אחת השיטות הנפוצות בחינוך ילדים היא שיטת התגמולים שנקראת גם "שיטת האסימונים". הילד מקבל תגמול על התנהגות חיובית שלו. רוב הילדים נהנים משיטת זו, היא מספקת. להם פרסים על ביצוע מטלות שאותן היו מסוגלים ומוכנים לעשות בחינם! ילדים בעלי קושי ממשי בביצוע המטלה, יהיו מתוסכלים משיטה זו.
הורים רבים מאמצים את השיטה משום שהיא קלה לביצוע ורואים תוצאות בטווח הקצר. עם זאת לשיטה זו יש מתנגדים הטוענים ששיטת זאת היא זמנית, קצרת מועד ולטווח הארוך מונעת מהילד להתמודד ולטפח מוטיבציה פנימית.
שיטת התגמול מבוססת על תורת הביהביוריסטים שאומרת, שניתן לעורר מוטיבציה באמצעות שיטות תגמול או ענישה. כל סוג של שיטת תגמול יוצאת מנקודת מוצא בסיסית שהילד מסוגל מבחינה קוגניטיבית, תפיסתית והתפתחותית לבצע את המשימה המוטלת עליו, אבל פשוט אינו רוצה או שאין לו מוטיבציה לעשות זאת. לכן, אם יינתן לו תמריץ הוא יעשה זאת.
בעבור ילדים בעלי הפרעת קשב ו/או לקויות למידה, דבר זה אינו מבוסס. אי יכולתו של הילד לבצע את המטלה יכולה להיות תוצאה של הליקויים הנוירולוגים שלו ושום שכנוע, שידול, שוחד או תגמול לו יאפשרו לו לעשות זאת.
מחקרים רבים שנעשו על שיטת התגמול מראים:
*שפרסים עשויים להסיח. את תשומת הלב מהמשימה האמיתית, הפרס הופך למטרה ולא התמודדות עם המשימה.
*פרסים עלולים לגרום להימנעות מנטילת סיכונים.
* כאשר מונעים קבלת פרס, ילדים רואים בכך סוג של ענישה.
* כדי להבטיח את קבלת הפרס, ילדים בוחרים תכופות משימות הכרוכות בקושי מינימלי מתוך מבחר פעילויות.
*התקדמותם של ילדים בתכנית תגמול היא לעתים קרובות זמנית וקצרת מועד.
*כאשר מערכת התגמול מופסקת, המוטיבציה של הילד מתפוגגת במידה ניכרת.
מערכות תגמול יכולות להיות יעילות, כאשר משתמשים בהם בצורה חכמה ויעילה. מערכות תגמול הן בד"כ יותר יעילות כאשר הן מופעלות על כישורים ומשימות שהם:
1. חדשים
2. משעממים או לא מעוררים עניין
3. מעוררים בילד פחד
4. נוגעים להתנהגות או למנהגים קבועים
ראשית רצוי לבחור את ההתנהגות שרוצים לשפר, לבדוק את יכולתו של הילד ולקבוע תכנית פשוטה וקלה להשמה, שהילד יוכל לעמוד בה, על התכנית להיות מוגבלת בזמן.
*העניקו פרסים קטנים לסירוגין בלי להכריז עליהם מראש והסבירו שהפרס ניתן בשל התנהגות מסוימת.
*חלקו משימות גדולות לכמה צעדים קטנים, העריכו את תפקודו של הילד בכל צעד בתהליך. חיזוק. הביניים הזה יתרום רבות לשיפור המוטיבציה של הילד לאורך התהליך.
*בחרו פרסים שהם בעלי משמעות לילד והעניקו את הפרסים הללו לסירוגין.
*תנו לילד הזדמנות לנצל הזדמנות ולזכות בתגמול - ע"י שתתגמלו את תפקודו החיובי של הילד באמצעות הזדמנות לזכות בפרס. אתם קובעים אפשרות, מציבים מטלה הכוללת מרכיבים של הזדמנות ומציעים פרס. לדוגמה: אם תעשה
באופן משביע רצון במשך
אקח אותך ל
/ תוכל לעשות
על התגמול הנבחר לעמוד ב3 קריטריונים:
1. אישור: האם החיזוק הולם?
