בפוסט זה אסביר כיצד למעשה ה"אני" של כולם הוא אותו אחד, החוויה הארצית של להיות בן אדם היא דומה לדרך שבה נחווה חלום, בעוד ש"אני" חווה את עצמו לא ישירות דרך האדם, אלא דרך תודעה שצופה בחוויתו. כמו כן אפרט על הדרך שבה ניתן להיות עדים לכך שאנו רק עדים לחוויתנו, בעזרת שיטה מיוחדת, שבאמצעותה ניתן להגיע לפתרון לכל הבעיות הפיזיות והרגשיות, להשוות את תכונותיכם לתכונותיו של הבורא, ולבטל את האגו בצורה שתסב לאדם חופש עילאי וחוסר היאחזות, ולבסוף והארה.
כל ייצור חי על פני כדור הארץ הוא למעשה יישות, היישות נמדדת לא בחיצוניות אלא בפנימיות של מערכת ההפעלה והגנים שלה, למעשה כל היצורים החיים מאותו זן, הם למעשה ייצור חי אחד, ששכפל את עצמו בדרכי הבריאה הנפלאות, למטרות הישרדות עצמית.
כל החיידקים שקיימים מאותו זן הם למעשה אותו חיידק, אותה יישות - שחווה את עצמה מנקודת מבט שונות באותו זמן אך במקום שונה. בדיוק באותו האופן שאר בעלי החיים מאותו זן הם כולם שכפולים של אותה יישות ששכפלה את עצמה במטרה לשרוד, זאת הסיבה שנמלים כולן עובדות כלהקה אחת, בשורה אחת, ועבודת הצוות שלהן הן בין המצוינות שיש. הן לא חוות את עצמן כנפרדות ברמת התודעה אלא כישות אחת שחווה את עצמה מאין ספור גופים שונים. כנ"ל לגבי להקות ציפורים ודגים. הפירוד האמיתי החל להתרחש כאשר פיתחו היצורים המתקדמים יותר מה שנקרא "שכל" ו"אגו". וכן אני מדבר על בני האדם, ועל ייצורים יחסים מתקדמים תודעתית אחרים.
בהנחה שכולנו אותו אחד ש"שכפל" את עצמו למטרות הישרדות עצמית, הרי אין דבר מגוחך יותר מלהילחם מלחמות פנימיות בתוך הזן של עצמך. רוב בני האדם - אין מודעים לכך, ולכן הם חושבים שהם יוכלו לפתור מלחמות בעזרת מלחמות, ואלימות בעזרת אלימות. כשלמעשה - מה שמתנגדים אליו - גדל.
בעזרת המודעות עליה אדבר בפוסט זה, תלמדו כיצד להגיע לאותן תובנות שמוזכרות בפוסט זה, בצורה טבעית, ודרך חווייתכם הישירה בלבד. כמו שאני אינני מאמין למידעים שאני שומע רק מכיוון שהם נשמעים טוב, אני אינני מבקש ממכם להאמין למה שכתוב פה, אלא מציע לכם דרך שבה תוכלו לחוות את הדברים שאני אומר במו חווייתכם הישירה.
החוויה של כולנו של להיות אדם היינה דומה לחוויה בזמן חלום, אותה מודעות עצמית שחסרה לנו בחלום כדי לשאול "האם אנו חולמים" חסרה לנו גם בזמן ערות. ובדיוק כמו שבחלום אנו לא שואלים שאלות אודות ההימצאות שלנו בחלום כך גם אין אנו שואלים לגבי הימצאותנו במה שאנו מכנים "זמן ערות".
החוויה של להיות ייצור חי היא למעשה חוויה נוירולוגית שנחווית באופן זהה על ידי אותה תודעה, אצל כל בעלי החיים ובני האדם. התודעה שחווה את כל בעלי החיים היא זהה, והפירוד קיים אך ורק ברמת החומר הפיזי. במנזרים ובמסורות בודהיסטיות מסוימות, כמו כן במדיטציית "וויפאסנה" לומדים בני אדם לחוות את עצמם כתודעה אשר מתבוננת בכל, דרך שיטה מיוחדת שדומה לדרך שבה פועלת מראה.
