מחלת הדיכאון

הקדמה

המילים "אני בדיכאון" הפכו שגורות כל כך בפי רבים כתשובה לשאלה לשלומם, גם כשהכוונה היא רק למצב רוח רע או כשמשהו לא מסתדר כמו שרוצים. איני מכירה אדם שלא חש דיכאון מדי פעם, אך תחושת הדיכאון ומחלת הדיכאון נבדלות זו מזו. אם כך, מהי ההגדרה של דיכאון?

איפה עובר הקו? מי קובע ומגדיר דיכאון? האם דכדוך, "דיכי" או מצב רוח רע לא נחשבים?

עם התפתחות המדע והטכנולוגיה נכנסו לשוק תרופות חדשות לטיפול בבעיה קשה זו, שנדמה כאילו הולכת ותופסת תאוצה יותר ויותר בכל שנייה שעוברת. לתרופות מקום חשוב מאוד במקרים מסויימים, אך עם זאת, אצבעות הרופאים נשלחות בקלות רבה מידי, לטעמי, לפנקסי המרשמים.

במהלך השנים בהם עבדתי בבית המרקחת פגשתי במרשמי תרופות פסיכיאטריות רבות משאוכל לספר. התופעה כל כך רחבת היקף ואינה פוסחת על צעירים שכל חייהם לפניהם.

סקר גיאוקטגורפיה משנת 2004 מצא ש - 65% מרופאי המשפחה רושמים טיפול תרופתי לחולים שלהם עם דיכאון קל בלבד! וממצא זה רק הולך וגדל עם הזמן.

דיכאון אינו דבר שיש להקל בו ראש. מי שחווה אותו יודע עד כמה הסבל גדול. נתקלתי לפני שנים במונח שהגדיר את הדיכאון כ "סרטן של הנשמה" ומאוד התחברתי להגדרה זו מאחר והסבל הנפשי יכול להגיע למימדים עצומים ולא פחות גרועים מכל מחלה פיזית נוראית אחרת. מה עוד, שמחלה הפוגעת בנפש, בקלות רבה תשפיע גם על הפיזיולוגיה שלנו. הקשר בין גוף לנפש כבר ידוע ומופנם אצל רבים ולא פעם אנו שומעים איך מצבי נפש קשים יכולים לגרום למחלות קשות, כולל סרטן ואף למוות.

במאמר זה ברצוני להביא סקירה של הגורמים לדיכאון, הגדרה של המחלה והדרגות שלה, הסימפטומים, הטיפול הקונבנציונלי, מתי כן להתערב תרופתית והאם לרפואה הנטורופתית יש מה להציע.

הגדרה ואבחון

דיכאון הוא הפרעה נפשית מתמשכת היכולה להופיע בכל גיל ומתאפיינת בירידה ניכרת במצב הרוח, בפעילות וברצון לעשייה, באנרגיה והויטאליות, בהתעניינות חברתית ובמה שקורה מסביב וביכולת ליהנות מהחיים. דיכאון הנו המחלה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר בקרב מבוגרים ויש לו דרגות, החל ממצב קל וכלה בדיכאון מג'ורי עם מחשבות אובדניות וסיכון גבוה לפגיעה עצמית.. דיכאון מג'ורי קיים ב - 20% - 10% מכלל אוכלוסיית העולם ופי שתיים בנשים והוא מצריך התערבות מקצועית

נראה שלנשים יש נטייה רבה יותר ללקות בדיכאון ולשקוע במחשבות עקב מצבי לחץ ומצוקה.

נשים אף נוטות לחוות דיכאון בתגובה למשברים של אחרים.

על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, המבוססת על ספר ה - DSM IV, קיימים מספר פרמטרים על פיהם מוגדר דיכאון. הקביעה אומרת שצריכים להתקיים לפחות חמישה מהפרמטרים הללו לתקופה של מינימום 2 - 4 שבועות כדי להגדיר דיכאון.

ההבדל בין תחושת דיכאון לבין אדם שחולה במחלה הוא משך הדיכאון, האם קיימת יכולת לצאת מהמצב בכוחות עצמיים והאם המצב הולך ומחמיר עד חוסר תפקוד וניהול חיים תקינים.

הפרמטרים המגדירים הם:

* שינה - נדודי שינה או שינה עודפת

* מצב רוח ירוד, עצבות ובכי

* תיאבון - חוסר תיאבון עם ירידה במשקל או עודף תיאבון עם עלייה במשקל

* פעילות גופנית - עודף פעילות או חוסר פעילות

* ריכוז, חשיבה, יכולת קבלת החלטות - ירידה ביכולות אלו

* תחושות של חוסר ערך, רגשות אשמה, הלקאה עצמית

* איבוד עניין והנאה בחיים

* ירידה בחשק המיני

* מחשבות על המוות, אובדנות

* אי - שקט או פסיביות, כבדות ועייפות

סימפטומים

1. רגשית - עצבות עמוקה, פסימיות, ראיית שחורות, כעס, חוסר שקט, מתח, ייאוש, חוסר תקווה, איבוד עניין, איבוד שמחה והנאה, שנאה וביקורת עצמית, תחושת אפסות וכישלון, הערכה עצמית נמוכה, חוסר אמונה ביכולת אישית, הלקאה עצמית, רגשות אשם, חרדה, סף תסכול נמוך, שיעמום, הסתגרות, תחושת בדידות, חוסר רצון להיות בחברה.