2. נגישות: האם החיזוק זמין לכם למקרה שהילד יהיה זכאי לפרס?
3. אטרקטיביות: האם קבלתו של הפרס תעורר בילד מוטיבציה?
על מנת לייעל את מערכת התגמול, הקפידו על פשטותה של התכנית, אפשרו לילד להביע את דעתו על הפרסים, והפחיתו עם הזמן את ערכם של הפרסים או הגדילו את הדרישות שיש לעמוד בהן לקבלת הפרסים. פעלו לסילוק המוטיבציה החיצונית של הפרס והחליפו במוטיבציה פנימית של שביעות רצון עצמית של הילד.
ישנם שלושה סוגי תגמול שההורים יכולים להשתמש:
1. תגמול חברתי שאינו חומרי כגון: שבח, תשומת לב או חיזוקים. מילוליים אחרים.
2. תגמול חומרי הכולל פרסים, כסף תגמול חומרי אחר.
3. זכויות מיוחדות העשויות פעילות מחוץ לבית, שנת שינה מאוחרת יותר, צפייה בתכנית טלוויזיה.
תגמולים אלו עשויים להינתן בהפתעה או שניתן להסכים עליהם מראש. שמו לב, לא לייחס חשיבות רבה לפרסים חומריים. ילדים עשויים לקשור אהבה לפרסים. כאשר פרסים חומריים אינם ניתנים, הילד עלול לחוש בלתי אהוב. רק לעתים רחוקות מצליחות מערכות תגמול לגרום לשינויים ארוכי טווח בהתנהגותם של ילדים, ולעתים רחוקות בלבד הן מניעות ילדים באופן ממושך ומשמעותי, לכן כדאי להימנע מתלות רבה בשיטה זו כאמצעי להגברת המוטיבציה.
"החינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו."
הורים רבים מאמצים את השיטה משום שהיא קלה לביצוע ורואים תוצאות בטווח הקצר. עם זאת לשיטה זו יש מתנגדים הטוענים ששיטת זאת היא זמנית, קצרת מועד ולטווח הארוך מונעת מהילד להתמודד ולטפח מוטיבציה פנימית.
שיטת התגמול מבוססת על תורת הביהביוריסטים שאומרת, שניתן לעורר מוטיבציה באמצעות שיטות תגמול או ענישה. כל סוג של שיטת תגמול יוצאת מנקודת מוצא בסיסית שהילד מסוגל מבחינה קוגניטיבית, תפיסתית והתפתחותית לבצע את המשימה המוטלת עליו, אבל פשוט אינו רוצה או שאין לו מוטיבציה לעשות זאת. לכן, אם יינתן לו תמריץ הוא יעשה זאת.
בעבור ילדים בעלי הפרעת קשב ו/או לקויות למידה, דבר זה אינו מבוסס. אי יכולתו של הילד לבצע את המטלה יכולה להיות תוצאה של הליקויים הנוירולוגים שלו ושום שכנוע, שידול, שוחד או תגמול לו יאפשרו לו לעשות זאת.
מחקרים רבים שנעשו על שיטת התגמול מראים:
*שפרסים עשויים להסיח. את תשומת הלב מהמשימה האמיתית, הפרס הופך למטרה ולא התמודדות עם המשימה.
*פרסים עלולים לגרום להימנעות מנטילת סיכונים.
* כאשר מונעים קבלת פרס, ילדים רואים בכך סוג של ענישה.
* כדי להבטיח את קבלת הפרס, ילדים בוחרים תכופות משימות הכרוכות בקושי מינימלי מתוך מבחר פעילויות.
*התקדמותם של ילדים בתכנית תגמול היא לעתים קרובות זמנית וקצרת מועד.
*כאשר מערכת התגמול מופסקת, המוטיבציה של הילד מתפוגגת במידה ניכרת.
מערכות תגמול יכולות להיות יעילות, כאשר משתמשים בהם בצורה חכמה ויעילה. מערכות תגמול הן בד"כ יותר יעילות כאשר הן מופעלות על כישורים ומשימות שהם:
1. חדשים
2. משעממים או לא מעוררים עניין
3. מעוררים בילד פחד
4. נוגעים להתנהגות או למנהגים קבועים
ראשית רצוי לבחור את ההתנהגות שרוצים לשפר, לבדוק את יכולתו של הילד ולקבוע תכנית פשוטה וקלה להשמה, שהילד יוכל לעמוד בה, על התכנית להיות מוגבלת בזמן.