מי שקורא את הפוסטים שלי כבר יודע שכל העולם שאנו תופסים כחיצוני הוא למעשה פנימי, בעוד שהרווח שנמצא בנינו לבין האובייקטים שבהם אנו מבחינים (החלל הריק) הוא למעשה התודעה שלנו, והוא גם למעשה המקום בו ממוקם המוח שלנו ביחס לגוף בחוויה הסובייקטיבית שלנו (קחו רגע לחשוב על זה). וכמו כן, לחלל הריק ישנן הגדרות אשר משתנות, אך אין אנו יכולים להבחין בהגדרות של החלל הריק ישירות דרך החלל הריק אלא רק דרך האובייקטים בהם אנו מבחינים דרכו..
בדיוק באותו אופן שהעין שלנו לא רואה את עצמה, והאוזן לא שומעת את עצמה, והלשון לא טועמת את עצמה. האני שלנו חווה את עצמו כ"העולם" ולא כ"עצמי". בעוד שהעולם חווה את עצמו כ"אני". למעשה החלק המכונה "העולם" הוא הבורא, בעוד שהאני הוא גם חלק בבורא, אך שהוא אינו חווה את עצמו כ"הבורא" אלא כאני נפרד שאינו מודע לכאורה להיותו הבורא, זאת הדרך של התודעה הנצחית והאין סופית, שמכילה פוטנציאל אין סופי לכל המציאויות (כל החלקיקים בכל המקומות בכל הזמנים) לחוות את עצמה על כל רבדיה. הסינים החכמים העתיקים מתארים אחדות הפכים הכרחית זאת כ"יין - יאנג"
בהתאם לכך ובהקשר לכך שאנו חווים את העולם דרך האני שלנו:
כאשר אנו חווים עצב, אנו לא חווים עצב כעצב לבד, אלא אנו חווים את עצמנו כעצובים, וכאשר אנו חווים שמחה אנו לא חווים שמחה בלבד, אלא אנו חווים את עצמנו כשמחים, כנ"ל לגבי כל שאר הרגשות והתחושות. אנו יכולים לחוות חוויות רק דרך ה"אני" שלנו, בעוד שנאמר גם למעשה שאנו חווים את האני שלנו, ופה נשאלת השאלה "מה בדיוק חווה את האני שלנו".
ובעוד שהאני שלנו חווה את העולם בצורה ישירה, את האני - חווה התודעה, שהיא למעשה חלק מהאלוקות. היא מודעת לגוף כחוויה נוירולוגית אנושית, היא למעשה רק "עדה לנצח" בכל מקום ובכל זמן, אך אנו כנשמה חווים רק חלקיק הווה אחד בכל רגע (חלקיק הווה נמדד בצורה הבאה: מיקום כל החלקיקים ביקום ברגע נתון ביחס לחלל הריק \ אנטי חומר).
ללא חלק תודעתי זה שמודע ל"אני" האנושי שלנו, כל העולם היה מתקיים בדיוק באותה דרך שבה הוא מתקיים עכשיו, אך לא היה אף אחד שיוכל להבחין בכך \ להיות מודע לכך. למרות שהכל היה מתקיים אותו דבר בדיוק, כלומר התודעה היא האלמנט שמאפשר לנו להיות מודעים לקיום של האני.