2. קוגניטיבית - קושי להקשיב, להתרכז, לעבד אינפורמציה, חשיבה איטית וקושי לקבל החלטות.

3. תפקודית - הזנחה אסטטית, מראה מדוכא, חוסר יכולת ורצון לעשות דברים שבשגרה כגון ללכת לעבודה, לטפל בילדים, לתחזק את הבית, אובדן מרץ, ירידה בתפקוד מיני.

4. פיזיולוגית - מכאובים שונים באזור החזה, נשימה כבדה, עייפות, כאבי ראש, גב, פרקים ובטן. הפרעות ונדודי שינה, שינויים בתיאבון.

גורמים

1. דיכאון כביטוי לגורמים פסיכולוגיים, תוקפנות המופנית כלפי פנים עקב דחייה בילדות, הצבת רף דרישות גבוה, לחץ, התעללות, אלימות פיזית ונפשית וכדומה.

2. דיכאון כתגובה לאירוע קשה, אובדן אדם, חפץ, מעמד, עבודה, גירושין, נכות או מחלה קשה, הערכה עצמית או דפוס של הרגל.

3. דיכאון כדרך להפעיל מניפולציה ולשלוט באחרים.

4. דיכאון כתוצאה מחוסר איזון ביוכימי במוח, חוסר איזון עצבי, שינויים הורמונליים ועוד.

5. דיכאון עקב גורמים גופניים כגון מחלות, תת פעילות של בלוטת התריס, לידה, תזונה קלוקלת, מחסורים תזונתיים, שתיית אלכוהול מופרזת ועוד.

* דיכאון לאחר לידה קרא במדור הריון לידה - בקרוב!

טיפול קונבנציונלי

הטיפול הקונבנציונלי משלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות. תרופות נגד דיכאון מעלות את רמת הנוירוטרנסמיטורים (מוותכים עצביים כגון סרוטונין, אדרנלין, דופמין, מלטונין ונור - אדרנלין) במוח במנגנונים שונים. למשל, על ידי עיכוב הקליטה בחזרה שלהם לתוך העצב ובכך הן מעלות את כמותם במרווח הסינפטי ומאריכות את הגירוי. דרך נוספת היא עיכוב האנזים מונואמין אוקסודאט (MAO), שמונע את הפירוק של הנוירוטרנסמוטורים ובכך גורם לעלייה בכמות הדופאמין והנוראדרנלין שבקצה העצב.

תרופות ממשפחת ה - SSRI מבוססות על עיכוב ניצול מחדש של סרוטונין. הראשונה והידועה היא פלואוקסטין (פרוזק, פריזמה, אפקטין, פלוטין). לוקח לה כשלושה שבועות להשפיע מאחר ונדרש זמן להצטברות הסרטונין וליצירת קולטנים נוספים. לתרופות חדשות יותר לוקח הרבה פחות זמן להתחיל להשפיע.

היום הפרוזאק נחשבת כתרופה ישנה, את מקומה תופסות תרופות בעלות פעולה דומה, אך עם פחות תופעות לוואי, כגון ציטאלופראם (ציפראמיל, רסיטל), אסציטאלופראם (ציפראלקס), פארוקסטין (סרוקסאט, פקסיל, פאקסט), סרטראלין (לוסטראל, סרטראלין, זולופט), פלובוקסאמין (פבוקסיל).

SNRI -משפחה שנייה של תרופות המעכבות קליטה ופירוק גם של סרוטונין וגם של נוראפינפרין שלא נוצלו בסינפסות. הנפוצות הן אפקסור ואיקסל (milnacipram).

תופעות לוואי

למרות שתופעות הלוואי של התרופות מהדור החדש SSRI וה - SNRI מתונות יחסית, הן עדיין יכולות לגרום להפרעות קלות בעיכול, עצירות, בחילה, כאב - ראש, סחרחורות, רעד, שלשולים, עצבנות, פריחה, הזעת - יתר, נדודי - שינה, התכווצות, הפרעות בקצב לב, אי - שקט, הפרעות בתפקוד המיני ופגיעה בחיי המין, ישנוניות יתר טשטוש ראיה, יובש בפה, קושי במתן שתן הפרעות אכילה, עליה במשקל

המחקרים הארוכים ביותר הקיימים לגבי שימוש ממושך בתרופות אלו מגיעים עד כחמש עשרה שנה בלבד, עדיין לא ידוע מה קורה בשימוש רצוף של עשרות שנים.