*העניקו פרסים קטנים לסירוגין בלי להכריז עליהם מראש והסבירו שהפרס ניתן בשל התנהגות מסוימת.
*חלקו משימות גדולות לכמה צעדים קטנים, העריכו את תפקודו של הילד בכל צעד בתהליך. חיזוק. הביניים הזה יתרום רבות לשיפור המוטיבציה של הילד לאורך התהליך.
*בחרו פרסים שהם בעלי משמעות לילד והעניקו את הפרסים הללו לסירוגין.
*תנו לילד הזדמנות לנצל הזדמנות ולזכות בתגמול - ע"י שתתגמלו את תפקודו החיובי של הילד באמצעות הזדמנות לזכות בפרס. אתם קובעים אפשרות, מציבים מטלה הכוללת מרכיבים של הזדמנות ומציעים פרס. לדוגמה: אם תעשה
באופן משביע רצון במשך
אקח אותך ל
/ תוכל לעשות
על התגמול הנבחר לעמוד ב3 קריטריונים:
1. אישור: האם החיזוק הולם?
2. נגישות: האם החיזוק זמין לכם למקרה שהילד יהיה זכאי לפרס?
3. אטרקטיביות: האם קבלתו של הפרס תעורר בילד מוטיבציה?
על מנת לייעל את מערכת התגמול, הקפידו על פשטותה של התכנית, אפשרו לילד להביע את דעתו על הפרסים, והפחיתו עם הזמן את ערכם של הפרסים או הגדילו את הדרישות שיש לעמוד בהן לקבלת הפרסים. פעלו לסילוק המוטיבציה החיצונית של הפרס והחליפו במוטיבציה פנימית של שביעות רצון עצמית של הילד.
ישנם שלושה סוגי תגמול שההורים יכולים להשתמש:
1. תגמול חברתי שאינו חומרי כגון: שבח, תשומת לב או חיזוקים. מילוליים אחרים.
2. תגמול חומרי הכולל פרסים, כסף תגמול חומרי אחר.
3. זכויות מיוחדות העשויות פעילות מחוץ לבית, שנת שינה מאוחרת יותר, צפייה בתכנית טלוויזיה.
תגמולים אלו עשויים להינתן בהפתעה או שניתן להסכים עליהם מראש. שמו לב, לא לייחס חשיבות רבה לפרסים חומריים. ילדים עשויים לקשור אהבה לפרסים. כאשר פרסים חומריים אינם ניתנים, הילד עלול לחוש בלתי אהוב. רק לעתים רחוקות מצליחות מערכות תגמול לגרום לשינויים ארוכי טווח בהתנהגותם של ילדים, ולעתים רחוקות בלבד הן מניעות ילדים באופן ממושך ומשמעותי, לכן כדאי להימנע מתלות רבה בשיטה זו כאמצעי להגברת המוטיבציה.
"החינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו."
מאת: אורלי אטיאס - מאמנת אישית התמחויות בקשב וריכוז ואימון תעסוקתי.
נושאים אלו קרובים ללבי, שכן גם אני וגם חלק מילדיי בעלי לקויות למידה מסוימות. במשך השנים פיתחתי שיטות שעזרו לי ולילדיי להתגבר על הלקויות, לשאוף ולהגיע להצלחות. תחום התעסוקה הוא מרתק בעיני. העיסוק שלנו מהווה ערוץ להגשמה עצמית, שבעזרתה אנו מחפשים משמעות נוספת לחיינו ומהווה חלק מהמהות ומהדימוי העצמי שלנו. ישנו קשר בין תחום התעסוקה להפרעת קשב וריכוז. לעיתים, אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז מתקשים להגשים את עצמם בתחום התעסוקתי, בשל מאפייני הפרעת קשב. האימון מאפשר לנו לנהל את חיינו בצורה טובה יותר.
טלפון: 050-5797672 | אתר: orlycoaching.co.il.
לחץ כאן לעוד מאמרים של אורלי אטיאס - מאמנת אישית התמחויות בקשב וריכוז ואימון תעסוקתי.
050-3331-331