חשבתם פעם על השאלה: "ממה עשויה המודעות?". אתם יכולים לשים את המודעות שלכם על כל החלקים בגוף, על פעימת הלב, על השיניים, הראש, ואף על רגשות, תחושות ועוד מרכיבים יותר מופשטים במערכת כמו - מחשבות. אף על פי כן - כמות המודעות שאנו יכולים לשים על חלק מסוים ברגע נתון היא מוגבלת. ומכאן נובעת השאלה, מהי למעשה המודעות ו"ממה היא עשויה?" אשאיר שאלה זו פתוחה, ואשאל אתכם הקוראים - מה דעתכם? (הגיבו בתגובות)
יש באפשרותנו את היכולות להיות עדים לכך שאנו אלו שחווים את האני האנושי כדרך התודעה האלוקית, דרך תודעה שחווה את התודעה האלוקית כנפרדת, המודעות הטהורה שאנחנו, היא בעלת אין ספור רבדים, והיא דמוית אקורדיון, בעל המון שכבות אחת על השניה. כאשר אנו מודעים לכך שאנו חווים את האני שלנו אנו מודעים לכך שאנו מודעים לכך שאנו חווים את האני שלנו, בהתאם לכך - אנו מגלים שכבת מודעות חדשה שמודעת לעובדה שאנו מודעים לכך שאנו מודעים לגוף כהכרה אלוקית. כל מה שעלינו לעשות בכדי להיות מודעים לעובדה שאנו חווים את האני שלנו כתודעה - זה לשים את המודעות שלנו על כך, כל אחד יכול לעשות זאת, בכל רגע נתון, ובכל זמן.
מהן היתרונות שבדבר? נאמר שהעולם לא צריך אנשים חכמים או טובים אלא אנשים מודעים. למעשה מודעות יוצרת שילוב של חוכמה ותמימות אמתית, ולמעשה מהשילוב הנ"ל נוצרת תכונה אלוקית אמיתית. כל התכונות האלוקיות נמדדות בכך שהן עשויות מ2 תכונות מקבילות הפוכות משולבות. ובקבלה נאמר שעל האדם להשוות תכונותיו לבורא, והכוונה היא שעל האדם להגיע לאחדות האמיתית (הארה) דרך שילוב הקצוות שבנפרדות.
ועל האדם לקחת כל שני דברים שהם נפרדים, ולנסות לראות כיצד בקצוות שלהם הם מתחברים למעשה, וכיצד בדיוק כאשר הם מתחברים הם לא שניים הפכים יותר, אלא אחד שלם.
וכאשר האדם חווה סבל, ובאותו הרגע שהוא יהיה מודע לכך שהוא חווה את הסבל, הוא יתנתק מהיאחזות התודעתית בסבל, והסבל עדיין יהיה שם, אך הוא יחווה את עצמו כנפרד ממנו או במילים אחדות "יתפוס ממנו מרחק".
במצב זה המודעות שאנו נמצאת בשיאה, הארה לא בהכרח פירושה להימלט מהסבל, כל חיינו ניסינו להימלט ולברוח מהמציאות ולא לקבל את העובדות הקשות ביותר כולל את מותנו, הארה דורשת מעין כניעה מסוימת, כניעה אמתית וכנה שנובעת מתוך הבנה. כניעה זו תוביל את האדם למודעות שלמה יותר, למודעות מסוג אחר שמסוגלת לתפוס את האמת אודות האחדות האמתית של ההפכים.
ככל שהאדם יתרגל יותר את היכולת התודעתית שהוזכרה בפוסט הוא יותר יגלה חלקים נסתרים בעצמו, ויגלה שהוא יכול לראות את עצמו מבחוץ ולראות כיצד אחרים רואים אותו ואז בעזרת מודעות ופעולה הוא יתקן וישפץ את עצמו ואת כל הצדדים האגואיסטים בו שקשורים לתכונות ארציות שיש לשנותן, כמו קנאה, כעס, שנאת חינם וכו, ובמקביל הוא יפתח את תודעתו, יתקרב לאחדות וישווה תכונותיו לבורא עד שלבסוף יגיע למה שהרבה מכנים "הארה"
הדרך להגיע לאותה חוויה היא למעשה פשוטה, והיא זהה אצל כולם. אך לכל אחד מחסומים שונים בדרכו, כל אחד יצטרך בעזרת כלי המודעות שאני מציג או בעזרת כלי המודעות שהוא מכיר מחייו, לחקור את עצמו ולהגיע לתובנת האמת הנצחית בכוחות עצמו, זכרו אף אחד לא יכול לחצות את הגשר בשבילנו, אך תמיד ניתן לקבל עזרה בהכוונה אל הגשר.
