חמשת ההפרעות (paca nvaraa) הן תופעות מנטליות מזיקות המונעות ראייה בהירה של המציאות. תורתו של הבודהה מלמדת את הדרך להסרת הזיהומים המנטליים או הזיהומים המנטליים המופיעים בתודעה. חמשת הפרעות אלו הנן גורמים מרכזיים בעיכוב ההתפתחות הרוחנית:

קַמַאצְ'הַנְדַה (kamcchanda) - תאוות חושים

בְּיָפָּדַה (bypda) - עוינות או איבה

טְהִינַה מִידְהַה (thna-middha) - עייפות ועצלות

אוּדְהַצַ'ה קוּקוּצַ'ה (uddhacca-kukkucca) - חוסר מנוחה ודאגה

ווִיצִ'יקִיצְ'הַה (vicikiccha) - ספק

הפרעות אלו פוגעות בהתפתחות התרגול. במקרה של תרגול סַמַתְהַה (ריכוז) יש להתגבר עליהן לפחות באופן זמני כאשר רוצים להשיג מצב גְ'הַאנַה או מצב מקורב לג'האנה. במצב של ג'האנה, קיימת השהייה של חמשת ההפרעות האלו כל עוד המתרגל נמצא "בתוך" הג'האנה. הפרעות אלו פוגעות גם בפיתוח ריכוז רגעי הדרוש לתרגול ויפסנא, אך פיתוח של ריכוז זה מאפשר גם כן השהייה רגעית של חמשת ההפרעות. מעבר לזה, חמשת ההפרעות פוגעות בהבנה בהירה של המציאות ובחשיבה צלולה, ולכן ראוי שאדם אשר מחפש שחרור לעשות מאמץ מתמיד כדי למנוע מחמשת הפרעות אלו להמצא בתודעתו באמצעות מאמץ מתמיד להחליש אותן ולהמנע מהתעצמותן. ההפסקה המוחלטת של כל חמשת ההפרעות מגיעה עם הארה שלמה של ארהנט, אולם ההפרעה 'ספק' נפסקת כבר בשלב ההארה הראשון, סוֹטַאפַּטִי - מָאגַה (sotpatti-magga), ו'תאוות חושים', 'עוינות' ו - 'דאגה' נפסקות בשלב ההארה השלישי - אַנאַגָאמִי - מאגה (angmi-magga). 'עייפות ועצלות' ו'חוסר מנוחה' נפסקות רק בשלב הארהנטיות (arahatta-magga).

בסוטרת 'פירות הפרישות' [viii] מתאר הבודהה נזיר הזונח את חמשת ההפרעות והופך חופשי מהן:

לאחר שזנח תאווה לעולם, הוא חי עם תודעה חופשיה מתאווה, הוא מטהר את תודעתו מתאווה. לאחר שזנח עוינות ואיבה, הוא חי עם תודעה שופעת אהבה ואהדה לרווחת כל היצורים החיים, הוא מטהר את תודעתו מעוינות ואיבה. לאחר שזנח עייפות ועצלות, הוא חי עירני ובעל תודעה בהירה, הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. לאחר שזנח חוסר מנוחה ודאגה, הוא חי בשלום עם עצמו, כשתודעתו שלווה, הוא מטהר את תודעתו מחוסר מנוחה ודאגה. לאחר שזנח ספק, הוא חי כאחד שהתעלה מעבר לספק, לא מבולבל לגבי מצבים טובים ומועילים, הוא מטהר את תודעתו מספק.

הבודהה מדמה את חמשת ההפרעות לחוב, למחלה, למאסר בבית כלא, לעבדות ולדרך מדברית. לאחר שהמתרגל מתעלה מעבר להפרעות אלו הוא חש שמחה גדולה ותודעתו הופכת נינוחה ומרוכזת:

כאשר הוא רואה שחמשת הפרעות אלו נזנחו בתוך עצמו, הוא מתייחס אליהן כחופש מחוב, כבריאות טובה, כשחרור מבית סוהר, כחופש מעבדות, כמקום מבטחים.

כאשר הוא רואה שחמשת הפרעות אלו נזנחו בתוך עצמו, שמחה מופיעה. כאשר הוא שמח, התלהבות מופיעה. כאשר תודעתו מלאה בהתלהבות, גופו הופך שקט ורגוע, כשגופו שקט, הוא חווה אושר, בהיותו מאושר, תודעתו הופכת מרוכזת.