר.
משמעותה המילולית של המילה אושר
כמו מילים רבות בעברית, המילה "אושר" מקורה בתנ"ך.
בתנ"ך המילה אושר נובעת מהמילה אישור, ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו, והוא נטול ספקות. לדוגמה משמש הפסוק בחומש בראשית (פרשת ויצא) "באושרי כי אישרוני בנות" שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה הגונה.
זהו המקור של המושג אושר. אמנם השימוש המקובל במילה אינו מתייחס לאושר כאל אישור, אך מתחת לפירוש הרגיל מסתתרת ההנחה הפסיכולוגית שמרכיביו של האושר הם הגורמים לאדם להרגיש שיש אישור לפעולותיו ואישיותו.
050-3331-331