כל ייצור חי על פני כדור הארץ הוא למעשה יישות, היישות נמדדת לא בחיצוניות אלא בפנימיות של מערכת ההפעלה והגנים שלה, למעשה כל היצורים החיים מאותו זן, הם למעשה ייצור חי אחד, ששכפל את עצמו בדרכי הבריאה הנפלאות, למטרות הישרדות עצמית.
כל החיידקים שקיימים מאותו זן הם למעשה אותו חיידק, אותה יישות - שחווה את עצמה מנקודת מבט שונות באותו זמן אך במקום שונה. בדיוק באותו האופן שאר בעלי החיים מאותו זן הם כולם שכפולים של אותה יישות ששכפלה את עצמה במטרה לשרוד, זאת הסיבה שנמלים כולן עובדות כלהקה אחת, בשורה אחת, ועבודת הצוות שלהן הן בין המצוינות שיש. הן לא חוות את עצמן כנפרדות ברמת התודעה אלא כישות אחת שחווה את עצמה מאין ספור גופים שונים. כנ"ל לגבי להקות ציפורים ודגים. הפירוד האמיתי החל להתרחש כאשר פיתחו היצורים המתקדמים יותר מה שנקרא "שכל" ו"אגו". וכן אני מדבר על בני האדם, ועל ייצורים יחסים מתקדמים תודעתית אחרים.
בהנחה שכולנו אותו אחד ש"שכפל" את עצמו למטרות הישרדות עצמית, הרי אין דבר מגוחך יותר מלהילחם מלחמות פנימיות בתוך הזן של עצמך. רוב בני האדם - אין מודעים לכך, ולכן הם חושבים שהם יוכלו לפתור מלחמות בעזרת מלחמות, ואלימות בעזרת אלימות. כשלמעשה - מה שמתנגדים אליו - גדל.
בעזרת המודעות עליה אדבר בפוסט זה, תלמדו כיצד להגיע לאותן תובנות שמוזכרות בפוסט זה, בצורה טבעית, ודרך חווייתכם הישירה בלבד. כמו שאני אינני מאמין למידעים שאני שומע רק מכיוון שהם נשמעים טוב, אני אינני מבקש ממכם להאמין למה שכתוב פה, אלא מציע לכם דרך שבה תוכלו לחוות את הדברים שאני אומר במו חווייתכם הישירה.
החוויה של כולנו של להיות אדם היינה דומה לחוויה בזמן חלום, אותה מודעות עצמית שחסרה לנו בחלום כדי לשאול "האם אנו חולמים" חסרה לנו גם בזמן ערות. ובדיוק כמו שבחלום אנו לא שואלים שאלות אודות ההימצאות שלנו בחלום כך גם אין אנו שואלים לגבי הימצאותנו במה שאנו מכנים "זמן ערות".
החוויה של להיות ייצור חי היא למעשה חוויה נוירולוגית שנחווית באופן זהה על ידי אותה תודעה, אצל כל בעלי החיים ובני האדם. התודעה שחווה את כל בעלי החיים היא זהה, והפירוד קיים אך ורק ברמת החומר הפיזי. במנזרים ובמסורות בודהיסטיות מסוימות, כמו כן במדיטציית "וויפאסנה" לומדים בני אדם לחוות את עצמם כתודעה אשר מתבוננת בכל, דרך שיטה מיוחדת שדומה לדרך שבה פועלת מראה.
