יש מצבים שהאדם חושב בהם, מתי כבר יסתיים היום ואוכל לעשות בו את מה שאני רוצה? וכאשר מגיע הזמן המודעות שלו תקועה במתי יסתיים הדבר הזה ואתחיל בפעולה שאני רוצה? וזה ממשיך, מתי ייגמר הדבר הבא ואתחיל בפעולה שאני רוצה? וכך האדם בעצם נשאב לקונפליקט לא הגיוני ובעצם המחשבה הזו שנראתה לכאורה הגיונית היא לא הגיונית בעליל.

למה היא לא הגיונית? כי האדם נתקע במחשבה הזו של לסיים משהו ואז לעשות את מה שהוא רוצה. וזאת במקום לומר לעצמו אני עכשיו עושה את מה שאני רוצה. ואז הוא יכול לומר אחרי שהוא מסיים את הפעולות החשובות והדחופות אני עושה את מה שאני רוצה. והכל תלוי במחשבה אחת.

מחשבה אשר מנווטת את האדם בין אם הוא מודע לזה ובין אם הוא אינו מודע לזה. ובעצם הדפוס הזה איננו נכון כלל ועיקר כי ברגע שהאדם חושב מתי אסיים פעילות X ואעשה פעילות Y לאחר מכן עושה פעילות A ומחכה עדיין לפעילות X. ובעצם, למה הדברים פועלים כך? כי האדם בעצם רואה את עצמו באופן אוטומטי כאילו הוא אינו בוחר את הפעולות של עצמו, דהיינו נכנס למחשבה שהוא לא בוחר.

וכאשר האדם מודע לכך שהוא הבוחר לעצמו, אז גם אם יש קונפליקט הוא הבוחר לפתור אותו. וכאשר האדם נמצא בקושי יש בידו הבחירה אם לפתור את הבעיה או להתחמק עם תירוצים. אבל תירוצים הם משענת קנה רצוץ. ומה זה אומר משענת קנה רצוץ? האדם נופל כתוצאה מכך שהוא אוחז בקנה לא יציב, הקנה הזה לא מציל אותו, והוא רק מדמיין שהדבר הזה יכול להציל אותו, וגם בדרך הוא נחתך ממנו והקנה הזה פוצע אותו. יותר מדי פעמים האדם נשען על משענות קנה רצוצות שאינן מועילות לו במאומה.

וכאשר האדם אומר לעצמו, אני מתחיל עכשיו, עכשיו אני מתחיל ולא מחכה עוד רגע, והוא עושה את זה ב - 100% הוא מרגיש אפילו לפני שהוא התחיל שזו הדרך הנכונה, ואם זה מרגיש נכון - זה נכון. תחושות הלב של האדם אינן מטעות אותו.

לעתים באים כל מיני אנשים אשר רוצים להניא את האדם מרצונותיו האמיתיים, אך הוא חייב להיצמד אל האמת, עליו ללכת עד הסוף עם הדברים. נכון, יש מבחנים בדרך. אבל, האדם צריך לראות את הדברים כפי שהם ולבחור בדרך הנכונה עבורו.