אחד הבעיות הנפוצות בזוגיות היא הבעיה הרגשית, שעוברות השנים ואחד מבני הזוג מרגיש מנותק רגשית מבן או בת הזוג, ואז המוות הרגשי הולך ותופס מקום והפירוד בין בני הזוג הולך וגדל. והנה נשאלת השאלה כיצד ניתן לפתור בעיה שכזו? הרי מי שנשוי שנים רבות יודע שההרגל עושה את שלו, ושלעיתים נדמה שממש אין מה לעשות, אלה החיים, חיים משעממים, חיים מכורח המציאות יחד ואין ברירה אלא "להמשיך לסחוב את העגלה"

אם כן נברר כאן מה צריך לעשות כדי להגיע למצב של חיבור רגשי עמוק יותר בזוגיות באופן כללי והן בזיגיות הנמשכת שנים רבות.

וכדי להבין זאת טוב יותר יש לשאול מהי זוגיות טובה?

וכדי לענות גם על זה חשוב לדעת כלל ברזל והוא שיש דבר אחד ויחיד שהוא טוב אמיתי, והוא האמת. כי כל דבר אחר שמנוגד לאמת, לעולם לא יוכל לתת לאדם תחושת טוב אמיתי. כי האדם יוכל לרמות את עצמו אך בתוכו פנימה תמיד ירגיש תחושת תסכול בגלל העדר גילוי האמת. כי האמת היא המציאות שלנו. והאמת מורכבת משתי פרספקטיבות: האחת היא האחדות המלאה של המציאות שבה הכל ממש אחד ואין הבדל בין טוב לרע, בין חושך לאור ובין אהבה לשנאה. והפרספקטיבה השניה היא הנפרדות שבה יש הבדל בין אוהב לשונא, בין מרגיש ללא מרגיש בין תחושת חיבור לתחושת נפרדות, בין יש כמיה לבין אין כימייה.

והנה אם נרצה להתבונן בשורש של זוגיות מוצלחת נגלה כי לכאורה מה היה בהתחלה? כלום. כל עניין הזוגיות היה קיים רק בתיאורייה. אחר כך, כאשר התפתח הקשר בין בני הזוג הם חוו יחד תקופת התאהבות שבה הכל היה טוב והכל היה אחד, וכל אחד מבני הזוג היה אפוף בחבלי אהבה וזיקוקי דינור ולעיתים בני הזוג חו תחושת לכידות כה עצומה עד שאין הבדל בין אני לאתה...

אחרי תקופת ההתאהבות, החלה תקופת הנפרדות של בני הזוג שבה כל אחד שקוע בעניינו (שאם לא כן, לא היו בני הזוג עושים מאומה מעבר להתעסקות באחדות שלהם)., איש איש בעיסוקיו, אך גם בתוך העיסוקים והנפרדות שביניהם, שררה אהבה של האחדות הנפלאה שהחלה בתחילת הנישואין והאירה בתוך הדינמיקה היומיומית שלהם.

אך, ככל שעברו השנים הלכה ודעכה תחושת האחדות ואילו תחושת הנפרדות תפסה תאוצה.

מדוע? בגלל חוסר איזון. בגלל שהיבט הנפרדות תפס את מלא הנפח של החיים.

מה יעשו בני הזוג כדי לחוש שוב את החיבור?

התשובה אחת היא. על ידי אמת. ראשית יש לבדוק מה כל אחד מרגיש באמת כלפי בן הזוג. להסתכל פנימה ולא לחשוש מראיית האמת. בשלב הבא יש לחשוב כיצד לומר זאת לבן או בת הזוג. חשוב מאוד לשמור על פתיחות, ועל אמירת האמת, דוחה וקשה ככל שתהייה. וניתן דוגמה -

נניח שבן הזוג אומר לבת הזוג שהוא אינו חווה כלפיה רגשות, לכאורה זה דבר פוגע ביותר, ולכאורה זה דבר שירחיק ויגרום לפירוד גדול יותר. אך בפועל מה שיקרה זה שהאמת תצא לאור, ואז קיימות שתי אופציות: או שבן הזוג יחליט שאינו מוכן להתמודד עם זה, ואז יתגרשו, ומימלא הבעיה הרגשית של הזוגיות נפתרה (כמובן שיווצרו בעיות אחרות, אך אין זה בדיון כרגע) או שבן הזוג יחליט שמתחילים לעבוד על הזוגיות ואז יש תקווה לשינוי, מכל מקום עצם הפתיחות עצמה ורגע האמת עצמו מזניקים את הזוגיות כמה צעדין קדימה.

בפועל יקרה תהליך מעניין, ברגע שאחד מבני הזוג יאמר את האמת ובצורה הוגנת ככל האפשר. ובלי לפחד מהתוצאות, אזי כתגובת שרשרת יתכן שבן הזוג השני גם כן ישחרר דברים שלא נשמעו אף פעם, ואז התוצאה תביא לשחרור של מתחים, סודות, בעיות, ולחצים. ויתפתח משהו אמיתי בין השניים.

באותו רגע של אמת, יחוו שני בני הזוג חווייה ייחודית. שאין אפשרות לתאר במונחים של טוב ורע. כי האמת היא מעבר להגדרות הללו. האמת אחת היא. והיא נפלאה.

ואת אותו רגע ראוי להנציח. כי ברגעים אלה ששני בני הזוג חווים חווייה אמיתית, זה גורם להם לחוות את הקשר שלהם מהתחלה, מנקודת האחדות הבראשיתית.

ואז כל תחושת הנפרדות שכל אחד מהם חווה באופן קיצוני, לפתע הכל מתבטל אל אותה אחדות של אמת.

מסקנה - כדי לפתור בעיות בזוגיות חשוב להיצמד לאמת. ולשאול שוב ושוב, מה אני באמת מרגיש וחווה, מה אני אומר לבן הזוג, האם זו האמת? האם אני פוחד מן האמת? מדוע? חשוב לא לפחד לשאול שאלות ולענות עליהם. ואז כשאר האדם מתמיד בכך הוא מגלה שיש פתרונות לא רק בזוגיות אלא בכל שטחי החיים.