הערה:

עדויות מחקריות מעטות שנעשו לא הראו כל בעיה בנטילת תרופות נוגדות דיכאון בזמן ההריון. לא נראתה כל השפעה על התינוקות שנולדו, אך מחקר ישראלי שנערך ב"שניידר" ופורסם

ממש לאחרונה ב - 2006, כן גילה שבקרב כשליש מהתינוקות לאמהות שנטלו תרופות נוגדות דכאון, נתגלו לאחר הלידה תופעות של גמילה האופיניות לתינוקות של נרקומניות. המקרים הקשים היו אי שקט קיצוני, הקאות, רעד ופרכוסים. חודשי ההריון הראשונים עשויים להיות מלווים בהחרפה של החרדות, לכן, אשה שלוקחת תרופות נוגדות דיכאון ומחליטה להפסיק את השימוש עם הכניסה להריון, צריכה לשקול היטב האם התקפות חרדה ודיכאון אינטנסיבים לעתים קרובות לא מסכנת אותה ואת תינוקה יותר.

מתי כדאי להתחיל התערבות תרופתית?

ובכן, לשאלה זו רק האדם עצמו יכול לענות ואין תשובה חד משמעית. רמת הסבל שונה מאדם לאדם וגם המודעות לכיווני טיפול נוספים. אישית אני ממליצה לנסות דברים אחרים לפני שניגשים לתרופות שמתערבות במנגנונים עצביים במוח באופן לא טבעי.

בכוונה לא הזכרתי את נושא ההתמכרות מאחר והטענה היא שתרופות מהדור החדש אינן ממכרות, אך קיימים רבים שהדיכאון חוזר כאשר הם מפסיקים את הטיפול התרופתי ולכן אני לא רואה בו פתרון קבוע.

כאשר המצב קשה ומצריך התערבות רפואית לעיתים תרופה יכולה להקים אדם מאשפתות, כאשר הנפש מעונה גם הגוף סובל. אך מומלץ להסתכל גם על התמונה הרחבה ולוודא שכל הדברים האפשריים נלקחו בחשבון כולל תופעות הלוואי האפשריות. צריך לזכור שמדובר בחומרים כימיים, סינטטיים, יש אנשים שטוענים שמשהו משתנה באיך שהם מרגישים את עצמם, מצב מרוחק יותר. ויש לזכור שכדורים ברוב המקרים לא מחליפים צורך בטיפול והתמודדות עם הבעיה.

איזה סוג אנשים פונים לטיפול נטורופתי טבעי?

* אנשים בעלי מודעות ואחריות לבריאותם, שבאופן כללי לא אוהבים ליטול תרופות.

* אנשים שלא מסתדרים עם תופעות הלוואי של נוגדי דיכאון סינטטיים - לפעמים תופעות

הלוואי קשות יותר לאדם מהסבל של דיכאון קל עד בינוני.

* מבוגרים מעל גיל 50 שבאופן טבעי רגישים יותר לתופעות הלוואי של התרופות.

* אנשים המעדיפים תרופות ממקור צמחי.

* אנשים המאובחנים כסובלים מדיכאון "קל עד בינוני" ולא קשה מאוד.

* נשים בהריון.

הטיפול הנטורופתי

הנטורופתיה משלבת מגוון תחומים על מנת להגדיל את הסיכוי של הגוף לחזור למצב מאוזן ולרפא את עצמו. ההתייחסות הינה לכל אדם כאינדיבידואל ומותאם באופן אישית כמו חליפה שנתפרת היישר על הגוף. הנטורופתיה מבקשת לחבר בחזרה את האדם למערכת הריפוי הטבעית הטמונה בו ולאפשר ריפוי. כל טיפול (טבעי או לא טבעי) הוא חיצוני, אבל ריפוי אמיתי מגיע מבפנים, מהגוף עצמו שמטפל בבעיה כשמאפשרים לו ומתחייבים לקחת אחריות.

פעילות גופנית

פעילות גופנית נמרצת, אירובית, גורמת לגוף לשחרר חומרים המעניקים לנו תחושת רוממות ושמחה. היא מזרימה דם עם חמצן למוח ולכל הגוף, מגבירה את החיוניות, מסייעת לשיפור הערך והבטחון העצמי, משפיעה על הכימיה במוח, מביאה את מערכות הגוף לתפקד בצורה טובה יותר, מאוזנת יותר ומשפרת את מצב הרוח פלאים.

זוהי "תרופה" עוצמתית ביותר, לא צריך בשבילה מרשם רופא והיא זמינה לרוב בני האדם.

מחקרים מצאו שהשתתפות מוגברת בפעילות גופנית קשורה לירידה בסימפטומים של דיכאון, חרדה, חוסר מנוחה, תשישות ונדודי שינה.

* דיכאון - מחלת הדיכאון - חלק 2.