אושר. האם אושר היא תכונה מולדת? האם יש לך את ה DNA של האושר?

אושר. נגדיר: אני = התודעה שלי. מציאות = כל מה שקרה / קורה / ויקרה לאדם. טוב = אושר = התאמה בין הרצון של ה"אני" לבין המציאות. ככל שהפער גדול יותר, כך רע יותר. כל בני האדם בכל זמן / מקום, כל פעולה ופעולה שהם עושים, תכליתה היא להגיע למצב שבו המציאות שלהם תתאים לרצון שלהם, דהיינו חיפוש אושר. ונשאלת השאלה, האם אושר זו תכונה מולדת? האם כל אחד יכול להיות מאושר, או שאולי נולדים עם זה?!

תשובה: אושר זו אכן תכונה מולדת. שאלה: האם גם אני נולדתי עם תכונת האושר? תשובה: כן, כל אדם בעולם נולד עם תכונת האושר. שאלה: מאחר שכל בני האדם נולדים עם תכונת האושר, מה גורם לכך שהם לא יהיו מאושרים? תשובה: הסביבה / התרבות / צורת החשיבה הנפוצה של רוב העולם. שאלה: האם ניתן לבחור להיות מאושר? תשובה: כן. כל אדם בכל זמן מקום, יכול לקחת אחריות על דפוסי המחשבה שלו ולהחליט להיות מאושר. שאלה: במי זה תלוי? תשובה: זה תלוי אך ורק באדם עצמו.

ועכשיו נסביר. אושר היא תכונה מולדת. אושר היא תכונה שכולם כולל כולם נולדים איתה. כל יצור חי בעולם (כולל בעלי חיים) נולדים עם תכונת האושר, כחלק בלתי נפרד מ"מערכת ההפעלה" שלהם. מי שיתבונן בשכלו על החיים בעין אמיתית, יגלה כי כל בני האדם נולדים מאושרים, ולאט לאט ככל שהאדם גדל כך הוא נהיה פחות ופחות מאושר. עד השלב שבו האדם מגלה את זה שהוא לא מאושר, ושבעצם הוא מפספס את כל ההנאה שבחיים שהיא כמובן אושר פנימי, ושביעות רצון ממה שיש לך. ואז האדם לוקח אחריות ומנסה "לטהר" את דפוסי החשיבה שלו ולהתחיל לחשוב חיובי וכולי.

מהם הסימפטומים של חוסר אושר? וממה נובע חוסר אושר? חוסר אושר נובע בעיקר מחוסר קבלה עצמית, דהיינו מכך שהאדם לא מקבל את עצמו ואת מציאותו כפי שהם. האדם שופט את עצמו על כל מיני דברים שהוא עשה בעבר, האדם נכנס לדיכאון מדברים שקרו לו בעבר (גם מה שקרה לפני שניה = עבר).

בנוסף, על כך, האדם כל הזמן חרד מהעתיד, ממה יהיה בעתיד, איך הוא יחיה, אולי יום אחד הוא ימות מרעב (כאילו שעם אוכל הוא יחיה לנצח), מה יהיה עם המיתון, מה יהיה עם הכסף שיש ועם הכסף שאין. מה יהיה עם הזוגיות / פרנסה / ילדים / משפחה / שיש ושאין וכולי וכולי.

האדם שופט את עצמו ומכניס את עצמו לבית כלא בחינם וללא שום סיבה הגיונית. משום מה נדמה לאדם כאילו הוא פחות טוב מאנשים אחרים, או כאילו הוא יותר טוב מאנשים אחרים. האדם לא מקבל את עצמו ולא את סביבתו כפי שהם. האדם שיפוטי כלפי עצמו וגם כלפי סביבתו. שיפוטי זה טוב מאוד, אם זה שיפוט חיובי, אבל האדם בד"כ לא מקבל לא את עצמו ולא את סביבתו. האדם מדוכדך או ממה שקרה לו עד הרגע הזה, או ממחשבות על הרגע הבא. האדם אינו חי בהווה, אלא או את העבר או את העתיד, שהם כמובן דמיון ולא מציאות.

דפוסי החשיבה האלו, כמו שאר דפוסי החשיבה של האדם משבשים לו את תכונת האושר, שאיתה נולד כל אדם. דפוסי החשיבה האלו לוקחים מהאדם את שמחת החיים, את הביטחון העצמי, את האופטימיות, את הרוגע, את השלווה וכולי. הכל כמובן תוצאה של דפוסי חשיבה משובשים בלבד.

כל אדם נולד מאושר. ילד קטן (לפני שהמחשבות משתבשות, ממש בהתחלת החיים) לא מעלה על דעתו להיות מוטרד ממשהו שקרה לו אתמול. ילד קטן, לחלוטין לא מוטרד ממה שחושבים עליו. ילד קטן לחלוטין לא אכפת לו ממה אנשים חושבים שטוב לו, אלא הוא עושה אך ורק את מה שהוא חושב שהכי טוב לו. ילד קטן אינו חושב ולו לרגע אחד שמישהו אחד טוב יותר מאשר מישהו אחר. ילד קטן גם לא חושב שהוא טוב יותר או פחות מאף אחד אחר.

ילד קטן גם לא חושב שמגיע לו שום דבר. ילד קטן לא מחפש תשומת לב ולא מחפש להיות במרכז העניינים. ילד קטן לא מחפש כבוד. ילד קטן הוא טיפוס רגוע לחלוטין. ונדמה כאילו שום דבר בעולם הרגשי שלו לא מטריד אותו יותר מידי, מלבד אם הגוף הפיזי שלו כואב וכיו"ב, שאז התגובה הטבעית שלו היא לבכות. אבל כאשר הגוף שלו בריא, הכל תקין אצלו. וגם כאשר ישנה בעיה בריאותית, הוא לא נלחץ ממנה כל כך. זה לא שהוא לא בוכה, אבל הוא לא ב"פאניקה" של מה יהיה. כי מצידו הוא לא מספיק "חכם" להיות מוטרד ממה יהיה.

המשך כאן: אושר. האם אושר היא תכונה מולדת ? האם יש לך את ה DNA של האושר ? חלק 2.