מי שקורא את הפוסטים שלי כבר יודע שכל העולם שאנו תופסים כחיצוני הוא למעשה פנימי, בעוד שהרווח שנמצא בנינו לבין האובייקטים שבהם אנו מבחינים (החלל הריק) הוא למעשה התודעה שלנו, והוא גם למעשה המקום בו ממוקם המוח שלנו ביחס לגוף בחוויה הסובייקטיבית שלנו (קחו רגע לחשוב על זה). וכמו כן, לחלל הריק ישנן הגדרות אשר משתנות, אך אין אנו יכולים להבחין בהגדרות של החלל הריק ישירות דרך החלל הריק אלא רק דרך האובייקטים בהם אנו מבחינים דרכו..
בדיוק באותו אופן שהעין שלנו לא רואה את עצמה, והאוזן לא שומעת את עצמה, והלשון לא טועמת את עצמה. האני שלנו חווה את עצמו כ"העולם" ולא כ"עצמי". בעוד שהעולם חווה את עצמו כ"אני". למעשה החלק המכונה "העולם" הוא הבורא, בעוד שהאני הוא גם חלק בבורא, אך שהוא אינו חווה את עצמו כ"הבורא" אלא כאני נפרד שאינו מודע לכאורה להיותו הבורא, זאת הדרך של התודעה הנצחית והאין סופית, שמכילה פוטנציאל אין סופי לכל המציאויות (כל החלקיקים בכל המקומות בכל הזמנים) לחוות את עצמה על כל רבדיה. הסינים החכמים העתיקים מתארים אחדות הפכים הכרחית זאת כ"יין - יאנג"
בהתאם לכך ובהקשר לכך שאנו חווים את העולם דרך האני שלנו:
כאשר אנו חווים עצב, אנו לא חווים עצב כעצב לבד, אלא אנו חווים את עצמנו כעצובים, וכאשר אנו חווים שמחה אנו לא חווים שמחה בלבד, אלא אנו חווים את עצמנו כשמחים, כנ"ל לגבי כל שאר הרגשות והתחושות. אנו יכולים לחוות חוויות רק דרך ה"אני" שלנו, בעוד שנאמר גם למעשה שאנו חווים את האני שלנו, ופה נשאלת השאלה "מה בדיוק חווה את האני שלנו".
ובעוד שהאני שלנו חווה את העולם בצורה ישירה, את האני - חווה התודעה, שהיא למעשה חלק מהאלוקות. היא מודעת לגוף כחוויה נוירולוגית אנושית, היא למעשה רק "עדה לנצח" בכל מקום ובכל זמן, אך אנו כנשמה חווים רק חלקיק הווה אחד בכל רגע (חלקיק הווה נמדד בצורה הבאה: מיקום כל החלקיקים ביקום ברגע נתון ביחס לחלל הריק \ אנטי חומר).
ללא חלק תודעתי זה שמודע ל"אני" האנושי שלנו, כל העולם היה מתקיים בדיוק באותה דרך שבה הוא מתקיים עכשיו, אך לא היה אף אחד שיוכל להבחין בכך \ להיות מודע לכך. למרות שהכל היה מתקיים אותו דבר בדיוק, כלומר התודעה היא האלמנט שמאפשר לנו להיות מודעים לקיום של האני.
