מיליארדים של אנשים מסתובבים בעולם בחיפוש אחר שלמות, חלקם אף פונים אל מנטור בחיפוש אחר תשובות, אך לא בטוח שהם מבינים את מטרת החיים. יכול מאוד להיות שעצם העובדה שהם אינם מבינים את מטרת החיים גורמת להם להמון תסכול, בין אם במודע ובין אם לא במודע. כשאתה לומד שאין דבר כזה שלמות, אתה מגיע לאחת התובנות המשמעותיות ביותר במסע של חייך. שלמות לא יכולה להיות, מכיוון שתכלית החיים היא למידה, ואם תהיה שלמות, לא יהיה ממה ללמוד יותר...

ללא למידה אנחנו נשארים מאחור, אנחנו מתים, אנחנו נותרים עם ציוד מתאים לעולם שכבר לא קיים. העולם הוא דינאמי ומשתנה, שום דבר לא נח, כל דבר הוא אנרגיה וזה מחייב אותנו להסתגל ולהתעצב בהתאם. האם החיים מלמדים אותך שיעורים לפעמים? האם אתה לומד מהשיעורים האלה וממשיך הלאה? אומרים שהיקום הוא הגורו הגדול מכולם ובסוף כולם מבינים זאת. אבל למה לחכות לסוף אני אומר, הסתכלו עכשיו על הטבע, הסתכלו על החיים שלכם מלמעלה ושאלו את עצמכם: מה אני לומד מזה? בכל אירוע, בכל מקרה, תחזרו על השאלה בתוככם: "מה אני לומד מזה? "

החיים הם מנטור לכולנו, מנטור שנגיש וזמין לכל אחד מאיתנו, אם רק נהיה מודעים לו ונקשיב לו. מטרת החיים היא חיים עם מטרה ומה שמהווה את התכלית, את התמצית, את הדבר שעומד מאחורי כל זה, הוא למידה מתמשכת. המלמד הכי טוב הוא זה שאינו מפסיק ללמוד בעצמו, לכל מנטור מצליח יש מנטור מצליח משל עצמו. אלוהים ברא כל אחד מאיתנו בצורה שונה מהאחר, אין אף אחד שהוא בדיוק כמו מישהו אחר, חשבתם על זה פעם? זה לא נראה לכם מדהים?

חשבתם פעם למה זה ככה? אני מהרהר בזה לעתים קרובות ועולות לי כל מיני תשובות אפשריות... אחת מהן היא התשובה הבאה: כדי שנוכל לתת ולקבל! כדי שכל אחד יוכל ללמד מישהו משהו וההיפך. האם ידעתם שאתה יכולים לסגל לעצמכם תכונה מסוימת רק ע"י כך שתשהו במחיצתו של האדם בעל אותה תכונה. אתם אפילו לא חייבים לשהות במחיצתו, מספיק שתלמדו אותו, את אורח חייו, את הרגליו, את דפוסי המחשבה שלו. תוך תקופה לא ארוכה, התכונה הזו יכולה לגור גם בתוככם אם תרצו, כמו מחלה מדבקת, רק בקטע חיובי...

לפעמים החיים מזמנים אלינו אנשים שצריכים ללמד אותנו משהו, אנשים שיש להם משהו שאיתו אנחנו מפחדים להתמודד, אבל במרבית המקרים (אם לא בכולם)... יש מאחורי זה מטרה בעלת משמעות. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, היא: מה האדם הזה בא ללמד אותי על עצמי, למה דווקא האדם הזה הוא שהגיע אליי? ועוד שאלה חשובה - למה דווקא עכשיו? מה החיים רוצים ללמד אותי בכל הסיפור הזה?

ובחזרה לנושא של מנטור, מנטור גדול ככל שיהיה ומצליח ככל שיהיה, תמיד יהיה לו מנטור מעליו. המילה "מעליו" לא נכונה אולי, שהרי לא מדובר במדרג היררכי כלשהו, ממש לא. פשוט מדובר על מישהו אחר מלבדו, מישהו שיכול ללוות אותו, להאיר לו את הדרך, להעיר אותו, לכוון אותו, לתמוך בו. בשביל מה יש לנו את כל השפע הזה מסביבנו, בשביל מה יש כל כך הרבה אנשים בעולם, אם לא כדאי שהאחד יעזור לשני. מניתוח של המנטורים הכי גדולים בעולם אני גיליתי שלוש מסקנות חשובות: האחת - אף אחד מהם לא מושלם, השנייה - אף אחד מהם לא מפסיק ללמוד, והשלישית - לכל אחד מהם יש מנטור.

אחד השיעורים החשובים ביותר שהחיים מלמדים כל מצליחן במסע ההצלחה הוא שאי אפשר לעשות הכל לבד, ההצלחה שלנו תמיד תלויה באנשים אחרים. זה שיעור אמיתי וחשוב, זו למידה במיטבה וזה בהחלט לא משהו שמובן מאליו. כאשר אתה חולה, ברור לחלוטין שתיגש לרופא. כאשר אתה בסיכון של תביעה, אתה פונה לעורך דין, כאשר אתה צריך להגיש דוח כספי, אתה פונה לרואה חשבון. אבל משום מה, כשאדם רוצה לשפר את עצמו ולהיות במיטבו בכדי להגשים את החלום שלו - שזה הדבר הכי חשוב שיש אולי - המחשבה לפנות אל מנטור היא לא המחשבה הטבעית שעולה במוחו. למה? אני אענה כמו שמרצה טוב עונה בהרצאה: "זו שאלה מצוינת". מה שכן, התשובה אינה בהכרח פשוטה, אני חושב שאני יכול לכתוב ספר שלם כדי להסביר את הסיבה.

המאמר הזה מעלה יותר שאלות מתשובות והנתיב שלו לא בהכרח ברור, אבל מה שבטוח הוא שיש לו רוח מסוימת ולרוח הזו אני קורא למידה. כולי תקווה שהרוח הזה תיגע בכם, הקוראים. למידה היא תכלית חיינו והיא גם זו שתשחרר אותנו מהמאבק המתסכל בדרך לחיפוש שלמות. החיים הם מנטור לכולנו, מה אתם בוחרים ללמוד מהם?