הקרב האבוד על הבית - יעל אבגי...כנראה שאני לא שייכת לזן הנדיר של נשים המוכנות להקריב כל כך הרבה בשביל כל כך מעט בעל. אלה העומדות בצריח ולהן אני רוצה להצדיע בלי כומתה על הראש, בלי נשק בצד הגוף, אך עם שירת התקווה שתימצא יום אחד הדרך לאפשר לכן לחיות לצד, לישון ליד, לקום עם מי שהחליט לשמור עלינו אך יכול גם לשמור על הילדים בערב. יום טיפוסי בחיי אישה בשנת 2010 שש - שש וחצי בבוקר השכמה (בהנחה שאין תינוק בהישג יד). הכנת סנדויצים, צחצוח, קילוח, גילוח שאריות השינה. יציאה לעבודה (בהנחה שזו...