חשבתם פעם על השאלה: "ממה עשויה המודעות?". אתם יכולים לשים את המודעות שלכם על כל החלקים בגוף, על פעימת הלב, על השיניים, הראש, ואף על רגשות, תחושות ועוד מרכיבים יותר מופשטים במערכת כמו - מחשבות. אף על פי כן - כמות המודעות שאנו יכולים לשים על חלק מסוים ברגע נתון היא מוגבלת. ומכאן נובעת השאלה, מהי למעשה המודעות ו"ממה היא עשויה?" אשאיר שאלה זו פתוחה, ואשאל אתכם הקוראים - מה דעתכם? (הגיבו בתגובות)
יש באפשרותנו את היכולות להיות עדים לכך שאנו אלו שחווים את האני האנושי כדרך התודעה האלוקית, דרך תודעה שחווה את התודעה האלוקית כנפרדת, המודעות הטהורה שאנחנו, היא בעלת אין ספור רבדים, והיא דמוית אקורדיון, בעל המון שכבות אחת על השניה. כאשר אנו מודעים לכך שאנו חווים את האני שלנו אנו מודעים לכך שאנו מודעים לכך שאנו חווים את האני שלנו, בהתאם לכך - אנו מגלים שכבת מודעות חדשה שמודעת לעובדה שאנו מודעים לכך שאנו מודעים לגוף כהכרה אלוקית. כל מה שעלינו לעשות בכדי להיות מודעים לעובדה שאנו חווים את האני שלנו כתודעה - זה לשים את המודעות שלנו על כך, כל אחד יכול לעשות זאת, בכל רגע נתון, ובכל זמן.
מהן היתרונות שבדבר? נאמר שהעולם לא צריך אנשים חכמים או טובים אלא אנשים מודעים. למעשה מודעות יוצרת שילוב של חוכמה ותמימות אמתית, ולמעשה מהשילוב הנ"ל נוצרת תכונה אלוקית אמיתית. כל התכונות האלוקיות נמדדות בכך שהן עשויות מ2 תכונות מקבילות הפוכות משולבות. ובקבלה נאמר שעל האדם להשוות תכונותיו לבורא, והכוונה היא שעל האדם להגיע לאחדות האמיתית (הארה) דרך שילוב הקצוות שבנפרדות.
ועל האדם לקחת כל שני דברים שהם נפרדים, ולנסות לראות כיצד בקצוות שלהם הם מתחברים למעשה, וכיצד בדיוק כאשר הם מתחברים הם לא שניים הפכים יותר, אלא אחד שלם.
וכאשר האדם חווה סבל, ובאותו הרגע שהוא יהיה מודע לכך שהוא חווה את הסבל, הוא יתנתק מהיאחזות התודעתית בסבל, והסבל עדיין יהיה שם, אך הוא יחווה את עצמו כנפרד ממנו או במילים אחדות "יתפוס ממנו מרחק".
במצב זה המודעות שאנו נמצאת בשיאה, הארה לא בהכרח פירושה להימלט מהסבל, כל חיינו ניסינו להימלט ולברוח מהמציאות ולא לקבל את העובדות הקשות ביותר כולל את מותנו, הארה דורשת מעין כניעה מסוימת, כניעה אמתית וכנה שנובעת מתוך הבנה. כניעה זו תוביל את האדם למודעות שלמה יותר, למודעות מסוג אחר שמסוגלת לתפוס את האמת אודות האחדות האמתית של ההפכים.
ככל שהאדם יתרגל יותר את היכולת התודעתית שהוזכרה בפוסט הוא יותר יגלה חלקים נסתרים בעצמו, ויגלה שהוא יכול לראות את עצמו מבחוץ ולראות כיצד אחרים רואים אותו ואז בעזרת מודעות ופעולה הוא יתקן וישפץ את עצמו ואת כל הצדדים האגואיסטים בו שקשורים לתכונות ארציות שיש לשנותן, כמו קנאה, כעס, שנאת חינם וכו, ובמקביל הוא יפתח את תודעתו, יתקרב לאחדות וישווה תכונותיו לבורא עד שלבסוף יגיע למה שהרבה מכנים "הארה"
הדרך להגיע לאותה חוויה היא למעשה פשוטה, והיא זהה אצל כולם. אך לכל אחד מחסומים שונים בדרכו, כל אחד יצטרך בעזרת כלי המודעות שאני מציג או בעזרת כלי המודעות שהוא מכיר מחייו, לחקור את עצמו ולהגיע לתובנת האמת הנצחית בכוחות עצמו, זכרו אף אחד לא יכול לחצות את הגשר בשבילנו, אך תמיד ניתן לקבל עזרה בהכוונה אל הגשר.
050-3331-331